שלום רב,

קראתי את מאמרו של אביתר בן-צדף על מעללי החווה הסינית, המיתוס ופעולות נגמ"ש החילוץ שרק לאחרונה אנשי צוותו קיבלו תעודת הערכה על פועלם.

להלן המאמר מאתר News 1:

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-69783-00.html

קראתי את הדברים והם בהחלט מטרידים.
אני אומר את הדברים בדחילו ורחימו ומבלי רצון לפגוע באף אחד. אם אני טועה, אשמח לתיקון אבל לא אקבל עלבונות ותגובות מזלזלות כפי שראיתי מפעם לפעם בפורום מכובד זה.
במהלך השנים שמעתי על הטיות בעדויות על קרבות החווה ועל כך שחטיבת הצנחנים קיבלה קרדיט על פועלה בקרב זה בזמן שאחרים הועלמו מעל דפי ההסטוריה.
אינני מכיר את אביתר בן-צדף ואשמח לדעת מה דעתכם על מה שכתב. האם יש דברים בגו?

"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
"ואם כל זה עוד לא נשברת ואתה עוד מאמין שהתקווה לא רק שיר אז רד מיד למילואים"

לפי דעתי צריך לתת לכל מי שלחם במלחמת יום כיפור מאחר ומדובר במשהו שונה,כמעט במימד אחר, לכל מה שהיה לפני ואחרי.
אני לא מכיר אחד שיצא בלי שריטה במוח מהדבר הזה,ואני מכיר מאות.
עד היום אני יכול לזהות כמעט מייד את מי שהיה שם מבלי להכירו.

אני מכיר הרבה שיש להם שריטה ולא היו, וכאלה שהיו וחיים , חיים נורמליים בהחלט.

יש זכרונות שלא רוצים לשכוח, יש מראות שלא כולם רוצים להשאיר בזכרון והיו אירועים שקשה לזכור - ולא רק בגלל מרחק הזמן, היו גם חברים שנותרו שם ואותם אסור לשכוח ובסך הכל מדובר בפרק משמעותי בחיים, גם בזכרון האישי של רבים שגילם בערך כגילי וגם בזכרון הלאומי.

יש לי שריטה, אבל אין לי מוח.

יוחזרו הגרעינים לאבטיח

אתה במקרה קב"ן?

.

כמי שעוקב שנים רבות אחר אירועי פרוזדור הצליחה, נראה כי אכן הדברים שנכתבו אב"צ מדוייקים. אמנם אב"צ ידוע בלשונו המושחזת ובביקורתו, אשר לעיתים רבות שנויה במחלוקת, על כל דבר הקשור בממסד הצה"לי, אך במקרה דנן הוא מתאר את פרשיית גדוד 890 בציר טרטור וחילוץ שרידיו באופן מדוייק ובשפה ביקורתית העולה בקנה אחד עם העובדות.
גדוד 890 לא לחם מעולם בשטח המכונה "החווה הסינית" ותרומתו לכיבוש האיזור הינה מינורית. הגדוד צעד אל תוך המערך המצרי המחופר הפרוס לאורך ציר טרטור, ונתקל בו חזיתית. את ההתקלות ניתן להשוות להסתערויות המתאבדים של חיילי החי"ר במלחמת העולם הראשונה אל מול חפירות ומקלעי היריב.
הגדוד יצא למשימה ללא מודיעין, ללא קשור ארטילרי (והייתה ארטילריה צהלית זמינה בכמויות בגזרה), וללא כל אמצעי סיוע. משום מה, לגדוד לא הייתה פלוגה מסייעת. ברור, כי סיוע מתאים היה מאפשר חילוץ.
ההתקלות הותירה את חיילי החוד (אלה שנותרו בחיים) שרועים בשטח פתוח, צמודים למערך המצרי (אגב, המג"ד המצרי היה מיודענו מהיום- טנטאווי), ללא כל אפשרות חילוץ.למחרת בבוקר, לאחר מספר נסיונות חילוץ עצמאיים, פינו מפקדת החטיבה והגדוד את הגזרה, והותירו 40 הרוגים מספר פצועים, ואת מחלקת החוד שוכבים בשטח. משך שעות היום ניסו מספר כוחות סיור וחרמ"ש לחלץ את מי שניתן היה. היו אלה כוחות מפלוגת הסיור "במבה", פלוגת החרמ"ש של גדוד 100 בפיקודו של גדעון דבורצקי ז"ל, והצוות האמיץ של יקי חץ מחטיבה 217. הנסיונות לא היו מתואמים- במיוחד לא ע"י חטיבה 35, ונעשו ביוזמה מקומית של קצינים זוטרים. רק למחרת היום, לאחר שהמצרים זנחו את המתחם שלהם, לאחר לחץ מסיבי של מספר גדודי טנקים מאוגדה 162, נכנסה לאיזור חטיבה 600, כאשר פלוגת החרמ"ש של גלזר ז"ל שלה, היא אשר פינתה את גופות החללים, ואף מצאה ניצול אחד.
מי שקיבל, בסופו של יום, עיטורים על קרב הכשלון הזה, היו לוחמי גדוד 890- והמדובר בעיקר במפקדים ששרדו את הקרב. פרשיית הענקת עיטורים אלה בוערת בדמם של אלה שנותרו שוכבים שעות רבות בשטח ומחלציהם- כל אלה שצה"ל הפורמלי שכח, או התעלם מהם.
צריך להדגיש, כי הצנחנים לא רק שלא כבשו את החווה הסינית- כפי שנצרב באתוס הלאומי, אלא שהייתי מעז ואומר, שהם לא הזיזו אפילו מצרי אחד מתוך המחפורת שלו.
החווה הסינית עצמה נכבשה ע"י חטיבה 14. השטח מדרום לה, מציר טרטור ועד החווה, נכתש באש הטנקים של אוגדה 162, עד שהמצרים נאלצו לסגת, תוך שהם מותירים בשטח את חלליהם.

.

האמת,קצת נמאס מהקרב הזה.
כמוהו היו עשרות.
גם אני חילצתי פצועים וה 03 שלי ירק אש.
גם בדרום המובלעת היו קרבות מטומטמים-רק מה עם אנשים רגילים,בלי כל האגו.
רק בגלל שהם לא הביאו את גדוד המכמ"ת שהיה להם היה צריך להדיח את כולם שם.

אם נמאס לך, אתה לא חייב לקרוא את מה שמאוס עליך.

.

אז חלק מהגדוד אתה היכרת, יקי חץ היה בגדוד שלנו , הגדוד פוצל במהלך המלחמה אותנו פגשת לקראת סואץ והפלוגה של יקי השתתפו בצליחה והמשיכו לכיוון אחר.

קשה לומר שהכרתי. אני זוכר את הנגמשים שבילו איתנו את הלילה, ואת הפצועים שהגיעו עם שחר בתום הקרב בסואץ. השם היחיד שמשום מה זכור לי הוא עמוס בר חמה, האם היה בפלוגתכם?

.

עמוס היה קצין ספורט ראשי והגיע אלינו כלוחם יחד עם הסגן שלו ניר. וכן הם הצטרפו לפלוגה שלנו.
ניר היה סמ"פ בששת הימים.

אם כך, פצועי הפלוגה שלך טופלו אצלנו בתאג"ד.

.

כן אותו ניר וכל אותה הפלוגה.
ניר היה אתנו כלוחם, בהתנדבות ללא תפקיד מוגדר. הוא היה אז רב סרן, פשוט הצטרף לחברה.
אתה יודעף לא נעים וכו להשאר בבית.

אני לא חולק על אף אחת מקביעותך זולת אחת. ההנחה כי הצנחנים סילפו את העובדות מתוך רצון להאדיר את פועלם על חשבון אחרים. בלי להיות קשור (אפילו בגיל) לאירועים נראה לי כי הצנחנים לחמו בקרב קשה מאוד כמתואר בספרו של עמירם אזוב, "צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973", עמוד 215: "בשעה זו היה נתון גדוד 890 בכאוס מוחלט. ניסיונות לאתר את המתחם המצרי ולאגפו הסתיימו בהרוגים ובפצועים רבים, ובינהם מפקדי כוחות המשנה, סרן יקי לוי וסגן אהרון מרגל. החושך הקשה על השליטה ועל קריאת תמונת הקרב. המג"ד יצחק מרדכי ניהל את חוליית הפיקוד שלו ואת הקרב מאחת התעלות הסומוכות. לא רחוק ממנו ישב חפ"ק המח"ט עוזי יאירי ללא כל השפעה ממשית על שדה הקרב להוציא דיווחים, מקצתם מעורפלים, למטה האוגדה. רוב החיילים עשו מאמצים נואשים למצוא מחסה בחול החשוף. זעקות הפצועים גברו מכל עבר. החובשים הסתובבו בין עשרות הנפגעים, מנסים להרגיע ולחבוש. כמה מהם פונו לתלולית שנמצאה ב'שטח מת', שכונתה לימים בשם 'גבעת הפצועים". לאחר הקרב ניסו לברר לעצמם על מה ולמה הקרב ההנורא והכושל הזה. ההערכה שלהם, של האלוף אדן ושל ד"ר אזוב הינה (ע"פ עמוד 228 בספר) כי: "לאחר המלחמה אמר אדן: 'אני רוצה לומר משהו על הצנחנים. הם סבלו כאן אבדות נוראיות, ובכל זאת הייתי זוקף לזכותם את העובדה שבאותו בוקר, בזכות הלחימה הזאת- למרות שאינני יודע כיצד זה השפיע על האויב- הדוברות נעו ללא הפרעה של טילים על הציר.' גם המג"ד יצחק מרדכי מדגיש באופן תדיר זיקה זו. למשל, הוא אמר באחת מהתבטאויותיו הרבות: 'על ציר 'עכביש' המשיך צה"ל לנוע עם הדוברות ממש כמו במצעד יום העצמאות בלי לחטוף כדור אחד".

כך שלקרב היתה איזו משמעות. האם משמעות מכרעת כנראה שלא, הרי במבה עברו לצד השני כמעט ללא קשר לקרב הכתישה של הצנחנים, ומנגד הקרב אכן אירע ומשך את תשומת לב המצרים שלא הבחינו בחצייה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 אני לא חולק על אף אחת מקביעותך זולת אחת. ההנחה כי הצנחנים סילפו את העובדות מתוך רצון להאדיר את פועלם על חשבון אחרים. בלי להיות קשור (אפילו בגיל) לאירועים נראה לי כי הצנחנים לחמו בקרב קשה מאוד כמתואר בספרו של עמירם אזוב, "צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973", עמוד 215: "בשעה זו היה נתון גדוד 890 בכאוס מוחלט. ניסיונות לאתר את המתחם המצרי ולאגפו הסתיימו בהרוגים ובפצועים רבים, ובינהם מפקדי כוחות המשנה, סרן יקי לוי וסגן אהרון מרגל. החושך הקשה על השליטה ועל קריאת תמונת הקרב. המג"ד יצחק מרדכי ניהל את חוליית הפיקוד שלו ואת הקרב מאחת התעלות הסומוכות. לא רחוק ממנו ישב חפ"ק המח"ט עוזי יאירי ללא כל השפעה ממשית על שדה הקרב להוציא דיווחים, מקצתם מעורפלים, למטה האוגדה. רוב החיילים עשו מאמצים נואשים למצוא מחסה בחול החשוף. זעקות הפצועים גברו מכל עבר. החובשים הסתובבו בין עשרות הנפגעים, מנסים להרגיע ולחבוש. כמה מהם פונו לתלולית שנמצאה ב'שטח מת', שכונתה לימים בשם 'גבעת הפצועים". לאחר הקרב ניסו לברר לעצמם על מה ולמה הקרב ההנורא והכושל הזה. ההערכה שלהם, של האלוף אדן ושל ד"ר אזוב הינה (ע"פ עמוד 228 בספר) כי: "לאחר המלחמה אמר אדן: 'אני רוצה לומר משהו על הצנחנים. הם סבלו כאן אבדות נוראיות, ובכל זאת הייתי זוקף לזכותם את העובדה שבאותו בוקר, בזכות הלחימה הזאת- למרות שאינני יודע כיצד זה השפיע על האויב- הדוברות נעו ללא הפרעה של טילים על הציר.' גם המג"ד יצחק מרדכי מדגיש באופן תדיר זיקה זו. למשל, הוא אמר באחת מהתבטאויותיו הרבות: 'על ציר 'עכביש' המשיך צה"ל לנוע עם הדוברות ממש כמו במצעד יום העצמאות בלי לחטוף כדור אחד". כך שלקרב היתה איזו משמעות. האם משמעות מכרעת כנראה שלא, הרי במבה עברו לצד השני כמעט ללא קשר לקרב הכתישה של הצנחנים, ומנגד הקרב אכן אירע ומשך את תשומת לב המצרים שלא הבחינו בחצייה.

אף אחד לא חולק על העובדה שהקרב היה קרב הישרדות וקרב קשה ביותר.
הבעייה המרכזית כמו בהרבה קרבות של הצנחנים היא , מסתירים את הפשלות ומספרים חצאי אמיתות מחלקים צלש"ים כדי לסתום פיות ומסלפים את האמת.
תראה את הקרבות "המפורסמים ". המיתלה, גבעת התחמושת, הקרב בעיר סואץ, סרפאום, החווה הסינית. כולם מעוררי מחלוקות ואם תבדוק לא רק את מה שצהל מפרסם תגיע מהר למסקנה עגומה שבכולם היו כשלים איומים וחלקם היו נמנעים אילו לא עמד האגו בראש סולם העדיפויות, ( את כראמה שכחתי ויש בטח עוד ששכחתי).
בכל הקרבות הלוחמים גילו אומץ ולחמו כראוי אבל הפיקוד מרמת מח"ט היו כמו שאומרים " על הפנים".

ראשית לא רק הצנחנים עושים זאת גם שאר יחידות צה"ל ולראייה קרב החרמון, הבופור, חטיבה 188 בכיפור ועוד. שנית הרבה אמת יש בדבריך אם כי אני רוצה לציין לחיוב, לטעמי, כי ביחידות המיל' (במקרה זה גם של המערך המוצנח) הדבר אינו כך. חלק מהדאווין (ושאר מרעין בישין) יוצא עם תום הסדיר והקבע, ובמיל' כמו במיל' משתדלים לללמוד מהטעויות והשתפר כדי לשוב הביתה בחתיכה אחת. בהקשר אחר בימי אריק שרון (דווקא אצלו) בצנחנים (תקופת פעולות התגמול) התחקיר היה נוקב חד וללא פשרות. משום שהוא בוצע בכדי לשפר את רמת היחידות. הנורמה הזו כמו גם נורמות אחרות בלחימה חילחלו לשאר צה"ל והפכו לנכסי צאן ברזל של יחידות לוחמות רבות. מוזר שלמרות שברמת רוח הלחימה אין ספק כי היו ונשארו בצה"ל יחידות עם מוסר לחימה מפואר, ברמת התחקיר החלו לצוץ אג'נדות שאין להן באמת מקום בצבא חפץ חיים (וניצחון) הרוצה להיטיב את דרכיו לאור כישלונות וטעויות העבר.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בגבעת התחמושת היו אומנם כשלים ברמת המח"ט והמג"ד שניטען שלא היו קרובים לשטח ולא הבינו את המצב, אבל הכשל המרכזי היה של המפקדים ברמות הגבוהות יותר. כך בהחלטה לא לתת תפקיד משמעותי יותר בקרבות לחטיבת ירושליים שהכירה היטב את הגיזרה וחלק מכוחותיה היו ברמת חיר"מ. ספציפית לגבי גיבעת התחמושת, עוזי נרקיס (אלוף הפיקוד) חילק את הגזרות בין חטיבת הן ארי וחטיבת הצנחנים באופן לקוי, כך שגבעת התחמושת הייתה באחריות הצנחנים וגבעת המבתר הסמוכה באחריות בן ארי. שתי החטיבות לא היו מתואמות ואת גבעת המבתר לא תקפו במקביל. כתוצאה מכך, חלק מהאבידות שספגו הצנחנים היו בכלל מירי ירדני מכיוון גבעת המבתר.

לדוגמא-הקרב של פלס"ר 7.
כוח של גולני עבר שם נתקל בקצת אש עבר וכמובן לא דווח כלום.כוח הקומנדו הסורי התארגן והפלס"ר שעט בנסיעה מנהלתית לתוך המארב.בלי מודיעין בלי סיוע בלי כלום.
מי שהציל את המצב היו 3 טנקים מלואים שנתנו קרב גבורה מבלי שעד עכשיו מישהו יודע את שמותיהם.
עברנו לרשת מבצעים חליפית כדי לא לשמוע את הזוועה הזאת.
עשרות נהרגו שם בלי כל סיפורי האיציק מרדכי האלה.

למה לא יודעים את שמותיהם. היו אלה עמוס בן דוד ז"ל וחייליו, אשר נשלחו ע"י מח"ט 679, אורי- אור. ראה בספרו.
פלס"ר 7 לא נכנסו לשטח שבשיפולי החרמונית בנסיעה מנהלתית. הם הסתערו פנימה אגב ירי, אך חטפו מהקומנדו המחופר. כל המעוניין יכול לקרוא את התחקיר בספר "נערים בסיירת". לצערי יש לי לי אחד כזה.

.

אניהייתי ק"מ דרומה לקרב הזה.
לא התכוונתי לכך ששמם לא ידוע לאנשים מומחים בתולדות המלחמה אלא לכך שלא עשו עניין מזה כמו בטרטור 42.
אולי ההשוואה למה "היה אם" ניתן לערוך להתקפה של אלישע שלם ששלח לקיבינימאט את המח"ט שלא הביא לו תצ"א ומודיעין.אני זוכר את השמחה בגזרה כשסוף סוף משהו הלך כשורה.

אלישע שלם ביצע התקפה מוצלחת על תל שמס אולם הוא ביצע אותה שלא בהתאם לתוכניתו, אותה אישר המח"ט, אלא בהתאם לתוכנית שהנחית עליו מפקד אוגדה 36, רפאל איתן. לזכותו של שלם יאמר, ולא בכדי, כי הצליח להתגבר על כך שנוהל הקרב שערך לא תאם את התוכנית וביצע אותה במומחיות על הצד הטוב ביותר, מה שהוכיח שוב, את היותו מג"ד מעולה.(שימש בתפקיד למעלה מעשר שנים).

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

משימה שבוצעה בחוכמה, באיגוף אנכי במקום בהתקפה חזיתית, והסתיימה בהצלחה ועם מספר נפגעים מינימלי

כן חטיבה 80 ישבו בחרמון הסורי אחרי שכבשו אותו ולא נתנו להם לרדת לעזור בכיבוש מוצב החרמון בגלל גאווה מטופשת של גולני.

רוב המגיבים, כולל אנוכי, חשבו כמוך אבל הועלתה גם טענה שבעצם לצנחנים לא הייתה יכולת מעשית להצטרף לקרב בגלל תוואי השטח או משהו כזה.

יתכן מאד
אני לחמתי בדרום, חברים שלי השתתפו בקרב על החרמון הסורי ולדבריהם אז אחרי המלחמה הם ישבו למעלה וצפו בקרב למטה מבלי להיות מעורבים.
זה לא אומר שאני מכיר את כל העובדות, זאת היתה התרשמות של לוחמים ( לא קצינים).
ולפי ההתנהלות בצהל ומאבקי היוקרה בין החיילות ייתכן מאד שזה היה המצב.

נ.ב
אני לא כל כך וותיק בפורום כך שאני לא מכיר את הדיונים הקודמים , אין טעם לפתח דיון מחודש בנושא שדנו בו.

אם כך ולפי כותרת האשכול יש להעניק תעודת הערכה לך,לי, לBA ולעוד איזה 30000.
למה רק לחווה הסינית.

אותי תוציא מהרשימה שלך. מויחל טויבעס.

.

כנ"ל
לגבי.

אני מוציא גם את עצמי..

אתם הקומץ (יחסית) שהציל את מדינת ישראל.

מי שלחם במלחמה הזאת באמת, כדברי רפול למפקדי חטיבה 7, הציל את עם ישראל.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.gvura.org/a344609-%D7%A9...%90%D7%99%D7%9D

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com