|
26-10-2004, 16:43
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.03.03
הודעות: 9,292
|
|
שמוליק,כמה רוע אפשר לבלוע????
השנאה שלך לשמאל כל כך גדולה עד כדיי כך שהיא מעוותת
את הזיכרון שלך לגביי רבין שהיה גיבור ישראל וראש ממשלה שנרצח
על ידיי מתנקש מהימין....לא יזיק לך לך לקרא את הדבר הבא ולגלות עד כמה אתה בור לגביי רבין...
יצחק רבין 1922) - 1995: גיבור מלחמה וקורבן שלום
שלושה כדורי אקדח, שנורו ממרחק של מטר בגבו של ראש הממשלה, יצחק רבין,
בלב תל-אביב, גרמו לאחר שעה קלה למות האיש, שהיה גיבור מלחמה ונעשה מנהיג
של שלום. ראש-הממשלה החמישי, שהיה גם שר הביטחון, נרצח במוצאי שבת, 4
בנובמבר 5991, בידי צעיר דתי קיצוני, שהתנגד למדיניות השלום שלו. רבין,
שבהיותו רמטכ"ל הוליך את צה"ל ב- 1967 לגדול נצחונותיו, נפל חלל משום
שהיה מוכן לוותר, למען הסכמי שלום, על רוב השטחים שנכבשו בפיקודו
במלחמה. מותו הטראגי קטע את מסעו להתפייסות עם העולם הערבי, ועורר בארץ
פרץ של רגשי אהבה והערצה אליו, שכמותם לא ידע בחייו.
רבין היה ראש-הממשלה הראשון, שנולד בארץ ומבחינת מוצאו, חינוכו ודרך חייו
היה צבר אידיאלי. הוא נולד בירושלים ב- 1922 לאביו נחמיה, ממתנדבי
הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, ולאמו רוזה לבית כהן, שהתבלטה
בפעילותה בתנועת הפועלים. מסלול לימודיו היה - בית-חינוך לילדי עובדים
בתל-אביב, בית הספר בקיבוץ גבעת השלושה ובית הספר החקלאי "כדורי", שאותו
סיים בהצטיינות.
כמו טובי הצעירים, הנאמנים לרעיונות תנועת העבודה, יצא רבין בסיום
לימודיו לקיבוץ, כדי להכשיר עצמו לעבודה חקלאית. ב- 1941 היה מראשוני
המצטרפים לפלמ"ח (פלוגות מחץ), הכוח הצבאי הקבוע שהקימה ה"הגנה" , ארגון
המחתרת הגדול של היישוב היהודי בארץ. בפעולות נגד השלטון האנגלי נתגלו
כישוריו כמפקד, ובתחילת מלחמת העצמאות כבר היה קצין המבצעים של הפלמ"ח.
במהלך המלחמה מונה למפקד חטיבת "הראל", שלחמה בגבורה וסבלה אבידות רבות
בקרבות בתוך ירושלים ובפריצת הדרך אליה. כושרו כמתכנן צבאי התבלט בתכנון
אחד המבצעים הגדולים של מלחמת העצמאות, שבו נכבשו לוד, רמלה ושטחים
נרחבים נוספים, והוסר האיום של צבא עבר-הירדן על איזור תל-אביב. לקראת
סיום
המלחמה השתתף כקצין מבצעים של חזית הדרום בכיבוש כל הנגב מבאר-שבע ועד
אילת.
הצלחותיו בתפקידים שמילא בצבא פילסו את דרכו לפיקוד העליון ובשנים 1964
- 1968 כיהן כרמטכ"ל. באותה תקופה התחילו פעולות המחבלים הפלשתינאים
וסוריה ניסתה להטות את מקורות הירדן שבתחומה, כדי לשלול מים אלה מישראל.
רבין הפעיל כוחות גדולים בתגובה על מעשי חבלה חוזרים ונשנים, ובפעולות
משולבות של ארטילריה וחיל אוויר שם קץ לניסיון ההטייה הסורי. הישגיו
הגדולים ביותר כרמטכ"ל היו פיתוח כוחו של צה"ל, הכנתו היסודית לקרב
והפיקוד עליו במלחמת ששת הימים ביוני 7691.
ההידרדרות למלחמה היתה מהירה. סוריה עודדה פעולות מחבלים שיצאו משטחה,
ומצרים הזרימה במאי 1967 כוחות גדולים לסיני, גרמה לסילוק משקיפי
או"ם מהאיזור וחסמה את השייט לנמל אילת. בארץ גברה הדאגה. אנשי ציבור
הזהירו מפני האבידות הכבדות הצפויות במלחמה, והממשלה הישרתה אווירה של
הססנות. רבין חש, כי היא מצפה, שהוא יחליט במקומה אם ומתי לפתוח באש.
שבועיים לפני פרוץ הקרבות תקפה אותו חולשה. כוחותיו הגופניים והנפשיים
אזלו בגלל המתח, כובד-האחריות ופעילות רצופה במשך ימים ולילות. זריקת-
הרגעה שהזריק לו רופא ושינה ומנוחה איפשרו לו להתאושש וכעבור יממה שב
למלא את תפקידו. לימים טענו מבקריו, כי "התמוטטותו" ערב המלחמה, שנשמרה
בסוד שנים מספר, מעוררת ספק לגבי יכולתו לעמוד בלחצים, שראש ממשלה חשוף
להם.
רבין הוליך את צה"ל לנצחון במלחמת בזק, שבה כבש את ארץ-ישראל שממערב
לירדן, את רמת-הגולן ואת חצי האי סיני. אבל הניצחון לא סיחרר את ראשו.
בדברים שהשמיע על הר הצופים, כשניתן לו תואר דוקטור כבוד של האוניברסיטה
העברית, לא היו גילויי יוהרה ותרועת ניצחון. הוא הביע הוקרה ליתרון הרוח
של חיילי צה"ל וציין, ששמחת ניצחונם היתה מהולה בעצב לא רק על חבריהם
שנפלו, אלא גם על חללי האויב. נאומו עשה רושם רב והגדיל את יוקרתו.
בתום שירותו הצבאי מונה, לפי בקשתו, לשגריר בארצות-הברית. האיש, שרוב
שנותיו היה חייל, למד להכיר את הזירה המדינית והדיפלומטית. הודות לעברו
הצבאי ולקשריו ההדוקים עם ראש הממשלה, גולדה מאיר, נפתחו בפניו הדלתות של
ראשי המימשל בוואשינגטון, וממשלת ישראל התחשבה בהמלצותיו בעיצוב
מדיניותה. בסוף חמש שנות כהונתו העריך השבועון האמריקאי "ניוזוויק", כי
הוא היה אחד השגרירים הטובים ביותר, שכיהנו בזמנו בבירת ארצות-הברית.
בשובו לארץ הצטרף למפלגת העבודה, נבחר לכנסת ומונה לשר העבודה בממשלה
שהקימה גולדה מאיר ב- 4791. הביקורת הציבורית על שגיאות הממשלה
במלחמת יום-הכיפורים אילצה את גולדה מאיר להתפטר מתפקידה, וזימנה לרבין
שעת כושר לרשת אותה. הוא זכה לאהדה רבה, מפני שהיה רמטכ"ל הניצחון במלחמת
ששת-הימים ומפני שלא היה לו שום חלק באחריות לכשלונות במלחמת יום
הכיפורים. בהצבעה במפלגת העבודה, שהיתה אז המפלגה הגדולה ביותר, גבר רבין
ברוב קטן על המועמד היריב, שמעון פרס, ובהיותו בן 52 מונה לראש הממשלה.
בשלוש שנותיו הראשונות כראש הממשלה החמישי 1974) - 7791) שיקם את צה"ל,
הקטין את שיעור האינפלציה (מ- 54 אחוזים ל- 22 אחוזים בשנה) והשיג
הסכם ביניים עם מצרים לנסיגה מצומצמת בסיני, שסימן את הדרך להסכם השלום
הכולל עימה. הישגים אלה ואף המבצע הצבאי הנועז והמוצלח לחילוץ בני-
הערובה, שהוחזקו בידי מחבלים באנטבה, אוגנדה, לא ביססו את מעמדו של רבין.
הוא היה חסר-ניסיון בזירה הפוליטית הישראלית ואם כי הנהיג בממשלה תהליך
מסודר של קבלת החלטות , לא הקרין מנהיגות ולא עלה בידו ללכד את מפלגתו
לתמיכה בו.
רבין האשים את פרס, שכיהן כשר ביטחון בממשלתו, כי חתר תחתיו וכי השתדל
לפגוע בתדמיתו. אבל תדמית הממשלה וראשה נפגעו יותר מכל בגלל חשיפת מעשי
שחיתות של אישים בצמרת המימסד. לפגיעה הקשה ביותר ביוקרתו היה אחראי רבין
עצמו. בניגוד לתקנות מטבע חוץ לא סגר חשבון דולרים שהיה לו ולאשתו בבנק
בוואשינגטון בזמן כהונתו כשגריר. וכאשר החליט היועץ המשפטי לממשלה לתבוע
לדין את אישתו שניהלה את החשבון, הודיע רבין, כי גם הוא נושא באחריות,
יצא לחופשה מתפקידו כראש ממשלה עד לבחירות הקרובות ופרש מראשות מפלגתו.
בבחירות ב- 1977 נכשלה מפלגת העבודה, שבראשה עמד אז פרס, והשלטון עבר
לידי הליכוד. רבין הוסיף לכהן כחבר כנסת באופוזיציה.
במשך שש שנים, מ- 1984 עד 0991, השתתפו שתי המפלגות הגדולות, הליכוד
והעבודה, בממשלות של אחדות לאומית. רבין שימש בהן כשר ביטחון. וקרנו שוב
עלתה. לזכותו נזקף במידה רבה הפינוי של צה"ל מרוב השטח שנכבש בלבנון ב-
1982 במבצע "שלום הגליל", להוציא רצועת ביטחון צרה הצמודה לגבול, שבה
פועל צה"ל בשיתוף עם צבא דרום לבנון.
ההתקוממות העממית של הפלשתינאים ביהודה, בשומרון וברצועת עזה
("אינתיפאדה") שפרצה בסוף 1987 , הפתיעה את שר ההביטחון רבין. בתחילה
לא העריך את חומרת האירועים והיה אחראי לכך, שתגובת מערכת ההביטחון היתה
איטית, מבולבלת ואחר-כך נעשתה אלימה. פלשתינאים מתקוממים הוכו קשה
בידי חיילים ובהם קצינים שהניחו, כי זוהי הוראה מגבוה. מקצתם הועמדו לדין
ונענשואבל לא הוכח, שפעלו לפי הוראת רבין הוא המשיך בתפקידו עד פירוק
ממשלת האחדות הלאומית.
לקראת הבחירות לכנסת ב- 1992 נבחר רבין בן ה- 70 כמועמד העבודה לראש
ממשלה והוביל את מפלגתו לניצחון על הליכוד. בממשלה שהרכיב בראשותו נטל
לעצמו גם את תיק הביטחון. חברו למפלגה ויריבו הוותיק, שמעון פרס, מונה
לשר החוץ. רבין ניצל היטב את ההזדמנות השנייה שניתנה לו לעמוד בראש
הממשלה.
ב- 15 השנים שחלפו מאז כהונתו הראשונה רכש ניסיון רב בפוליטיקה הפנימית,
למד איך להפעיל את מנופי השלטון ואיך להציג את עמדותיו בכלי התקשורת.
בהשגת יעדיו סייעה לו תדמיתו. הוא נתפס כאדם הגון, אמין וקצת ביישן,
המתקשה להוציא דבר שקר מפיו. כמו כן, נחשב כמומחה מובהק לענייני ביטחון,
שאפשר לסמוך על כושר הניתוח ועל שיקול הדעת שלו. צירוף כישורים אלה עורר
אימון והקל עליו לחולל בשלוש שנות כהונתו השנייה שינויים מרחיקי לכת
במדיניות הישראלית.
בתחום החברה שינה את סדר העדיפויות בתקציב והגדיל מאוד את ההקצבות לצורכי
חינוך, רווחה ופיתוח על חשבון הסיוע ליישובים שמעבר לקו הירוק. בתחום
החוץ והביטחון הפתיע בסטייה מהמדיניות המסורתית של ישראל ביחס לפתרון
השאלה הפלשתינאית, שהצטיירה כשורש הסכסוך הישראלי-ערבי.
בעבר לא הכירה מדינת ישראל בארגון השחרור הפלשתינאי (אש"ף) וסירבה לשאת
ולתת עימו, אם כי רוב מדינות העולם התייחסו אליו כאל נציגו של העם
הפלשתינאי. כל ממשלות ישראל ראו באש"ף אויב, שאי-אפשר להתפשר איתו,
בגלל התנגדותו העקרונית לקיום המדינה היהודית ושיאפתו המוצהרת להרוס אותה
ולהקים במקומה את מדינת פלסטין.
מדיניות זו הייתה מקובלת על רוב הציבור בארץ גם בגלל מעשי הטרור האכזריים
של אש"ף, שהיו מכוונים, בדרך כלל, נגד אזרחים חפים מפשע. אולם במשך הזמן
נתגלו סימנים, לכאורה, לנכונותו של אש"ף להשלים עם קיומה של מדינת
ישראל ולהפסיק את פעולות הטרור. לכן הסכים רבין לניהול שיחות חשאיות עם
נציגי אש"ף באוסלו, בירת נורווגיה. שיחות אלה, שהתחילו ביוזמת אנשי
אקדמיה והצטרפו אליהם אנשיו של שר החוץ, הכשירו את הקרקע לסידרת הסכמים
עם אש"ף על הכרה הדדית בין הצדדים ועל הקמת מימשל עצמי פלשתינאי בשטחים
שיפנה צה"ל בהדרגה, עד להשגת הסדר קבע. את המשא-ומתן מצד ישראל ניווטו,
בתיאום הדוק, רבין ופרס, שקודם לכן התקשו לשתף פעולה זה עם זה. חתימת
ההסכם הראשון בין ישראל ואש"ף ב- 1993 על מדשאת הבית הלבן בוואשינגטון
ולחיצת היד בין רבין לבין ראש אש"ף, יאסר ערפאת, שרוב הישראלים ראו בו
מנהיג שנוא של ארגון מחבלים אכזרי, המחישה את תחילת תהליך ההתפייסות
בין שני העמים. בזכותו קיבלו רבין ופרס את פרס נובל לשלום יחד עם יאסר
ערפאת. הייתה זאת פעם שנייה, שנציגי ישראל זוכים בפרס זה, שניתן ב- 1978
לראש הממשלה, מנחם בגין, על השלום שעשה עם מצרים.
קידום השלום עם הפלשתינאים הביא להתפייסות עם ירדן וחתימת הסכם שלום
עימה ב- 4991. רבין השתדל להשיג הסכם גם עם סוריה, אבל המשא-ומתן עימה
לא הניב פירות. ההתקדמות לשלום שיפרה את מעמד ישראל בעולם, תרמה לביסוס
כלכלתה ואיפשרה לה לקלוט המוני עולים, שבאו מחבר המדינות.
בעוד שהשלום עם ירדן זכה לתמיכה עממית נרחבת, היו ההסכמים עם הפלשתינאים
שנויים במחלוקת. אמנם, בתחילה תמך רוב הציבור בפיוס עם אויביה המרים
ביותר של המדינה, שביקשו לממש את שאיפותיהם לעצמאות באותה ארץ. אולם
כאשר קיצונים פלשתינאים המשיכו במעשי חבלה ורצח, גברה ההתנגדות
לוויתורים שנעשו למען שלום, שאיננו שם קץ לפיגועים. מתנגדי רבין ארגנו
הפגנות מחאה שבהן טענו, כי אין לו יפוי-כוח מהעם לבצע את מדיניותו, מפני
שאיננה תואמת את הבטחותיו ערב הבחירות ומפני שהרוב הקטן בכנסת התומך
בממשלתו 61) מתוך 021) כולל נציגי מפלגות ערביות המזדהות עם אש"ף. יתר
על כן, הם הוקיעו את נכונותו לפנות חלקים מן המולדת ההיסטורית של העם,
שמסירתם לידי זרים תגדיל,לדבריהם, את הסכנה לביטחון המדינה. הקיצונים
שביריבי רבין במחנה הימין ובציבור הדתי-לאומי ניהלו נגדו מסעי קטרוג בלתי-
פוסק וכינו את המצביא והלוחם הוותיק - "בוגד" ו"רוצח". היו אף אנשים
שהרחיקו לכת ואמרו בשיחות פרטיות, שהוא חייב מיתה. באווירה זאת קם יגאל
עמיר, סטודנט דתי-לאומי קנאי, וירה למוות בראש הממשלה בצאתו מאסיפת
המונים בתל-אביב, שהביעה תמיכה נלהבת במדיניות השלום שלו.
מאות-אלפים, שהשתתפו בהלווייתו, ביטאו בכך לא רק תחושת כאב ואבל, אלא גם
מחאה חריפה נגד הפרת טאבו: רצח מנהיג יהודי בידי יהודי. הרצח העצים את
דמותו של רבין. והוא ייזכר לא רק על פועלו בחייו, אלא גם על דרך מותו.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|