העיתון "מקור ראשון" דיווח כי המוזיקאית רונה קינן עמדה דום לאות הזדהות עם שאהידים במהלך כנס סולידריות עם נשים פלסטיניות. קינן בתגובה: "נכחתי במקום, פגשתי נשים מקסימות וחזרתי הביתה"


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4206593,00.html

כמה נאור ונפלא, קינן שרה לנשים מקסימות ותומכות דו קיום שבלי שום קשר היללו את השאהידים במהלך הטקס. בטוקבקים יש כמה מגיבי שמאל "מקצועי" שמתממים כאילו הם עצמם היו מקבלים בהבנה השתתפות בחגיגת פורים לזכרו של גולדשטיין תוך לגימת בקבוקי יין "ברוך הגבר" אם האורח היה עושה את זה בשביל להפגש עם המקומיים המקסימים ולהנות ממסכותיהם הנפלאות.

אי אפשר להשתתף בטקס שבו מוקראים נאומים לכבוד שאהידים תוך השמעת קריאות ערביות- לאומניות ועומדים לזכרם דקת דומיה בלי להזדהות עם התוכן שלו. קינן מנסה לשטות בקוראים,כלומר לשקר או כפי שזה נקרא כיום לומר את האמת לשעתה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אפשר בהחלט להתייחס אליהם כמשתפי פעולה עם אוייב.
אבל שחברים בכנסת ישראל מרשים לעצמם התנהגות כזאת מה יגידו אזובי השמאל?

הכי מצחיק בכל העסק, זו ההערה שאמורה לגרום לקורא הממוצע לפקפק באמינות הידיעה "העיתון שמגדיר את עצמו כישראלי-לאומי והכי יהודי דיווח כי". אין בכתבה ב או בדבריה של קינן משהו שסותר את הדיווח העובדתי. רק פרשנות שונה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה היה באירוע הזה?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

פשוט מדהים, כל פעם שנידמה שהשמאל הגיע הכי נמוך הוא מצליח להוכיח שעדיין ארוכה הדרך למטה!
אבל מה אני מתפלא, הרי היא הבת של אבא שלה...

תגובה מס' 31
שימו לב למה שהיא אמרה "אילו הייתי קמה והולכת כיוון שמישהו בעל אג'נדה קיצונית ניסה לתפוס בעלות על מפגש שנועד לדיאלוג, הייתי משתפת פעולה עם אותם מנגנוני פחד ואימה שאמורים היו למנוע ממני לבוא לשם מראש."
כלומר, הדברים נכונים. היא פשוט לא קמה והלכה מאחר ואז היא היתה משתפת פעולה עם מה שהיא מגדירה מנגנוני הפחד.
בקיצור, הכל נכון. פשוט זוהמה האישה הזו. היא גם באה לכנס שמקרב בין מתנחלים לשמאלנים הזויים? או שרק לכנסים בהם נשמעת אידיאולוגיה קיצונית וקריאות מוות ליהודים?מי ששמע את ההקלטה בערבית מאותו מפגש (חפשו ביוטיוב) התחלחל מקריאות מוות ליהודים שנשמעו שם!!!! בושה וחרפה

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

http://www.haaretz.co.il/literature/1.1255569
נא לשים לב לפיסקה המרתקת הבאה מאת הכותבת, שהיא לגמרי במקרה האימא של גיבורת אשכול זה...
"בראיון שערכתי עם הסופר, עמוס קינן, לצורך כתיבת הביוגרפיה שלו בספר "על דעת עצמו" גיליתי שלמעשה לא נפצע בתחילת ההתקפה על דיר יאסין, כפי שזכר וכפי שסיפר במשך שנים, אלא השתתף במשך שעתיים לפחות בקרב שבמהלכו פוצץ בתים ואף ירה ואולי גם הרג אשה ערבייה"
הבנתם? האיש כל השנים הכחיש שהיה מעורב בקרב. כמו פחדן-שקרן מושלם, זה איפשר לו מצד אחד לא להודות שלקח חלק בטבח, ומצד שני לא להכחיש באופן חד משמעי בתור מי שלקח חלק ממשי בקרב שהיה בו טבח (למה להרוס סיפור אנטי-ציוני טוב?). מעשי אבות סימן לנבלות.

ואמנם מרבית התגובות הן שליליות, אבל הפרסום בסך הכל ישתלם לה מאחר ולא חסרים "שמאלנים" מתוך self smugness, שהקיום שלהם הוא לא יותר מראקציה ל"ימנים נמוכי המצח", שישמחו לקנות את הדיסקים של מי שהייתה עד אתמול אלמונית דווקא בגלל הביקורת (וגם אם זו חרא מוזיקה היא תנעם לאוזניהם, בדיוק כמו מותגים - זו לא באמת האיכות שקובעת).

ואפשר להיות אף ציני יותר ולפרש את כל העניין כקריאה לעזרה כלכלית מצד ספונסרים כמו הקרן החדשה - יש יוקר מחיה ובלי שום קשר, שכירות בת"א זה לא זול...

כי בכל זאת, גם אלו שלא התקבלו למקצוע רציני באוניברסיטה צריכים לחיות ממשהו, והדרך להתבלט בתחום שלהם היא לשחק ב"מי יותר קיצוני".
האופציות האחרות הן אשכרה לחדש משהו, שזה קשה מידי, או לתמוך בדעה של מישהו אחר - ולזה אין יותר מידי תמורה, אם בכלל.

ואני משוכנע שמדובר בראקציה ותו לא, שכן אפילו השמאלן הקיצוני ביותר היה מוכר את אמא שלו לפני שהיה מוכן לדור בכפיפה אחת עם ה"כבושים המדוכאים".
זה יפה לדבר על סובלנות, איפוק וסולידריות אבל כל עוד הדברים מתקיימים רק באופן ריק אין להם משמעות.
(כלומר, נראה עד כמה הסיב המוסרי שלך עמיד כשאתה מאויים בפועל מה"ביריונות לשמה" של בני הדודים).

“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali

כנראה שרונה קינן היתה צריכה דחיפה לקריירה המקרטעת שלה.

עכשיו היא תזכה להשמעות רבות בגלגל"צ, בראיונות מפרגנים בעיתונים על ה"אומץ" שיש לה, טור פוליטי בו היא תשטח את הצעות המדיניות המתקדמות שלה,

ואף פעם לא תשמע את השאלה: "מה לדעתך קורה ללסביות מוצהרות בעזה?"

סליחה על השאלה, אבל מי זאת קיבינימאט רונה קינן ?
איזה אמירה יש לה, מה כבר יש לה להגיד שכולכם נעטפתם חיל ורעדה ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי בני לפיד סליחה על השאלה, אבל מי זאת קיבינימאט רונה קינן ? איזה אמירה יש לה, מה כבר יש לה להגיד שכולכם נעטפתם חיל ורעדה ?

השאלה פשוטה, התשובה כרגיל הרבה יותר מורכבת.
הבעיה היא לאו דווקא ברונה קינן כאדם פרטי המחזיק בדיעות כאלה או אחרות או אולי מנסה לקדם קריירה מדשדשת באמצעות פרובוקציות (שיטה ידועה ושחוקה של אמנים כגון אביב גפן, אנשי הבימה וכד').
יש הרבה נשים בעולם שה "גבר הערבי" עושה להן את זה, שאיפת חייהן היא לאו דווקא בית בורגני עם גג אדום, גדר לבנה, קריירת היי טק, שני ילדים וכלב אלא בית בכפר ערבי עם חמורים וכבשים בקומת הקרקע וכאפות בוקר, צהריים וערב מהבעל.
עם זה אין בעיה, כל אחת ודרכה האישית בחיים. הן גם יכולות ללכת לכנסים פוליטיים אנטי ישראלים בכפר.

אבל ברגע שבכנס הזה נוטלת חלק קבוצה פוליטית שבאופן גלוי עוברת על החוק ע"י הברחת פלסטינאים אל תוך מדינת ישראל (אולי גם מחבלים?) אז זה כבר עניין ציבורי נגד המדינה ורונה קינן חלק ממנו.

הכפר בית-אומר למי שמכיר זה קן צרעות ממנו יצאו מרצחים מהזן הנחות ביותר, עד היום עובר בו נתיב תנועה מאד חשוב לתושבי הגדה אשר סופגים שם אבנים, בקת"בים ושאר צרות.
טוב מהמקום הזה לא יצא ובודאי לא אימרות שלום או פיוס, אבל הלל למחבלים רוצחי יהודים בודאי שכן והקבוצה הזו יחד עם רונה קינן לקחה בזה חלק.
להערכתי הצנועה יש כאן שאלה משפטית על חבירה לאוייב, אני מקווה ששילטון החוק יבחן את זה.

אגב, ברוסיה של פוטין היא והחברות שלה לא היו חוזרות ממפגש "פיוס ואחווה" כזה עם הצ'צ'ניות..

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אתה רוצה לבדוק את דעתו של שלטון החוק, לך תגיש תלונה. למרות שאם האזור לא היה שטח צבאי סגור ולא תפסו את רונה קינן מסיעה פלסטינים ללא אישור, אז לתלונה שלך לא יהיה על מה להסתמך. למרות שאם תוכיח כוונה לקשירת קשר אז אולי. בקיצור סערה בכוס תה כמו שפופטיץ היה אומר. דרך אגב ישראל עדיין מדינה דמוקרטית למיטב ידיעתי, ותושבי המדינה נהנים מחופש הדיבור, וזכותה של רונה קינן להגיד שכל תושבי מדינת ישראל הם כך או אחרת. ולא אני ולא אתה לא צרכים לאהוב את זה.

בלי קשר לכלום היא יוצרת אדירה.
המילים והלחן מקינות לתשעה באב


וזה עם גידי גוב, שיר אהבה נהדר

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לכן, אני לא אשתמש בה ואתה לא תגיד שאין מקום להשוואה בין מחבלים לבין ההיסטוריה הזאת ואני לא אגיד שדווקא יש ולכל הדיון הזה שלא יתקיים לא יהיה עומק רב ואין סיבה שיהיה לו, מכיוון שמדובר בסתם שנאה בריאה וטבעית למי שתומך בחיסולך , לא בעניין פילוסופי.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הגברת קינן רצתה קצת "צומי" (תשומת לב). עכשיו כאות הוקרה של הנשים הפלסטינאיות אולי ישלחו אליה איזה שהיד...

שיעמדו דקה לזכר מי שהם רוצים.
לא מדברים על ערבים שעומדים דקת דומיה לזכר רוצחים, אז על אחת כמה וכמה לא צריך לדבר על הקבוצה הזאת שהיא גרועה כמו המחבלים עצמם.

שלא יגידו שהיא אף פעם לא מדווחת על קיצוניות בשמאל. הנה היא כן. אמנם לכל פלוץ של פעיל ימין יוקדשו תילי תילים של מאמרים על התרומה של הימין הקיצוני (בתקשורת אין ימין לא קיצוני) להתחממות הגלובלית והבטחונית, אבל עכשיו יישלף הדיווח הזה כהוכחה לכך שהתקשורת מאוזנת (למרות שבכתבה עצמה אין איזון ואין אפילו מראית עין של אובייקטיביות).