לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חדשות טיולים אפריל 2014 - הסתיימו עבודות הסדרת הדרך לדיר עזיז ע"י מועצה אזורית גולן. ניתן לשוב ולטייל באתר. הסגירה שהתקיימה באזור דרך בורמה מערב, הסתיימה וניתן לטייל באתרים כרגיל. עקב סיום עונת החורף שביל מספר 9363 (סימון שבילים כחול) שבשמורת נחל שורק נפתח חזרה למטיילים. נפתח מחדש מסלול נחל רקפת בכרמל שהיה סגור למטיילים. עקב פעילות צבא באזור אילת במהלך חודש אפריל אין להגיע לאתר "נ.ג. 292" מצפון לאילת. | חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > מטיילים ותרמילאים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 28-03-2012, 16:55
צלמית המשתמש של MS_Rogue
  משתמש זכר MS_Rogue MS_Rogue אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.03.10
הודעות: 17,061
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי MS_Rogue שמתחילה ב "פשוט הייתי בהלם - אשכול סיפורי הלם תרבות מטיולים"

סיפורים אישיים שלי:

* - בביקורי הראשון בארה"ב, אספו אותי הדודות שלי משדה התעופה בסן-פרנסיסקו. עוד בדרך אליהן הביתה, אנחנו עוצרים ברמזור אדום ומעליו שלט מעניין שאומר "Yield on green" (כלומר: "תן זכות קדימה באור ירוק"). לפני שהספקתי לתהות על קנקן ההצהרה המשונה הרמזור שלנו מתחלף לחץ שמאלה ירוק. הדודה הנוהגת מתחילה לנסוע קדימה, ואז עוצרת באמצע הצומת, לפני שפנתה שמאלה, כיוון שמכוניות מגיעות מהכיוון ההפוך! אני בהלם מוחלט - ירוק לשני הכיוונים והיתר פנייה שמאלה עם זכות קדימה??? לאחר רגע של הלם אני מתחיל לראות את ההיגיון. כל זמן שאתה באיזור שבו אנשים ממש מוכנים לתת זכות קדימה, למה לא?

* - והנה דבר מעניין לא פחות: בארה"ב, אלא אם כן נכתב אחרת במפורש, פנייה ימינה ברמזור אדום מותרת כאילו היה תמרור עצור ותו לא....


גברת רוג לא עמדה בפיתוי ודורשת להשמיע שני סיפורי הלם תרבות שהיו לה כשהגיעה לראשונה לארץ הקודש שלנו.

* - ביומה השני במדינת ישראל הקטנה, לקחתי אותה לאכול פלאפל, כי דוגרי, מה יותר ישראלי מפלאפל טוב? קנינו מנות בפיתה ולשתייה קנינו שני בקבוקי קולה בזכוכית. אנחנו יושבים לאכול והגברת לוקחת את הבקבוק ביד, תופסת את פקק המתכת ומנסה לסובב אותו. אני תוקע בה מבט מופתע בעודה נאבקת בפקק. לבסוף, היא נכנעת ואומרת "תראה אם אתה מצליח לפתוח את זה". אני לוקח את הבקבוק, ניגש למקרר השתייה, תופס את הפותחן המשתלשל מן הדלת ו-פּאק, הפקק נפתח. היא בוהה בפקק, בי, בבקבוק... ואז רוטנת "בבית אפשר לסובב אותם כדי לפתוח". מה שנכון נכון, לרוב בקבוקי השתייה האמריקניים, פקק המתכת בנוי עם הברגה ואפשר לפתוח בסיבוב...

* - בשבוע השני שלה בארץ, הגענו לראשונה לקניון ברחובות. עברנו את מגלי המתכות בלי שום הפתעה (היא מורגלת מן הירידים בארה"ב לבידוק בכניסה), הלכנו בין החנויות, עצרנו לשתות מיץ סחוט טרי... ואז היא עוצרת ומסתכלת בהלם בעת שקצין שיריון, על מדים וגלילון, הולך יד ביד עם בתו בת השש שאוחזת בגלידה בידה השנייה. "זה חייל," אני אומר לה בשקט. "כן אבל..." היא מסתובבת לכיוון השני, רואה מסה של חיילים המחכים לאוטובוסים, על מדים ונשק והכל... "ואתה יודע משהו?" היא מצחקקת עכשיו, "זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהייתי בקניון ולא חששתי לחיי אפילו לרגע".
_____________________________________
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 29-03-2012, 12:52
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
עניין הרמזור וזכות הקדימה - קיים גם באירופה במדינות מסויימות
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי MS_Rogue שמתחילה ב "סיפורים אישיים שלי: * -..."

(חלק מסקנדינביה, לדוגמא): לא משנה כמה אנשים חיים ככה שם, אותי זה הפחיד כל פעם מחדש. ממש תחושת פחד כמו כשמנסים לחצות כביש מהיר בריצה...

אגב תעבורה והלם תרבות - לא ממליץ לישראלי רוכב אופניים להתחיל טיול מחוץ לאמסטרדם ואז להגיע לעיר, בפעם הראשונה בחייו, כשהוא רכוב על אופניים... באמסטרדם תנועת רוכבי אופניים, הולכי רגל, חשמליות אימתניות וכלי רכב שחולקים לא פעם נתיבים משותפים למדי... (או ככה היה פעם לפחות). אתה נוסע אחרי ההולנדים, על אופני הברזל המסורבלות שלהם, ופתאום ללא התראה מוצא את עצמך בנתיב של חשמלית הרודפת אחרך במהירות תוך הרעדת האדמה וצילצול בפעמון הצורם שלה. במקרים כאלה אתה פשוט מוצא עצמך עוצר לאיזו חצי שעה של סידור הדופק, עמוק על איזו מדרכה בטוחה...

בכלל הולנד כ"כ מסודרת מבחינה תחבורתית שכל טעות או קיצור דרך כהולך רגל/רוכב אופניים עשוי להביא אותך למקומות שבעוד שבישראל נחשבים לסבירים (שולי כביש בין עירוני, לדוגמא) בהולנד המצאותך שם פשוט גורמת למקומיים להאט ולהביט עליך באימה כאילו ראו חייזר.

הלם תרבות מאוד נפוץ אחר הקשור בתעבורה - אדם מגיע בפעם הראשונה בחייו ללונדון, יוצא לרחוב מהרכבת התחתית, ולכמה דקות נראה לו שכל המכוניות נוסעות מעצמן ללא נהג...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 29-03-2012, 13:10
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
מידת הלם התרבות קשורה המון לציפיות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי MS_Rogue שמתחילה ב "פשוט הייתי בהלם - אשכול סיפורי הלם תרבות מטיולים"

לפחות כאשר מבקרים במדינות שהן בעלות זיקה ל"מערב"... בהתייחס למדינות רבות בהן ביקרתי לו היו לי ציפיות, ולא פעם לא ממש עשיתי "שיעורי בית" ולכן באופן יחסי לא זכורה לי תחושת "הלם תרבות" חזקה, מעבר לפרטים נקודתיים. יוצאת דופן אחת: ניו יורק/ארה"ב!

ככל הנראה הדימוי של העיר המשתקף מאינספור סרטים וסדרות שכולנו ראינו הוא של עיר חלומות, עיר מלגו עם גורדי שחקים ואנשים "קוליים" שאוכלים המון במסעדות והולכים עם מעילי לבד (שלא סתם בארץ נקראו פעם "מעילי ניו יורק") מבעד לענני הקיטור הנישאים אל על דרך ארובות איוורר של הרכבת התחתית. מי שקודם בילה המון בערי הבירה של אירופה, רגיל לאיזה סטנדרט של נקיון, אסטטיקה, סדר, ארגון ומצב תחזוקתי - אפילו ערי התעשיה לשער של בריטניה מתגאות במרכז עירוני "טיפ טופ". והנה אתה מגיע לניו יורק בפעם הראשונה בחייך - שולף עצמך מתחנת הרכבת התחתית (אני מדבר פה עוד על האלף הקודם) ובניגוד לתמונה המפורסת של מנהטן וקו הרקיע שלה בעת שקיעה, אתה קודם כל רואה עיר די מוזנחת, מתפוררת בחלקה, עמוסה מהגרים עם רכבת תחתית פונקציונאלית אולם מוזנחת להחריד (כמובן שהכל ביחיס לאירופה, לא לתל אביב). בניינים יפים מרחוק, אולם במבט מקרוב חלקם במצב תחזוקתי ירוד ביותר.

ברור שתוך זמן מה נגלים היבטים אחרים של העיר, אולם ברגע הראשון ספגתי בהחלם "הלם תרבות".

הלם תרבות אמריקאי #2 - ערב (שני בעיר, למיטב זכרוני): אני מגיע למדיסון סקוואר גרדן לצפות במופע רוק של להקבה מסויימת. בחוץ - ניו יורק והאמריקאים שאתה רגיל לראות בה: אין כמעט עישון, אין כמעט אלכוהול ברחוב, אין יותר מדי "לבנים". בפנים? עשרים ומשהו אלף אמריקאים, לבנים כולם, מעשנים מריחואנה "חופשי-חופשי" (כולל משפחות של 2-3 דורות), שותים בירה אחרי בירה, שמפניה אחרי שמפניה (שנמכרת ע"י דיילים לבושי מדים מצועצעים, והם הלא לבנים הכמעט יחידים באולם...) וזוללים נקנקיות, צווחים בפראות, משתוללים כאילו כל אחד ואחד מהם הוא האדם היחיד עלי אדמות - כל האובססיביות האמריקאית הידועה בקשר ל"דימוי בציבור" של הפרט והמשפחה - אינם קיימים לחלוטין. אני הולך לשירותים ורואה שם אמריקאים בני חמישים, ללא ספק די מצליחים בחיי היום יום (לפי המראה והלבוש), שיכורים למחצה, עומדים מול המשתנה עם נקניקיה ביד אחד, כוס בירה ענקית מונחת על ראש המשתנה וביד השניה מחזיקים את מה שמחזיקים כשמשתינים... מדברים בקולי קולות על משחק של היאנקיז שנערך במקביל, מפליצים ומגהקים...

זו הייתה ההופעה הטובה ביותר שראיתי אי פעם... מצאתי פעם ביוטיוב כמה קטעים ממנה שצולמו ע"י מישהו מהקהל ואני שומא אותם באוזניות וממש מתרגש כאילו אני שוב בהופעה.

כשיצאתי מההופעה חזרתי למלון והתקשרתי הביתה - אשתי שאלה אותי "איך היה?" ועניתי לה "ראיתי את האספסוף הרומאי בקולוסאום עם הגלדיאטורים קם לתחיה - לחם ושעשועים"...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 23:05

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר