בעקבות טיול בויאטנם, אני מעלה כאן חלק מהרשמים והתמונות שקיבלתי וצילמתי במהלך הטיול. המידע שיופיע כאן, מגיע מהסברים שקיבלתי במהלך הטיול ואני מתנצל מראש על טעויות ואי דיוקים, במידה ויש.

חלק א' - מחילות קו-צ'י Chu Chi
אזור מחילות ומנהרות אלה נמצא ליד הוצ'י מין סיטי (סייגון, בעבר) והוא בא לתאר את מלחמת הגרילה נגד האמריקאים.
במקום ניתן לצפות בסרט (תעמולה) קצר המתאר את גבורת הויאטקונג במלחמתו נגד הפולש האמריקאי.
הויאטקונג הורכב, למעשה, מכפריים שעבדו והכירו את האזור.חלקם עבד בשדות וחלקם נלחם.
המחילות היו ממודרות, כך שגם אם נתפסו חלק מהלוחמים, הם לא יכלו לדעת את מפת כל המחילות אלא רק את האזור הספציפי שלהם.
המחילות היו בנויות בכמה קומות ומחולקות למחסנים, מטבח וחדרי אוכל, מרפאות, אזורי מנוחה ונקודות כניסה\יציאה, כך שגם אם חלק מההפצצות פגעו במחילות, היה הרס נקודתי בלבד.
בסיור במקום אפשר לראות נקודות כניסה ויציאה של מחילות, מלכודות נגד החיילים, מכתשים מהפצצות של B-52, בובות במדים המדמות חיילי ויאטקונג בפעילות יום-יומית ומחילת דמה (גדולה ב-20% ממחילה מקורית) למי שרוצה לנסות לעבור דרכה ולהרגיש כמו ויאטקונג...(חשוך, הליכה שפופה ובהחלט חסר שם מיזוג - הלחות המקומית לא מוסיפה לתענוג).
תוספת נחמדה לביקור שם, מטווח ירי פעיל ממוקם ליד, כך שמדי פעם ניתן לשמוע קולות ירי אמיתי (אוטומט או בודדת) - דבר שמוסיף לחוויה.

בתמונה הרביעית רואים פתח למנהרה?
זה כ"כ גלוי לעין במקור או שנעשתה שם איזושהי עבודת חישוף לנוחות התיירים?

זה יותר לתיירים מאשר הדבר האמיתי.
אחד הדברים המצחיקים שניתן לראות, למשל, זה את הכובעים שעל דמויות החיילים...כובעים דומים נמכרים בשווקים למי שצריך כובע...
נקודה אמיתית מעניינת נוספת לגבי בגדי החיילים - את הסנדלים הם תפרו מצמיגים...

חלק ב' הארמון הנשיאותי סייגון - דרום ויאטנם
בתקופה שויאטנם היתה מחולקת לדרום ולצפון, נשיא הדרום היה מתגורר במתחם זה. כמו כל מבנה נשיאותי, הוא כלל חדרי מגורים, חדרי אירוח לשגרירים ומנהיגים זרים, חדרי פנאי ואפילו קולנוע פרטי.
בתחתית הבניין קיים בונקר עם חדרי תקשורת, חדרי מפות וחדר נתונים מיוחד שהתעדכן כל הזמן בכמות החיילים הזרים (אמריקאים וכו') שהיו במדינה באותו זמן.
כיום משמש הבניין כמוזיאון עבור אזרחי המדינה והתיירים והוא בא להראות את הבזבוז הראוותנות והניצול של המנהיגות של הדרום לעומת האזרחים באותה תקופה (סוג של תעמולה, מן הסתם).
המסוק שמופיע בתמונות, שימש לסיורים שביצע נשיא הדרום מדי פעם.
מבחינת הפן הצבאי, יש 2 סיפורים:
1) בחצר המבנה מוצב מטוס F-5 שטייסו ערק מהדרום לצפון כשבועיים לפני ניצחון הצפון. במהלך אותה גיחה, הוטלו 2 פצצות על המבנה אך הן לא התפוצצו. על גג המבנה, כיום, קיימים 2 סימונים המראים את מקום חדירת 2 הפצצות. במסגרת האגדות והסיפורים שצצים אחרי כל מלחמה\מבצע, נאמר שאם הפצצות היו מתפוצצות אזי המלחמה היתה נגמרת שבועיים לפני...
הטייס, דרך-אגב, הגיע להיות סגן נשיא חברת התעופה המקומית...
2) ליד המטוס נמצאים 2 טנקים (T-55?) אשר פרצו למתחם שבועיים אחרי ובעצם מהווים את סיפור סיום המלחמה וכניעת הדרום. הסיפור שנקשר לכאן מספר שהטנקים פרצו בשעות הצהרים. כאשר ניגש אליהם נשיא הדרום ושאל:"איפה אתם, אני מחכה לכם מהבוקר כדי למסור את כניעתי ואת מדינתי" - ענה לו מפקד אחד הטנקים :" אינך יכול למסור מה שאף פעם לא היה שלך...".

חלק ג' מוזיאון פשעי המלחמה - סייגון
מוזיאון זה בא להראות את נזקי המלחמה מהצד הויאטנמי ומהצד השני את אכזריות האמריקאים. רוב המוצגים במוזיאון הם תמונות, שמן הסתם כבר פורסמו בעבר במקומות שונים ולכן השתדלתי להתמקד בכלים ובנשקים עצמם.

...קצת לפני שהגעתי לשם שינו את שמו מ"המוזיאון לפשעי המלחמה האמריקאים" ל "מוזיאון לפשעי המלחמה".

אני לא הצלחתי (נפשית כמובן, לא טכנית) לצלם שם. זה היה גרוע מדי בשבילי. יש לי תמונה אחת, של הפצצה, וזהו.

מה שהיה מרתק שם, זה ש(בזמנו, לא יודעת אם עדיין) הוצגה שם במקביל תערוכה של צילומים, נדמה לי שמה"טיימס", של הנפגעים האמריקאים. זה היה די מדהים לראות את זה שם - איך הם אפשרו מקום גם לכאב של הצד השני.

תמונה מעניינת מאוד - מוצגים בה רובי M16 מהדגמים המוקדמים, כולל המקוצר המקורי (XM177, שני מלמעלה) וכלים "מקוצרים" ביוזמה מקומית של יחידות קרביות.

השאלה יותר מעניינת היא מהו הכלי על החצובה? נראה כמו שילוב לא הגיוני של מק"כ M2 עם מקל"ר Mk19.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני דוקא הופתעתי לראות "עוזי" בתצוגה (כנראה שישראלים באמת נמצאים בכל מקום... )
האם ידוע על שימוש בעוזי במלחמה ע"י אחד הצדדים ?

בשימוש מוגבל ונדיר - ראה תמונות כאן

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

על חצובה , עד כמה שזכור לי לא נעשה שימוש בגרסה הזאת של הטיל במהלך המלחמה אלא רק בגרסה המוסקת ורק בקנה מידה קטן בקרבות בקונטום ובבן האט. הטיל היה אז ב"הרצה" ורק לשני מסוקי "יואי" מוסבים הייתה היכולת לשגר אותו.

NZSAS

אכן נעשה שימוש מועט במלחמה העיקרית עצמה בעיקר בגלל העדר מסת מטרות נאותות בשטחים פתוחים כך לפחות עד למתקפת האביב של 1972 אבל בשנים שלאחר מכן ועד ממש בסמוך לקריסתם עוד קבלו הדרום ויאטנמים הררי ציוד מהאמריקנים כולל ערכות טאו ואף אאל"ט נעשה בהן שימוש מוגבל בעת הנסיונות הנואשים והכושלים לעצור את המתקפה האחרונה ב 1975.

איפה אפשר לקרוא על זה?

NZSAS

חלק ד' מוזיאון הצבא - האנוי
מוזיאון זה פשוט וקטן יחסית. באולם מוקרן סרט והדמיה אור-קולית על קרב דיאן ביאן פו (נצחון הויאטנמים על הצרפתים). בחצר מוצגים כלים אמריקאים, ויאטנמים ופסל שמורכב משברי מטוסים אמריקאים שהופלו.

זה שאת המערה ה"תירותית" הם הרחיבו, כדי שהתיירים יוכלו לעבור בה. זה מדהים, כי היא כל כך צפופה, שקשה להאמין שהיא יכולה להיות אפילו יותר צפופה.

אני זוכרת את החוויה הראשונה שלי מהאיזור הזה בויאטנם. שטנו על אחד הנהרות באיזור הקרבות, והסתכלתי סביבי, וכל מה שיכולתי לחשוב לעצמי היה "What the fuck were they thinking", האמריקאים, כמובן. אתה שט שם, בתוך היערות האלו, וכל כך ברורה לך עמדת הנחיתות של כל חייל זר בלב הג'ונגל הזה.

הציעו לך לטווח בקארבין, ד"א?

הויאטנמים קטני קומה וצנומים לעומת אנשי המערב ולכן היה צורך במחילת דמה גדולה יותר לתיירים...
לא בדקתי לגבי המטווח...

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו