פרוייקט ההנצחה של גל"צ מציין עשור וישודר ביום רביעי ב14:00 בגל"צ ובשעה 18:00 בערוץ 2
מגיש: גולן יוכפז
להלן מידע על השירים והנופלים

את השיר כתב איתי שרון ז"ל
מאז שעזבת,
הזמן עובר לאט,
ימים זולגים כמו מבעד לשעון חול,
ואני חייב להמשיך בחיפוש.

אני לא מפסיק להתגעגע,
חושב עליך,
מנסה ללכת בדרך שלך,
שהצבת בפניי כשהלכת.

אני מפחד לא לעמוד בציפיות,
של כולם, של עצמי...
מפחד לאכזב אותך,
מאז שעזבת.

איתי שרון ז"ל נפטר ב2006 כתוצאה ממכת חום בעת גיבוש לטיס לשם הלך בעקבות אביו הטייס שנהרג כשאיתי היה בן 4 חודשים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סגן שלמה ברילובסקי ז"ל
הבוקר שוב דמו העצים
למפרשים
והאדמה הייתה גלים
ואני הייתי שט, מפליג
למרחקים על גב חלום
שעוד מעט תגרשהו
השמש.

סגן שלמה ברילובסקי ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סמ"ר יחזקאל לוצקי ז"ל
ספינתנו הקטנה
כקליפת אגוז
ומקום בה רק לשניים.
הגלים משתברים בה בעוז
ורוחות בה חובטות שבעתיים.
אך לא תיטרף הספינה במצולות
כי חזקה תקיפנה
האהבה בעבותות.

סמ"ר יחזקאל לוצקי ז"ל נהרג ב1985 לאחר שנפל לבור במהלך שירות מילואים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סגן רמי (אברהם) זוסמן ז"ל
אדם יודע כשקיצו קרב. יודע.
ויש לו חשק לצעוק שידע כל העולם
ויש לו חשק ליבול חרש
בדממה חשוכה
העיקר שהיה

מותי לא בא לי לפתע ולא כאחד האדם
ידעתי כי קרב רק לפעמים
כשהייתי לבד
אגש, אהיה שייך להם, השניים.
עומדים מחכים, בין המון אנשים.
ורק הצעד הראשון יהיה מלווה במדקרת הכאב.

היה שלום עולם נחמד קטן,
מצאתי טוב ממך.
פה שקט, פה פוגשים מכרים.
פה נמצאים בלי לחיות ולהרגיש.
סליחה לכולם. תודה ולהתראות.

מותי לא בא לי לפתע ולא כאחד האדם,
ידעתי כי קרב רק לפעמים
בהכנעה. שלום.

סגן רמי (אברהם) זוסמן ז"ל נהרג ב1974 כתוצאה מהפצצת המוצב בו שירת ע"י הסורים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סמל יזהר פרונט ז"ל

חלומותַי טְעוּנים
חומר נפץ.
אני מעכב אותם בַּשער,
בִּבְדיקה שגרתית,

אולם הַהִסתנְנוּת
היא בלתי נמנעת.
אני לבדי,

איני יכול לעָכֵּב
את כל חלומותַי ;
הם מתפוצצים בְּנִשמתי,
וְנִבְעִים סדקים.

נפשי פרוצה
לְרוּחוֹת מַשטֵמָה מקפיאות.
וַסַת החום משוּתק,
זה שנה וּמשהו.

הטכנאים שובתים,
זה שנה וּמשהו.


סמל יזהר פרונט ז"ל נהרג בתאונת דרכים ב1978. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סגן עמנואל בן ישי ז"ל
שעות של אמת,
כשהים וג'ון באז ברקע
ואחרי מקלחת,
סרוק ובפיג'מה,
כשלא בוער כלום
והכול שליו ושלם את שלמותו
כשלא לוחץ,
כשלא מכאיב,
כשהכול נושם בקצב אחד,
אחד.
והמחשבות מסוכמות
ויום מאחוריך
בא להירדם בנשיקה.
אז יש ותרגיש שנתפסת
לשעה אחת קטנה קטנה,
אחת מאותן שעות של אמת.
כשלא לוחץ,
כשלא מכאיב,
כשהכול נושם בקצב אחד,
אחד.

סגן עמנואל בן ישי ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סגן אורן רותם ז"ל
שפתיים אדומות כפרח האביב
מסוגל לאהוב אותך ביום מעונן שכזה?
באפלה החורפית
תביאי לי את הקיץ

עינייך התכולות מאירות לי
מבעד לטיפות הגשם האחרונות
אולי הראשונות
קרני שמש חודרות אל ליבי מבעד למבטך
ממיסות אט אט את האבן כמשב רוח עז
כרקפת מתחת לסלעים מתחבא אני
וכותב לך שירים
לא מסוגל להתמודד פנים אל פנים
עם יופייך
פנייך החיורות
אדמדמות מביטות בי ומחייכות
חיוך של אלף פעמונים נעימים
כמו דלי מים שנמשה מבאר עתיקה
ללטף את שערך בערפל הכחול הזה
לחלום את נשיקותייך בליל ירח וכוכבים
לעוף איתך על כנפי אדום החזה
אל ארץ האש שלנו
ארץ מראות הכסף
שכולן, את.

סגן אורן רותם ז"ל נהרג ב1997 כתוצאה מתאונת דרכים. יהי זכרו ברוך

את השיר כתב רס"ל עמית בוסידן ז"ל
ברגעים הקשים, ברגעים של עצבות
ברגעים שמחים בלי רגע של בדידות- תהיי איתי.
בנסיעה בעיר, או הליכה בכפר
בקיץ חם או בחורף קר- תהיי איתי.

תהיי איתי, כל החיים תהיי איתי.
תהיי איתי חיי יהיו קלים תהיי איתי.

בנגינת גיטרה כשאני שר לך שיר.
כשאני מסתכל לשמים, או בוהה בקיר-תהיי איתי.
כשאני לבד בלילה מחפש אותך.
כשלא קל לי לא קל לך כשאני צריך אותך כל-כך
תהיי איתי.

תהיי איתי,כל החיים תהיי איתי.
תהיי איתי חיי יהיו קלים תהיי איתי.
תהיי איתי כל החיים אוהב אותך
תהיי איתי ואם תרצי אהיה איתך.


רס"ל עמית בוסידן ז"ל נהרג ב2002 במהלך מבצע "חומת מגן". יהי זכרו ברוך

את השיר כתב סמ"ר הרן פרנס ז"ל
אני. אני.

לעמוד מול המראה, ולהגיד הנה אני.
להסתכל לאני המוזר הזה ישר בתוך העיניים.
מי זה שם?
שהופיע מולנו ונעלם? מי הוא באמת? מי הוא באמת?

אני רוצה לרחף בכוחי ולראות הכול מלמעלה
להבין את מה שמבני האדם והלאה.
הו הו הו הו....

אני. אני.
חבל שנולדתי בן אדם.
אני יכול (לראות) לחשוב, למשש, להריח
אבל זה לא מספיק לי...
אני רוצה
לרחף מעל האנשים
בשקט מופלא. בשקט מופלא.

אני רוצה לרחף בכוחי ולראות הכול מלמעלה
להבין את מה שמבני האדם והלאה
הו הו הו הו....

כל חיי אלך לסרטים,
אזיין, אעבוד, אוכל ואישן
ואבכה ואצחק,
אתעצבן, אתחתן ואוליד ילדים (שיעשו אותו דבר).

אני רוצה לרחף בכוחי ולראות הכול מלמעלה
להבין את מה שמבני האדם והלאה.
הו הו הו הו....

סמ"ר הרן פרנס ז"ל נהרג ב1997 באסון המסוקים. יהי זכרו ברוך

"הו לעזאזל"
מילים: שלמה ארצי ובועז ארד
לחן: שלמה ארצי

שניר מתנדנד על הכסא, המבט שלו תקוע לי בכתף,
ממטעי התפוחים של ג´זין הרחוקה עולה ריח של פריחות, ריח של כיף,
שני ניילונים חובטים זה בזה על גדרות התיל,
קשה לתאר תחושה כזאת, מין פחד בעיניים.

על גבעה רחוקה במזרח מנצנצים אורות בתים קטנים,
צרור איטי של מקלע רחוק עובר פתאום דרך העצים, דרך האבנים,
"עוד מעט נחטוף" אומר שניר "מהאוייב הלא נראה,
עוד מעט נהפוך לשיר, עוד מעט אולי כבר לא נהיה".

כי קשה להמחיש את הידיעה שבכל רגע מישהו יכול לבוא עד אלינו ולחזבל
לנו את הגרונות החשופים שלנו, הו לעזאזל

"יורים עלינו" שניר אומר באינטואציה של אדיש,
שניר רק בן עשרים ומשהו,
"יורים עלינו מכיוון הכביש, מכיוון הכפר, מכיוון העיר,
מכיוון כוחות האום כולתום"
"תשיב אש" אומרים כולם והוא יורה ומביט לכיוון הצרור המתרחק בערפל
ואחר כך מתיישב על הכסא של העולם, הו לעזאזל

כי קשה...

וככה באותו לילה יורים מכל הכיוונים, ואש מתערבבת בתוך אש,
וככה באותו לילה שיר של אהבה, של אחד שבטח התייאש,
וככה באותו לילה, שניר מרגיש כמו זונה בתוך ערפל,
וככה באותו לילה, עד היתכנסות הכוכבים, עד אור ראשון, עד הו לעזאזל...

שניר ושני מילאומניקים מרושלים מתנדנדים על הכסאות המרופטים,
לילה בלבנון 1998...
וזה כמעט כל הסיפור,
רק שלמחרת בידיעה קצרה בעיתון של הבוקר ניתקל:

אש נורתה על כוחותינו מדרום לג'זין וכוחותינו השיבו אש
הו לעזאזל...

הו לעזאזל, הו לעזאזל, הו לעזאזל...

לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה