חשבתי הרבה אם לפתוח את האשכול דווקא היום כי אולי אני הולך לשחוט פרה קדושה
את יום הזכרון הכרתי עד לפני מספר שנים לא רב כ"יום הזכרון לחללי מערכות ישראל"
מאוחר יותר התווספו גם נפגעי פעולות האיבה ואכן,עבורם מתקיים טקס בשעה 13:00
אך כיום כשאומרים חללי צה"ל, לטקס המרכזי ב11:00 ובטקסים האחרים בבתי העלמין הצבאים נמצאים ברשימה אחת עם חיילים שנהרגו בלחימה גם חיילים שנהרגו בתאונות דרכים,נרצחו והתאבדו
אני לא טוען שצריך להפריד אותם מיום הזכרון הזה
אבל כן תוהה האם צריך להפריד בין הטקסים וליצור טקס נפרד לחללי מערכות ישראל וטקס נפרד לחללי צה"ל שלא נהרגו בפעילות מבצעית?
אני אישית מכיר כמה חללים שנהרגו שלא בפעילות מבצעית ולי קשה לעמוד בבית העלמין או לצפות בטלוויזיה בשלל הסרטים וההספדים על הלוחמים ולדעת שאני שם כדי לזכור חיילים שלא נפלו בקרב וזאת הרגשה מחורבנת
אני בוודאי לא יודע מה עובר לבני המשפחות שלהם בראש ובהחלט לא רוצה להיות במקומם
אני בטוח שגם להם באיזו מידה קשה כשהם שומעים את הדברים ואולי לא מרגישים נוח שהם שומעים את תפילת היזכור או אולי אף אומרים אותה בעצמם לרבות המשפט "אשר חרפו נפשם"
מה דעתכם? האם צריך להפריד בין טקסי יום הזכרון וליצור טקס לחללי מערכות ישראל וטקס לשאר חללי צה"ל?

אף פעם לא הצלחתי להבין את הרצון של חלק ממשפחות הנופלים ליצור "מידרוג" של השכול. עם כל
הכבוד למשפחות השכולות, אני לא מבין מה זה משנה להם אם סוהרי השב"ס יוכרו כחללי מערכות
ישראל או לא למשל. זה יחזיר להם את הבן המת? איך זה יעזור להם? אומנם קטונתי מלהבין מה
עובר על הורים שכולים, אבל לפעמים זה ניראה לי כמו התחשבנות קטנונית בעיקר בגלל שלדעתי
לא מדובר במשחק סכום אפס וזיכרון אחד לא בא על חשבון זיכרון שני.

מסכימה. יצירת טקס נפרד יגרום למצב בו יש שכול סוג א ושכול סוג ב'. מי שאיננו - איננו באותה מידה אם נפל במלחמה, נרצח ע"י מחבלים או נהרג בתאונת דרכים.

אני כן מבינה הפרדה בין טקס צבאי לטקס אזרחי לנפגעי פעולות איבה שאינם חיילים, בגלל אופי הטקס ולא בגלל ההבדל בשכול.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

זה כנראה לא רק עניין של כבוד אלא גם של כסף.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3912434,00.html

יהיה משהו, כי יש משהו

מכבד אותם, ומעריך מאוד את החלק שלהם בשמירת השלמות החברתית ומתן המסגרת לאדם בחברה.

מאידך לפי קווי האופי שלי הם לא "עושים לי את זה". לא "מתחבר". מסיבה זו לא מוזר לי שיש טכס כזה, ואז נוסף אחר. זה איזה מבנה סכמטי שנועד לעשות "סדר גלובאלי" בחברה. כאינדבידואל ברור שעבורי הוא לא עושה שום סדר. אני לא צריך שיעשו עבורי סדר, אבל אני כן מכיר בכך שלאחרים הוא חשוב.

למה אנשים שביתם נהרגה בתאונה בחזרה לטכס יום העצמאות צריכים להגין שהיא קורבן של אסון שלא היה כמותו בתולדות מדינת ישראל? אני שזה משום שהם חושבים שזה נותן להם "טעם אחר" למה שלא יכולים להסביר. למה אנשים שבנם נהג ממש בלחימה נפגעים מכך שאי שם ברשימת חללי צה"ל יש גם אחד שמת מזיהות שהתחיל בציפורן חודרנית? אני מניח שמאותן סיבות.

אין לי ספק שעד היום בו כולנו נהיה קלוויניסטים פרוטסטנטיים עצורים - כאלה שבלוויה משליכים פרח על הארון והולכים הביתה (בניגוד ללוויה יהודית "אמיתית" שהיא במקרים הכי טובים מין מפגן חסר טעם של היסטריה וברדק) - עד היום ההוא זה הסדר החברתי שהוא הרע במיעוטו. "זה מה יש". אני לא מסביר לעצמי.. אני לא מלגלג. אני פשוט מכיר בכך שרוב בני האדם צריכים שיקבעו להם מסגרות היררכיות כאלה, גם בתחומים של רגש.

ברגע שמתחילים לעשות הפרדה בנושא הזה אי אפשר לעצור.
היום תעשה הפרדה בין חיילים שנהרגו במלחמות לבין חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, מחר יבוא מישהו ויגיד שהחייל שנהרג בתאונה נהרג כי הוא מיהר להגיע לבסיס בזמן הקפצה. כל מוות של חייל אפשר לקשר בצורה ישירה או בעקיפין להגנה על המדינה וברגע שתעשה הפרדה יהיו לך המון יוצאי דופן שלא ברור היכן לשייך אותם.

אין סיבה ליצור טקס חדש, אפשר פשוט לשנות כמה מילים בטקסטים מסויימים אם זאת הבעיה. וגם אם לא, אני בטוחה שכל אחד יכול לעשות את ההפרדה הזאת אצלו בראש כפי שהוא רואה לנכון.

Ze blog | KozlikArt