בעקבות הזמנת יח' דו"צ, יצאנו לסקר את האימון וחזרנו עם מטען לא קטן.

מתוך הכתבה
עודד חילק ללוחמי הכיתה גזרות וצפה אל הואדי, בדיוק אז עבר "האויב" אשר פתח באש לכיוון הכיתה. עודד התעשת ונתן את הפקודה "הכיתה, ניתקלנו מלפנים 300 מטר, הסתערות בדילוגים לפי הוראה שלי, נגביסט מחפה, אני מדלג!" והמפקד לעתיד יצא בראש ושאר הכוח אחריו. מסורת "אחרי" של צה"ל חיה ובועטת גם בשנתה ה 64 של המדינה.
הכתבה כאן


חניך מתרגל פיקוד על כיתה בלחימת לש"ב תחת עינו הפקוחה של המ"פ

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

בר לב מ"פ?!

איזה גבר...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

בר לב מ"פ?! איזה גבר...

הוא מדהים ועוד יגיע רחוק

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אין ספק, היה איתי במחלקה בקמ"כ, הוא בין הבודדים שאני שמח לשמוע שעוד עושים חיל.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang

יש פה תמונות של תפיסת מחסות בשטח כמעט מישורי, ובנוסף במדרון. האם זה נכון מבצעית לדלג באיטיות (5 חיילים שוכבים קרוב אחד ליד השני!) בזמן שהחייל חשוף במצב סטטי לאוייב ללא מחסה מספיק? אולי עדיף חלופות כמו דילוג עם חיפוי לקו מחסות אחורי (מאחורי שיא גובה) וניהול אש משם, או הסתערות רצופה (דילוגים מהירים מאוד) עד האויב גם מטווח רחוק יחד עם חיפוי מאחור? (אפשרות לא בטיחותית, אבל מבצעית נראית טובה יותר מלשכב בלי מחסות במדרון).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -נתנאל- יש פה תמונות של תפיסת מחסות בשטח כמעט מישורי, ובנוסף במדרון. האם זה נכון מבצעית לדלג באיטיות (5 חיילים שוכבים קרוב אחד ליד השני!) בזמן שהחייל חשוף במצב סטטי לאוייב ללא מחסה מספיק? אולי עדיף חלופות כמו דילוג עם חיפוי לקו מחסות אחורי (מאחורי שיא גובה) וניהול אש משם, או הסתערות רצופה (דילוגים מהירים מאוד) עד האויב גם מטווח רחוק יחד עם חיפוי מאחור? (אפשרות לא בטיחותית, אבל מבצעית נראית טובה יותר מלשכב בלי מחסות במדרון).

חמשת החיילים ששוכבים בשורה (היו יותר, בתמונה רואים רק חמישה) זו נקודת ההתחלה של התרגיל, הם במצב הזה עדיין לא יודעים מי החניך שהמפקד בשטח (בעל דרגת הסמ"ר) יורה לו להתחיל ולתרגל.

ברגע שהתרגיל התחיל, החניך המתרגל הבין שהשטח חשוף ואין בו מחסות ולכן כמו שאמרת, אין מצב לדילוג איטי מאחורי מחסות.
הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לדלג את הכוח במהירות כשהשאיפה היא הקטנת דמות ככל שניתן.
בפועל זה דילוג מהיר של כמה מטרים, פזצט"א ושוב דילוג מהיר כשמגיע התור.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

"האוייב" שהפתיע מאחור


והמחיר


משוב המ"מ אחד על אחד


"ממני תיראו וכך תעשו" - המ"מ מדגים פזצט"א

משוב החניכים יחד עם הסגל

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מכירים את השיר של הביטלס

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

תרגיל המארב- ה'מסורת...חיה ובועטת' 64 שנה.
יותר מדי מסורת,מעט מדי חשיבה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sh_woll תרגיל המארב- ה'מסורת...חיה ובועטת' 64 שנה. יותר מדי מסורת,מעט מדי חשיבה.

אם יש לך משהו להעיר אז אתה מוזמן לפרט ואפילו לפתוח דיון בנושא, אבל לזרוק הערה חסרת משמעות על בסיס תמונה אחת או שתיים שראית זה ממש לא רציני ונשמע כמו טוקבק (ואתה יודע מה דעתנו על טוקבקים ובכלל כמה הם נילקחים ברצינות )

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מקבל ההזמנה,
אפשר להתיחס לדברים שונים, לא התיחסתי לתמונות,התיחסתי לנכתב בכתבה.
ואפרט, תסריט המארב לא כל כך מציאותי,
מחבלים הנעים בואדי מזהים מארב ממרחק 300מ' ?
נניח....
אך מה גורם למפקד בצה"ל לרוץ לכיוון אש שנפתחה אליו מ-300מ'? ?
להסתער על הבלתי נודע ?
האם לא יהיו לו עוד הזדמנויות לצל"שים ?
הרי הסיכוי שישחילו אותך גדול מדי,
למה לשחק לידי המחבלים?
מדוע שאתה המפקד לא תכתיב את מהלכי הקרב בצורה שלך יהיה היתרון ?
הרי בצה"ל הגדול יודעים כי יצאת למארב,
מדוע לא לבקש כח שיגיע ויפתיע מגבם של המחבלים ?
או שמה לבקש סיוע אוירי,ארטילריה,כלבי תקיפה,או כל רעיון אחר מהארסנל של צה"ל ?
האם אנו מגדלים מפקדים לאור ריטואלים שבמקורם היה בהם אולי הגיון, והיום זה נראה טכס אנכרוניסטי שממנו יוצאים מפקדים עם יכולות מוגבלות לנתינת פתרונות מוגבלים לקורה בשטח ?

עכשיו אתה מדבר לעניין ותשובות ממש לא חסר

האימון המסכם היה בנוי מתחנות תירגול המפוזרות על פני שטח רב, בכל תחנה תורגל תרחיש מסויים, כל פעם חניך אחר בתורו כשהוא מפקד על חבריו לכיתה. כשסיימו עברו לתחנה הבאה.
בתחנה הספציפית הזו התרחיש שתורגל היה מארב למחבלים שנעים בואדי והסתערות עליהם.
התחנה הזו לא ביקשה פיתרונות אלא בחנה ביצוע, המפקדים לא אמרו לחניך "יש מחבלים בואדי מה אתה עושה?" אלא "יש מחבלים בואדי, אתה מסתער עליהם תוך כדי דילוגים, איך אתה עושה את זה?"
בצה"ל שבתוך הקופסה התירגולת הזו (יחד עם מסלולי פרט וחוליה) קיימת אולי מיום הקמת צה"ל או אפילו עוד לפני.
מה שנבחן זה איך החניך דואג שכולם זיהו את המטרה, כולם קמים להסתער, מווסת את דילוג הקבוצה, איך הוא שומר על אש רציפה של כולם ועדיין לא מבזבז תחמושת יותר מידי, איך הם מחליפים מחסניות בצורה מווסתת, איך החיפוי של המקלע ושל עוד חייל "רד חפה" נוסף, איך תופסים מחסות, זריקת/ירי רימון, הסתערות מטווח קצר ביישור מקורב ולבסוף סריקה שאין עוד הפתעות ואבטחת המקום.

יחד עם זאת נאמר להם שבמציאות ישנם עוד כוחות ויש עוד אמצעים לנטרל מטרות כאלה (ארטילריה, צלפים, רקטות, טילים, תנועת מלקחיים ועו').
מ"כ בגדודי החי"ר אינו מוסמך להפעיל כוחות עזר למעט מש"קים ביח' מיוחדות!

בצה"ל שמחוץ לקופסה (כולל בקורס מכי"ם), לחניכים הוצגה סיטואציה והם התבקשו להציע פיתרונות.

עכשיו נשאלת שאלה ראשונית יותר ואני מניח שלזה התכוונת, האם מסלולי פרט/חוליה/כיתה בצה"ל של 2012 עדיין נחוצים? ע"פ מז"י אולי במציאות הסיכוי לממש אותם קלוש ביותר אבל כחינוך ובניית חייל הח"יר הם בצורה הכי מסורתית הלחם והחמאה של החי"ר.

לגבי הסיטואציה הספציפית הזו אני לא מסכים איתך שהיא מראש נידונה להכשל, הם על גבעה (לא ממש בראשה), מסתתרים ושולטים על האזור גדול מאד שהיה די חשוף (טווחי ראיה גדולים) ולרשותם כוח אש די רציני.
סביר מאד שהם היו מזהים את המחבלים ראשונים ופותחים עליהם באש מרחוק , פוגעים בהם ואז קמים להסתערות, אבל התחנה באופן מסורתי בחנה התקלות (ז"א המחבלים פתחו ראשונים באש).
אגב, התיפקוד היה מרשים מאד!

יירוט "המחבל" שעלה מהודאי בשמאל התמונה ונע לימין


השתמשו גם בירי רימונים מרחוק


וזו התוצאה - "מחבל מחוסל"

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אני יכול לחשוב על לפחות 2 מקרים בשנים האחרונות, בהם לוחמים הסתערו על מחבלים בדיוק כמו בתרגיל הנ"ל, אפילו בדיוק כמו בכל התקלה בסיסית בשבוע חוליה (מקרה המ"פ מגולני שקפץ על המחבל; מקרה דומה של הסתערות של גדוד 101 של הצנחנים כמה שבועות לפני עופרת יצוקה).

אני מאמין שמקרים מסובכים יותר אתה לא תראה כאן, הם מתורגלים בהחלט באימונים השונים ולא יודע כמה מומלץ לדבר עליהם כאן.

ומשפט אחד לגבי תרבות הטוקבקים הזאת: נשבר הז*ן.

אז אתה טועה. עוקשי- "המ"פ מגולני שקפץ על המחבל", עשה את זה אחרת לחלוטין. האמת- הלוואי והוא היה עושה את זה ככה, היה עדיף.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 אז אתה טועה. עוקשי- "המ"פ מגולני שקפץ על המחבל", עשה את זה אחרת לחלוטין. האמת- הלוואי והוא היה עושה את זה ככה, היה עדיף.

לא הבנתי את ההערה שלך - ניתאי עוקשי הסתער מטווח קצר תוך כדי ירי ואתה אומר שזה אחרת?
בנוסף, להזכירך הוא קיבל צל"ש על התיפקוד שלו וזה עדיין לא מספק! אני לא יורד לסוף דעתך, אולי כדאי שתסביר?

סירטון ההתקלות

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

הייתי כמה מאות מטרים מהאירוע ככה שאני זוכר את זה גם בלייב

אני אמרתי שהלוואי והיה עושה את זה לפי התו"ל- זה היה הרע במיעוטו, מה שעוקשי עשה (ונהיר מאוד גם בסרטון המזל"ט) היה מקרה נטו של צל"ש או טר"ש. למזלו זה היה צל"ש.

לאירוע קפצה הכיתת כוננות+מ"מ+מ"פ (עוקשי), בהתקלות עוקשי שניהל את האירוע השמיט את הכ"כ ויצא עם המ"מ לאיגוף, לאחר כמה מטרים הוא השמיט גם את המ"מ (!) ויצא להסתער לבד, היות וייצרו הרבה אש בהתקלות והוא לא החליף מחסנית לפני היציאה להסתערות נגמרה לו המחסנית באמצע הסתערות והוא נאלץ להגיע למצב של התגוששות.

את כל אחד ואחד מהשלבים היה אפשר למנוע בקלות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אוקיי, עכשיו הבנתי אותך! כן, ניראה שאכן כך היו הדברים - התקלות מטווח קצר שע"פ התרגולת היתה צריכה לגרום להסתערות כיתתית ובפועל הסתער זוג ובסוף יחיד (שים לב שג המ"מ הסתער מעט אחריו על המחבל השני והיה באזור כשהרימון התפוצץ)

לא יודע למה כך קרו הדברים, אבל מניסיוני הבעיה העיקרית היא חוסר בתירגול.
יח' חי"ר מתרגלות מסלולי פרט/חוליה/כיתה בעיקר בטירונות, קורסים או לפני מבצע מיוחד.
בשיגרת אימונים או בט"ש כמעט ואין את זה (לפחות בתקופתי לא היה את זה), לכן המיומנות ומהירות התגובה יורדים פלאים ואז כשקורה אירוע אלה התוצאות - סה"כ חייליו של עוקשי לזה התאמנו וזה היה התפקיד שלהם, אבל ברגע הקריטי הוא השבית אותם (כאמור, לא מותח ביקורת חלילה אלא מציין עובדות).

כשהייתי בסדיר (לעיתים גם במילואים), לפני כל פעילות מבצעית (בעיקר בלבנון), במשך לפחות שבוע לפני שפכנו אלפי כדורים במודל של היעד, התאמנו על תרחישים רבים.
כשקרתה התקלות, כולם פעלו כאוטומט - אין זמן לחשוב, מי שחושב חוטף!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

האירוע הספציפי הזה היה התקלות לא מתוכננת (כלומר לא פעילות יזומה, זוהו מחבלים והוקפצו כוחות) אבל גם אנחנו טחנו מקת"גים למוות.

המ"מ הצטרף להסתערות ביוזמתו, בפועל נאמר לו לחפות.

הייתה פה החלטה מודעת (שאני לא יודע מה עמד בבסיסה, אני יכול רק לשאר) של מפקד הכוח.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הסרט הראה לנו המציאות,
יתרונו של צה"ל העמיד אותו בעמדת יתרון, רואה ואינו נראה,
בהמשך הגלגל התהפך,
הצבא נכנס למצב שבו המחבלים רואים ואינם נראים,
דוקא האיגוף של רק שניים מהכח היה נכון, והחזיר את אי הודאות / את איבוד השליטה על הקורה לצד של המחבלים,
הזזת כל הכח היתה רק מסבכת לרעה.
בסיכומו של אירוע,עם כל היתרון הצה"לי,
הצבא תימרן את עצמו לקרב של אחד [ללא תחמושת] מול אחד.
השאלה המתבקשת -מבחינתי- למה זה קרה ?
התשובה לדעתי :אילו היכולות,
היכולות מעוצבות בהכנת החיילים/הכוחות,
מה לא הכנו נכון ?

עוקשי לא נתן פקודת הסתערות כי חשב תחילה כי מדובר אולי בכח שלנו שיורה בהם בטעות- זה על פי דבריו,
גם כל המשך פעילותו הושפע מהחשש שחייליו יפגעו בו, או הוא יפגע בהם.

אז מה זה אומר? שמ"פ לא יכול לשלוט אפילו בכוח כיתתי?

למה לקחת דווקא את הקצין שיש לו קשר, ולא חוליה של חיילים? הרי אם הכוונה היא להשאיר חיפוי, לא עדיף לעשות זאת בצורה שניתן לתקשר איתו? בסופו של דבר לא היה נוצל היתרון לעובדה שיש סד"כ, ויש יכולת לעבוד בשימוש בחיפוי אפקטיבי והלחימה נגמרה בצורה פלנגיסטית לחלוטין - Mano a Mano.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sh_woll עוקשי לא נתן פקודת הסתערות כי חשב תחילה כי מדובר אולי בכח שלנו שיורה בהם בטעות- זה על פי דבריו

נכון בתחילה, אח"כ הוא יחד עם המ"מ מסתערים על המחבל הראשון ומחסלים אותו

ציטוט:

גם כל המשך פעילותו הושפע מהחשש שחייליו יפגעו בו, או הוא יפגע בהם.

כן, תיארתי לעצמי שלחשש מדו"צ היה משקל מכריע בהתנהלות.שים לב שבתגובה הקודמת שלך גם אתה קובע נחרצות שזה היה הדבר הנכון לעשות.
אני ממש לא בטוח בזה, ברמה הכללית יש לי הרגשה שמשהו לא טוב עובר על החי"ר, החשש מדו"צ או אפילו ווח"קים מסרס חתירה למגע וזה שגוי:
א. הרי ברוב המקרים אין תנאי בי"ס, תמיד יהיו גבעות, בניינים, ועוד כל מיני דברים שלא יודעים מה יש מעברם (יש יח' שמתאמנות על מתארים רבים, לא רק שטח פתוח).
ב. מי מבטיח שדווקא הירידה במקום היא זו שתמנע פגיעה בחיילים ולא ההיפך?

ניראה שעוקשי יצא באומץ לב רב (אפילו בתחושת שליחות) "למשימת התאבדות" בניסיון לחסל את המחבלים ולהציל את חיי חייליו. במבחן התוצאה הצליח לו, הוא גם עוטר על כך.
אי אפשר לשפוט אותו, בלהט הרגע זה מה שהוא עשה, הוא אפילו מסביר "ככה יצא".

מה שצורם באירוע הזה זה תיפקוד יח' הכטב"מים, יש להם ביד מידע שווה פז - שני מחבלים זוחלים אל נקודות מארב.
והמידע הקריטי הזה לא מגיע אל מפקד הכוח (הרי אם היה מגיע כל התנהלות הכוח היתה שונה בתכלית). מפעילי הכטב"מ רואים איך הכוח הולך וניכנס אל תוך מארב והמידע לא עובר! גם אם איבדו לרגע את המחבלים (שזו תקלה שיכולה לקרות) אבל המידע שהם בשטח עדיין קיים. אין אפילו כפתור פאניקה שיעביר בזמן אמת סיגנל "עצור!" אל הכוח בשטח.

פרויקט הצי"ד מבטיח שכל צילומי הכטב"מ יגיעו בזמן אמת אל צג על פרק ידו של המפקד ובינו לבין המפעיל יהיה קשר ישיר.
בשביל דברים כאלה יח' רוכ"ש קיימת!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

החלטה טובה של מפקד היא על בסיס של שיקלול טוב של נתונים,
עוקשי,כנראה בעזרת חושים/אינסטינקטים טובים,
לא נצמד לתירגולות,
אלא השתמש בכח קטן בכדי לחתור למגע,
וכשאפשר לבצע משימה עם כח קטן -זה עדיף,
קל יותר לשלוט,גילוי הכח יותר קשה....
חתירה למגע [מה שראינו מעוקשי]-זה חשוב,אך לא מקודש.
גם חתירה למגע צריכה להתבצע אחרי חשיבה/בחינת חלופות,
דו"צ - מה לעשות זה קורה הרבה, לכן זה נתון שצריך להלקח בחשבון.
.....מה שמטריד אותי יותר הוא מה האופציות ששעמדו לטובת מפקד המשימה ?
האם יכל להפעיל תאורה מהקרקע? מהאויר?
האם בנוסף לאופצית הצילום מהאויר[שלא היתה לו],הוא יכול לבקש פרוזקטור מהאויר ?
האם היה לו סיוע זמין של אש מהאויר ?
האם עמדו לרשותו כלבים?
או שגולני ימשיך להלחם כמו גולני ,
מה שיש ביד זה מה שיש,

כל הכבוד על הסקירה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.idf.il/1133-15833-he/Dover.aspx

תרגיל מסכם חדש נכנס לקורס המכ"ים של חטיבות החי"ר: סצנות תרגול שמשלבות ניווטים תצפיות ופשיטות אינטנסיביות הופכות את החניכים למקצועיים ומנוסים הרבה יותר, רגע לפני שהם הופכים למפקדים.

עשרה חיילים מסתתרים מאחורי גבעה ומתצפתים. מסביבם רק חול וקוצים. מחכים בשקט לרגע הנכון. איש החזבאללה השומר על המבנה שבגבעה ממולם הולך מצד לצד, מסתכל לכיוונם אך לא מסוגל לראות אותם. הכול קורה במהירות. הוא מסתובב הצידה, המפקד מניף את ידו והלוחמים מתחילים בפשיטה. הולכים בזריזות אך שומרים על הדממה המוחלטת. הם מזדחלים בין קירות המבנה, מעבירים מיד ליד את מטען החבלה. המפקד מזנק, קופץ מחומה לחומה ולבסוף מגיע לאמל"ח ומטמין את הפצצה. הוא מוחה את הזיעה ממצחו וממש רגע לפני שמשימתו מסתיימת, צעדיו של השומר מתקרבים. יריות נשמעות מכל עבר, האויב נופל ובנס המפקד נותר ללא פגע. "מהר, אנחנו זזים", מכריז. עשרת החיילים מתגלים בין ההריסות ורצים חזרה לנקודת ההתחלה. המשימה הושלמה.

אולי האירוע המתואר נשמע כמו פעולה מסוכנת משדה הקרב, אך זהו תרגיל סימולציה מסכם בקורס המ"כים של חטיבות הח"יר. לאחרונה, שינה הקורס את פניו. זאת במטרה להוסיף תכנים מבצעיים שיכשירו את החניכים לפיקוד מקצועי ומנוסה יותר. הקורס נמשך שלושה חודשים, והתרגיל עצמו מתקיים שבוע לפני סיומו.

"התרגיל אורך יומיים והוא יחסית חדש", מספר מפקד הקורס, סא"ל שלומי בן לולו. "החניכים יוצאים למסלול תחנות מעגלי. כל תחנה עוסקת בתחום אחר של לחימה בשטח כגון פשיטה, ניווט, תצפית ושימוש בחומר מודיעיני. כך מסכמים את התכנים של כלל הקורס". במהלך התרגיל הופכים החיילים למעין שחקנים בסרט מלחמה. בכל משימה משמש חייל אחר מתוך עשרת החיילים שבכיתה כמפקד הצוות. את התרגיל מלווים מ"כ הכיתה והמ"מ הבוחנים את המפקד בסימולציה ונותנים לו ציון.

"הנבחן מקבל תיק משימה", מסביר סגן מפקד הקורס רס"ן רועי יתח. "הם מקבלים שעתיים לקרוא את המידע ולפי הפקודה שקיבלו הם צריכים לתכנן תוכנית פעולה. לאחר מכן הם מסתערים על המטרה ומבצעים את המשימה. בסוף יש סיכום והפקת לקחים".

כאמור, התרגיל עדיין חדש ובינתיים גורף משוב חיובי. "התרגיל מפתח את החניך כי הוא נותן לו תחושה של אינטנסיביות ואתגר" מסביר רס"ן יתח. "הוא מדמה מצב אמת. יש הרבה עומס ולחץ והחיילים עושים את הכול עם ציוד כבד, אפוד, מחסניות וקסדה".

הדרישות של מפקד הקורס גבוהות. "אני בודק בעיקר את הרמה הפיקודית והמנטאלית", הוא מסביר. "יש עשרה חיילים שמתסכלים עליך כל הזמן, אתה מגיע לצומת דרכים ואתה צריך לבחור ימינה או שמאלה, אם תטעה אתה תפגע בחברים שלך. הכושר הפיקודי מתבטא ביכולת להרגיש את העיניים נעוצות לך בגב כמו סכינים ולהוביל את האנשים שלך קדימה". מבחינת סא"ל בן לולו המ"כ הטוב ביותר הוא זה המקיים שלושה דברים עיקריים: מקצועיות, אחריות ואישיות לדוגמא. "המ"כ המצטיין הוא זה שידאג לחייל שלו, ידע לאמן אותו, לא יוותר לו כדי שיהיה מוכן לקרב. המפקד האידיאלי הוא זה שהחייל שלו יצביע עליו ויגיד 'כזה אני רוצה להיות, הוא המודל שלי'".

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף