הבוקר, בוקר סגרירי ואפור המסכם שבוע גשום וקר, מצאתי את "האיש הזקן" (The Old Man), ברווז פקין בן 14, הזקן ביותר שלנו, מת.

לפני שתזדרזו לנחם, אפשר להירגע. היינו מוכנים לזה... כבר שש שנים. האיש הזקן (טכנית שמו רכבת, train), הוא אחרון הברווזים שהגברת קנתה כשרק החלה לגדל עופות, לפני 14 שנים. הוא ראה לאורך שנותיו הארוכות ארבעה מחמשת חבריו הולכים לעולמם, והחמישית נמסרת. הוא ראה ברווזים, אווזים, תרנגולות וברברים באים והולכים, בוקעים ומתים. הוא לא היה נחמד במיוחד - בניגוד לרוב העופות שלנו. הוא שרד מחלות, רגל שבורה, תקיפה של זכר ברבר גדול וחזק...
בשנים האחרונות הוא היה זקן ואיטי כל הזמן. אורך חייו הממוצע של ברווז פקין בשבי מגיע לשמונה שנים, עשר מקסימום. היה לנו ברור, פשוט מאיך שהתנהג, שהוא לא הכי בריא. אז נתנו לו את התנאים הכי טובים שיכולנו לספק, כדי שימיו האחרונים יהיו נוחים... וימיו האחרונים נמשכו למעלה משש שנים.

קשה לומר שהוא היה חיית מחמד (כי הוא לא היה) אהובה (לא ממש). קשה לומר שהוא היה חשוב לנו (בניגוד לכמה מן האחרים).... אבל אי אפשר שלא לחוש שבית העופות שלנו לא יהיה אותו הדבר בלעדיו...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים