את השיר הזה כתבתי לפני משהו כמו 11 שנים, לאחר לכתו בטרם עת של הכלב האהוב של המשפחה. הייתי אז בטבריה ומצאתי את עצמי יושב מאחורי בית העירייה, משקיף על הכנרת ובוכה על כלב שהיה יותר אנושי מלא מעט בני אדם שפגשתי... ואיפשהו שם, השיר הזה כתב את עצמו, בהשראת התמונה ובהשראת הקטע מהאודיסיאה שבו איש לא מזהה את אודיסאוס השב מנדודיו מלבד הכלב הזקן שחיכה לו עשרים שנה...




אודיסאוס - בלדה לכלב


נוף הרים עצוב

נשקף מצפון

ואני מעברו השני

של אגם רוגע

עשר שנות מרורים חלפו

עשר שנות כאב

עצב ואיבה

עשר שנות ילדות

אודיסאוס הזקן

שב הביתה מנדודיו

מתלאותיו

ממכאוביו

שב הביתה

לבית ריק

עשר שנות חברות

עברו לעד

ועוד כוכב נופל

מאיר את שמי הלילה

האישה הזקנה

תש כוחה

והמחזרים רבים מספור

והילד גדל

והיה לגבר

והאיש שאת

חומת העיר הבצורה

עבר בגניבה

חומותיו שלו

נפרצו מבפנים

ואודיסאוס הזקן

שב הביתה מנדודיו

אך הכלב הזקן

לעולם כבר עזב

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ממש אהבתי.
אגב האודיסיאה,קראת אותה? זה יפה?

אכן קראתי, הן את האיליאדה והן את האודיסיאה (והרבה יצירות אחרות הקשורות ליוון העתיקה). היצירה היוונית בשיאה הייתה פשוט מדהימה. ממליץ בחום לקרוא... ואז להשוות עם סיפורי האקשן של ימינו... הומרוס היה מסתדר נפלא כתסריטאי בהוליווד

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים