היי,
כיום אני גר עם ההורים. אנחנו ביחסים דיי טובים, לפעמים הם מעצבנים אותי לפעמים הפוך. אני לא אפרט את כל הדברים החיוביים שבלגור עם ההורים (אוכל, כביסה, חסכונות), אני דווקא רוצה לגעת בנושא אחר, נושא של לגור לבד.

קודם כל קצת פסיכולוגיה. אני שונא את העובדה שבתור בני אדם אנחנו מאוד תלויים ומושפעים מהסובבים אותנו. ואם יש קבוצה של אנשים מסביב לך שאומרת ששכירות זה זריקת כסף לפח, ברגע שתחשוב על שכירות ישר תזכר בכך שה de facto standard המקובל הוא שאתה עושה טעות כלכלית.

הרי לא מגרשים אותי מהבית, וכל חודש שאני נשאר אצל ההורים זה פוטנציאלית חסכון של כ 4000ש"ח שהיו הולכים לשכירות וכל מה שמסביב.
אבל אז נשאלת השאלה, מה זה חסכון? האם הכל בחיים סובב סביב כסף והמטרה היא לחסוך כמה שיותר?

אני מקווה שרובכם מבינים את היתרונות של לגור לבד. הרי זה סוג של בגרות מנטלית, פסיכולוגית. סוג של עצמאות שכולנו רוצים (אין כמו הריח של חופש הלא כן?).

אני לא יודע מה אני רוצה בחיים. לא איפה אני רוצה לגור, לא איך אני רוצה לגור, לא עם מי אני רוצה לגור, לא בתור מי אני רוצה לעבוד (אני יודע מה המקצוע אלב לא סגור על התחום) וכדומה.
סך הכל אני נער טיפוסי בגיל ה 20 וקצת שלו שנמצא במצב שאני מאמין (ומקווה - כי אחרת משהוא לא בסדר איתי) שרוב האנשים בגילי היו\נמצאים בו.
כל מה שאני יודע, זה הדברים שמקובלים בחברה. דברים כגון "צריך לחסוך כסף" "צריך לקנות דירה" בלה בלה בלה. לחסוך למה? לקניית דירה? ומה אם אני לא רוצה לקנות דירה? או רוצה לקנות דירה אבל לא פה? למה אני צריך לחיות על פי מה שהחברה מכתיבה לי? ולמה חריגה מה"נורמות" של החברה מייצרת אצלי תחושה שאני נכנס למסלול שהוא בהכרח לא נכון?

למה האנשים כל כך טובים בלעייץ?! "רכב זה ביזבוז של כסף" כאשר כמאט לכל אחד יש רכב. "שכירות זה זריקת כסף לפח" - כאשר הרבה מאוד אנשים שוכרים דירה? בשביל מה הצביעות הזאת? אולי כי הרבה יותר קל ללמד אחרים מאשר לשפר את עצמך? או אולי בעצם אני הבעיה בכך שאני מייחס חשיבות גדולה מידי לדברים שנאמרים על ידי אנשים שהם לא אני, שבפועל מכתיבים לי איך לחיות?

דבר אחד אני כן יודע, אני רוצה להיות מאושר. ומסתבר שממחקרים אחרונים של פסיכולוגים בעלי שם (כגון דניאל כהנמן) אושר לא תמיד מחייב סכום כסף גדול בבנק ודירה בבעלותך. אושר זה יציאה מהמסגרת, אושר זה עשיה של דברים שאתה מרגיש שהם נכונים אפילו אם "מקובל" לחשוב שהם לא, אושר זה לקיחת סיכונים.

אבל אני אדם שמפחד לקחת סיכונים למרות שאני יודע שמי שלא מנסה לא מצליח והצלחה מחייבת כשלונות.
וזה ברור, הרבה יותר קל להישאר אצל ההורים, כל חודש לעשות להם העברה בנקאית עבור אחוז מסויים מהשכירות שהוא עדיין קטן משמעותית מאשר הוצאות מחייה לבד, ולהמשיך לחיות בשקט.

אני לא יודע למה אני כותב את זה, ואני לא יודע איזה תגובות לבקש, אבל אני פשוט רוצה לשתף אותכם, להתעייץ איתכם, ולשמוע מה יש לכם להגיד.

אפשר לשכור (או עם שותפים) בהרבה פחות מ-4000, השאלה היא על מה אתה מוכן להתפשר מבחינת עיר/מיקום/גודל דירה וכו'.
וגם - אם אתה מתכנן לימודים, אתה יכול לתכנן אותם במיקום רחוק מהבית ואז לא לגור בבית זה מתבקש.

אגב, זה שאחרים חיים מחוץ ליכולת הכלכלית שלהם והופכים לעבדים של הבנק למשך עשרות שנים ממש לא אומר שאתה צריך לעשות כמוהם. "אדם חכם לומד מטעויות של אחרים".

למה צביעות? אני כרגע גרה עם אמא, אבל בחיפושים אחר דירה משלי, לקראת לימודים במכללה. השאלה היא מה הברירות שלך, ובמה אתה בוחר. אני בחרתי ללמוד במכללה שהיא יחסית רחוקה מהבית ושמחייבת אותי למצוא מגורים קרובים יותר, כלומר- לשכור דירה. אני חושבת שזו הולכת להיות הוצאה גדולה והרבה פחות נוחה וחסכונית מהמגורים עם אמא. זה לא סותר.

לחברה שלי יש אוטו משלה. אני חושבת שזה נפלא, ויהיה לה הרבה יותר קל להתנייע ולהתנייד ממני בזמן הלימודים. אני גם חושבת שזו הולכת להיות הוצאה גדולה על דלק, שמן הסתם ילך מכספה שלה. זה לא סותר.

כל הדברים האלה חופפים. אלו בחירות שאנחנו נאלצים לעשות, וכל אחד השיקול שלו. אני החלטתי שאני מוותרת על מגורים בחוג המשפחה בשביל דירה משלי (עם שותפה להקלה בהוצאות). יכולתי להתקבל למשהו קרוב לבית, או במרכז איפה שהמשפחה שלי נמצאת, אבל ההעדפה שלי למכללה הספציפית הזאת ובמיקום שלה גברה בשלב השיקולים על נוחיות הבית. לעומת רכב, שהשיקול של הנוחיות ברכב צמוד נפלו באותו שלב, מול ההוצאות שלו שאני מעדיפה לחסוך.

יציאה לחיים עצמאיים זה לא שחור לבן. יש המון שיקולים שבסופו של דבר מתאימים לכל אדם באופן שונה. אני לא חושבת שבכוונת האנשים ללמד אותך, אלא להאיר את עייניך ליתרונות ולחסרונות. אתה לא הבעיה פה, אבל יתכן ואתה מייחס משמעות נסתרות לעצות שאחרים אפילו לא חושבים על ההשלכות או על ההשפעות שלהן עליך. אתה יודע לכמה עימותים יוצא לי להכנס עם אמא שלי בגלל זה?

תעשה בסופו של דבר את מה שנכון לך. אם אתה חי בשותפות עם ההורים שלך, ועדיין לא מרגיש בצורך לצאת לעצמאות [טבעי לחלוטין, אתה רק בן 20 (וקצת!)], אין שום סיבה שתצא בגלל לחץ חברתי כזה או אחר. לחסוך כסף תמיד מועיל, למצוא עבודה זה כדאי, כל השאר, וגם שני האחרונים- נתון לגמרי לבחירתך

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

sheep
כל הרעיון של לגור לבד מאבד את הערך שלו (שוב אך ורק בעיני) ברגע שזה מגורים עם שותפים. במקרה כזה אני מעדיף להישאר עם ההורים.

"The greater the number of people who find any idea correct, the more the idea will be correct."
אני בראש שלך. אני מודע לעובדה שרוב האנשים חיים מעל ליכולת הכלכלית שלהם ורובם בכלל לא שמעו על המושג deferred gratification. עדיין, לי פסיכולוגית זה יותר קשה כשאני הולך נגם הזרם, אפילו שאני משאר (ומאמין) שהזרם זורם לא לכיוון הנכון.

פאקטשלי
טוב אולי השימוש במושג "צביעות" לא היה נכון. הכוונה שלי הייתה שאנשים נוהגים לתת עצה א' כאשר בפועל הם בעצמם נוגדים את העצות שלהם. בעצם אולי גם אני כזה, ככה ש...

לגבי לחץ חברתי, אני לא מרגיש אותו. ולמען האמת ההורים שלי לא מגרשים אותי והיו שמחים עם אשאר לגור איתם (הם כמובן גם לא מחזיקים אותי), ורוב החברים שלי לא לוחצים חברתית. זה החלטה שהחלטתי לבד אבל אני מפחד שאני טועה.

אני לא חושבת שאתה טועה. זה הכל תלוי בסיבה שבגללה אתה רוצה לעבור לגור לבד.
אם אתה רוצה לעבור לגור לבד בשביל ההרגשה של העצמאות וההתבגרות - זה לא בזבוז לדעתי. אנחנו משלמים כסף על הרבה דברים שמסבים לנו אושר. למה כשאתה יושב בפאב וקונה כוס בירה ב15 ש"ח כשאתה יכול לקנות אותה בסופר ב7 ש"ח אתה לא פראייר?
הבזבוז, אולי, אם כבר, זה כשיש לך משפחה וילדים ואתה שוכר דירה (כלומר, הטווח הארוך) במקום לקנות.
לגבי השותפים - אתה צודק לחלוטין. כשאתה גר עם שותפים כל הקטע של העצמאות די מתפספס... השותפה שלי היא כמו אמא ואבא שלי ביחד בכל הנושא של אכילת הראש שלי. אבל שוב - תלוי מה הניע אותך מלכתחילה לגור לבד.
בשנה הראשונה של הלימודים שלי גרתי עם ההורים והייתי נוסעת כל יום ללימודים ולעבודה 45 דקות. שרפתי המון כסף על דלק, משהו כמו 1500 בחודש. המעבר דירה שלי היה נטו משיקולים כלכליים, אז עברתי לגור עם שותפה. אני בכל זאת מרגישה עצמאות, אבל לא בעוצמה שהייתה מרגישה אותה עם הייתי גרה לבד לבד.

אממ... זהו נראה לי. לך על זה

אין כמו תגובות מעודדות

אשמח אם תוכלי להראות לי פאב שבו כוס בירה עולה 15ש"ח, הכי זול שאני מכיר זה 1+1 ב 23

אכן הסיבה היא חופש ועצמאות. אני באמת חושב שזה יעזור לי להיות אדם פחות סגור ופחות פסיבי (אמא מכינה אוכל ומכבסת אז אני לא צריך לדאוג לזה, וגם אם אני באמת באמת רוצה לאכול אני יודע שעוד חצי שעה אבא חוזר מעבודה והוא בכל מקרה הולך להכין אוכל אז נחכה כבר שהוא יחזור. סוג של פרזיטיות כזאת ), כי כשאני אגור לבד בין אם אני ארצה ובין אם לא, אני אצטרך להכין אוכל אחרת אני אמות מרעב, וזה יהפוך אותי לאדם יותר אקטיבי (אולי אני גם אפתח תחביב חדש), ואני גם אצטרך לצאת יותר מהבית (סופר, מכולת) ולדבר יותר עם אנשים מה שיהפוך אותי לאדם פחות סגור.

באיזה פאב את קונה בירה ב15? אני בא!

בפאב השכונתי שלנו בעפולה שליש גולדסטאר עולה 15. יש גם צ'ייסרים ב10, תבוא

ראיתי שזה נהייה ארוך מידי כשאני מגיב לכול טענה שאתה מעלה, אז אני אנסה להימנע מחפירות ולכתוב בקצרה
אנשים טובים בלייעץ כי הם לא רואים את התמונה מנקודת המבט שלך כמו שלך קשה לקבל את הייעוץ כי אתה לא רואה את התמונה מנקודת המבט שלהם.
כל אחד שיש לו רכב אומר "הלוואי ולא הייתי צריך להוציא עוד 25000 ש"ח בשנה על הרכב", אבל לא חושב מה הרכב נותן לו ולכן הוא מייעץ ואומר "במקומך - לא הייתי קונה רכב"
כל אחד ששכר דירה במשך 15 שנה ובמהלך הזמן התחתן, הביא ילדים והצליח לאסוף הון התחלתי לדירה חושב "אם הייתי קונה אז דירה ולא שוכר - הייתי מוריד לי 15 שנה מהמשכנתא וסוגר אותה בעוד 10 שנים ולא עוד 30" אז הוא אומר "שכירות זה זריקת כסף" למרות שלא הייתה לו האופציה לקנות דירה מלכתחילה.
אתה בצד השני - אתה אומר "אם הייתי רק מוציא 4 אלף בחודש הייתי מקבל את העצמאות שלי", בלי לראות מה יקרה בעוד 15 ו-20 שנה, ובצדק - זה מה שמפריע לך היום וזו הבעייה שאתה מנסה לפתור, וזה לגיטימי, כי זה מה שיעשה אותך מאושר.

לגבי דירה לא אגיב, אבל לגבי הרכב - היה לי רכב מהעבודה במשך כמעט 6 שנים, דלק מסובסד בלי ביטוחים, עלה רק השטויות שזה עולה במשכורת (וזה היה חתיכת סכום)
עברתי למקום עבודה חדש, החלטתי לא לקחת רכב למרות שיש לי לימודים, עבודה, אימונים ואני מבזבז זמן.
אם הנוחות שווה את המחיר? לגבי הרבה מהאנשים מסביבי הם טוענים שכן, לי זה לא היה שווה ולכן אני מיטרטר בתחבורה ציבורית במספר חודשים האחרונים בניגוד לעיצות של אנשים מסביבי.

תמיד תזכור 3 דברים:
1. אם אתה יודע שאתה הולך לעשות משהו בעתיד, בוודאות, ויש לך את היכולת לעשות את זה וזה מתיישב לך עם תוכניות אחרות - כדאי לעשות את זה כבר עכשיו.
2. עיצות של אנשים מסביב הם רק אלה, עצות, אתה זה שצריך להחליט - אל תעשה מה שמייעצים לך ואז תגיד "אם אני נופל זה בגללו" (כמובן שמותר להשתמש בעיצות, אבל חשוב להיות שלם עם ההחלטות שלך, לא משנה מה המקור שלהן)
3. מאוד קל להגיד לאחרים מה לעשות, כי אתה לא צריך להתמודד עם התוצאות.

תודה רבה על התגובה העניינית והמפורטת!