מה שאכתוב לא נשמע טוב אבל זה איך שההיגיון שלי רואה את הדברים כרגע.

נתון: אני *מאמין* שיש אלוקים.
כתוצאה מזה אני מאמין - נכתוב בפשטות - שאם אפעל לפי מצוותיו - אזכה לגן עדן, אחרת לגיהנום, ובמקרים מסוימים אחזור לעולם הזה בגוף אחר.

חז"ל אמרו שטוב לאדם שלא להיות קיים - ובצדק, כי אין טעם בחיים אלה או בכל חיים אחרים. כל מה שאנו עושים מיותר, העובדה שאני כותב כאן היא בעצם מיותרת - עוד מעט אכתוב למה אני כותב.
ובין אם הוא קיים או לא - עדיין מיותר. עצם קיומו אינו חשוב כי מאחורי הכל קיים כלום. מה אם לא הייתי קיים פיזית ורוחנית? מה יכול להיות חשוב? שום דבר.. משפחה, חיים, עבודה, מי חי ומי מת..
אנו עובדים כדי להנות, אבל ההנאה ללא טעם. בעצם אולי הטעם של ההנאה זה הימנעות מסבל, לא יודע לא השקעתי בזה מחשבה.

אז בעצם מה אנחנו עושים? לדעתי המטרה היחידה שלנו זה להנות. בין אם לטווח הארוך או לקצר.
אם לטווח הקצר - בדרך כלל משתדלים להנות כמה שאפשר, ובזה נמצא בעיקר אורח החיים החילוני. אם לטווח הארוך - אורח החיים הדתי שמונע מעצמו הנאה כדי לזכות להגיע למקום טוב יותר.
ומכאן זה מסתבך למלחמות, ולחיים בכלל.

למה אני כותב את זה? מה מניע אותי? התוכנה שיש לי בראש... ככה אני בנוי בעצם. סיבה טכנית ולא מעניינת בניגוד למה שהיינו מצפים...
אני מקווה שיש תשובה טובה למה שכתבתי, ורוצה לשפוך דברים כי לא מרגיש טוב, ולכן אני כותב. זה המנגנון...

אז בסוף אלוקים לא שואל אף אחד אם הוא רוצה לחיות או למות כליל רוחנית ופיזית. אלא אני חי בעל כורחי, ואני מחוייב לשמוע למצוותיו, אחרת אסבול.
כך שלמעשה כולנו כלואים פה, ואלוקים הוא הדיקטטור... דברים שאסור לכתוב בעצם לפי היהדות, אבל שוב, זה ההיגיון שלי כרגע.

ציטוט:

חז"ל אמרו שטוב לאדם שלא להיות קיים

לא נכון - חז"ל לא אמרו דבר כזה.
חז"ל אמרו משהו אחר:

ציטוט:

"תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו". (ערובין יג ע"ב)

כלומר לא נוח אבל האם טוב? בוודאי שטוב!

www.meirtv.co.il

אתה בטוח שבמילה "נוח" לפני 2000 שנה הם התכוונו לאותו דבר שדוברי עברית בשנת 2012CE מתכוונים במילה "נוח"?

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

השאלת שלך נכונות, התשובה ארוכה, וקשה מאוד לתמצת אותה באופן שיתאים למסגרת זו.

אפתח בהתייחסות לשתים מנקודות המוצא שלך: א' שמציאות החיים חסרת משמעות. ב' התוכנה שיש לי בראש... ככה אני בנוי בעצם ,כלומר אני בעצם מכונה ואיזו משמעות יכולה להיות להויתי ומעשי.

אפתח בדברי הכוזרי שהמחיש את הפערים בין ישראל לאומות באמצעות הפער הניכר לעין בין צומח לדומים ובין חי לצומח ובין מדבר = האדם לבין בעלי החיים. ובאותה מידה קיים פער בין ישראל שזכו בהר סיני למדרגת הנבואה לעומת האומות [ובלעם או שהתחיל להתנבא קודם מתן תורה (יש סתירה במדרשים לגבי גילו כשנהרג) או שהיה ענין נבואתו שונה ונרמז בנופל וגלוי עינים. ישנם תירוצים נוספים ולא אאריך]. אמנם השאלה עולה מאליה שאין אנו מבחינים בהבדל כל שהו בין יהודים לנכרים בכישוריהם ותכונותיהם ובודאי שלא בסדרי הגודל הנ"ל.

התשובה לכך היא שהעולם הוא בעצם מעין גורד שחקים רוחני שקומת הקרקע שלה היא העולם הגשמי אותו אנו מכירים. מעליה קומות רוחניות גבוהות יותר שלהם תכנון שווה אבל מציאות רוחנית שונה המתאימה לכל קומה (כלומר התכנון מקביל אבל האוכלוסייה בכל קומה משתנה - מדובר כמובן במשל). המיוחד באדם הוא שחלק ממציאותו נמצא בכל קומה וקומה (ונקראים הם נפש רוח ונשמה). לעם ישראל היכולת לקשור בין הגוף לבין החלקים העליונים יותר עד לקומות העליונות בבנין ולהתקשר באמעות חלקי הנשמה העליונים לבורא. יכולת זו נמצאת רק בקרבו של מי שקיבל על עצמו את התורה והמצוות כלומר עם ישראל וגרי הצדק. לפיכך מדבר אכן בבריאה אחרת לגמרי. בדורינו רב ההסתר ויחידי סגולה בלבד זוכים לחוות באופן מוחשי את ההתקשרות הנ"ל (יחד עם זאת היא קיימת אף שלא תמיד מורגשת, אצל כל מי ששומר תו"מ).

המציאות הכלל אנושית אינה יכולה להיות מושלמת מבחינה רוחנית ללא סדר העבודה שהוטל עלינו שמטרתו להביא אותנו לשלמות מסוימת. יחד עם זאת עדיין מקבל בנין הנשמות שפע אלוקי ממקום גבוה מאוד והנשמות המקושרות בו זוכות לשפע רוחני ואלוקי עצום. לעומת זאת משירד האדם לעולם עשוי הוא לקלקל ולכן אמרו כנ"ל נוח לו וכו'. כלומר יתכן שהיה עדיף לו להשאר ולאכול נהמא דכיסופא ללא עבודת העולם הזה, אך עתה משנברא יתקן מעשיו ויזכה למעותד לו.

המשך יבוא.

המשך:
אני מקווה שלאור הנ"ל מובנים 2 נקודות:
א' הגוף על יכולותיו השונות בעצם מבטא רק מעט מזעיר מהיכולות הפוטנציאליות של הבריאה ששמה אדם. לפיכך אתה לא מכונה אלא בריאה דינאמית ולמעשה אתה שולט על קניית היכולות וההשגות שלך בכל המובנים.
ב' המציאות בעולם הזה מאפשרת לאדם להתנסות ולבנות באמצעות התנסותו את עתידו, למעשה כל רגע בחיים חשוב וניתן לנצלו. אתה אכן צודק שתכלית בריאתו של האדם להתענג על ה' וחייבים אף לעבוד את ה' מתוך עונג ושמחה בעולם הזה.

עתה אחזור לשאלתך ביחס לדברי חכמינו נוח לו לאדם שלא נברא וכו'
מתבקשת השאלה אם באמת היה עדיף לאדם לאכול נהמא דכיסופא (כלומר לקבל שפע רוחני ועונג במתנה שיש בה משום הבושה) על פני הנסיון והסיכוי לכשלון בעולם הזה, ועד כמה שרק יחידי סגולה עומדים בנסיונות העולם, אם כן לשאר זה בעצם לא משתלם ולכאורה יש כאן עוול מסוים.

התשובה לכך היא: שבסופו של דבר כל בנין הנשמות יושלם על ידי מהלכים שונים. (אף שלא כל הגופים יתוקנו - ולעניינינו זה לא משנה). מנקודת מבטו הצרה של האדם שאינו מסוגל לשהשיג את השלמות שהוא מעותד אליה אכן נוח לו במצב הנ"ל. אך מנקודת מבט שמשיגה את השלמות שהאדם והבריאה כולה יגיעו אליה לנצח נצחים בודאי שהשתלמו כל הגלגולים שצריך האדם לעבור. יחד עם זאת במצבינו הנוכחי (כלומר מנקודת המבט הצרה שלנו) אכן נוח לו לאדם בנהמא דכיסופא, ועתה משנברא יפשפש או ימשמש במעשיו וישלים את עצמו באופן שלא יצטרך להתייסר.

דבר ראשון אין במה שאמרת שום דבר שאסור להגיד, תרגיש חופשי..
עכשיו קשה לי לקבל את הרעיון שאתה כדתי עושה מצוות כדי להשיג איזו שהיא הנאה, או נמנע מעבירות כדי לא לסבול. אתה נמנע מעבירות ועושה מצוות כי האל ציווה אותך לעשות אותם, מה יותר נעלה מלעשות את רצון קונך!