רימון היד הגרמני הסטנדרטי בשתי מלחמות העולם (ואולי גם לפני ואחרי) היה שונה לחלוטין מהסטנדרט במרבית (אם לא כל) הצבאות האחרים. הגרמנים לא טיפשים ואם הם אימצו תצורה מסוימת לאורך תקופה ארוכה כל כך, כנראה שיש להם סיבות לכך.
שאלתי היא מהם היתרונות והחסרונות של התצורה הגרמנית (המצויד בידית העץ) לעומת רימון היד (הביצתי) הסטנדרטי. מדוע הבחירה בתצורה זו היתה רק אצל הגרמנים (לפחות כסטנדרט - היו גם תצורות כאלה בצבאות אחרים, אך לא כדגם עיקרי)?
פן אישי, דודו של סבי, שהיה חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה, גרם למותם של שלושה חיילים ממחלקתו והוא עצמו נפצע קשה, כשהשליך רימון מהסוג המדובר, אך הרימון עצמו נפרד מהידית ונפל בחפירה, ורק ידית העץ המשיכה למטרתה.

רימון היד הגרמני מהמודל עליו אתה מדבר נקרא בשעתו M 24 וזכה לכינוי "מועך תפוחי האדמה" /"פוטאטו -מאשר" (כמה זה נראה מוזר בעברית) עקב צורתו.....

הרימון המקורי הכיל חנ"מ ולא ממש כלל רסס מבוקר, בשלבים מאוחרים יותר פותח גם דגם עם תוספת של רסס אך למיטב ידיעתי הוא היה פחות נפוץ.

עקרונית, יהיה קשה להתווכח עם הקביעה שהאחיזה וההטלה של רימון זה הן הנכונות והיעילות יותר מאופן האחיזה וההטלה של רימוני היד בעלי התצורה המוכרת יותר אלא שיש בהחלט כמה בעיות...

1. רימוני יד בתצורה של רש"ק המחובר לידית אחיזה/הטלה מטבע הדברים יהיו יותר גדולים פיזית, דבר שמביא למגבלה בכמות אותה ניתן לשאת.
2. מנגנון הרימונים הללו התבסס על חוט משיכה שמשיכה בו גרמה לחיכוך בין אלמנט הדומה לראש גפרור על נייר חיכוך כמו הצתת גפרור....הרשף שנוצר היה מצית את פתיל ההשהייה שבסיום הבעירה היה יוזם את החמר נפץ שברש"ק דמוי הכוסית, מנגנון ההפעלה הזה סבל מלא מעט בעיות שנבעו בעיקר מהעובדה שמשיכה חזקה מדי יכלה להביא לקריעת החוט, אין ממש אינדיקציה שהפתיל אכן בוער מה שמהווה סכנה לזורק עקב אי וודאות, הפתיל היה רגיש מאוד ללחות וחשיפה למים ומשך ההשהייה באופן כללי היה ללא ממש מדוייק עם סטייה של כ 2.5 שניות לכאן או לשם...
3. אחת מנקודות הכשל הגדולות של רימונים בעלי תצורה שכזו, נקודה שהעלית בעצמיך...היתה העובדה שהחלק הרגיש ביותר ברימון היה החיבור שבין הרש"ק לידית האחיזה, החלק הזה היה מתברג ומחוזק באמצעות שלושה "ניטים" בלבד...תוצאה של התפרקות הרימון עקב החלשות החלק....גרמה להרג הזורק!!!


אגב - היו שניסו לאמץ את תצורת הרימונים הללו גם לאחר מלחמת העולם השניה (סין)...עובדתית....זה לא היה שלאגר גדול והלך ודעך....

לבני.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

החסרונות שנימנו לעיל, אם לא אובחנו בשלב התכנון, כמובן שאובחנו לאחר ארבע שנות מלחמת חפירות.
בנוסף, תצורת הרימון הביצתי, בה היו מצוידים הצבאות שמנגד, בוודאי שנבחנה במהלך המלחמה (שלל/ייצור עצמי). ועדיין, במשך שלושים שנה, הגרמנים החליטו שזוהי התצורה המועדפת. למעט מרחק ההטלה (שאמור להיות מעט גדול יותר, בהנחה שמדובר במשקל דומה), על פניו ישנן רק חסרונות.
תמוה בעיני שתעשיית הנשק הגרמנית, לא תצליח לזהות חסרונות רבים כל כך בפריט כל כך אלמנטרי, נפוץ ופשוט.

גם לסובייטים במלה"ע ה-2 היה רימון יד עם ידית לא?

http://en.wikipedia.org/wiki/RPG-40

כל אלה אימצו את הקונספט לזמן כזה או אחר ונטשו אותו....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

לבני, האם למספר רימונים כאלו עם חנ"ם היה אפקט דומה לזה של מטעני הגור ששמשו את צה"ל בזמנו או שהיה צריך ממש הרבה? ממה שזכור לי היו משתמשים במטענים הללו לפיצוץ מהיר של בתים כשאין זמן לתכנן יותר מדי אלא פשוט לשים מטענים ולסגת, אם אני לא טועה השייטת הייתה משתמשת במטענים הללו בשנות ה-70 בלבנון והיה סיפור גם עם סיירת אגוז שבאחת מהפשיטות שלה באד"ל פוצצה כוך/חושה כשהמחבל היה בתוכה גם כן...

למיטב זיכרוני במטען גור יש 11 קילו חנ"מ, לא נראה לי שאפשר לקשור ביחד כל כך הרבה רימונים וגם להבטיח את היזימה שלהם. מאידך גיסה, אף אחד לה מתכוון לטיל את "גור" למרחק.

ואכן לא יהיה יעיל לאלתר רימון יד במשקל שכזה....

ואכן יהיה הרבה יותר יעיל לבצע הריסת מבנה עם מטען שתוכנן מלחתחילה לשם כך ולא עם אלתור של רימון יד....
בעבר היה פיתוח הונגרי של רימון יד מבוסס ידית עץ אשר ניתן היה לחבר לראשו עוד שני רשקי"ם כדי להגביר את האפקט, החיבור בוצע באמצעות הברגה פשוטה, עובדתית יותר משלושה רשקי"ם כבר לא היו פועלים כפי שצריך ולכן "הוראות ההפעלה" לרימון הזה ציינו בפירוש שיש /ניתן להוסיף עד שני מטענים בלבד.

מדובר ברימון שכינויו היה M 42 (אני אחפש תמונה שלו) שאגב, ניתן היה להוסיף לו גם מעטפת של רסס ע"פ הצורך....
גם הוא לא היה להיט גדול....

הנה הוא, שים לב שלרש"ק שלו מחובר רש"ק נוסף....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

רימוני יד ממוזיאון הצבא הסיני:

מהו התפלץ בתחתית התמונה? רימון יד לענקים?....

לצערי לא מסופר עליו כלום.

כנראה נועד לגוליבר. בדוק נא הודעה פרטית

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

עוד יתרון הוא שהיה ניתן להצמיד 6 מטענים נוספים מסביב למטען המרכזי, וליצור "רימון כבד" שהיה אפקטיבי גם כנגד ביצורים ורק"מ. בתצורה הנ"ל ידית העץ הייתה הכרחית להטלה מוצלחת בגלל המשקל הכולל של ה"רימון".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ww2incolor.com/d/63030-2/DL2426_14]
.

כידוע לי הרימון הגרמני היה ניתן להשלכה למרחקים גדולים יותר בגלל נוחות הזריקה עם המקל שמחובר אליו.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו