 |
15-07-2012, 19:46
|
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,672
|
|
|
על המהדורה האנגלית וראיום עם מלמן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב ""מלחמות הצללים" - ספר חדש על המוסד מאת יוסי מלמן ודן רביב"
http://www.israelilifeusa.com/security_and_terror/546
מובאים קטעים בלבד מהקישור לעיל:
הספר גם עוסק בתקופת כהונתו של מאיר דגן כראש המוסד. מדוע הוא מתנגד להתקפה באיראן? האם הוא יודע משהו שאינו ידוע לכל, או שהשיקול הפוליטי חדר לשיקול המקצועי?
מלמן: אני כבר מתקשה להבין את דגן. אך צריך לומר ביושר שהוא לא מתנגד לתקיפה בעקרון. הוא סבור, ואני שמעתי זאת מפיו כמה פעמים, שישראל צריכה לפעול נגד מתקני הגרעין באיראן "רק כשהחרב מונחת על הצוואר". הוא סבור, כי הזמן טרם הגיע לכך. דגן מאמין גדול שפעולות חשאיות: חיסולים של מדענים וגנרלים שהמוסד ביצע באיראן, חבלה בציוד, החדרת תולעים יחד עם NSA האמריקני למחשבים, ובעיקר עיצומים תקיפים, יניעו את הנהגת איראן שלא להרכיב נשק גרעיני.
אך אם בכל זאת הם ימשיכו לחתור לנשק גרעיני, כמוצא באמת אחרון הוא יתמוך בתקיפה. דגן וכל ההנהגה הישראלית מעדיפים שאת המלאכה תעשה ארה"ב כי יש לה אמצעים הרבה יותר גדולים (מספר מטוסים, כמות פצצות, פצצות חודרות בונקרים, טילים וכו'). ובכל זאת, לדעתי דגן מדבר יותר מדי ולכן הוא לכאורה פוגע בה רתעה הישראלית שמנסה ליצור אמינות שלישראל יש כוונה רצינית לתקוף באיראן.
האם מהיכרות של עשרות שנים עם המוסד, הוא באמת ארגון ביון כה משובח כפי שמקובל לחשוב עליו. האם תוכל להשוות בינו לבין ה-6 בבריטניה, הסי.אי.איי בארצות הברית, הביון הרוסי. איפה המוסד עומד באמת, לדעתך, בין ארגוני הביון האחרים בעולם?
מלמן: בלי ספק הוא מהטובים בעולם. לא שלא היו לו כישלונות. יתרונותיו הם, שהוא יכול לגייס את הטובים באנשים (בגלל ההילה, העניין המקצועי, האתגר, תחושת השליחות ותנאי השירות). הוא אחד הארגונים המסודרים ביותר בישראל ובולט ומתנשא מעל לכל שאר הארגונים של הבירוקרטיה והבלגן הישראלים. בגלל גודלו הקטן יחסית הוא חייב להיות ממוקד-מטרה ונועז. בארגון מעודדים לחשוב מחוץ לקופסא ומוטו המוסד לא צריך היה להיות מספר משלי אלא "הכל אפשרי".
הוא בוודאי עולה על הסי.אי.איי. ביכולות היומינט שלו - גיוס והפעלת סוכנים. ויחד עם האם.אי.6 הבריטי והאס.וו.אר הרוסי הוא הטוב בעולם בתחום זה. אסור לשכוח שרוב עבודת המוסד ממוקדת באיתור, גיוס והפעלת סוכנים והמבצעים המיוחדים (קרי, חבלה וחיסולים) הם השאר, המיעוט. וזאת בניגוד לדימוי שנוצר לו.
אגב, הדימוי הזה משרת היטב את המוסד. יריבים פוחדים מפניו וידידים מעריכים ומפרגנים לו ולא פעם גם מכסים על כישלונותיו, כי מבינים שזה נעשה למען מטרה חשובה; ראה חיסול מבחוח באבו-דאבי, שאגב אני חושב שלא היה בכלל כישלון מבצעי, גם אם לא הצלחה מסחררת. הבריטים והאוסטרלים מחו וגירשו את נציגי המוסד מבירותיהם. אך זה היה 'כאילו'. זמן קצר לאחר מכן הוחזר נציג המוסד לבריטניה ודגן בסוף 2010 ליווה את מחליפו תמיר פרדו לסיור היכרות עם ראשי השירותים הבריטיים. ואילו לגבי אוסטרליה, המוסד מראש, עוד לפני פרשת מבחוח, החליט לבטל את נציגות המוסד שם בשל בעיות תקציב והסכים שהעניין יוצג כסילוק.
אתן לך שתי דוגמאות שאחת לא קשורה למוסד. בשנות השישים הפעיל הלק"ם שני סוכנים מרכזיים להשגת ציוד חומרים וטכנולוגיות בעיקר לפרויקט הגרעין הישראלי. האחד מוכר לך, ארנון מילצ'ן. השני היה אליהו סחרוב, סגן אלוף במלחמת השחרור, איש 'ההגנה' והרכש, שהיה לתעשיין של תעשיית עץ לבוד. המפעל שמש כיסוי ללק"ם להיעזר בסחרוב ליבוא חומרים שונים. סחרוב בזכות קשריו בגרמניה הפעיל רשת של אנשי קשר (שמהם ייבא ציוד למפעל).
הישגם הגדול היה השגת 200 טון של אורניום ב-1968, אורניום קונגלוזי שאוחסן בבלגיה. הם קנו אותו כלומר מחברה בלגית, השיגו תעודת משתמש סופי מתעשיין איטלקי ששיתף פעולה ובעצם היה מעין 'חברת קש', שאמרה שהמטען מיועד לו. הוא הועמס על ספינה שסחרוב, הלק"ם והמוסד רכשו. בלב ים העמיסו את האורניום שהיה בחביות על ספינה של ישראל והעבירו אותו לנמל אשדוד ומשם לדימונה.
ספור נוסף הוא, שהמוסד הכין לפני שש-שבע שנים תיק על מעלליו של מוחמד אל בראדעי, אז מנכ"ל IAEA - הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שנחשב אוהד של העניין האיראני. המוסד העביר את התיק למודיעין המצרי (בראדעי הוא אזרח מצרי וחתן פרס נובל לשלום) בתקווה שאלה יפעלו נגדו ולפחות יזהירו אותו.
אך כלום לא קרה, ואז הגו רעיון לחדור לחשבונות הבנק שלו, להפקיד כסף ואחר כך מחלקת הל"פ של המוסד היתה אמורה להפיץ מידע לעיתונאים בעולם שברדעי מקבל שוחד מהאיראנים. בסוף ירדו מהעניין.
יצאו בארץ מספר ספרים בשנים האחרונות על תולדות המוסד. מה מיוחד בספר שלכם?
מלמן: הספר שלנו מנסה לומר שהמודיעין הישראלי אינו רק מוסד כפי שבעולם חושבים. הוא מספר את סיפורה של קהילת המודיעין של ישראל מהיווסדה ועד היום על כל זרועותיה: אמ"ן, שב"כ, נתיב (לשכת הקשר), לק"ם, מלמ"ב ויחידת המ"מ (מבצעים מיוחדים בצה"ל).
למעשה לא המוסד אלא אמ"ן - ובמיוחד יחידת האיסוף המרכזית 8200 - היא החשובה ביותר לביטחון הלאומי של ישראל עוד יותר מהמוסד. כל הגופים האלה עובדים בתיאום ובשיתוף פעולה במשימות של איסוף מודיעין, ניתוח ומעת לעת גם מבצעים מיוחדים ופעולות אלימות כמו התנקשויות. |
|
ראשי
צ'אט
(קרדיט למרשי)
מצב כלאיים
