http://www.news1.co.il/Archive/001-D-307808-00.html

הפגנה מענינת ומעודדת המוכיחה את:

[1] בריונותם של שליחי השמאל הפוסט ציוני וההון בערוצי הטלויזיה וראייתם הסלקטיבית את החוק

[2] קיומו של קרטל עובדים-טייקונים ודיאפול ערוצים המוצץ את הציבור בעזרת זכיונות והעדר תחרות אמיתית המאפשרים לטאלנטים דלשמאטה לגרוף 5 ריבוא שקלים ויותר בכל חודש על תת רמה של עבודה ולהוביל 'מחאות חברתיות'.

אמירה משעשעת בשולי 'ההפגנה' היא הצהרתו של רפי רשף כי סגירת ערוץ 10 תוביל חזרה ל"שנות החמישים בהן שידר ערוץ אחד על פיו יישק דבר". מה שמעניין הוא שמר 'ואיך הרגשת בתוך הרכב הבוער, מה עובר בראש ברגעים אלה?' שכח מתי החלה הטלויזיה הישראלית לשדר וגם שכח איזה טיפוסים טלויזיונים צמחו בערוץ ההוא, את מי הם יצגו ולאן שלחו את צאצאיהם הרוחניים העולים עליהם בניכור, ברדידות ובקיצוניות השמאל-פוליטית.

לכל מפלגה - עיתון ואם מדובר על מפלגת שמאל אז אפילו שניים.... מה הוא מקטר? בכלל מה לאספסוף חרטטני הריאליטי, גונזו ג'ורנליזם ופרצופמדברת עם עיתונאות? להגיד על רוב רובם שהם עיתונאים זה כמו להגיד דרות "מכוני עיסוי" שהן מעסות או על משפחת פשע מפרדס כץ שהיא "חברת שמירה של בעלי עסקים מקומיים".

עבר זמנה של העיתונות העברית - היא כרתה את הענף עליו ישבה, נפלה ענף נמוך יותר, ניסרה גם אותו ונפלה וכן הלאה והלאה... אין צורך באוסף אוכלי החינם נטולי הכשרון והסטנדרטים המקצועיים והמוסריים. הם לא מספקים שום דבר שאין לו תחליף (וכל המכורים? תתפלאו כמה מהר לא תרגישו שנעלם הזבל בעברית אחרי שתתרגלו לצרוך זבל באנגלית) - מלבד אולי להפוך את היהודי הסיאלטלי זילברשטיין ר. ל"מקור מוסמך": ובשביל זה, ביננו, לא צריך אותם. לחרטט כולנו יודעים.

העיתונות העברית כבר ממזמן אינה מתפקדת בשום נישה המצריכה שימורה. היא חסרת תועלת - כמו מדף הקלטות האנאלוגיות שרובינו עוד מחזיקים בבית - פשוט כי חבל לזרוק... עכשיו ישנה הזדמנות לזרוק אותה לאשפה... קודם את ערוץ 10 (שחסר אפילו שורשים היסטוריים ואין לו שום מקום מסורתי) ואחריו כל מכבסת אשפה שתיפול (כולל ישראל היום) או שלא תיפול. הם בידור קליל ותו לא. לא שונים מקרקס מדראנו שעוד ממשיך לבוא לישראל למרות שרובינו נעדיף להביט על הברווזים בירקון מאשר על מופעיו.

העיתונות העברית. רות.סוף.

ולא תהיה לו מדורת שבט כדי לשרוף עליה את מי שלא בא לו טוב בקלפי ולא יהיה מהיכן לצטט פניני לשון ואז חלילה יהיו אנשים שאשכרה יצטרכו לקרוא ספר או להמציא סיסמאות לבד בכדי להוכיח יכולות מסוימות. לא חאראם?

יש לי בעיה שקוראים להן "מארחות" או "מעסות" או "מטפלות".

ויותר פשוט: שלא יקראו להם "עיתונאים" ושלא יתנו להם מעמד של גילדה שזכותה להלחם על קיומה. אני לא רואה את מאיר רמז מפגין מול הופעות של נאור ציון, לא?

בערוץ 10עודדו תמיד לזרוק טלוויזיות

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

היתה טלויזיה בשנות ה-50?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אבל אני לא סבור שהוא בור בעניינים כאלה, או בכלל.
טלויזיה התחילה בישראל מסוף שנות השישים.

זה גם מה שאני זוכר..

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

לא שזה משנה משהו - התקשורת אז לא הייתה פחות פלורליסטית מאשר היום, בניגוד למה שרשף אומר.

סגירת ערוץ עשר לא תשנה במאומה את הגיוון התקשורתי, שכן אין בדל של הבדל בין 10/2/גל"צ/רשת ב'/ערוץ 1/ידיעות/מעריב/הארץ. סגירת ישראל היום או מקור ראשון, אגב, כן תגרום לפגיעה בגיוון התקשורתי, כי הם באמת מייצגים קול אחר. כךל או כך, הציבור לא צריך לגאול מחובותיו אף טייקון תקשורת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori טלוויזיה חינוכית החלה בתחילת 1967 .

אל תגיד לי שגם אתה זוכר את המורה שלומית עם משפט המחץ: 'דודו, מה עושה על סולם המספרים הממשיים?'

דודו היה בובה די פרימיטיבית שהייתה מדובבת בתור התלמיד לו שלומית מסבירה. באחד הפרקים בו הוסבר על סולם המספרים הממשיים [עד היום לא ממש הפנמתי] נאלץ דודו לעבור את השיעור כשהוא על סולם [ללא קסדה וללא חגורת בטחון כהנחיות קב"ט משרד החינוך, חוזר מנכ"ל 34/2012]. נדמה לי שיש קטע קטן מאחת התוכניות ביוטיוב. בקרים רבים העברתי בקטנותי מול שלומית ודודו ובהמשך גם מול סקוטרמן ודוקטור האלפבק בכל פעם שקיבלתי גימלים מרופאת המשפחה ונותרתי בבית עם בקבוק מים חמים, מטפחת גדולה ופוך במקום ללכת לבי"ס ולטבול בשלוליות.

היה שם דני המורה וכל מיני ילדים: דרור, לימור א', לימור ב', וכמובן אורי.

אנגלית זה היה נייבורס, והיר ווי אר, עם האחים למשפחת קפלן

חגים זה היה "קשת וענן", עם ניקו ניתאי (קרוב של ביבי ושותפו לריגול?...), רמי ברוך (בימים שלא זרק כסאות והחרים תיאטראות), אלי גורנשטיין ושלומית הגואל.

ובצהריים היו משדרים את שניים אוחזין. לא למדתי תלמוד מעודי, למרבה הצער, אבל התכנית הייתה חביבה, ולימדה אותי מהי "פשיטא"

וכמובן שזהירות בדרכים רץ חזק באותם ימים עם דלת הקסמים ודובי דוברמן
זה אמנם כילד
כמבוגר יצא לי גם ללמוד לשון עם "יוצא מן הכלל" ומתמטיקה ואנגלית בהפקות היותר מתקדמות שלהם

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לא מצאתי קטעים ביוטיוב מהתוכנית ואפילו באתר החינוכית אין ממש מידע על זה
לגבי תאריכים:הטלוויזיה החינוכית (אז הטלוויזיה הלימודית) החלה לשדר ב24/3/1966
הערוץ הראשון החל לשדר רשמית ב1969. מצעד צה"ל שנערך ב68 נחשב יחד עם עוד כמה שידורים שבאו אחריו כשידורי נסיון.

ראיון עם שלומית דקל [דודו ב01:17]


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

שיעור עם 'שלומית' בלי מעורבות של דודו



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

פתיחת שידורי הטלויזיה הלימודית



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

היה בו משהו מהפנט, מפחיד ומגוחך. אני חושב שכילד הייתי כל כך מוטרד מהבובה הזאת שלא הצלחתי ללמוד דבר מהשיעורים הללו.