שלום לכולם,

על פי הקבלה, עולם הבורא הוא עולם אינסופי ולכן גם הנשמה היא אינסופית, כלומר קיימת המשכיות של הנשמה לאחר המוות. למעשה, היהדות רואה את החיים כתיקון שכל אחד מאיתנו צריך לבצע. אמר הרב אשלג כי השטן יצר לנו מציאות שהיא בפועל אשליה של משהו סופי, כאשר אנחנו בעצם חלק מהאין - סוף.

הסוגיות של התיקון ועולם האין סוף, הביאו אותי להרהור במספר סוגיות הקשורות לחיים ולמוות בעולמינו. אם לקחת את הדברים של הרב אשלג ורבי יצחק לוריא, הרי שמטרת חייו של האדם היא לבצע תיקון. כלומר, אם הוא עוזב את העולם - קיימת האפשרות שעזב את העולם לאחר שהשלים את התיקון שאותו היה צריך לבצע. כדוגמא לכך אפשר לקחת את האר"י הקדוש ואת רבי נחמן, שניהם נפטרו בגיל צעיר - האר"י הקדוש הוא בכלל סוגיה מעניינת משום שלפי המסורת הגיע לצפת בגיל 35 ונפטר בגיל 38, כלומר למעשה עסק בקבלה בצפת רק 3 שנים. רבי נחמן מברסלב נפטר גם כן בגיל 38.

מאידך, נהוג להאמין שמקובלים שהגיעו לגילאים מופלגים, קיבלו סוג של מתנה מהבורא על מעשיהם. מקובלים כמו רבי עקיבא שעל פי המסורת חי 120 שנה וכו'. עוד דוגמא לסתירה דווקא מימינו אנו - מות הרב אלישיב. בשלבי גסיסתו היתה פניה לציבור לצאת בתפילות לשם יתברך על מנת שלא ימות, אבל הוא נפטר בגיל 102.

ניתן לפתור את הסוגיות האלו אם נאמר כי התיקון של האר"י הקדוש הסתיים בגיל 38, לאחר שהעביר את כל הידע המתוקשר לרב חיים ויטאל כדי שיעביר זאת אל העולם ולעומתו רבי עקיבא נפטר בגיל 120, לאחר שסיים את התיקון שלו. כלומר הגדיל הרב לוריא בכך שהצליח לבצע את התיקון בגיל כה צעיר, ביחס לרב עקיבא.

את סוגיית תפילת הציבור אפשר לפתור על ידי כך שהציבור מבקש מהקדוש ברוך הוא, לא את בריאותו של הרב אלישיב, אלא את הכלי של הרב אלישיב על מנת שיוכל לעזור להם לבצע את התיקון. במילים אחרות, בריאותו של הרב אלישיב היא רק הדרך להשיג כוח מהרב על מנת שיעניק אור כדי לעזור לבצע את התיקון.

אשמח לשמוע דעות בנושא.

אתייחס לכמה נקודות ובאופן חלקי, ולו משום שאת הנ"ל צריך להקיף במסגרת שנות לימוד ארוכות ובבית המדרש.

א. אתה משווה בין האר"י לבין הרב אשלג כמקורות השווים בערכם בעוד שהרב אשלג עם כל גדלותו איננו בר השואה לאר"י.

ב. האר"י התבודד עשרות שנים במצרים בהם זכה לגילוי אליהו ונשמות נוספות שלימדו אותו את סודות התורה. משהגיע זמנו לגלות את עצמו לרבי ח"ו עלה לצפת וזו הייתה סיבת הגעתו.

ג. תפקידם של גדולי האומה, התיקונים, ומספר ימיהם מופלאים מאתנו. היו שעניינם נתגלה והיו כאלו שלא. תוכל לעיין בשער הגלגולים מהקדמה לח ואילך העוסק בין היתר בעניינים אלו.

ד. האר"י העביר למהרח"ו את מה שזכה הנ"ל והדורות הבאים. הוא לא העביר את כל תורתו לנ"ל ולא כל מה שנתגלה למהרח"ו הועבר לדורות הבאים. (הדברים מפורשים בכתבי המקובלים).

ה. כשמתפללים עבור מישהו, מתפללים עבורו כחלק מהחסד והערבות שאנו מחוייבים בהם האחד כלפי השני. ודאי שצדיק הנמצא בעולם מגן על דורו ומשפיע לו (היש בה עץ אם אין – אם ישנו לצדיק זה (איוב) שמגן על דורו כעץ), אבל מטרת התפילה כנ"ל.

קודם כל, תודה על המענה.

שנית, אני רוצה להבהיר - אני לא משווה בין האר"י לבין הרב אשלג, אם כי צריך לזכור שהרב אשלג הוא בסך הכל בן התקופה המודרנית פחות או יותר, כך שהתרומה שלו יתכן ותתפרש נכון רק בעתיד.

דוגמא לכך היא רבי אברהם אבולעפיה זצ"ל, שבין המאה ה13 למאה ה16 כמעט ולא נודע בעקבות החרם שהטיל עליו הרשב"א ורק ציטוטים של הרמ"ק והמרח"ו בכתביהם התחילו לשפוך אור על תרומתו לקבלה. דעתי בנושא זה היא גם לגבי הרב כדורי זצ"ל שכתביו בוודאי יחשפו ביום מן הימים.

למרות האמור אין כל השוואה. והנ"ל בכלל לא ברי השוואה לאר"י.

גם אם מהרח"ו מצטט מדבריו של הרב אבולעפיה לא משם ינק, ובבחירה זו נימוקו עמו. (היתה עם רא"א חכמת אמת, ואין זה סותר את החלטתו של הרשב"א להחרימו. ובכל מקרה אין השוואה בינו לבין האר"י שכל סתרי התורה היו גלויים בפניו).
אין מה להשוות את חכמת הקבלה כפי שעסקו בה לפני האר"י לבין מה שגילה הנ"ל ואני לא יודע אם אתה מודע להבדלים העצומים. זאת מעבר לגדלותו העצומה שאין לנו בה כל השגה (אך למדנו עליה קצת מעדותו של מהרח"ו). כאמור אין בדורות שלאחריו וגם בהרבה דורות לפניו מי שניתן לדמותו הן בגדלותו העצומה והן במה שנתגלה לו.

אגב מי שכן עושים שימוש בכתבי הרא"א הם משווקי מדיטציה שונים. אני יכול להבטיח לך נאמנה שבמישור המעשי אין קשר בין מה שהנ"ל משווקים לבין קבלה כפי שנמסרה על ידי החכמים והנביאים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי channb אגב מי שכן עושים שימוש בכתבי הרא"א הם משווקי מדיטציה שונים. אני יכול להבטיח לך נאמנה שבמישור המעשי אין קשר בין מה שהנ"ל משווקים לבין קבלה כפי שנמסרה על ידי החכמים והנביאים.

אני חושב שאתה קצת טועה כאן:
הרב ארמוני אאל"ט הביא לא פעם מדבריו (אאל"ט הוא קרה לסגנונו "קבלה נבואית"). כמו כן כתבי תלמידו (ר' יוסף גיקטיליה) גם נלמדים לא מעט ו"שערי אורה" הוא ספר יסוד בקבלה.

www.meirtv.co.il

לא התכוונתי לשלול את רא"א ח"ו אלא לציין שבפועל יש מי שמשתמשים בדבריו לצורכיהם. שערי אורה הוא ספר יסוד לידיעת השמות והכינויים והספירות שאליהם הם מתייחסים. אך אין בספר הנ"ל שום שייכות לתורתו של האר"י.

אסביר מעט את דברי ודוקא השערי אורה הוא דוגמה מצוינת. עד לימיו של האר"י עסקה תורת הקבלה בי' הספירות והתייחסותם של השמות והכינויים אליהם. (על כל הפרשנויות והכוונות הנגזרים מכך כנזכר בשערי אורה). האר"י גילה את סדר הפרצופים שבאצילות, את סדרי התיקונים את שרשי האצילות את הענפים שמעליהם ועוד. בהמחשה מאוד גסה אוכל לומר שהוא בעצם הוסיף מימד נוסף לתורת הקבלה (דו מימדי לעומת תלת מימדי). בהקשר זה כותב מהרח"ו שעד לימיו ניתן היה להקיף את עקרי תורת הקבלה ביומיים שלושה של לימוד (לת"ח כערכו כמובן) ומשבא האר"י נתגלה שהיא רחבה מיני ים.

לגבי קבלת הקדמונים.
אני חושב שהיא משהו אחר בנוסף לתורת האר"י, ומייצגת עוד מימד שנשאר לנו מימי הנביאים.
אאל"ט חלק ספר הזוהר הנמצא בידינו הוא רק אחד מ18 מהמקורי.
יכול להיות שקבלת הקדמונים מתייחסת לחלקים אחרים שלו שאבדו.

www.meirtv.co.il

קבלת הקדמונים לא עוסקת במימד אחר שלא קיים בתורתו של האר"י. (זה מופרך, גם אם מצאת מישהו שכתב כך).
כל תורת הקבלה מבוססת על דברי הנביאים. גם אם רשב"י למשל זכה לגילויים כלשהם הם רק עוסקים בדרכי עבודה שגילו הנביאים. גם פעולותיו השונות (האידרא והתיקונים הם פעולות רוחניות ולא רק גילויים) התבססו על סדרי העבודה שנתחדשו ונתגלו בזמן הנביאים מהאבות דרך מרע"ה ושאר הנביאים עד לחורבן. כמובן שגם דברי האר"י מתבססים על הנביאים והזוהר.
אני לא עוסק בהשערות (יכול להיות וכו'). סדר גילויו של הזוהר הוא נושא שאינני מעוניין לדון בו בפומבי.

אז יש לי שאלה:
אם אדם בא לעולם בשביל תיקון, גם אם הוא חי רק 10 שנים. והיהדות מודה שזו הסיבה שלשמה בא האדם לעולם, אם כך למה יש אבל? למה אנשים מתאבלים על יקיריהם שמתו? הרי הם באו לכאן לתיקון.... וכל המטרה כולה היא להשלים את התיקון ולעבור לעולם הבא. יבואו החכמים ויגידו - אההה מתאבלים כי אם האדם לא היה מת אלה היה ממשיך לחיות כך הוא היה עושה יותר מצוות, יותר מצוות - קיום מטרת החיים.
אז יש לנו כאן סתירה !
אם מטרת החיים היא לתקן, ומוקצב לאדם לחיות 10 שנים ולא מעבר לזה אז למה צריך להתאבל??? הרי מראש הוקצב לו לאדם לחיות רק 10 שנים ובזה סיים את התיקון. אין צורך יותר בעוד מצוות מצידו.

אלא הפוך - עושים הילולה.
על מי שלא סיים את תיקונו כנראה - מתאבלים.

www.meirtv.co.il

אבל אני מדבר על ההלכה - 7 ימי אבלות, קיים בכל עדה, בכל מצב.
ועכשיו עולה אצלי שאלה נוספת איך יודעים אם אדם חי עכשיו את החיים הראשונים שלו או החיים השניים שבהם הוא חזר לכאן לבצע את התיקון? אם הוא כאן בפעם הראשונה זה אומר שהוא אמור לחיות עד גיל מופלג כי אם הוא ימות צעיר זה אומר שאלו לא החיים הראשונים שלו אלה חיים שניים שבהם הוא תיקן את העברות מהחיים הקודמים.

עיקר ענין האבלות הוא בשל החיבור שיש בין הקרובים, המחייב אותם להשתתף בצורה מסוימת בתהליך העובר על נשמת הנפטר לאחר פטירתו.
אין סתירה בין האבלות לבין האמונה שכל מה שה' עושה הוא לטובה (כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד).
משך החיים אינו מהווה מדד לסיבת בואה של הנשמה בעולם או להיותה "חדשה" או "ישנה". אציין עוד שאופן ביאתן של הנשמות לעולם מורכב לאין שיעור מהאופן שבו אתה מתייחס אליו.
ישנם כמה סימנים ברורים להיותה של נשמה "חדשה" ואגב ישנן 2 סוגים של נשמות חדשות יש שלא היו כלל בעולם ואפילו לא בגופו של אדם הראשון כשחטא ויש שהיו רק כשחטא ומאז לא באו לעולם. בכל מקרה 2 הסוגים נדירים ביותר, ומי שצריך יודע לזהותם.