רוצים ללמוד רפואה? מצוין. באוניברסיטת בן-גוריון ישמחו לקבל אתכם, בתנאי כמובן שיש לכם דעות פוליטיות נכונות. מועמדים ללימודים באוניברסיטה מלינים על הליך קבלה בעייתי ועל הטיה פוליטית בראיונות הקבלה בבית-הספר לרפואה שבנגב. מועמדת לרפואה: "הרגשתי פשוט מושפלת, אבל לא חשבתי שזה כל כך ישפיע על ההחלטה"


מלמדים לחשוב 'נכון'. בית החולים סורוקה. צילום: יח"צ


עד שא' הגיע לראיון הקבלה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון, הוא כבר הספיק לחוות לא-מעט קשיים. מזה כשנתיים הוא ניגש למיונים במוסדות בכל רחבי הארץ, ומשפר בהתמדה את ציוני הפסיכומטרי שלו בכדי להתגבר על משוכות תנאי הקבלה. אלא שדבר לא הכין אותו למשוכה הגבוהה מכולן – הדעה הקדומה.

בניגוד למוסדות אחרים, בבן-גוריון מייחסים חשיבות רבה לאישיותו של המועמד ולעולמו הערכי. וכך, לאחר כל הפרוצדורות הפורמאליות, גיליונות הציונים והטופסולוגיה האופיינית, עומדים המועמדים בפני ראיון אישי אשר בו מוכרע לבסוף גורלם. הרעיון יפה בתיאוריה; בבן-גוריון מעוניינים לראות את המועמד ולהתרשם ממנו אישית, מעבר למספרים ולטפסים. אך השאלה היא כיצד מתממש החזון בפועל.




http://mida.org.il/?p=316

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

צריך בטח להחזיק בדעות של החמאס כדי להתקבל...

קשקוש בלבוש.
מכיר היטב את אופי השאלות בראיונות הקבלה בבן גוריון. (יש עשרות מראיינים אבל יש לנו פול מאוד גדול של השאלות והדילמות)
אין שאלות פוליטיות. או נכון יותר לומר עשרות סטודנטים כנראה יותר ממאה שעברו את הראיונות לא הזכירו שום שאלה פוליטית. למעט הדיון הקבוע על טיפול במחבל שהוא הפצוע הקשה ביותר בזירה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

שמעתי כי למרבית הצער גם חברים שלה שלמדו בסוף בירושלים - עברו חוויה דומה בב"ש. ולא אחד.

ית כן ומה שאתה מכיר נגע לעבר. בעבר היו מתקיימים בבן גוריון שני ראיונות עם שני מראיינים כל אחד. בד"כ היו כל הארבעה רופאים או לכל היותר חוקר אחד שאינו רופא השתלב בצוות. השאלות היו מתוך פול אבל היה בהחלט מקום למראיינים לפתח את השיח למקומות שראו לנכון. פעם גם סטודנטים שהיו עוסקים בפוליטיקה ישירה בתוך הקמפוס היו מושעים. היום מרצים בבן גוריון עושים זאת מהמקפצה וכמעט תמיד רק מצד אחד של הקשת.

התרשמות ע"י אדם אחד היא עיוות ללא קשר לזהות המראיין. מראיין בודד יכול להטות דברים שנעשו בארבע עיניים גם אם לא התכוון לכך. הוא פשוט נאמר אובייקטיבי לגבי כיפות סרוגות לשם הדוגמא כמו שבן כספית אוביקטיבי לגבי שרה. מקצועיות נטו .

לצערי הרב הרקורד של בן גוריון בהנהגת הנשיאה שבאה מהפקולטה המדוברת - לא ממש מרמז על אוביקטיביות על אנושית ולכן לא מן הנמנע שמרצים בעלי אג'נדת שמאל קיצון אם ישובצו בראיון - יעיפו לכל הרוחות וירמסו מי שאינו נראה להם.

איני יודע אם הוא משתתף בראיונות אבל לפני כחודש הופיע בטלויזיה אפידמיולוג/זיהומולוג מבן גוריון [וגם ממשהו למען זכויות אדם] שתקף את החוששים מהעברת שחפת ע"י הסודנים הפולשים. הוא הסביר כדבש וחמאה ששחפת היא בכלל 'מחלה יהודית' [מילים שלו!!] המעיט בסכנותיה בצורה מתמיהה והזכיר לכולנו ש'פעם חששו שהיהודים מעבירים את השחפת' [לא מצאתי סימוכין משמעותיים לתזה הזאת. נהפוך הוא - החשש היה כי היהודים שהם חולים פחות - מפיצים במזיד מחלות כשם שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים למצות].

נראה לך שאם היה יושב אותו בחור זחוח מגייס את מלוא יכולת האוביקטיביות שלו ומראיין פעיל שכונות שהצליח להגיע לשלב הראיונות והיה מביע באוזניו את דעתו האמיתית על הפלישה הסודנית וסכנת חדירת זיהומים מאפריקה - היה לנער מהשכונה סכוי זהה לעבור כמו למישהו שבא מרמת אביב וסיפר כי הוא מחלק מרק לסודנים בגינת לוינסקי?

יש לי דברים אפילו פחות פוטוגנים לספר לך אבל אותם כדאי תמיד לשמור לכוס תה/קפה

כפי שכתבתי אלא אם כן היה שינוי קריטי בשנה האחרונה, (המעבר למראיין אחד הוא באמת מוזר, אבל עדיין יש שני סבבי ראיונות ואחד המראיינים הוא לא רופא) אז התחושה הייתה תמיד מאלו שהתקבלו שזה בכלל לא משנה מה ענית אלא איך אתה חושב.
למעט מקרי הקיצון. (אלו שמבינים את הטיפול במחבל כסוגיה פוליטית ולא אתית - וסוגיה מורכבת קרי "התשובה הייתי מטפל במחבל בלי להסס" זאת תשובה לא טובה למי שרוצה להתקבל) מה שעניין את הפקולטה זה איך אתה חושב. אחרי שקראתי את הדיון כאן יצרתי קשר עם נ' שלומד בשנה המקבילה לי בבן גוריון ושאלתי את דעתו על התפיסה הפוליטית בקרב הסטודנטים.
אם הייתה מסננת פוליטית אז לפחות בשנה שלו היא לא עבדה בצורה מוצלחת במיוחד.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אם נאמר 10% מהמראיינים הפוטנציאלים בבן גוריון הם כאלה - אזי 10% מהמרואינים יפגעו כשיש מראיין בודד שאיש לא יודע לאן הוא לוקח את תחושות הבטן שלו. אם יש 1000 מרואינים ומתוכם 15% סרוגים ו60% ימניים לפי חתך הבחירות בציבור - זה אומר 60 נפגעים פוטנציאלים ו15 מכוסחים...

ו1% כשיש שני מראיינים [אל תתפוס אותי על המספר המדויק, הסתברות כבר הרבה מאחרי ובנוסף חטפתי שפעת או משהו לא מזוהה אחר].

עכשיו תאמר - יש גם ימניים בתוך כל סגל ולא תמיד כאלה שמצניעים עמדתם. זה נכון - אבל יש את 'רוח המפקדת' שקובעת מה מותר ומה אסור מבחינת PC ובב"ש רוח המפקדת נראית מרחוק די ברורה.

נסכם ששורש הבעיה היא במעבר לשיטה של מראיין אחד [לפי הנטען] כשפקולטאות אחרות עושות זאת בצוות.

מסכים והמעבר למראיין אחד הוא בהחלט תמוה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

וחבל שכך, זה היה תורם הרבה יותר משאלת המחבל , שהיא כן פוליטית

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

וכאשר מתיחסים להנמקות המרואין העונה ולא ל'תוצאה'.

לשם הקצנה: אתה במיון ומולך מחבל ערבי הזקוק לחסם עורקים וקורבן יהודי הזקוק לפלסטר. עם תלך לחפש יוד ואיספלנית בשביל הקורבן ותתן למחבל לדמם למוות - מעלת בתפקידך ובשבועתך כרופא יהודי

עליך תמיד לקחת בחשבון כמובן ש'המחבל' עלול להתגלות בסוף כבחור תמים ממוצא מרוקאי משכונה ד' ו'הקורבן' כאיזה בהיר עור מיאטה...

אם יש סיכון חיים או נזק משמעותי לקורבן וסיכון גדול יותר למחבל - הגיוני שלא תפנה אוטומטית למחבל אלא תשטח את השיקולים שיעברו בראשך. אין תשובה נכונה לכולם. יש חשיבה נכונה עם מסקנות אפשריות שונות.
אני למשל חושב שבכל בדל סיכון אפשרי בשעת קרב ודחק למי שמוגדר וזהותו ברורה כ'קורבן' ברגע נתון צריך שיקול זה להכריע לטובת קדימות טיפולית בו על פני 'התוקפן'. אם אתה רופא בתאג"ד ויש לך מקום אחד במסוק שיכול להציל מאור עיניו של חיל ישראלי או את חייו של חיל אויב - צריך להיות מתחסד לא קטן כדי לתת עדיפות לחיל האויב.

"אם יש סיכון חיים או נזק משמעותי לקורבן וסיכון גדול יותר למחבל - הגיוני שלא תפנה אוטומטית למחבל אלא תשטח את השיקולים שיעברו בראשך. אין תשובה נכונה לכולם. יש חשיבה נכונה עם מסקנות אפשריות שונות."

ומי מומחה לחשיבה "נכונה" יותר ממומחים לחשיבה "נכונה" שתמיד מגיעים למקצה מסוים של הקשת הפוליטית.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כי את האמת - כל מי שטובל ידיו בקיא, שלשול ודם יודע. אין תשובה 'נכונה'.

דרך חשיבה 'נכונה' מבחינה אתית זה לא לדבר על שלום בין העמים או על רוחניקיות גלובאלית אלא לפרוט את המשמעויות של כל החלטה לקרוב ולרחוק ולהראות שיש לנשאל סרגל ערכים בעזרתו הוא אומד את החלטותיו ושהוא מסוגל להגן על סרגל הערכים שלו בלי להגיע לעודף צביעות ואבסורד.

זכור כי יותר מ10% מהמראיינים הם מטבע פילוח ההצבעה בישראל 'ימניים' גם אם אינם רעשניים במיוחד. כאשר הם בחזקת מראיין בודד ומישהו יביא להם את הג'אננה עם צדקנות בנוסח 'הנאנסת הייתה בשוק מתקדם עקב איבוד דם ומאחר ולשיקול דעתי סכויי ההשרדות של האנס היו טובים יותר פיניתי אותו ראשון לביה"ח'. או 'מחבל פצוע וקורבן פצוע הם היינו הך בשבילי כאיש מקצוע' - יוכל המראיין לחבוט בו מכל כיוון שיחפוץ.

שמאמנו, מתעלם לחלוטין מהתנהגותו של הכלב בפועל, אומר לכל מי שמוכן לשמוע שהכלב הזה צייתן , מחונך היטב ואף פעם לא יתקוף. כשנער קטן מתקרב לכלב הענק ומזיל הריר ושואל את המאמן אם גם הכלב יודע את זה...ברור לי מה נכון (בלי מרכאות )ברפואה אני בספק שהמראיין השמאלני הבודד אמין עליי בהקשר הזה.

אגב, אם 10% של המראיינים ימניים ותשובות שמאלניות יביאו להם תג'ננה , עדיין זה לא מאוזן כמותית וגם לא נכון איכותית. לא נכון לפסול מועמד שמאלני מהסיבות האלה אם הוא מספיק טוב בשביל להציל חיים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אז כל מי שהשתתף בכתבה הזו משקר?

משקר, כנראה שלא. מתוסכל אולי כן.
להיכנס לבית ספר לרפואה בארץ זאת חוויה מתסכלת מאוד. ואני כותב בתור אחד שעבר אותה לא בהצלחה ונסע לחו"ל.
אחרי שהצלחה להגיע לסכם מרשים מאוד לכל הדעות אתה מתחרה עם עוד כ 20 אנשים עם סכם דומה שרוצים לא פחות ממך. בשלב הזה האוניברסיטאות ממציאות מיונים מסוגים שונים שמטרתם לבחור את אלו שאולי מתאימים.
בשלב זה אלו שידם משגת פונים למכוני הכנה, פסיכולוגים וכדומה על מנת להגיע מוכנים יותר.
בכל בית ספר לרפואה יש בכיתה את אלו שנשאלת השאלה איך לעזאזל הם התקבלו. (בכיתה שלי זה אני) ובעיקר בסוף המיונים הללו יש את אלו שאתה אומר איך יכול להיות שהמערכת מצאה אותם לא מתאימים?
שוב, קשה לי להאמין שבאופן עקבי יש שם שאלות פוליטיות.
ורק שיהיה ברור, במידה ובאופן עקבי השאלות הן פוליטיות אזי זאת שערורייה שצריכה להיפסק.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לא הבנתי איך החלטת שכמה אנשים פשוט "מתוסכלים" כשאפילו לא היית באותו חדר והקשבת לשיחה.
אתה לא יכול להחליט על סמך הידע והנסיון וכל שאר הכלים שיש בידיך מה היה ומה לא היה

על כל פנים, אם כבר מדברים על ראיונות לקבלה ללימודים, הרי שלפחות בעבר הראיונות לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית היו שערוריה חמורה בהרבה. שם מראיינים חקרו את מועמדים לא על דיעות פוליטיות כי אם על פרטים אישיים ואנטימיים ביותר.

מאחר והם עברו את המיונים האלה ממש עכשיו ואתה מזמן, אדם אחר עשוי היה להגיב בערך כך:

ציטוט:

טוב. אתה יודע יותר ממי שנמצא שם כעת. אלו היו 5 של דקות של התייחסות חריגה לטרול. אחרי שאיווררתי אותך קצת, אני אורז אותך מחדש ברשימת ההתעלמויות. ביי.

אבל אני לא אגיד שום דבר כזה.

או אם הייתי גס רוח ומתנשא הייתי אומר משהו כמו
"טוב הם בסך הכל מתוסכלים מזה שהם לא התקבלו ומאשימים את התפיסה הפוליטית של המראיין"
כשבפועל, יש סיכוי שהיה מקרה אחד פרטי, פחות סביר שיש כאן משהו מגמתי.
אה, ואתה מוזמן להתעלם - לא פוגע לי בביטחון העצמי, הרי התקבלתי לרפואה...

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הרסת הכל.
(ולמרות זאת אני לא הולך להתעלם ממך!)

פעם הבאה תזכור שאני מבין לאט. ולא תמיד מעודכן.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

כשנותנים לך ציטוט שאתה לא מכיר - חובתך לחפש אותו בגוגל!

"הסגנון הוא לבוש המחשבה". מי אמר למי ומתי?

זה השלט הראשון שתלוי בכניסה למחנה.

הגלריה שלי בפליקר

יפה מאוד!
אבל יש מקור קדום יותר (אני לא יודע אם הציטוט הועתק משם, או הומצא באופן בלתי-תלוי; אני מנחש שהאפשרות הראשונה היא הנכונה).

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...888#post4280402

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

אתה לא חייב לשתף פעולה עם זה. רק מציע לבדוק כמה פעמים הוא נחסם בעבר ועל איזה רקע.

לשתף פעולה ח"ו בפרט בערב ראששנה, סליחה אם התערבתי אבל למען הדורות הבאים שידו מי מה ומו שמתי ת'לינק.
שנה טובה ומתוקה ושנדע רק טוב ידידי.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

אשתי, רופאה בישראל ובוגרת הדסה, לא הצליחה לעבור את שלב הראיון בב"ש.
אחרי ששמעתי מה היו השאלות שם, שקלתי ברצינות להירשם ללימודי רפואה שם רק בשביל שיהיה לי את הסיפור הבא:
ועדת קבלה: "לכבוד איזה רופא, בתולדות האנושות לדעתך, צריך להקים אנדרטה, ולמה?"
מועמד: "לא צריך, כבר יש - בקרית ארבע..."
(ללא קשר לדעות האישיות שלי - סתם כדי לראות את הפרצופים בצד השני של השולחן...).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

סיפרה שאחד מהם [שידע כבר כי התקבל לי-ם] כשהכבירו עליו עודף שאלות שהתשובה המצופה להן היא 'כן, אין דבר שאני רוצה לעשות יותר מלגור בשכון ד' ולעבוד כשאהיה גדול במרפאת לאקייה' פשוט עצר את הראיון, אמר 'הבנתי. לא תודה' והלך.

אני מאוד בעד זכויות מיעוטים בבריאות, ללא שמץ של ציניות. בריאות ויושרה מקצועית מגיעים לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אני כמובן גם חושב ללא קשר למיעוטים שטוב יהיה אם כל אלה שעסקו במחקר אקדמי-רפואי בשלושה עשורים האחרונים בכל רחבי מדינת ישראל יציגו לאור השמש את טופסי ההסכמה ואישור קבלת ההסבר של המטופלים משתתפי המחקרים לסוגיהם. זהו נושא אתי מן המעלה הראשונה שראוי היה שיעלה כמקרה מבחן למרואיינים למשל בב"ש.