2. סין אמנם עשירה במשאבים אבל הגידול המהיר בכלכלה שלה מחייב חפוש מתמיד אחר מקורות חדשים, ראה ההשקעות הסיניות האדירות באזורים עתירי משאבים כמו אפריקה ודרום אמריקה.
3. המאבק הוא לא על האיים אלא על השטח הימי שכולם סבורים שהוא עשיר הן בדגה והן בנפט.
4. מי שחולש על השטח הימי חולש גם על נתיבי שיט מהחשובים בעולם (סין - הכלכלה השניה בגודלה בעולם - בדרך להיות הראשונה. יפאן - הכלכלה השלישית בגודלה בעולם)
5. השנאה ליפאנים בסין (ועוד יותר בקוריאה) היא לא סיבת המקור למתיחות אבל בהחלט מלבה את האש.
6. גם היפאנים לא פראיירים. גאווה לאומית משחקת תפקיד חשוב בפוליטיקה היפאנית.
ובנוגע לסיבוב הנוכחי;
האיים המדוברים היו בבעלות פרטית. האבסורד הוא שהממשלה היפאנית רכשה אותם מהבעלים הפרטיים על מנת לעצור תכניות פיתוח עתידיות בכדי למנוע מתח עם בייג׳ינג. הבעיה היא שהסינים מתייחסים ליפאנים קצת כמו שהערבים מתייחסים אלינו, מה שלא נעשה זו ״פרובוקציה״ ומזימה נגדם אז גם הצעד הסביר הזה של טוקיו הפך לצרה.
והערת צד; המתח בדרום מזרח אסיה עולה כבר כמה שנים, על ים סין הדרומי למשל (סכסוך נפרד, האיים עליהם שאלת הם בים סין המזרחי) יש כרגע שורת סכסוכים בין סין לבין ״כל השאר״ (וויאטנאם, מלזיה, אינדונזיה, בורניי, הפיליפינים, טיוואן ומאחור גם ארה״ב שפתאום הפכה לבעלת ברית של וויאטנאם). הסכסוכים הללו עלולים להיות מסוכנים בהרבה מהסכסוכים במזה״ת כי בניגוד ללוזרים המקומיים, שורת מדינות עלובות שסוגדות לדת כושלת, הסכסוך במזרח אסיה הוא בין מעצמות אמיתיות ובהתאם פוטנציאל הנזק שהן יכולות לייצר.