כתבה של רונן ברגמן ב 14 לספטמבר 2012 . (כמעט ושכחתי שלום) סאדאת הציע בחשאי לישראל הסכם שלום אלא שראש הממשלה גולדה מאיר -בטוחה כי אי אפשר להפתיע את צה"ל ומודאגת מהבחירות שהלכו והתקרבו- הסתירה את המהלך ודחתה שוב ושוב את סאדאת. כמה חודשים לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור. כך החמיצה ישראל את ההזדמנות לשלום שהיה יכול למנוע יותר מ 2,300 הרוגים ומאות פצועים.

http://cafe.themarker.com/post/2732327/

שיצאו טרם הכתבה ודנים בדיוק בסוגיה הזו עם שימוש במקורות ארכיוניים (או מהמאמר שדי קרוב לדעתו של אורי בר יוסף, ראו את הכותרת הלא-בדיוק-משתמעת לשתי פנים פה: http://www.am-oved.co.il/htmls/prod...17735&bsp=13468)
בעצם לא רק שאין פה שום דבר חדש, אלא שאפילו יש פה התעלמות ממקורות (ארכיוניים) המעלים תמונה אחרת שבה גולדה ודיין אינם האשמים היחידים, אלא גם - לא עלינו - אפילו איזה פלוני אנוואר סאדאת.

ל-מ-של (לא נטול אינטרסים, כמובן, אבל שימו לב למסמכים עליהם הוא משתמש ולפגישות אליהן הוא מתייחס, וגם לתאריך):
http://goldameir.org.il/archive/hom...1152008632.html

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

סאדאת בשעתו הודיע כי התכונן לצאת למלחמה עוד ב 1972, אך דחה את היציאה למלחמה משום שמלחמת הודו פקיסטן על שחרור בנגלאדש, תפסה את הכותרות.

שלום לכולם
כדי ללמוד על המהלכים שהובילו למלחמה בשנים 72-73, קראו את ספרו של יגאל קיפניס:"1973 הדרך למלחמה".
הספר הינו מחקר מעמיק ומגובה במראי מקום רבים והמבוסס על ארכיונים (בין היתר).

שנה טובה

רון

הספר של קיפניס לא אמין, גם בהאשמתו את גולדה, וגם בפרשת הפעלת האמצעים המיוחדים, בה קיפניס מאמץ את טענתו השקרית של ראש אמ"ן זעירא:

"דברים חסרי שחר קראנו באחרונה בספר של ד"ר יגאל קיפניס, "1973 - הדרך למלחמה". לטענת קיפניס, הפעיל ראש אמ"ן אלי זעירא לפני מלחמת יום הכיפורים את אמצעי איסוף המודיעין המיוחדים, שהיו אז בשטח מצרים, והמידע שהתקבל מהם לא היה שונה ממה שכבר היה ידוע. קיפניס לא פנה אלי מעולם לברר דברים אלה, אף על פי שידע על האחריות שהיתה לי בתחום זה לפני מלחמת יום הכיפורים. הוא גם לא השיב לי על פניות בכתב, שבהן הצבעתי על הטעויות המופיעות בספרו.

לפיכך, כמי שכיהן כמה שנים בתפקידי מפתח בתחום זה, כולל פיקוד על היחידה שהיתה אחראית להפעלת האמצעים המיוחדים לפני מלחמת יום הכיפורים - הריני רואה לעצמי חובה להעמיד על דיוקו את נושא הפעלת האמצעים המיוחדים טרם המלחמה.

האמצעים המיוחדים היו היכן שהיו אמורים להיות, במצרים. לאור תרומתם הייחודית להרגעה מחשש מלחמה במאי 1973, הם זכו לכינוי "פוליסת הביטוח של ישראל". מכאן תובן החשיבות העצומה שייחסה להם ההנהגה בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים."

ניתן לקרוא עוד במאמר המלא של לנגוצקי.

יהודה

במקרה הייתי בחמישי שעבר בהרצאה של זכי שלום על העניין הזה בדיוק.
שלום טוען שמה שעמד על הפרק לא היה "שלום", אלא "אי לוחמה" - ולזה ישראל (לדעתו בטעות) סירבה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ההצעה של סאדאת היתה לא קבילה בעיני רוב הציבור אז, ונראה לי שגם היום לא היתה מתקבלת.

מתוך האנציקלופדיה של ynet :
נשיא מצרים סאדאת, 5 בפברואר 1971 ...
לא נשלים עם כך שקווי הפסקת האש יהיו קווי קבע. לא נאפשר זאת בשום תנאי....
לא נסכים שהפסקת האש תונצח... מצרים רואה עצמה דבקה באחריות אחת - שיחרור כל האדמות שנכבשו בתוקפנות 1967. ...
אנו מציעים נסיגה ישראלית חלקית מהגדה המזרחית, כצעד ראשון להכנת לוח זמנים לנסיגה מוחלטת...

מאמר מערכת, "ידיעות אחרונות", 7 בפברואר 1971
"צדקה ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר: הצעת נשיא מצרים סאדאת בעניין פתיחת תעלת סואץ פירושה המעשי הוא קריאה לנסיגת ישראל ללא תמורה וללא שלום. כלומר חזרה לעמדה המצרית הידועה והישנה, ותבונה מיוחדת היתה זו מצידה של הגב' מאיר להשמיע את הלאו שלה מייד... לקהיר אין רצון לפשרה אלא רצון אחד ויחיד: להכניענו כניעה ללא תנאי".

האם היה קביל שאנו צריכים לסגת לגבולות 1967 בכל הגזרות, ולהתחיב לפתרון"צודק" לפלסטינאים (מדינה פלסטינאית ושיבת הפליטים לישראל), כל זאת ללא שלום, ללא משא ומתן ישיר עם ישראל, עם צבא מצרי בסיני?

לדעתי הצעה זו של סאדאת לא היתה קבילה.

סאדאת ב 1977 ובשנים אח"כ, שינה את עמדותיו, והסכים לניתוק בין המו"מ הישראלי מצרי ובין הבעיות עם סוריה,ירדן והפלסטינאים וכמו כן הסכים לשלום מלא בסיום התהליך. (ב 1971 לא הסכים לכל אלה). לכך כן הסכמנו .

עוד חשוב לציין, שב 1973 קיסינג'ר הציע שישראל תתחיב להכיר בריבונות מצרית על כל סיני , כאשר תהיה נוכחות בטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני. גולדה הסכימה אך המצרים לא השיבו וכעבור מספר חודשים תקפו והחלו במלחמת יום הכיפורים.

יהודה