בעקבות מותו של החייל נתנאל יהלומי ממארב מחבלים בגבול מצרים, נזכרתי שלא מזמן הלכתי לנחם תלמיד שלי, שאיבד אח בצבא.
איך מנחמים ילד בן 8? איך ניגשים לילד כך כך קטן ותמים ומנסים לעודד אותו במשהו שהוא לא כל כך מבין בו. ישבתי שם, איתו, בזמן ששאר בני המשפחה שלו קיבלו יחס מחברים, חיילים, שכנים. הוא ישב שם לבדו, יחף, עם "קרע" בחולצה ושיחק עם אייפון.
אני לא מאחל לאף אחד להיות במצב כזה.

נשמע נורא. אם זה היה קורה לקרוב משפחה שלי הייתי שואל אותו איך הוא מרגיש לגבי מה שקרה ואיזה זיכרונות טובים יש לו מאחיו. עוזר לו להוציא את הדברים החוצה במקום שיישארו בבטן. אח"כ הייתי נותן לשיחה להתגלגל לאן שתתגלגל.

כמו שמנחמים כל אדם שאיבד מישהו שקרוב אליו.

בעיקר להיות איתו. בזמן השבעה ובמהלך המשך החיים. תמיכה מתמדת והבנה. לא צריך לשבור את הראש בשביל מילות חוכמה. יש אנשים שלא משנה כמה הגיוני תדבר אליהם או כמה מילים מנחמות תשלב בשיחה פשוט לא יתנחמו.

מספיק שתהיה שם..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

הזכרת לי את סצנת הסיום מ"למצוא את ארץ לעולם לא"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://2.bp.blogspot.com/_J8vxOnQ-PxA/SqKzi1Py7RI/AAAAAAAAAoc/p4AMbRVBoq8/s400/Finding+Neverland.jpg]


ובכלל את כל הסרט הזה.
לצערי יש ילדים, במיוחד במדינה שלנו שנאלצים להתבגר מהר מדי. ואני דווקא חושבת שעצם הצורך בניחום אומר שהילד, גם אם הוא בן שמונה, כן מבין במידה כלשהי את המצב.
בכל אופן, עם ילדים, אני חושבת שהדרך הכי טובה זה פשוט להיות שם בשבילם, לנסות לענות על שאלות שלהם, ומעבר לזה.. בדיוק כמו שמנחמים כל בנאדם אחר.

Ze blog | KozlikArt

אני הייתי צריך לנחם ילד בן 6 שאביו נפטר מדום לב מול עיניו, זה לא קל אבל שמרתי על קשר ובקרוב עוד(כמה חודשים) בבר-מצווה שלו אני אנסה לספר לו מי היה אביו בעבורי.

כי ילד לא בדיוק מבין מה קרה בדיוק הוא רק קולט שקרה משהו נורא וכואב לכולם, יש לא תחושת חסך , אבל למחרת השבעה תוכל לראותו משתובב בחוץ עם כל שאר החבר'ה.

כשהוא מגיע לגיל 13 14 אז מתחילים לקלוט את משמעות המאורע ות השלכותיו, או אז הוא יהיה זקוק לנחמה.

מקווה שהואלתי.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur