http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4286151,00.html

אין לי מילים להביע את מה שהרגשתי כשקראתי את הזבל הזה. מזכיר לי את העלונים שצה"ל מפזר מעל אזורי לחימה כדי לפגוע באויב. אבל מי האויב של Ynet?
כבר מזמן שהאתר הזה מוגדר במחשבות אצלי כאנטי ציוני, רק עכשיו בזמן קריאת הכתבה ההגדרה השתנתה לאויב.

מצחיק שהיא שירתה כמש"קית חינוך..
אם אלו הם הערכים שהיא העבירה לשאר החיילים מצבנו רע.
ועזבו את העובדה שהיא בעצם אומרת לחיילים לא להאמין ברוח צה"ל (חתירה למגע)
היא גם קוראת (ביודעין, או לא?) לחיילים למרוד.
אז יפה שהיא קוראת לאחיה להתחבא ולהשאיר את מלאכת הקרבת הקורבן העצמי לאחים ובנים אחרים.
ושלא לדבר על כך שאם אחיה כן יסתער, אולי בכך יציל חייו של חייל אחר? אבל אני מניח שגברת קציר חושבת שלא שווה לסכן חיים בשביל להציל חייו של אחר, כי אקט הרואי ואנושי שכזה הוא סתם קשקוש, נציגת תרבות ה"אני אני ורק אני"

כל אמא וכל אחות פוחדות לגורל יקיריהן המשרתים כלוחמים, לא רק רוני קציר כזאת.
אבל רוני קציר היא מסוג האנשים שיקחו את הפחד שלהם וינסו להטיף לכל הסובבים אותם לפחד גם כן, ועל כן היא אדם נלוז ועלוב שמנצל לרעה את הבמה הניתנת לו.

בספר דברים כתוב על היציאה למלחמה: 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו ".
אלו הם דברי חכמה, רוני קציר, תעמדי דום ותשפילי מבט בכל פעם שייצא לך להיתקל בהורה או אח שכול, כי הוא איבד את היקר לו מכל בשביל שנאדים נפוחים כמוך יוכלו בכלל לכתוב את הבל מחשבותיהם.


וסליחה, הייתי חייב להוציא את כל הכעס הזה על הכתם לידה הזה, רוני קציר, רק מהתקווה (שכנראה לא תתממש) שהיא תקרא את זה ותבין את עליבות הבל פיה.