במקור נכתב על ידי Skyou
הלכתי היום, כהרגלי (כמעט), לסינמה סיטי ראשון לציון, לסרט. לבד. (TAKEN2, סרט מעולה, ממליץ לכולם)
בפעם השנייה תוך יומיים הייתה לי היום הזדמנות פז לדבר עם מישהי, להתחיל איתה, ולא עשיתי את זה.
מה זה "הזדמנות פז"... זה כמו שאתה הולך ברחוב שומם מאנשים ומוצא תיבה עם 15 קילו זהב טהור ופשוט משאיר אותה שם כאילו לא הבחנת בה.
אלוהים נתן לי הזדמנות שנייה לפשלה של אתמול (ראו אשכול "פריקה-אני אפס...") ופשוט לא הצלחתי לעמוד בה.
אז אני אספר לכם...
אני יושב לי לתומי באולם הקולנוע שמלא בכשליש אנשים וקצת, לבדי, אוכל לי הפופקורן ולוגם מהקולה, זמן קצר לפני תחילת הסרט.
לפתע נכנסת לאולם נערה יפת תואר, לובשת בגדים אלגנטיים, חולצה ירוקה שאי אפשר לפספס אותה בנוף של 100 איש לפחות.
היא נכנסת, לבדה (אני אפילו מחכה מספר דק' כדי לראות אם מישהו בא ומתישב איתה) ומתישבת 2 כסאות לידי).
כשאני רואה דבר כזה, אני אומר לעצמי "לא ייתכן שזה קורה! איך בחורה כ"כ יפיפה, פשוט חתיכה, באה לראות סרט בבית הקולנוע לבדה?? בלי חבר, בלי חברות אפילו!!", כי אין מה לעשות דברים כאלה לא קורים, זה פשוט לא קיים. ברור שאני אחשוב לעצמי שמסמנים לי משמיים "הנה לך הזדמנות שנייה -דיר באלק!"
כל הסרט הבחורה הזאת בראש שלי, אני חושב לעצמי "מה אני יכול להגיד לה?", כבר היה לי מלא שאלות ודברים שחשבתי שאני יכול להגיד לה בסוף בסרט שאולי אני אוכל לדבר איתה, להכיר אותה, להתחיל עם בחורה בפעם הראשונה בחיי. במהלך כל הסרט אני גם מגניב לה מבטים פה ושם.
טוב הגיע סוף הסרט, כתוביות, אחרי כ"כ הרבה הכנות בראש שלי, ושכנועים עצמיים של "מה כבר יכול לקרות? עדיף להתחרט על משהו שעשית מאשר על משהו שלא עשית, היא לבד, דבר איתה!!" והרגשת מוכנות לדבר איתה כבר, פשוט ישבתי במקום שלי בלי ניע. כל האנשים כבר מתחילים לצאת מהאולם, גם היא קמה ומתקרבת לכיוון היציאה, היא יוצאת מהאולם!!! ואני עדיין יושב במקום שלי עם בלאקאאוט, לא יודע מה לעשות...
זהו היא כבר יצאה מהאולם, אני נשארתי איזה 2 דק' אחרי שהיא יצאה (זה הרגיש כמו 10), אומר לעצמי "טוב זהו, שוב פספסת את ההזדמנות שלך, לא דיברת איתה". מה הסיכוי שעכשיו אני אראה אותה בחוץ? "אם כן", אני אומר לעצמי, "אני אדבר איתה! הפעם אתה לא מפשל!"
והנה כי כן, המום מכך שזה באמת קרה אני יוצא מהאולם ורואה אותה עומדת, סתם ככה, מחכה בכניסה איפה שקורעים את הכרטיסים לפני שנכנסים למסדרון האולמות. עדיין לבדה. מחכה שמשהו יקרה, שמישהו יקרה, שמישהו ידבר איתה.
ואני כמו אידיוט פשוט עומד איזה 10 מטר לידה, ליד המעלית, משחק אותה עושה משהו בפלאפון כשבראש שלי אני אומר לעצמי "לך כבר דבר איתה!!!!!!!!!!"
פשוט לא יכולתי.
לא יכולתי להתקרב.
אני פשוט חושב על זה ואני רואה שהידיים שלי מתחילות לרעוד.
אחרי איזה 10 דק' נוספות ששנינו עומדים שם במרחק סביר אחד מהשניה, היא פשוט התחילה ללכת ולרדת לקומה למטה במדרגות הנעות.
ירדתי אחריה.
היא הולכת מתקדמת לכיוון היציאה האחורית...
עכשיו אני קולט שהיא הולכת לאט!!! ברור שהיא רוצה שאני אדבר איתה!!! היא קלטה אותי כבר שאני מסתכל עליה... ואני יודע שהיא רוצה שאני אדבר איתה כבר, היא לא סתם הולכת לאט, אנשים שנמצאים לבד במקום הומה אדם לא הולכים לאט!! (ומשום מה היה הרבה אנשים, למרות שזה יום שישי.)
פשוט התחלתי ללכת במרחק של איזה 30 מטר אחריה, רואה לאן היא הולכת כמו איזה STALKER...
מסתובבת לה, מחפשת איזה מישהו (מעניין מי?), ואני מתחבא כמו נמושה...
וזהו, אז איבדתי איתה קשר עין.
חצי שעה אחרי אני עושה פטרולים בכל הקניון מחפש מישהי עם חולצה ירוקה כמו אידיוט.
עד שוויתרתי וחזרתי הביתה בתחושת פספוס נוספת...
זהו רק רציתי להוציא...
|