ישבתי לא מעט שעות בשועיים האחרונים מכווץ במטוסים חשוכים ששרפו לילות עם מאות אנשים נוחרים מסביב, פשוט בלתי אפשרי לסבול סרטים הוליוודיים דביקים מן הסוג שיש בערוצים במטוס וקמרון דיאז המנותחת, אדי מרפי, כריס רוק המאוס ושני הסרטים המוזרים של שרלוק הולמס... כולם לא שרדו אפילו עשר דקות מתחילת הסרט לפני שסגרתי. אז אחרי שגמרתי לקרוא את כל המפרט הטכני של כל משקפת שווצרית שמוכרים בדיוטיפרי במטוס ב 700 יורו, כל מתאם חשמל אוניברסאלי שגם טוען שאפל של אמפי3 ב 80 יורו וגם על העט המיוחד ב 800 יורו שיצא לכבוד ג'ון לנון ופועלו למען האנושות.... אחרי כל זה ואחרי שנמאס ללכת לשירותים כדי לדבר עם ברזילאיות מדהימות שגם כאילו עומדות בתור לשירותים כדי שיהיה עם מי לדבר בלי להפריע (טוב לא נמאס... הן בסוף כולן הלכו לישון)... אחרי זה חזרתי למושב ושמתי בערוץ המוסיקה את האלבום של:
אני חושב שעברו איזה עשרים שנה מאז ששמעתי אותו לאחרונה כאלבום. ונכון שמקובל לרדת על הביטלס כמוסיקת מעליות, אוברייטד, מוסיקה של בחורות וגייז, אולדיז בריבוע וכו' וכו' אבל... איכו דל פוטה ריבולבר פשוט אלבום גאוני שהיה כיף לחזור אליו. שמעתי אותו לפחות עשר פעמים בטיסה ושמחתי מאוד לגלות שגם בטיסות חזרה הוא היה במבחר האלבומים. יחד עם אלבום הלייב של לד זפלין וwish you were here, שרדתי איך שהוא בלי להתפתות ולראות עוד סרט של אדי מרפי ולהרגיש ששרפתי זמן חיים יקר.
ראשי
צ'אט
08-10-2012, 12:09
מצב כלאיים
