שימו לב- הסיפור הבא נכתב לכם כדי שתתרשמו ויהיה לכם מעניין, אך הוא נכתב במבנהו בעיקר כזיכרון דברים. למרות שבצעירותי כתבתי ספרים קצרים, איני סופר. לכן אם יצא הפוסט לא מעניין וחופר קבלו זאת בהבנה.

ערב טוב,
הפוסט הבא מתאר את סיפורי, בחור בן 23, בעיר אילת. הסיפור יכול להוות השראה לכל בחור שמתלבט האם לעבוד באילת. באתי לשם במטרה לסגור מעגל. זה מה שקרה:

סיכום תקופה "מבצעית" באילת
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ +++++

מיד אחרי הטיול המשפחתי להונגריה וסלובקיה ,ממש כמה ימים אחרי לקחתי מטוס לאילת. היו לי קצת חששות בלב, אבל ידעתי שאני חייב את זה לעצמי. לחיות לבד, בלי הורים, לנסות להכיר בנות ככה לבד, איך שאני. בלי שאף אחד יפריע. וניצב כמובן הרצון לסגור את הפצע הפתוח הזה, המעגל שטרם נסגר, אחרי הסקס ריבאונד שעשתה לי האקסית באותה עיר ושמה אילת.

עד לא כזה מזמן השם "אילת" היה פוגע בי מאוד. כמו חרב ללב. לא רציתי לשמוע אותו בכלל. בסימולטור הטיסה, כשהייתי עובר מעל אזור הנגב, הייתי מקפיד לא להסתכל עם המצלמה לכיוון העיר אילת. כשהייתי מגיע שם עם המטוס מכיוון ערב הסעודית לישראל, הייתי מקפיד כמה שניתן לא להיכנס לישראל מהאזור לקרוב לאילת, אלא להמשיך לטוס לאורכה של ירדן ולהיכנס לישראל רק מאיזור ים המלח. הייתי פגוע, אני גם עכשיו פגוע, אבל ידעתי שחלק מההתמודדות יהיה לבוא לאילת. ידעתי שזה לא יהיה פשוט, אבל לשם שינוי, חוץ מת"א, זה המקום היחיד בארץ ששווה לרווק לא מוצלח לגור בו.

בשעת בוקר ממש מוקדמת החלה הנסיעה מצפון הארץ לשדה דב. בדרך מוזיקה מודרנית. תוך כמה שעות אני שוב על מטוס, הפעם בטיסה תוך ארצית לאילת. באותו יום נקלטתי במלון, ואחה"צ נכנסתי לחדר החדש, בו גר עוד שותף. לפתע נכנס בי פחד, מיד אחרי שהנחתי את המזוודות בחדר- במקום להיות בבית הבטוח שלי בצפון הארץ, אני בא לעבוד באילת, ורק בשביל להגדיל את הסיכוי שלי להכיר בחורות? מי הוא השותף שלי לחדר? האם הוא בנאדם טוב? אולי אקח את הרגלים ואחזור לצפון? אין לי אף חבר באילת...
פחד קל אחז בי מהלא נודע, והחלטתי לצאת החוצה ולטייל עד למחרת ,ליום בו אתחיל לעבוד. הייתי צריך לצלם תמונת פספורט ליד התחנה מרכזית. בדרך ראיתי את האכסנייה בה לנתי עם האקסית בזמנו, בשנה שעברה כשבילינו יחד באילת. יותר מאוחר בערב יצאתי שוב החוצה, הפעם לטיילת לאכול ערב. כאשר כל הזמן בראש רצים זכרונות מהאקסית ומהחופשה איתה באילת. מראה האכסנייה, והתחנה מרכזית, והרחוב ליד השדה תעופה בו הלכנו וישבנו ביחד, הכל התערבב והפעיל אצלי טריגרים רגשיים. הלכתי לכיוון הטיילת ורק חשבתי עליה. אמנם עבר זמן רב מאז נפרדנו, אבל זוהיא פעם ראשונה שנוגעת רגלי באילת מאז החופשה עימה. היה לי ברור עוד טרם עליתי על המטוס, שמשהו בסגנון הולך לקרות. מראה הרי ירדן האדומים גם הוא הוסיף מאוד לזכרונות לצוף. החלטתי באותו יום ללכת באותו כביש ליד השדה תעופה, אותה דרך שהיינו עושים מהאכסנייה בדרך לטיילת. כל המלונות בדרך ,הכל היה מוכר. המסעדת בשרים בכיוון היציאה מאילת.. והאוטובוסים שעומדים שם באדמה המדברית...
קניתי לשנינו ברד ועלינו יחד על האוטובוס של אגד לחיפה. ישבנו על אחד המושבים הראשונים. אני חושב שהחזקנו ידיים, והאוטובוס החל לנסוע. הוא יצא מהתחנה המרכזית, ופנה לכיוון הירידה לשדה תעופה. אחר בא לפנות שמאלה, ליד המסעדת בשרים, לכיוון היציאה מאילת. מדי פעם הייתי לוקח לגימה מהברד שלי. אני והיא היינו קרובים אחד אל השני, עם תחושה טובה אחרי החופשה המשותפת והפסטיבל טראנס שהיינו בו. למרות שנרדמנו בערב הראשון, הערב השני היה חבל על הזמן.
"עוד כשרק הכרתי אותך, תכננתי להביא אותך לאילת יחד איתי לחופשה. זו הייתה התוכנית שלי" היא אמרה לי, ואני הרגשתי כל כך טוב עם עצמי. החזקנו ידיים ככל הנראה, האוטובוס עשה דרכו מחוץ לאילת ותוך זמן מה היא נרדמה עלי, תוך כדי ששנינו מאזינים לטראנסים ששמתי באוזניות. “הנה, זה הטראק שהיה אתמול" אמרתי לה, והיא לא הגיבה, אבל שמעה אותי.
הדברים שהיא אמרה לי חזרו אלי ,והם היו חזקים בזיכרון מתמיד. החלום הזה שהיה איתה, הדבר הכל כך לא מציאותי הזה. חלום במדבר.
גם לטיילת היו זכרונות משלה לתת. הבובות שמזיזות את הראש מצד לצד, ולידם הכלבי צעצוע שנובחים. בכמה וכמה חנויות היו מוכרים אותם. את הבובות שמזיזות את הראש זיהיתי מיד. עצרתי להביט בהן...
עמדנו אני והיא, ממש באותו מקום, והסתכלנו על הבובות האלה. הייתי זה אני ,שעצרתי להביט בהן. זה הצחיק אותי כהוגן. התחלתי לצחוק כמו ילד קטן. הסתכלתי עליהן, צחקתי וצחקתי, והיא פשוט חייכה חיוך רחב, ואולי גם היא צחקה קצת.
"כל פריט חמישה שקלים, פירסינג! עשרה שקלים"
"תתארי לך כמה גברים שרים ביחד את מה שאומרים ברמקול...” אמרתי לה ושרתי משפט זה שוב, כאילו כמה גברים שרים אותו.
לפתע היא אחזה בי וניערה אותי "----, תתבגר, אתה בן 22!!”
הזכרונות האלה אחזו בי, והיו כעת בראש מעייני, ככל שהתקדמתי בטיילת. היו לי דמעות באותו ערב. הרגשתי שאני לא אהבתי אותה מספיק. שלא הראיתי לה מספיק אהבה. שלא אמרתי מספיק דברים רומנטיים. הרגשתי שאני אוהב אותה. הרגשתי שאני רוצה לחזור אחורה בזמן ולשנות הכל.
הרגשתי צורך כל כך חזק להתקשר אליה ולשתף אותה בהכל. ראיתי בצד הטיילת אוהל שבנו קבוצה ושמה "קיץ בטוח" שבאה להעסיק ילדים משועממים ולחנך אותם נגד אלימות ואלכוהול. פשוט באתי והתחלתי לדבר שם עם 2 בנות חמודות. שיתפתי אותן בהכל.
ישבתי לבסוף במסעדה ליד החוף והזמנתי כנפיים עם כוס יין. בפייסבוק ראיתי שחבר שלי מעפולה בדיוק נפרד מחברה שלו. התקשרתי אליו לשאול מה קרה. הוא בכה בטלפון. עודדתי אותו קצת. הסתכלתי על המטוסים שבאים לנחות באילת. אחר, עם השפעת היין, עליתי לחדר לישון. החדר עדיין היה ריק.

יום אחרי כן התחלתי לעבוד, בהתחלה באירוע של אולם האירועים של המלון. צרפתים עשירים באו לחגוג שם. במהרה פגשתי בחדר אוכל את השותף שלי, בחור יפה תואר ובמבט ראשון איש טוב, וכמו שהערכתי לפי הבלגאן שבחדרו, בחור שמושך המון בחורות לחייו. ביום הראשון שאחרי האירוע עבדתי בבריכת מלון כמלצר, עשיתי קצת פדיחות כשניסיתי לטפל ב4 הזמנות בו זמנית. יום אחרי זה העבירו אותי לשירות חדרים. שם השתקעתי זמן מה. הייתי עובד 13 שעות ביום. הרבה זמן לא היה לי. הייתי חי מיום חופש ליום חופש, אותו היינו מקבלים אחת לשבוע. במצב רגיל לא הייתי מסכים לעבוד כל כך הרבה זמן. אבל היה חשוב לי לגור באילת.

השותף לחדר עד מהרה התברר כאיש רע. הוא ניסה לשכנע אותי בכוח לצאת לבקר את המשפחה באחד מסופי השבוע, כדי שיוכל להביא את האקסית שלו לשם, שבאה במיוחד בשבילו לאילת. כמחוות רצון טוב שאלתי את המנהל אם הדבר אפשרי, ומשראיתי שהוא לא רוצה כל כך להביא לי חופשה בשלב כה מוקדם אמרתי לשותף שאני מעדיף לא ללחוץ על המנהל שלי כי רק התחלתי לעבוד. השותף לבסוף צחק עלי בחדר אוכל שאני לא אסרטיבי מספיק. בחורה שישבה לידו שיבחה אותו על זה. הוא גם עשה לי שם רע והגזים לגבי כשידידה יפה שלו שגם עובדת במלון הייתה באה לישון איתו והוא סיפר על איזה מקרה מצחיק שהיה לי, ניפח אותו והוציא אותי שם טמבל כהוגן. הם חשבו שאני ישן,אבל שמעתי הכל. מאותו שלב לא חיבבתי כלל את השותף, ונוצר מתח. רציתי לצאת עליו בחזרה, אבל אמרו לי להימנע מזה כי ידעתי שהוא מעשן סמים, ותגובתו עלולה להיות לא קוהרנטית. רציתי לעבור חדר, ולא לחזור. אבל חיכיתי עוד קצת. כשהוא הביא לחדר את האקסית שלו, והייתי צריך תוך כדי שאני מנסה להירדם, להריח את הריח שלה אחרי מקלחת ולשמוע מה הם אומרים אחד לשני, החלטתי שעד כאן. יום אחרי כן יצאתי בכוח מהעבודה כדי להחליף במיידי חדר (גם החברים תהו עלי איך אני שורד את זה). כבר לא הייתי בטוח אם אשאר באילת. הייתי מציאותי. ידעתי שלי קשה מאוד להכיר בחורות, ושהרבה גברים באילת בא להם בקלות. החלטתי שאם השותף הבא גם הוא יביא מלא בנות לחדר, אעזוב את אילת.
אבל הוא לא. הוא היה מנהל חדר אוכל, וברמן לשעבר. בחור אסרטיבי, אבל יחסית טוב. ולא ממש מוצלח עם בנות כך התקבל הרושם. כשהשותף הקודם ביקש שאעבור חזרה לחדרו, סירבתי בהתחלה ניסיתי להתחמק, וכשהוא הקשה אמרתי לו בפנים שיותר נוח לי להיות שותף של מישהו שלא מביא בחורות כל פעם לחדר. הוא איבד כמעט את הלשון.

במלון הרגשתי כמו ישו. בנאדם טוב מוקף ברשעים. היחס מהמנהל היה על הפנים. היה צועק ולא פעם נאלצתי לענות לו בצעקות. ידעתי גם אני לצעוק, כי כבר התרגלתי שכולם באים נגדי. וידעתי תוך כדי להישאר גם די רגוע, כי ככה האופי שלי מכתיב. פעם הוא ניסה לבטל לי יציאה הביתה אחרי שכבר אישר אותה, ורק כשהראיתי עמידה על כך שאצא הביתה גם אחרי איומי פיטורין מצד המנהל, שבהמשך הבנתי שלא שווים כלום, הוא ירד מזה.
אחד העובדים שהגיעו למחלקה היה איש רע מאוד. הקניט אותי כל העת. והייתי לא פעם עונה לו. לא פעם כמעט הגענו לעימות פיזי. הוא היה חזק ממני מסיבה פשוטה של יתרון משקל שהרבה נהנים ממנו על חשבוני. אבל הראיתי לו שאני לא מפחד. זה לא עזר, הוא הבין שאני מפחד מעימות והמשיך להציק. רק אחרי שיחה עם המנהל הוא נרגע קצת, וגם אז לא לגמרי. מכל העובדים במחלקה היה מציק רק לי. כמובן, המזכירה נמשכה אליו, ובשום אופן לא אלי. השהות במחלקה לא הייתה קלה כל עוד הוא היה בה. אבל אחרי זמן מה כבר לא ראיתיו, התברר שהוא פוטר כי לא היה מגיע לימי עבודה. בהמשך התברר שגם השותף הקודם שלי לחדר פוטר, כי ישב עם אחד האורחים של המלון במקום לעבוד, ובנוסף התחצף למנהלים.
היה ערב שרציתי לצאת למועדון בעיר. הידידה של השותף הקודם אמרה שהיא תלך. שלחתי לה הודעה אבל היא לא ענתה. אז התלבשתי ממש יפה והלכתי לבד. שם פגשתי חברים מהמלון, ולפתע גם אותה. היא שמחה מאוד לראות אותי והתחילה לרקוד איתי. בלי נגיעות, אבל ריקוד ממש קרוב. הגברים האחרים היו מביטים בקנאה. היא הייתה רוקדת גם איתם, אבל הייתה תחושה כאילו היא רוצה לרקוד איתי. סיימתי את המסיבה בתחושה כיפית מאוד.
תחושה זו הייתה יום אח"כ בסימן שאלה, כשאחד מהעובדים שהיו במסיבה, שגם רקד איתה, רמז שהיה לו איתה באותו ערב משהו קצת יותר רציני מריקוד. בהמשך היו ראיות שאכן היה ביניהם משהו.
עלי היו צוחקים ומנסים לשדך לי בחורה מכוערת. עד שהבהרתי שאני לא מעוניין.

בטיילת הייתי מתחיל עם בחורות. לא היה הולך. עד שערב אחד התחלתי עם תיירת טורקיה, בחורה בהחלט לא אטרקטיבית, אבל הלכנו על החוף ולבסוף שכבנו על מיטת חוף, ונהניתי מההרגשה שסוף סוף אני מצליח. היה לי ממש כיף איתה, ואחרי האקט, שדרך אגב קצת פישלתי כי גמרתי תוך בערך 40 שניות, שכבנו אחד ליד השני והבטנו באורות של ים סוף. זה היה זיכרון ענק. ערב כיפי, מושלם.
"הרגע איתך פה ,זה כאילו בא לסגור מעגל עם העבר, הופך אותי למישהו חדש"
היא נישקה לי את הראש. היא סיפרה לי שכמה שוטרים אנסו אותה בטורקיה, ומאז היא החליטה לנקום בגברים. הייתה שוכבת כל פעם עם מישהו אחר וזורקת אותו. ובסוף היא הבינה שאין טעם, ושכל גבר אחר.
אמרתי לה שעוד מעט נלך לקנות משהו בטיילת לאכול כי אני רעב. אבל נרדמנו.
התמונה הבאה היא ים סוף. בשעת בוקר מוקדמת מאוד. הים נראה נקי, גלים קלים. הספינות נראות ממרחקים. אין עדיין שמש, אבל האור כבר עלה. נפרדתי מהבחורה לשלום ולקחתי מונית למגורים. נפלתי על נהג מונית שהיה מבין מקימי העיר. הוא נתן לי אחלה הרצאה על העיר. “באתי לאילת לכמה חודשים, אבל נשארתי לגור פה עד היום. יש משהו בנוף של העיר הזו". ואכן אילת עיר מהממת. הייתי בגרמניה, הונגריה, בריטניה.. אבל מקום כמו אילת לא קיים. כשנסענו הסתכלתי על הרי אילת שעוד היו לבנים כי לא עלתה השמש. בדרך ראיתי מטוס שבא לנחות באילת מהכיוון השני. הנהג סיפר לי שלפעמים כיוון הרוח מאפשר זאת. כשנכנסתי לחדר השותף היה ישן. כבר לא היה לי זמן, יצאתי מיד לעבוד משמרת בוקר.

תחושת ההצלחה שליוותה אותי נמוגה מהר. הבנתי שאמנם השכבתי בחורה, ממש נהניתי, אבל בכל זאת, אחרי הכל מדובר בבחורה לא אטרקטיבית. זאת לא הבחורה שאיתה אני רוצה "לסגור מעגל", להגיד שהצלחתי, שסגרתי עם העבר שלי.
הייתי ממשיך להתחיל עם בחורות, לפעמים גם במלון. לא היה הולך כלום.
השותף החדש לחדר התברר גם הוא לבסוף כטיפוס לא סימפטי. פעם אחת העיר אותי באמצע הלילה רק כדי להגיד לי שאני לא מסודר, והתיקים שלי לא במקומם. כששאלתי אותו אח"כ למה עשה כן, אמר שכשמעירים בנאדם משינה הוא זוכר הכי טוב. פעם אחת כשחזרתי מהבית הוא יצא עלי שאני לא מנקה מספיק את החדר, ופה כבר עניתי לו שרק באתי הביתה וכלל לא הייתי בחדר, ובסה"כ הראיתי לו שאני לא פראייר. מאז לא דיברנו כלל. הייתי כבר הרוג מכל היחס הרע שאני מקבל באילת. תוך כשבוע הוא עזב את החדר.

אילת אחלה עיר לגור בה. הנוף עוצר נשימה. אני אוהב נוף מדברי. טיילתי קצת בעיר עצמה, רצתי לאורך הגבול הירדני בנסיון להשקיף על הדרך על נמל התעופה שלהם. בחופשים הייתי לא פעם בא לחוף ושומע טראקים. לפעמים היה יושב איתי חבר קובני מהמלון, איש ממש טוב. החיים הטובים, לשמוע קצת מוזיקה, לשחות, להזמין קוקטייל, להתאמן קצת על החוף. לפעמים ,כשהייתי מסיים לעבוד בשעה המתאימה, הייתי יושב על כיסא בלי נעליים ממש על החוף, טובל רגלים במים ומאזין למוזיקה באוזניות.
מוזיקה ערבית הייתה מרגיעה אותי. למרות היותי יהודי, אני מוצא רוגע אמיתי במוזיקה הזו, וטעם מאוד טוב. הטראנסים גם הם מרגיעים אותי. אני אוהב מוזיקה שמביאה עימה רוגע. הייתי מביט על ים סוף בשקיעה.
במשך הזמן ניסיתי להתקרב לידידה היפה של השותף הישן שעזב. היה לה ביקוש מטורף, היא לא נענתה אלי בחיוב. ותמיד הייתי נפגע ממנה קצת, כי היא הייתה מבלה עם אחרים. היא ראתה שאני רוצה אותה וקצת לחוץ לידה, היא נהנתה מזה, אבל תמיד הייתה מחייכת אלי. פעם אחת טיילתי על החוף וראיתי חבר'ה מהמלון, ישבתי איתם. גם היא הייתה. היא אותו זמן נמרחה על איזה עובד רוסי חתיך. באיזשהו שלב היא זרקה לי מילה על האישה המכוערת שניסו לשדך לי. היא גם ישבה איתם, אז היא ציינה שעכשיו שנינו נוכחים ואפשר לעשות את ה"איחוד" שכולם דיברו עליו. אף אחד לא צחק ולא בדיוק הבין, אני ציינתי שבאתי בשביל החבר'ה, הרוסי החתיך אמר לה "איזו רעה את". מאותו יום שמתי עליה פס. כשבאתי למזוג לעצמי מיץ ,היא רצתה שאמזוג גם לה, לא רציתי. היא ניסתה לשכנע עם חיוך ולא הלך לה. היא באה לידי עם הכוס. “תמזגי לבד".
במלון כבר לא הייתי אומר לה שלום. היא ניסתה למשוך שוב את תשומת ליבי אך ללא הועיל. ובכל זאת, מדי פעם, כשכהעבירו אותי להיות מלצר בחד"א, והיא הייתה המארחת בכניסה, יפת תואר עם המשקפיים הסקסיות, הייתי בסתר מסתכל עליה. והייתי שמח שהיא שם.

בערך קצת אחרי שהחלטתי שנמאס ללכת בכוח בטיילת כל ערב ולהתחיל עם 5 בנות, ירד ממני לחץ מיותר ובמקרה ראיתי על הדרך 2 בנות, אחת לטעמי. באתי לדבר איתן, והתברר שהשנייה הייתה איתי באוהל "קיץ בטוח" שהיה בקיץ. דיברתי איתן קצת, ראיתי שהיא מתעניינת בי. שניהן טענו שיש להן חבר, אבל קצת אחרי כן היא בקשה ממני מיוזמתה את הטלפון שלי כדי שתבוא לשבת איתי בדירה, שבזמנו עוד הייתה ריקה אחרי שהשותף האחרון עזב. זכרתי שרק כשראיתי אותה באוהל, נמשכתי אליה קצת ותהיתי איך זה להשכיב אותה.
יום לאחר מכן היא באה, גם היא לא אטרקטיבית אבל היא באה ונשכבה על המיטה שלי, ונשכבתי לידה, היינו ממש קרובים ונישקתי לה את הכתף בזמן שהיא הראתה לי תמונות בפלא'. קניתי מהשותף וודקה שהייתה עוד במקרר המשותף, התחלנו לשתות יחד ולבסוף שכבנו. הסקס איתה היה כיף בהרבה מאשר עם הטורקיה. אמנם היא אמרה שזו רק פעם שנייה שלה, אז לא יכלתי להתפרע ממש ואחרי זמן קצר היא כבר אמרה שכואב לה שם. בסקס איתה לא הרגישו שהיא בחורה לא אטרקטיבית. בנוסף ,החזה שלה היה מדהים.
עם זאת, עדיין התביישתי ללכת איתה במגורים, ואחרי הסקס כשהיינו בחדר הגיע השותף בדימוס לקחת עוד כמה דברים שהשאיר בחדר. הוא התעכב כי ניסה להוציא את בקבוק הוודקה הנותר שנתפס חזק בקרח. ניסיתי לעזור לו קצת. זה לא היה פשוט. ולא היה נעים בכלל שהוא ראה עם איזה בחורה אני נמצא. אני שמח שבבגרותו הוא לא אמר כלום במלון על זה לחבריו, כי זה היה מסיים לי את ה"קריירה".

ניסיתי להיפגש עם הבחורה שוב, אבל הפעם רציתי לקחת אותה להרים שליד המגורים, שבשום אופן לא יראו אותנו ביחד. אבל לא יצא. והיא עד מהרה באה למשוך לקשר רציני, אני לא רציתי והיא נפגעה בטענה שהיא חשבה שלשם זה הולך.
משהו נוסף שאני אזכור זה הליכת לילה שעשיתי עם בחור מזדמן שהכרתי במלון, להרי אילת. אותם הרים שליד המגורים. עלינו עליהם בלילה. בדרך הוא סיפר לי משהו על זה שחברים פגעו בו וקצת על דת. ושהוא מתחבר לאל הכי טוב ע"י עלייה להר אילתי וצעקה ממנו. כאחד שנפגע מאוד מאל היהודים ונמשך לנצרות, ראיתי את ההליכה יותר כחוויה נטו ומשהו חדש שאני עושה. ההליכה הלילית באזור של הרי אילת הזכירה את הבילוי עם האקסית בחווה באילת. הנוף המדברי וההרים הגבוהים בצד.
עלינו על אחד ההרים והשתקענו בו כשעה ומשהו. היה המון שקט. דיברנו בהתחלה עוד קצת, וגם הבאנו כמה צעקות שחזרו אלינו בהד, אבל מהר מאוד כל אחד השתתק והיה שקוע בעצמו ובמחשבותיו. כמו שציפיתי, היה כיף חיים להביט על אילת וירדן בלילה ולחשוב. אח"כ קצת שיתפנו אחד את השני במה שעברנו. הוא סיפר לי על בחורה שאהב, ואני על בחורה שאהבתי פעם ועל האקסית. אבל לכל אחד אופי אחר לסיפור, הוא לא יכול ממש להבין אותי ואני לא אותו.
בערך חודש לפני שהחלטתי סופית לעזוב את אילת העבירו אותי מחלקה, משירות החדרים, שגם ככה יחס האנוש היה שם סביר ומטה, לחדר האוכל. הייתי נהנה למזוג לאנשים קפה, אבל שאר העבודה שם הזכירה לי את תורנויות המטבח בצבא. וכמובן העבודה הייתה מתישה בהרבה. בנתיים בא לחדר שלי שותף חדש, הפעם איש ממש טוב, עבד כמעט שנה בקנדה, רגוע כמוני, בן 30פלוס, בנאדם זהב.
זה היה אחרי שהיה אמור להגיע דווקא שותף אחר, ישראלי שעושה רושם של ערס מגעיל.

השותף החדש והטוב, זו אחת הסיבות שהיה לי קשה כל כך לעזוב את העיר הזו. אבל הבנתי שזה מה שטוב לי. טבלת בעד ונגד הראתה זאת בבירור. רק 3 סיבות להישאר באילת, ו9 סיבות לעזוב. לא היו לי חברים כמעט, חוץ מאחד שהיה עם חברה שלו והייתי יוצא איתם, והחבר הקובני שיצא לנו פעם ללכת למופע בידור במלון המלך שלמה, ופעמיים לפאב שלושת הקופים. אפשר להגיד, שחברתית נכשלתי באילת. השכר היה נמוך מאוד, אפילו לא קיבלתי אחוזים על משמרות לילה. הלחץ באילת של זה שאין לי חברה היה גבוה מאוד, כי רואים שם המון זוגות. הבנות במלון לא הגיבו אלי טוב כלל. חוץ מפה ושם יוצאי דופן, בסה"כ בנות לא רצו אותי. העבודה הייתה יותר מדי. 10 שעות ביום אחרי שעברו כבר החגים והקיץ, ואחרי שעבדתי כל הקיץ 13 שעות, היה יותר מדי בשבילי כבר. כמובן העבודה הייתה כעת בחדר אוכל, שזה עבודה קשה יותר.
גם רציתי להתחיל לעבוד במקום חדש, ולהרגיש קצת יותר טוב ביחס לבנות שסביבי. כי באילת הרגשתי מתחת לכולם משום מה. גם כאב לי שלא הצליח עם הידידה היפה ההיא של השותף. אילת גם הראתה לי כמה טוב לאנשים רעים, וכמה בנאדם רע ככל שהוא רע יותר ככה יותר בנות נמשכות אליו.
הפרידה הייתה די מהירה, פשוט באמצע יום עבודה סוחט החלטתי שזהו. כמה ימים אח"כ ארזתי מזוודות והכנסתי אליהן את כל מה שהיה בכמעט 3 חודש. היו לי דמעות, קניתי את הכלב צעצוע שנובח מהטיילת. חיבקתי אותו. עזבתי חדר נקי ויפה עם שותף טוב. בלילה כבר הייתי על מטוס לשדה דב, ומשם לצפון באוטובוס.
כשהייתי הולך ומביט בהרי אילת, הייתי גאה בעצמי על זה שבאתי לגור באילת ,במקום שפעם כה פגע בי. עבדתי במקום הזה, נפשתי. השכבתי 2 בנות לא אטרקטיביות. ידעתי שבכל הנוגע ללסגור מעגל עם האקסית, מדובר רק בחצי מעגל, ואני חייב להשכיב בחורה יפה כמוה. אבל עכשיו אני רואה סקס בצורה אחרת, ומתמקד ומעריך יותר יחס טוב מבחורה, ולא את הסקס עצמו.
אילת תמיד תזכיר לי אותה. חנויות ועסקים באילת נושאים את שמה ושם משפחתה. הזכרונות תמיד ישארו. רק שעכשיו הם ממש פחות חזקים. יום אחד אוכל להגיד בפה מלא שהתגברתי עליה.
במטוס ישבתי ליד בחורה בת 30 ומשהו ודיברנו. סיפרתי לה שעצוב לי לעזוב את אילת אבל אני רוצה להתחיל משהו חדש בסך הכל. כשנפרדנו היא סיכמה לי את זה בהמליצה: “תעשה ריסט, תתחיל מחדש".

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ++++++++++++++
באתי לצפון ואני נח ונרגע מכל מה שהיה