שלום, אחי הקטן הוא "ילד בעייתי", הוא מעולם לא הסתדר במסגרות, נמצא בפנימיה שידועה כמיועדת לבעייתיים, ובאופן כללי הוא אינו שקול ולא ניתן לסמוך עליו.
מצד שני יש לו רישום פלילי מינימלי ויחסית למסגרת בה הוא נמצא הוא "הרע במיעוטו" ולכן חומרת מצבו אינה משתקפת ברישומים עליו.
אחרי צו ראשון נקבע לו פרופיל 97, ואני מפחד שהקב"א שלו יאפשר לו גיוס ליחידה קרבית.
אני משוכנע שתוך שבועות (לכל היותר) מהרגע שיקבל נשק - כל המעורבים יצטערו על זה.
מה הדרך לפעול כדי להקדים תרופה למכה?
תודה רבה לעוזרים

היי,
מדובר על לא שקול ברמת אובדן את הנשק או ברמת שימוש מסוכן בנשק?
פרופיל הוא לא המדד היחיד לשליחה לקרבי, יש גם אלמנט של קב"א. אם הקב"א שלו נמוך, הוא לא ישלח לקרבי. יחד עם זאת, גם בטירונות ג'ובניקים רגילה (02) מקבלים נשק כבר במהלך השבוע הראשון.
אני מציע שתפעל בשני מישורים, ושתתעקש:
1. פנה ללשכת הגיוס בה הוא עבר מיון, בקש לדבר עם קצין מיון, והסבר את המצב. רצוי לנהל רישום מדוייק של עם מי דיברת ומתי. כמו כן, מאוד מאוד מומלץ להשתמש בפקסים ולשמור אישורי שליחה. כשהם יודעים שמישהו מחזיק תיעוד, סיכוי טוב שיפעלו על מנת לכסות לעצמם את הישבן.
2. מהתיאור שלך, אחיך נשמע כמו חומר קלאסי למקא"מ . יש סיכוי ששם אפילו יצליחו לעשות ממנו מענטש, כבר היו להם הצלחות בעבר. צור קשר עם המנהלת שלהם (את הטלפון תקבל מקצין העיר) ויפה שעה אחת קודם, וברר איתם איך אפשר לקדם את הצבת אחיך אצלם.

מנסיון עם המערכת, אתה חייב להיות עקשן ועקבי, ולדאוג שהצד השני יבין שאתה רציני. ייתכן שגם פגישה עם קצין העיר שלך תוכל לעזור, שכן הוא/היא עשוי/ה לדעת יותר על דרכים לטפל במצב. בכל אופן, כל הכבוד על האכפתיות.

בהצלחה!

גם אובדן הוא אופציה, אבל אני מפחד משימוש לא אחראי.
תודה על ההצעה, אנסה בראשון ליצור קשר עם קציון מיון מהלשכה.
לגבי מקא"מ, אני מפחד שהסביבה תדרדר אותו יותר מאשר לקדם אותו, אבל זאת בהחלט אופציה שנשקלת.
אשמח לשמוע על עוד דרכי פעולה אפשריות

תמיד אפשר להוריד לו פרופיל עם פטיש 5 ק״ג

זה בדיוק מה שאני מנסה למנוע בפוסט הזה

בעניין הקב"א - אם יהיה לו קב"א 46(יש גם חריגים עם 45) ומעלה הוא בהחלט יכול להיות מגוייס לקרבי.
אני יכול להגיד לך מניסיון שפיקדתי על חיילים עם רקע יותר גרוע מאחיך.
נראה שקצת איבדת את האמון באחיך. אם הוא באמת חשוב לך, תפוס אותו לשיחה, תאמר לו עד כמה הוא ניצב בפני אתגר. דבר עם מפקדיו לאחר הגיוס ודאג שיקבל יחס אישי הולם. יכול להיות שעצם העובדה שהוא ילך לשירות קרבי תחשל אותו ותבנה לו אישיות, וכך תשקיט את תכונותיו הרעות.

יש סיפור מפורסם על שני סוכני מכירות של חברת נעליים שהפליגו לאי מרוחק במטרה למכור נעליים.
הסוכן הראשון שהפליג הגיע לאי והבחין שלכלל התושבים אין נעליים. מיד התקשר לממונה עליו ואמר: "לאף אחד אין פה נעליים, אין פה שום סיכוי. אני מפליג בחזרה תכף ומיד".
הסוכן השני הגיע לאי והבחין שלכלל בתושבים אין נעליים. מיד התקשר לממונה עליו ואמר: "לאף אחד אין פה נעליים, יש פה פוטנציאל עצום. התחלתי ליצור קשרים".

המוסר השכל מהסיפור הוא שיש לנו מצב נתון. השאלה היא איך אנחנו מפרשים אותו. ראה את הגיוס של אחיך כהזדמנות לשיקום ושדר לו את זה. אם אחיך יבין שלא מאמינים בו הוא לעולם לא ישתנה.

בהצלחה.

הלוואי ואני טועה, אבל זה לא סביר.
מנטאלית הוא לא חצה עדיין את גיל 10, והמוטוריקה שלו מגושמת מאוד, אני משוכנע שהוא לא יסיים טירונות קרבית, ואינני דואג לזה. אני דואג לפרק הזמן בו יהיה לו נשק אישי, במסגרת הטירונות/יציאה הבייתה, כשהוא לא לגמרי מבין את האחריות שמוטלת עליו (כי אחרי נסיונות - וכשלונות - רבים של המשפחה ושאר המסגרות בהן שהה - פשוט לא ניתנת לו אחריות).
אני משוכנע שאם יציעו לו 500 ש"ח תמורת הנשק שלו הוא לא יהסס, אני משוכנע שהוא ישחק בו, אני משוכנע שזה לא יעבור בשלום.
גם לי יצא להתקל בחיילים עם עבר בעייתי - אך הם היו אנשים "חזקים" שהתפתחו לכיוון הזה מכורח הנסיבות (משפחה/סביבה בעייתית). לצערי - הוא לא כזה.

הדברים שאתה מתאר אמורים היו לעשות לו פיגוע קב״א בתיק האישי.
למרבה הצער, אני לא רואה שום מסגרת בה הגישה שלו לנשק תוגבל מהותית למעט מקא״מ. אני לא בטוח שהצבא הוא מקומו.

חבל שאתה לא קצין מיון