17-11-2012, 05:36
|
|
|
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,942
|
|
אתה לא צריך להתנצל
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יש משהו אצלך שאינו בגדר 'מפלה לישראל' או 'נתיב ברור לאבדון' שרק אתה רואה אותו?"
אין בביקורת שלי זחיחות, ריחוק כנראה שכן. תראה, אני לא גר בישראל, אז אני לא מרגיש בעמדה להטיף מוסר או להגיד מה צריך לעשות. אני לא אשלם את המחיר באופן אישי (למרות שמשפחתי הקרובה ביותר כן) ולכן אני מנסה, לא תמיד בהצלחה, להגביל את עצמי. אבל מתוך אכפתיות ואהבה למשפחה, לחברים ולמפעל הזה שקרוי ישראל, אני כן מנסה להאיר את הדברים מנקודת מבטי. נקודת מבט שאינה יותר טובה או יותר חשובה מנקודת מבטו של כל אחד אחר, אולי פחות, אבל היא שונה, אני מניח, מעצם זה שאני לא חווה את היומיום התזזיתי של ישראל. אני משתדל מאד שהדברים לא יישמען קנטרניים, ואם הם כן, אני מתנצל על כך.
מרחוק, למרות כל אהבתי למדינה, ולמרות עמדותי הימניות, ישראל נראית כמו מדינה שלא יודעת מה היא רוצה. לא בדברים העקרוניים (כן הסכם, לא הסכם, כן מדינה פלשתינית או לא), ולא בטקטיקה (עופרת יצוקה, מלחמת לבנון), ולכן היא נגררת במסלול שמכרסם לאט לאט בחוסן הלאומי שלה. העמדות המדיניות והקווים האדומים הולכים ונשחקים. נסיגות וויתורים נעשים ללא כל תמורה והמעמד הבינלאומי נשחק גם הוא, משום שישראל נתפשת כחלשה.
בעניין עזה נעשו טעויות רבות. ההתנתקות היתה לדעתי טעות אסטרטגית. פינוי גוש קטיף היה מוצדק, הנסיגה עד המ"מ האחרון מהרצועה היתה טעות. העובדה ש-7 שנים אחרי ישראל עדיין מספקת חשמל ומים ודלק וסחורות לקן הצפעונים הזה היא תמוהה בלשון המעטה. העובדה שהתקפות הרקטות והמרגמות מתוך עזה שהתחילו (המשיכו) כמה חודשים אחרי הנסיגה לא נענו באופן חריף ושישראל בעצם התרגלה למציאות שבה ישובים חיים תחת אש מתמידה היא מעוררת פלצות.
מאזן של חוסר כדאיות בתחום הרקטות לא יוצרים בפעולות גדולות פעם בכמה שנים (כמו שאמרת בעצמך) ולא רק בנשק מדוייק, אלא במענה מיידי וכבד (וזול). אני לא שש אלי קרב, ולא חושב שפעולה צבאית רחבה היא פתרון קסם. אבל אם מטילים את התותחים הכבדים אל תוך המערכה, התוצאה של זה לא יכולה להיות חזרה לנקודת ההתחלה. אם נשיא ארה"ב נותן לך מרחב פעולה, אתה צריך להוכיח לו, דווקא משום שהוא אינו מחסידיך, שהיתה בזה תועלת ממשית. אם אתה נכנס לפעולה אווירית או קרקעית מאסיבית ויודע שבכך תרחיב את מעגל היישובים הנתונים תחת אש, ותשתק את המדינה, תעשה את זה לתכלית ברורה. הרתעה היא עניין תודעתי, ולכן אתה צריך לצרוב את התודעה של האוייב. מערכה שתגמר כמו המערכות הקודמות לא תשיג זאת.
לגבי המבצע הנוכחי אני לא מתיימר לדעת מה מידת הפגיעה שהושגה עד כה מול החמאס, אולי היא רצינית, אבל גם לחמאס היו הישגים תודעתיים (לא צבאיים כמובן) ואולי גם מדיניים. לכן, אם יש במישור הצבאי הישגים מספיקים, אפשר לגמור את הלחימה במבצע שישיג את צריבת התודעה הנחוצה (הרדיפה אחר תמונת נצחון בלבנון 2 היתה נואלת כי לא היה הישג צבאי). כניסה קרקעית בקנה מידה רחב הגיונית רק אם ברור מה רוצים להשיג בה. לשאלתך, אני אכן סבור שחיסול ההנהגה של החמאס הוא צעד ראוי שלא יערער את היחסים עם ארה"ב. אם מדינת ישראל חוששת ממיטוט שלטון החמאס בגלל שהאלטרנטיבה תהיה גרועה יותר אז היא צריכה להתחיל בהדברות ישירה איתו כי הוא לא יעלם מעצמו. אין הרי הבדל אמיתי בין אש"ף לחמאס ביחס לישראל.
|