לפי הביטוי הידוע: בניתוח מספרי אפשר להוכיח הכל-אפילו את האמת..
אני לא בטוח באיזה צד כדאי להתמקד: המבצעי, הכלכלי,המודיעיני, או הטכני. נתחיל ונראה.
כלכלית
החישוב של שטורס יפה מאוד.
אני אפילו הייתי מוסיף עליו את עלות הברחת האמל"ח (הזול לכשעצמו) לרצועה.
אנשים נוטים להאמין לטרמינולוגיה של ארגני הטרור, ולחשוב שיש להם מלאי בלתי נדלה של מתנדבים מוכשרים ולהוטים להילחם. בפועל, קשה ויקר לאמן לוחם ומפקד- ולחייהם יש ערך רב.
אבל מה אם נשנה קצת את הפרמטרים ונציג תרחיש אחר,
לפיו אנשי האויב יורים עם טיימר פשוט 40 רקטות ממשגר מוסווה, ונמלטים ללא פגע?
העלות לצד הפלסטיני צונחת בכחצי, בעוד שהעלות לצד הישראלי מזנקת פי 4 אפילו אם כל הרקטות מיורטות;
תן לאויב לירות מטח סוללתי/גדודי של מספר משגרים כאלו על אותה עיר, ובוודאי ייתווספו נזקים ממשיים של הפגיעות עצמן.
במקרה כזה, אתה יכול לחסל 40 גשרים ובניינים, ולהרוג ולפצוע כמה אנשי חמאס שתמצא. בכל מקרה - היות ובמשוואת הכוח העדיפות המוחלטת היא שלך - אתה יכול לקבוע שרירותית את גובה הנזק שאתה משית על האויב בתגובה לירי מסוג זה.
לא פגעת בחוליה כי היא ברחה? לא נורא. הבניינים והגשרים לא יכולים לברוח.
עכשיו, מי יכול לנתח מהי השכיחות היחסית של המתארים?
אם האויב יורה בקצב נמוך ורצוף- "סקייגארד" עדיף (עלות נמוכה לאותה תוצאה).
אם האויב יורה מטחים קטנים המרוכזים ב-"ימי קרב", אולי כיפת ברזל עדיפה (כי סקייגארד תתקשה להתמודד עם מטחים).
ואם האויב יורה מטחים של עשרות רקטות- "כיפת ברזל" עדיפה, אך אף מערכת אינה נותנת את ההישג המבצעי הדרוש.
בכל מיקרה, החישוב הפשוט הזה מראה את החשיבות באיתור לוחמי האויב ע"י כיסוי מודיעיני תדיר ובשליטה מסוימת על הגישה לרצועה, כך שלא תגיע לרמת אמצעים ופעולה שקיימות אצל החיזבאללה. זו רמה שקשה בהרבה להכיל באמצעות "כיפת ברזל".
כיסוי מודיעיני רציף, וסגירת מעגל מהירה הוא המפתח. וזה יהיה נכון גם בעתיד למתארים הרבה יותר הרסניים כמו לבנון וסוריה. לכן כל השקעה במערכות תשתיתיות שנותנות מענה אמין לכיסוי סביב השעון - מבורכת.
אבל למה בינתיים לא ללכת על הפתרון הפשוט יותר של עוצר תנועה אווירי?
אתה מכריז בפומבי ובכרוזים ומודיע לאו"ם: מעכשיו ועד להודעה חדשה....כל תנועה בצירים הנתונים תופלל אוטומטית ותושמד. עוצר מלא למעט שעה ביום להצטיידות במזון במרכזים מוכרזים מראש.
וכך - במקום לסנן את התבן מהמוץ בכברה עדינה - כל תנועה מסגירה עצמה מיידית בתא שטח נצפה ברציפות כתנועה חשודה.
מבצעית
בכלל, כמה השיקול הכלכלי לכשעצמו רלוונטי? אם נסתכל על אירן וישראל, הזירה העזתית ואפילו הלבנונית היא משנית עבורם. אירן
העבירה לחמאס כ-250 מיליון דולר בשנה : האם באמת היה לה קשה להוסיף כמה עשרות מיליונים בסעיף "מענק איזון בגלל ירידה בלתי צפויה בתפוקה השולית (כיפת ברזל)"? מצידנו: "עופרת יצוקה"
עלה כ-4 מיליארד ש"ח באופן ישיר. נניח שההיסטוריה היתה טיפה שונה: כיפת ברזל כבר היתה קיימת, וטילי יירוט במחיר 300 מיליון ש"ח היו נורים במהלך "עופרת יצוקה" ומגינים על שמי הדרום. האם המבצע היה אפקטיבי יותר? קצר יותר? מלווה בפחות נזק דיפלומטי? משקיט את החמאס ליותר זמן? לדעתי לא- "עופרת יצוקה" הוכתב ע"י פחד מאבידות ומנזק דיפלומטי ומרצון לא לשלוט בעזה, לא מרצון להפסיק את הפגיעה בעורף ובוודאי שלא משיקולים כלכליים.
אפילו בתחום הצר של הלוחמה נגד טילים: איני בטוח שלו אנשי רפא"ל היו משיגים פריצת דרך טכנית היסטורית והיו מביאים את ה-"טמיר" לעלות של 10,000$, מישהו בממשלה ובקונגרס היה דופק על השולחן ומצווה להכפיל את הייצור פי כמה, כדי להשתמש בפריצת הדרך הטכנית כדי לתת הגנה הרמטית לכל האזורים הנדרשים. ייתכן והתקציב בכלל היה מופחת, כי אפשר לרכוש את הכמות המתוכננת בפחות כסף..
אם כיפת ברזל תיוצא במספרים גדלים - המחיר ליחידה לצה:ל יצנח.
ההתנתקות, מלחמת לבנון השניה, חומת מגן, הבריחה מרצועת הביטחון, בניית גדר ההפרדה- האם היה איזשהוא מהלך צבאי בישראל ב-15 השנים האחרונות שהוכתב משיקולי עלות של מערכת מסוימת?
מבחינתי, השיקול המכריע הוא ברמה המערכתית: האם "כיפת ברזל" מאפשרת תגובה מדודה ומחושבת יותר, שלטווח ארוך נותנת תוצאות טובות יותר במחיר נמוך יותר.
בתיאוריה, "כיפת ברזל" מאפשרת לפעול באופן רצוף ברצועה, כשהפלסטינים יודעים שירי ספוראדי ייורט- וירי כבד יביא לתגובה חריפה. מניסיוני האישי, הכיפה אכן מקנה לתושבי הדרום אורך נשימה רב. אם החיזבאללה יכול היה בזמנו להתיש אותנו ברצועת הביטחון תחת מטריית ההרתעה בירי קטיושות על הגליל, "כפית ברזל" היתה אמורה לתת לנו חופש פעולה בעזה.
אך ניכר ששיטת פעולה כזו לא היתה יעילה במיוחד- הרי הגענו להסלמה ובפועל הדרום משותק...
ממשלת ישראל והחמאס לכודים: הממשלה לא רוצה לכבוש את עזה והחמאס לא רוצה לנטוש את המאבק המזוין (ובוודאי שלא להצטייר כמי שמרסן את הארגונים האחרים). איכשהוא, לא הצלחנו לבסס בנפש העזתית את ההכרה שאין טעם בהתנגדות ע"י ירי רק"ק המיורט ע"י "כיפת ברזל". האם "סקייגארד" או "פלנקס" היו מצליחות בכך? מסופקני. אולי צריך להעביר כמה מיליוני ש"ח מתקציבי פיתוח מע' יירוט רק"ק לערוצי טלויזיה ואתרי אינטרנט בערבית שייראו איך סיגל ורמי מתחתנים באשדוד למרות הגראדים, ואיך בני נוער הולכים לים בת"א למרות הירי מעזה.
לצערי הרב, נראה שהלחימה תיגרר עוד ימים רבים ללא הכרעה חד-משמעית. אם כך, הרי שכיפת ברזל היא מערכת מצויינת, אך אין לה השפעה רבה על המצב בעזה. ממילא, לא משנה כ"כ אם היה במקומה "סקייגארד" או מכונת קפה נספרסו עם מקציף מובנה. גם הן לא יודעות לרבע את העיגול.
לגבי משך הלחימה:
אוי לנו אם נסמוך על מערכות הגנה.
לטעמי, כל מערך ההגנה הרב שכבתית נועד לתת מענה למכת הפתיחה, לימים הראשונים בלבד.
מה שצריך לבוא אחר כך הוא כתישה והשמדה של האויב, כיבוש שטחים, טיהורם, גירוש אוכלוסיה מקומית, והחזקה בשטח עד לבוא שלום יציב עם ערבויות או המשיח - המוקדם מביניהם.
אני לא מכיר שיטה אחרת למגר איום כזה.
בלבנון I עשו משהו דומה. והשלבים הראשונים שלה היו הצלחה: אש"ף נכתש, הוטל עליו מצור, ולבסוף גורש לטוניס.
טכני
לפדהצור יש קייס מסוים: באמת הובטח בזמנו ש-"כיפת ברזל" תעזור לשדרות, ובכלל ליישובים בטווח מעל 4.5 ק"מ מעזה. אח"כ הובהר שזה לא אפשרי.
כמה מופרכים הטיעונים שלו על גראד עתידי סופר מהיר וקשה ליירוט שיפרוץ את ההגנה על אשקלון? אינני יודע. אני בטוח שמדעני התע"ש האירני יושבים על סרטוני יירוט ביוטיוב וחושבים על דרכים לשבש את "כיפת הברזל".
הוא גם מצדד ב-"פלנקס CRAM". באמת שאינני יודע מדוע מערכת זו אפילו לא הובאה לניסיון לעוטף עזה. הרי יש לה פוטנציאל ליירט רקטות ופצמ"רים בטווח קצר, שאין להם שום פיתרון אחר קיים או מתוכנן.
לדעתי, בכל העולם יושבים מדענים וחושבים איך לשבש ולחדור את כיפת ברזל.
אבל הפתרון הוא נכון לעכשיו.
טילים מתמרנים הם עדיין לא מציאות בשדה הקרב. ונגדם אני מניח שהפתרון יהיה לתקוף אותם לפני השיגור או במהלך ההמראה על ידי קירוב המיירט או הלייזר אם יהיה.
נראה.