|
במקור נכתב על ידי טוקבק 34
יוני
(19.11.12):
אתה יודע, ח'ליל, כמה אנחנו דומים? שנינו בני 30, לשנינו יש ילדה בת 7. שנינו נלך לישון הלילה במיטה, לא לפני שכיסינו את הילדה בשמיכת פוך, כי כבר מתחיל להיות קריר, אה? שנינו ננשק את הילדה במצח לפני השינה, אתה בעזה ואני בתל אביב
לפני שנירדם, שנינו נחשוב על השבוע הבא בעבודה, ועל האחריות הכבדה של פרנסת המשפחות שלנו. צריך להאכיל את הילדה, ולא פחות חשוב - שהאישה תדע שאנחנו גברים אמיתיים, אה ח'ליל?, שנינו כנראה נירדם רק עם המחשבה הזאת
אנחנו ממש דומים, ח'ליל, אבל בכל זאת יש משהו שונה
הילדה שלך תמות הלילה
אתה לא תגלה את זה בבוקר. אתה תתעורר באמצע הלילה מקול פיצוץ. כל הבית שלך ירעד. חלקים מהתקרה יפלו עליך. אתה תרוץ מיד לחדר של הילדה, ותגלה שהקיר הצפוני של החדר שלה איננו, והיא שוכבת על הרצפה, שרופה לחלוטין. אל תדאג, יא ח'ליל, היא לא נשרפה בחיים. היא מתה במקום מגלי ההדף של הפיצוץ, ורק אז התלקחה. הקלתי עליך? לא?
ופתאום יגיע בחור שיציג את עצמו כג'מיל, ויתחיל לצלם אותה
*
בוא, לפני שאתה מתעצבן על הציונים החזירים שרוצחים לכם ילדים, בוא נדבר על עימאד, השכן שלך
אתה זוכר שהוא בא אליך לבקש הלוואה לפני שנה? כן, אני יודע שהיית נותן לו אם היה לך יותר כסף. אבל אל תדאג. הוא הסתדר. מישהו הציע לו 2,000 שקל בחודש, אם הוא ישכיר את אחד החדרים בבית שלו עבורו.
אז בשנה האחרונה, מבלי שראית, חדר אחד בדירה של עימאד התמלא ברקטות קסאם. מכיר? הצינור הזה באורך 2 מטרים, שיש בתוכו איזה עשרה קילו של חומר נפץ? אז בחדר הזה היו 50 רקטות כאלה. והחדר הזה, ח'ליל, חולק קיר משותף עם החדר של הילדה שלך. זה אומר חצי טון חומר נפץ צמודים לכרית שלה. איך ישנת בשקט בלילות? עימאד לא סיפר לך?
אבל רגע, אל תתעצבן על עימאד. הוא בקשיים כלכליים, וכל מה שהוא רק יכול לחשוב עליו זה לקנות אוכל לילדים שלו. הוא היה נואש. ג'מיל, הבחור שמשלם לו את שכר הדירה, שכנע אותו שהחדר זה רק למחסן, ושלא ישתמשו ברקטות האלה. אז שכח מעימאד. בוא נדבר שניה על הרקטות, ונבין למה הן רעות.
ומה זה רקטות, ח'ליל?
רקטה זה כמו כדור של רובה. איפה שמכוונים אותה, שם היא פוגעת. רק שבניגוד לרובה, יש לה מנוע שבוער כל הדרך ומאריך את הטווח שלה. הקסאם, למשל, מגיע עד איזה עשרה ק"מ. ואיך אפשר לכוון רובה שיורה לעשרה ק"מ? אי אפשר. פוגעים בערך. וליתר בטחון, יורים עשר רקטות ביחד. אצלנו קוראים לזה "מטח". ברקטה משתמשים כשלא אכפת במה פוגעים, במה מפספסים. יורים הרבה לכיוון עיר, ומקווים שמשהו יפול על איזה גן ילדים. בעולם קוראים לזה "טרור"."
הישראלים לא אוהבים טרור. יש להם שריטה במוח, והם רוצים למנוע פגיעה באזרחים שלהם. אז הם משקיעים מיליוני דולרים וקונים טילים, שזה כמו רקטות אבל הם פוגעים בול, שיאפשרו להם לפגוע לכם במחסני הרקטות ובמשגרים. הם היו יכולים לירות רקטות ופגזים בכיוון כללי מחסן תחמושת, אבל אז היו פוגעים בהמון אזרחים שלכם. וגם בזה הם לא מעוניינים. אז הם משגרים טילים מאוד יקרים ומאוד מדוייקים על מחסני התחמושת שלכם. ומה לעשות, לפעמים ילדות קטנות ישנות עם הראש צמוד למחסן רקטות.
*
אבל רגע, לפני שאתה מתעצבן על החזיר הציוני שהטילים שלו בכל זאת פוגעים לך בילדה, בוא נדבר רגע על ג'מיל.
ג'מיל הוא פעיל חמאס, והתפקיד שלו הוא למצוא "מחסנים" כאלה, כמו זה של עימאד, ולדאוג שיאוחסנו בהם הרקטות. זה הכל. אצלנו קוראים לזה "אפסנאי", אבל טיפה'לה שונה. ג'מיל קיבל כמה הוראות: האחת, זה שהמחסנים לא יהיו קרובים אחד לשני. האחרת, זה שהם יהיו בתוך שכונות מגורים. ליד גני ילדים. ליד בתי חולים ובתי קשישים. צמוד לקיר של הבת שלך. ואתה יודע למה? כי לא ממש אכפת לג'מיל שהבת שלך תמות. למעשה, הוא יהיה הראשון שיבוא עם האייפון שלו, יצלם את גופת הילדה השרופה שלך, ויעלה ליוטיוב. כמו שעשו ביום הראשון של "עמוד ענן".
עכשיו אתה יכול להתעצבן. כן, על ג'מיל.
אבל ח'ליל, ידידי. לא מספיק להתעצבן על ג'מיל. אתה צריך להתעצבן על החמאס. הוא הריבון אצלכם, והוא זה שמחליט על האסטרטגיה הזאת. חמאס משקיע את רוב רובו בלהתחמש אצלך בבית, לבנות משגרים ליד בתי חולים, ולעשות הכל כדי שאזרחים ימותו. גם אצלנו, וגם אצלכם. החמאס צריך ליפול.
איך מתעצבנים על החמאס? אינטרנט. חברים. הפגנות. מרי. ביקורת. התארגנות. בלוג. ראיונות לתקשורת. חשוב שהחמאס צריך ליפול וצריכה לקום ממשלה שאתה, העבודה שלך, העתיד שלך ושל הילדה שלך בראש מעייניה. חשוב על הילדה שלך. חשוב שלום.
אני מבטיח לך, שביום שבו תפסיקו לכוון עלינו נשק ותושיטו לנו יד של שיתוף פעולה, זה היום שבו תוכל להיות בטוח, שהילדה שלך תקום בבוקר לעוד יום שבונה לה את העתיד.
וזה מתחיל אצלך, ח'ליל.
|
ראשי
צ'אט
19-11-2012, 22:50
מצב כלאיים
