קיבלתי ריתוק 7 יום מאלוף משנה על איחור לבסיס
סתם נפלתי על יום נאחס הוא בא פעם במאה שנה.
ניסיתי לדבר איתו וסיפרתי לו את הסיפורים שלי ושום דבר לא עניין אותו עד שהגעתי לנושא של הת"ש 7 נפשי.
ואז הוא אמר להביא לו טופס ולהראות לו שבאמת יש לי , הבאתי לו, אמר שיבדוק מה הולך..
לאחר שעתיים שלוש שאני רק מחכה הוא אמר לי טוב, תראה תביא דברים לייתר ביטחון ונבדוק מחר מה עושים לגבי זה.

לפי ידעתי חייל לא אמור לקבל ריתוק אם יש לו ת"ש 7 נפשי.. ושתבינו, הגיליון תלונות שלי היה נקי עד עכשיו..

מה אתם אומרים?

פנה לקב"ן שמטפל בך.

אחרי קריאות מרובות של הפקודה המלאה של הת"ש אני יכול להגיד לך שאין לו את הסמכות לעשות את זה.

ההנחיה היא פשוטה: אף אחד בעולם לא רשאי להפר הוראות מקב"ן
גם אם ג'עברי יחזור מהמתים וביחד עם אחמדינג'ד יכנס לבסיס שלכם ויאכל איתכם סלט קיסר בחדר אוכל גם אז אסור לך לישון בבסיס...

אני מניח שבכוונה לקחת את זה לקיצוניות, אבל בדיוק כמו שגם ג' הוא פקודה מרופא ואסור להפר אותה, אם המפקד שלך פוקד עליך לבוא לבסיס אתה תבוא (או לפחות אמור לבוא). יצויין שאני מתעלם לחלוטין במקרה הזה מהקבילה שתבוא אחרי, ומההצדקה שיש או אין לקרוא לחייל שנמצא בג'. אין ספק שצריך לעשות מה שקבן אומר, אבל גם צריך לזכור שפקודות מבצעים.

אתה מתבלבל וטועה...
חייל שנמצא בגימלים בגלל שיש לו 38 חום או דלקת גרון או שהוא סתם הקיא, יהיה לו ממש ממש לא נעים לבוא לבסיס אבל לא יכול להגרם לו נזק בלתי הפיך מזה(יכול להקיא באוטובוס או לקבל סחרחורת בבסיס כתוצאה מהחום אבל לא משהו ממש נוראי)

חייל שמקבל הקלות מקב"ן והן מופרות יכולות לגרום לו נזק נפשי בלתי הפיך, לא סתם רוב הקב"נים הם בדרגת רס"ן-סא"ל, האחריות שמוטלת על קב"ן גבוהה פי כמה מהאחריות שיש על הרופא הרוסי בביקור רופא שמודד לך חום...

לshabi36
מדי פעם אתה רואה איז קצין פלצן בדרגת סג"ם-סגן שחושב שהוא מלך העולם בגלל שהוא סיים השלמה ויכול להגיד לך שהקב"ן מעניין לו תזין, אני לא מאמין שאלוף משנה יעיז להפר הוראות של קב"ן, במקרה שכן, צור קשר עם הקב"ן, הגד לו שזה מצב חירום ותן לו לדבר עם הקצין, במידה ולא עובר, בקש פינוי למיון פסיכיאטרי. מהנקודה הזאת, אף אחד לא יעיז ללכת איתך רחוק כל כך.


אני בעבר קיבלתי פקודה לבוא לבסיס בזמן שהייתי מאושפז בהתאוששות מניתוח, לפי הנחיות רופא אסור היה לי לקום להשתין בלי השגחת אחות, התקשרו אליי הביתה ואיימו על אמא שלי שאם אני לא עונה לפלא אני נפקד, מיותר לציין שהיא התחילה לצעוק עליהם ויותר מזה לא קרה כלום...

לא אני לא טועה. אם זה לא חום 38, אלא כמו שאתה אמרת בעצמך, זה מצב שבו הפרת פקודה מרופא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך? שוב, אני לא חושב שיש הרבה מפקדים (או לפחות רוצה להאמין שאין הרבה כאלה) שחושבים שהוראה מקבן היא המלצה שאפשר לבחור אם להתחשב בה. זה עדיין לא סותר את העניין שבצה"ל יש פקודות. כן, אם המ"מ שלך אמר לך לבוא לבסיס, אתה יכול לדבר עם המ"פ, ואם זה לא נפתר ברמה הזאת, אולי גם תגיע למגד, אבל בוא נניח שהמגד אומר לך לבוא בכל זאת. תגיד לו לא - אתה צריך להשפט על סירוב פקודה. הוא אולי צריך להשפט על דברים אחרים וחמורים הרבה יותר, אבל אתה עדיין סירבת פקודה.
והמקרה שאתה תיארת - רק מהווה תעודת עניות לצבא. צבא שרועדות לו הרגליים כשאמא של חייל מרימה את הקול. שלא תבין אותי לא נכון - אני בטוח ב99% שלא הייתה שום סיבה להחזיר אותך (האחוז החסר הוא כי אני לא מכיר את הסיפור באופן אישי, אבל אני עוד לא פגשתי מקרה שהוא לא מלחמה שהצריך הקפצה של חייל במצב שהוא לא יכול לעמוד), זה לא משנה את זה שהצבא מאבד כיוון.

צודק, פעם הבאה שיקפיצו אותי מאשפוז אני אגיד לאחות לבוא איתי כדי שאני אוכל לעמוד על הרגליים ושלא תשכח לשים לי כמה שקיות של עירוי ומשככי כאבים בתיק...(ואולי שתוסיף גם איזה מספריים וחוט ומחט למקרה שיפתחו לי התפרים, אבל היי! אמרת שפקודה חייבים לבצע אז למי אכפת מדימום קל מהבטן...)

אם אתה מקצין כדי להעביר נקודה, ניחא, עכשיו אתה מקצין בלי שום קשר, אז תסלח לי אם אין לי ממש איך להתייחס לזה. ברור שאף אחד לא יגיד לך לעשות בוחן מסלול עם שתי רגליים בגבס, אבל מה זה קשור? אתה מתאר מצב קיצוני וקשה, שתסכים איתי שככל הנראה רוב האנשים לא עמדו בו ולכן כשמדברים על הנושא לא לשם רוב האנשים מכוונים.

כי המערכת נבחנת במצבים קיצוניים לא במקרה שחייל הוציא גימלים כדי לא לסגור שבת ועכשיו המפקד קורא לו לבסיס אלא במקרים כמו שלי שבו הייתי צריך להלחם עם הצבא כדי לא לשלם בעצמי הוצאות רפואיות, כדי להלחם במפקד שלי שייתן לי לעבור ניתוח בלי שירשם לי נפקדות, כדי להלחם במפקד שלי כדי שיבין שכשאני עושה בדיקה בבית חולים עם יד קשורה לאיזה מכשיר חשמלי אני לא ממש יכול ללכת לאנשהו או לעשות משהו, אבל כרגיל, אנשים מקובעים כמוך לא מסוגלים להבין את זה, אז כן, אני לא מכיר הרבה אנשים שעמדו במצבים כמו שלי, אבל למה אני צריך להכיר? מה, אני לא מספיק לך? אם רק אחוז אחד מהחיילים יוצא עם צלקת נפשית או פגיעה פיזית מהצבא זה בסדר כי זה "רק" אחוז אחד?
לא ניראה לי שאתה מבין את המשמעות של העניין, כבר יצא לי לראות אנשים מתמוטטים פיזית ונפשית בצבא, אבל היי! פקודות צריך למלא(כן כן אחר כך נקבול וניתן לקצין אחר לטפל בקצין הזה, יותר מגוחך מזה לא שמעתי)