מכון המחקר Pew האמריקאי מגלה את מה שרובנו בצער רב כבר יודעים: אנחנו מכורים. שני שליש מאיתנו בודקים כל רגע את המכשיר הסלולרי, אפילו אם הוא לא ציפצף או רטט או צעק: געו בי געו בי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4315059,00.html



מזל שאני שייך לזן הנדיר שלא מדבר אליו סמארט פון וממשיך לדבוק בייעוד הקלאסי של הסלולרי : "דבר, סמס וזהו." עם נוקיה c2-01 פשוטה למדי ואינטרנט חסום מרצון.

מבוססים על הנחה מטופשת כאילו ההתמכרות היא למכשיר ולא לתוכן...

בוא נגיד שאני מסתכל כל הזמן על הסמארטפון (נגיד): אני לא עושה את זה כי אני מכור למכשיר, אלא כי יש לי דחף/צורך להתעדכן בתוכן. אני צריך לדעת שקיבלתי אי מייל מלקוח בחו"ל בשניה שהוא הגיע, כי העובדה שדקה אחרי שהוא שלח לי אותו (מהסמארטפון שלו...) תשובתי הקצרה (Dear... Thank you for your e mail, I am on the road now and will answer in detail as soon as I will be back in the office) הופכת אותי לבעל יתרון כספק בעיניו, אמין יותר ולכן אני מרוויח יותר ומתאמץ פחות (לפעמים זה ממש חוסך את הצורך לטוס עד אליו לפגישה שיווקית...). וכל זה במחיר של מבט כל עשר דקות על המסך + לעג מצחי... שווה, לא?

.

רוב משתמשי הסמארט פון מכורי ההתראות זה ההתראות ה"פייסבוק"- שמייסבוק וה"וואצ'אפ" שהם סתם עדכוני סטטוס מטופשים או תמלילי שיחה חברתית שסובלים דיחוי שתגיע הביתה.
אני רואה את זה אצל החברים שלי, אצל אחותי, כל כמה רגעים שולפים את הסמארט פון ונכנסים לפייסבוק לבדוק על עדכונים באופן אובססיבי ומטריד בן אם יושבים בפאב, בארוחת פאקינג שישי עם המשפחה, בנהיגה, בעבודה.. אין לזה גבול.
בשביל מראש לא להכניס את עצמי למיטה חולה אני פשוט נמנע מסמארטפון. אני לא רואה בו שום תועלת אלא רק התמכרות מזיקה. אלא אם כן שוב, מדובר בצרכים עסקיים וקשרי חו"ל כמו שציינת.

פעם אנשים הלכו לחרבן עם עיתון, היום הולכים עם סמארטפון. מזכיר לי שמי שלרוב ממש מתעצבנים מהקטע של עדכוני סמארטפון אלו זקנים (אנשים בני 50-60 ומעלה) שמגלים נרגנות ברורה משום ש"בעולם שלהם" פזילה לעבר משהו תוך כדי שיחה (אפילו שעון) נחשבת ללא מנומסת. מצד שני אלו אנשים שהרבה פעמים חושבים שלירוק על פינת דף העיתון שהשאלת להם זה מאוד מנומס, או שלקנח את האף בקול נפץ לתוך מפית בד בזמן שהם יושבים לידך ואוכלים בארומה, זה גם מאוד מנומס.

מה לעשות... העולם השתנה. אני אישית אימצתי סלולארי, ואחריו סמארטפון, שניהם באיחור משמעותי לעומת הסובבים אותי שבאו מאותו "רקע". לא אמרתי "לעולם לא יהיה" אבל אימצתי אותו כשהיה ברור שהתועלת עולה על ה"פוביה". כנ"ל פייסבוק ואפילו דברים כמו מדיח כלים הכנסתי לחיי רק כשלא הייתה ברירה (מייבש כביסה הדבר הבא, וירכש כשאחליף דירה עוד מעט). בחלק מהמקרים העיכובים באו דווקא ממקום של "אני יודע שאהנה מזה ואני רוצה לפזר את ההנאות הקטנות האלה על ציר זמן-ואכול במנות קטנות ולהנות מכל ביס"). באותה המידה בחרתי להפסיק לנהוג, על כל הקושי הגלום בכך מבחינת העבודה. לא מצטער, לא מתפתה להפוך את המצב ותאמין או לא... יש פול שלם של אנשים (ממש לא סמרטוטים, לא מגלחי מפשעות ולא סוגרים דלת כשמשתינים ) שעד למרחק מסויים אימצו חלק מהגישה שלי ומודים לי על זה. ועדיין אני לא שופט אחרים.

בכל מקרה קח בחשבון שלמרות שבני 16-25 נוטים לחשוב ש"רוב החיים החשובים זה הגיל שלנו" מהר מאוד תגלה שהשלב שבו יש לך זמן להציץ בפייסבוק וכו' הוא פסיק קטן בחיים (אפילו מאוד נהנים מהם גם אחרי).

.

בענייני עבודה הוא באמת מועיל אם אתה לא מרגיש שאונסים אותך מספיק, ואתה מוכן למכור את נשמתך, חירותך ואושרך עבור התלוש. אין כמו לענות למיילים בתשע בערב.
מה שכן, בגלל שאני כל כך סולד ממנו, אני לא מתעסק איתו בחיי הפרטיים. לא התקנתי בו פייסבוק, ולא את המייל הפרטי שלי (אני גם לא מאמין שאנשי התקשוב לא קוראים את מה שאני מעביר בו, אז אני משתמש בו נטו לעבודה). כן התקנתי בו משחקים כדי שיהיה לי מה לעשות בשירותים.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki בענייני עבודה הוא באמת מועיל אם אתה לא מרגיש שאונסים אותך מספיק, ואתה מוכן למכור את נשמתך, חירותך ואושרך עבור התלוש. אין כמו לענות למיילים בתשע בערב..

לא ממש ברור לי הקטע הזה... ישנם שלושה תסריטים:

1. בעלי מקצוע, כמו אחיות, שמקבלים תשלום עבור האפשרות שיוקפצו מחוץ לשעות העבודה ("כוננות") או בשביל מילוי משימות שמבוצעות מחוץ לשעות העבודה (סידור עבודה בימים שבהם היה מתבצע ידנית ולכן לוקח המון זמן).

2. אנשים שהמשרה שלהם מוגדרת מבחינת שעות אבל בוחרים ב 21:00 לענות למייל ששום דבר בעולם לא ישנה אם יטופל מחר בבוקר.

3. אנשים שהמשרה שלהם כוללת טיפול ב"פרוייקטים" שהם בעצם סכום אפס של השקעת זמן, במידה ועושים זאת נכון. לפעמים בעל המקצוע מקבל "יתרון תחרותי" רציני אם הוא קורא אי מיילים ב 21:00, מסיבות שונות שכבר פירטתי למעלה.

בכל אחד משלושת התסריטים יש גם תחומים אפורים וכמו ברוב תחומי החיים העידן המודרני: כל רבדי החיים זולגים זה לזה בלי אפשרות מעשית להפריד. מי שעוד מפנטז על "הפרדה" הוא או מאוד צעיר ומאוד רווק (ולא מנוסה גם) או שמשקר לעצמו.

.

אני מחזיק מהפלאפון שיש לי, עזר טכנולוגי וזה הכל.
זה מאוד שימושי שיש לי אפליקציות וניווט משחקים ומוזיקה, אבל רוב הזמן הוא לא עלי אלא בתיק או על השולחן
וממש ממש אין לי צורך לשחק איתו כל רגע.

צלילי התרעה והודעות למינהן הן חולשה שלי. אני קופצת כל פעם שאני שומעת צלילי אייפון. זה קורה גם

כשהוא לא שלי. אני כבר לא מדברת על זה שמשום מה מאז שיש לי אייפון אני מרגישה צורך עז להכנס

לאינטרנט כל כמה זמן. וגם לפעמים לעשות מרתון סרטוני יו טיוב בנסיעות ארוכות ומשעממות במיוחד.

אייפון זאת המצאה הכרחית.

סקר: רובנו מכורים. להתראות בסמארטפון!

היום התפרסם מחקר על כך שסמרטפונים זה מדבק. אם מישהו בודק את המכשיר שלו בזמן שהוא יושב איתך, הסיכוי שגם אתה תעשה את זה עולה פלאים.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

Leafter

~O.G~