הנה סיפור על דוד בן גוריון, המופיע ביומנו, ועוזר להבין את משמעותו הגדולה ואת העוצמה של חג הפסח.
ב- 1954, כשהיה ראש ממשלה, נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז אייזנהאואר ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם ג'ון פוסטר דאלס, שהיה מזכיר המדינה, התעמת האחרון עם בן גוריון במדה של התנשאות:
"
אמור לי, ראש ממשלה - את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה'מ או ברזיל הם אותו דבר?
אחרי 2,000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת?
"
בן גוריון ענה:
"
ראה, אדוני המזכ"ל, לפני 200 שנים הפליגה הספינה מייפלאוור מאנגליה ועליה המתיישבים הראשונים שהתיישבו במה שמוכר היום כמעצמה הדמוקרטית הגדולה הקרויה ארצות הברית של אמריקה.
אנא ממך, צא לרחובות ושאל עשרה ילדים צפון-אמריקאים את הדברים הבאים:
מה היה שמו של קברניט הספינה?, כמה זמן נמשך המסע?, מה אכלו הנוסעים במהלך ההפלגה? וכיצד התנהג הים במהלך ההפלגה? יש סבירות יותר מגבוהה שלא תקבל תשובות מדויקות.
עכשיו ראה... לפני למעלה מ-3,000 שנה היהודים יצאו ממצרים.
אני מבקש ממך שבאחת מנסיעותיך בעולם, תנסה לפגוש עשרה ילדים יהודים במדינות שונות, שאל אותם מה היה שמו של קברניט אותה יציאה, כמה זמן נמשך המסע, מה אכלו במהלכו וכיצד נהג הים.
כשיהיו בידיך התשובות, נסה לזכור ולהעריך את השאלה שזה עתה שאלת אותי.
"
יהודים רבים (בעיקר אלו הנוטים לא למתוח גבולות נורמטיביים בסיפורי הקונספירציה) נוהגים להפליג בדמיונם ולהעליל על ראשי הציונות דברים נוראיים.
גם פלגים יהודים חרדים מסויימים מתעלמים מאיסור שינאת חינם ומאיסור מתן עדות שקר ופצחו זה מזמן במלחמת הכפשות נגד ראשי הציונות.
יהודים אלו לא מבינים שבזאת הם כורתים את הענף עליהם הם יושבים, חופרים בור ענק על סיפון האונייה שעליה הם מפליגים ולא מבינים שהם מסייעים לאוייבים כמו נטורי קרתא ואחמדיניג'אד להעליל על היהודים עלילות דם.
אין כמעט אנשים מושלמים וידוע שהנהגות ישראל לדורותיהן עשו טעויות על גבי טעויות (בעיקר בעיתות מלחמה וזמני לחץ), אך יש לזכור לתעד ולשתף גם את הצדדים הראויים לציון ושבח.
ניתן לצפות ב
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. בפני אלפי ניצולי שואה, בו הוא קורא לעלות לפלשתינה-א"י
בן גוריון וד"ר חיים וייצמן ז"ל, עמדו תחת אש אנטישמית צולבת שהופנתה כלפיהם מאת חבריה ונציגיה האנטישמים של ועדת אונסקו"פ בשנת 1947.
ועדת אונסקו"פ עשתה ככל יכולתה לטרפד את הקמת המדינה היהודית וניסתה להכשיל בלשון בכל דרך את ההנהגה היהודית הציונית (ניסתה להוביל את המנהיגים לכשל לשון בנוגע לזכותינו על המולדת ובנוגע להקמת המדינה).
ראוי לצטט ולשתף מספר קטעים נבחרים המעידים עדות ראשונה עד כמה עמלו (ולא תמיד עם גיבוי / עזרה) המנהיגים היהודים הציונים על הקמת המדינה - בכל מחיר.
מתוך
OFFICIAL RECORDS OF THE SECOND SESSION OF THE GENERAL ASSEMBLY
"
אם אתה מתכוון לשאול מדוע אנחנו רוצים לבוא לפלשתינה, כבר אמרתי לך שזה בגלל שאנחנו חוזרים לארצינו
If you mean to ask why we want to come to Palestine, I have told you it is because we are coming back to our country.
"
"
יהודים שבים לפלשתינה בגלל שזוהי המדינה שלנו, זו הייתה המולדת שלנו במשך 3,500 שנים. בנוסף לכך, היא קדושה ליהודים כיוון שהיא המרכז של הדת של היהודים.
[...]
אנחנו שבים לבית שלנו.
But Jews are coming to Palestine because it is our country, it has been our homeland for 3,500 years. In addition to that it is sacred to them because it is the centre of their religion
[...]
We are coming back to our home
"
ד"ר חיים וייצמן משיב בפני העצרת הכללית:
"
פלשתינה בתהליך של בנייה, יש בה קהילה משגשגת, ולמרות זאת גם כיום יש יהודים, אינני יודע כמה, אבל לא מעט אשר מכחישים (א) שיש יהודים, (ב) שהם יהודים (ג) שיש פלשתינה; (ד) שיש צורך בפלשתינה. כל זה מבלבל את המוח של ה"גוי", אשר אינו מבין.
ו, אם אתה לא מבין מישהו, אתה מתחיל לחשוד בו. ו, אם אתה מתחיל לחשוד בו, נותר רק צעד אחד המוביל מחשד לשנאה.
[...]
מכאן הניסיון והרצון הנלהב של חלק נכבד של היהדות לבנות חיים נורמלים משל עצמם. ואיפה יכולים היינו לעשות זאת פרט למדינה זו?
Palestine is in the process of up-building, having a thriving community here, yet even today there are Jews, I do not know how many, but quite a few who would deny (a) that there are Jews; (b) that they are Jews; (c) that there is Palestine; (d) that it is necessary to have Palestine. All that confuses the Gentile mind, which does not understand. And, if you do not understand somebody, you begin to suspect him. And, if you begin to suspect him, there is only one step left from suspicion to hatred. It was thought this this position must be remedied by normalizing the position of the Jews and by rendering them as normal as anybody else, and giving them those props and those material attributes which they lack. Hence the attempt and ardent desire of a great part of Jewry to build up a normal life of their own. And where could we do it except in this country?
"
"
אני חושב שאני חייב, זה התפקיד שלי, למרות שאני אף פעם לא חשבתי שיהיה בכך צורך, לנסות ולהסביר "למה פלשתינה?" למה לא קמצ'טקה, אלסקה, מקסיקו, או טקסס? ישנן מדינות ריקות גדולות רבות. למה היהודים צריכים לבחור מדינה שבה יש אוכלוסייה שלא רוצה לקבל אותך בצורה ידידותית במיוחד; מדינה קטנה; מדינה שהוזנחה וננטשה במשך מאות שנים. זה נראה חריג בחלק מאותם אנשים מעשיים וממולחים כמו היהודים להשקיע את המאמצים, הזיעה והדם שלהם, החומר שלהם בתוך החולות, הסלעים והביצות של פלשתינה
I think I have, it is my duty, although I never thought it should be necessary, to try to explain "Why Palestine?" Why not Kamchatka, Alaska, Mexico, or Texas? ~There are a great many empty countries. Why should the Jews choose a country which has a population that does not want to receive you in a particularly friendly way; a small country; a country which has been neglected and derelict for centuries. It seems unusual on the part of a practical and shrewd people like the Jews to sink their effort, their sweat and blood, their substance into the sands, rocks and marshes of Palestine.
"
"
ברגע שיהודי בא במגע עם המדינה הזאת הוא מתחיל להרגיש כאילו הוא חזר. אני לא אומר שכל יהודי מרגיש את זה. אני לא מתכוון לומר שהוא מרגיש את זה מייד. אבל אלו הם רגשות אשר גדלים, אשר גדלים בכל אחד מאיתנו, והסלעים, הביצות, והחולות של פלשתינה הפכו לנכס יקר שלתוכו אנו יוצקים את הזיעה, הדם, המאמצים וכושר ההמצאה שלנו על מנת להפוך אותה למה שהיא.
As soon as a Jew comes into contact with this country he begins to feel as if he has returned. I shall not say that every Jew feels it. I am not going to say that he feels it at once. But these are sentiments which grow, which grow in everyone of us, and the rocks, marshes, and sands of Palestine became a precious possession into which we pour our sweat, blood, effort and ingenuity in order to make it what it is.
"
"
ובכן, כאן בפלשתינה היו ביצות ורוקנו אותם: היו שם אבנים ושתלנו מעליהם, לא היו בתים ובנינו אותם; היא הייתה מלאה במחלות וטיהרנו אותה. כל מה שנעשה כאן, מהקוטג' הצנוע של המתיישב עד לאוניברסיטה בהר הצופים, הוא העבודה של תכנון יהודי, גאונות יהודית ושל ידיים ושרירים יהודים, לא רק כסף והיוזמה. זה נותן לנו מידה מסוימת של גאווה וביטחון עצמי. בהינתן סיכויים של כלב, יכלנו לעשות כמו גם כל אחד אחר. אני לא חושב שאנחנו טובים יותר מכל אחד אחר; אני לא חושב שאנחנו גרועים יותר מכל אחד אחר. אני חושב שאנחנו פשוט טובים ורעים באותה מידה כמו האחרים. אבל הסיכויים הם שונים. וכאן הייתה הזדמנות, הזדמנות מרפאה, סיכוי של נסיבות פוליטיות. אני מאמין, ואני רוצה להדגיש זאת, מיצינו, תחת הנסיבות, את המיטב מאותה הזדמנות.
Well, here in Palestine there were marshes and we have drained them; there were stones and we have planted over them; there were no houses and we have built them; it was ridden with disease and we have cleared it. All that has been done here, from the modest cottage of the settler to the University on Mount Scopus, is the work of Jewish planning, Jewish genius and of Jewish hands and muscles, not only of money and initiative. This gives us a certain amount of pride and confidence. Given a dog's chance, we could do as well as anybody else. I do not think we are better than anybody else; I do not think we are worse than anybody else. I think we are just as good and just as bad as the others. But the chances are different. And here was a chance, a remedial chance, a chance of political circumstances. I believe, and I want to underscore this, we have made, under the circumstances, the best of that chance.
"
"
מר וייצמן: הזכרתי את אמנת הידידות עם האמיר פייסל דאז, בהמשך המלך פייסל של עיראק. הייתי צריך להסביר קצת יותר באומרי כי שם הכנו חוזה ידידות. רשומה זו של האמנה היא חלק מהרשומה הכללית של אמנת השלום של אותו הזמן, וללא ספק בין המסמכים אשר לפניכם תמצאו עותק של אמנה זו. אחרית דבר נכללה גם בהסכם זה. אחרית הדבר מתייחסת להזמנה על ידי המלך פייסל שהוא יבצע אישית את כל ההבטחות באמנה זו אם וכאשר הוא ישיג את דרישותיו, כלומר, העצמאות למדינות הערביות. אני טוען שדרישות אלה של המלך פייסל מובנות עכשיו בווה. המדינות הערבות הן כולן עצמאיות, ולכן המצב שבו היה תלוי קיומו של אמנה זו, נכנסו לתוקפן. לכן, אמנה זו, לכל דבר ועניין, צריכה היום להיות מסמך תקף.
אני מעוניין גם לציין שהסכם זה גובש בעזרתו של לורנס איש הערב המנוח, ללא ספק אחד החברים הכי הטובים של הערבים, אדם אשר גם כן לא היה עוין לשאיפות שלנו.
Mr. WEIZMANN: I mentioned the treaty of friendship with the then Emir Feisal, subsequently King Feisal of Iraq. I should have explained a little more by saying that we drew up a treaty of friendship. This record of the treaty is part of the general record of the Peace Treaty of that time, and no doubt among the documents which are before you you will find a copy of this treaty. A postscript was also included in this treaty. This postscript relates to a reservation by King Feisal that he would carry out all the promises in this treaty if and when he would obtain his demands, namely, independence for the Arab countries. I submit that these requirements of King Feisal have at present been realized. The Arab countries are all independent, and therefore the condition on which depended the fulfillment of this treaty, has come into effect. Therefore, this treaty, to all intents and purposes, should today be a valid document.
I would also like to remark that this treaty was drawn up with the help of the late T. E. Lawrence, certainly one of .the best friends of the Arabs, also a man not unfriendly to our aspirations.
"
"
זוהי, אם כן, לגבינו איננה יותר שאלה של פליטים בלבד. זה חשוב מאוד להציל פליטים. זה מאוד חשוב, כמו שציינתי, להציל כל נשמה יהודית שאנחנו יכולים, במיוחד כעת, כאשר כל יהודי חי הוא נכס יקר לנו. אבל יש דברים גבוהים יותר על כף המאזניים, והוא הישרדותם של היהודים כעם, וזו יכולה להיות מושגת רק באמצעות עצמאות במדינה יהודית זו בחלק זה של הארץ.
It is, therefore, for us no more a question of refugees alone. It is very important to save refugees. It is very important, as I pointed out, to save every Jewish soul we can, particularly now, when every Jew alive is a precious possession to us. But there are higher things at stake, and that is the survival of the Jews as a people, and this can be achieved only through independence in a Jewish State in this country in part of this country.
"
"
בלפור היה שר חוץ, זה הסתיים בצורתו הנוכחית תחת הלורד קרזון, ואני מצטט את הלורד קרזון, כיוון שמר בלפור עשוי להיחשב כמוטה לטובת המדיניות שבה הוא המחבר הראשי. בשום מתיחה של הדמיון הלורד קרזון אינו יכול להיות מואשם בשום הטיה בכיוון זה. ובכל זאת, באותו זמן "פלשתינה" הובנה כ "פלשתינה ועבר הירדן." אז עבר הירדן נקטעה. כפי שאתם יודעים, גודלו של עבר הירדןה מזרחי הוא רב יותר מאשר גודלה של פלשתינה-יותר מפי שלוש. היא נקטעה, בלשון המעטה, בהתראה של הרגע. ולהלן סוג של אירוניה. ראשית, אתם כורתים את פלשתינה. אתם קוטעים ארץ שהיא שלוש או ארבע או חמש פעמים גדולה יותר מפלשתינה, ואז אתם מבצעים פניה כלפי הציונים המסכנים ומספרים להם, אתם מדינה קטנה; אינכם יכולים להביא לשם אוכלוסייה; אתם חייבים להזיז אחרים, ואיננו יכולים להרשות זאת, וכן הלאה. אינני חושב שזה קריקט. אינני חושב שזה משחק הוגן. או שאתם לא קוטעים אותה (פלשתינה), או שאם כבר עשיתם זאת אינכם יכולים לזרוק לנו בפרצוף שאנחנו מנסים להביא אוכלוסייה למדינה קטנה.
Balfour was Foreign Secretary, it was completed in its present form under Lord Curzon, and I am quoting Lord Curzon because Mr. Balfour might be considered as biased in favour of the policy in which he is the main author. By no stretch of the imagination could Lord Curzon be accused of any bias in that direction. Still, at that time by "Palestine" was understood "Palestine and Transjordan". Then Transjordan was cut off. As you know, the size of Transjordan is much greater than that of Palestine-more than three times. It was cut off, so to speak, at a moment's notice. And here is a sort of irony. First you amputate Palestine. You cut off a country which is three or four or five times the size of Palestine, and then you turn round on poor Zionists and tell them, you are a small country; you cannot bring any population there; you must displace others, and we cannot allow that, and so on. I do not think it is cricket. I do not think it is fair play. Either you do not cut it off, or if you have done it you cannot throw it in our face that we are trying to bring a population into a small country.
"
בתוכנית 'עמוד האש', פרק 3 נקרא "
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן."
זו הייתה קריאתו הנואשת של ד"ר חיים וייצמן ז"ל ליהודי העולם - היכן אתם? מדוע אינכם עולים לארץ?
הפרק מספר ומלמד שבאותם הימים, יהודים לראשונה קבלו "אמנספציה" - שוויון זכויות.
לראשונה מזה שנים רבות נהנו היהודים מהסטטוס, מעמד, כבוד, נגישות להיכלי תרבות, קונצרטים, משרות גבוהות.
פיסת המדבר הקטנה שנקראת פלשתינה-א"י (ארץ ישראל) לא כל כך קרצה ליהודים רבים.
חלקם אף עמלו קשות על היטמעות והתבוללות תוך האמונה שאם הם יהיו ככל הגויים - הרדיפה תיפסק.
אף אחד לא יכל היה לדעת שתוך פחות מעשרים שנה אדם כמו היטלר יימח שמו וזכרו יעלה לשלטון ויביא לכמעט כלייה על יהדות אירופה.
בנוסף,
זרמים ופלגים רבים של יהודים דתיים / חרדים סברו תוך פיענוח של כתבי הקודש, כי ארץ ישראל יהודית היא סימן לגאולה וכי אלוהים ידאג לכך בעצמו - על פי תוכניתו - תוכנית בה אסור להתערב.
מסיבות אלו ועוד אחרות - יהודים רבים לא עלו לארץ.
וכך פוספסה הזדמנות פז להקים את מדינת היהודים בימים בהם הלך הרוח של "אביב העמים" עדיין ריחף באויר (רצון העולם / קהילה בינלאומית לבוא לקראת עמים המבקשים הגדרה עצמית על פי ה'זכות הטבעית'), ובימים בהם הערבים עדיין לא ספגו את זרע הארס האנטישמי המרוכז של הבריטים אשר בשלב מסויים בגדו בנו והפנו לנו עורף. (לד"ר וייצמן עצמו לקח זמן די רב להאמין סופית שהבריטים שהיו ידידים בתחילת הדרך הפכו לפושעים כנגד העם היהודי).
בימים ההם הערבים (כפי שמלמד הפרק של עמוד האש) עדיין לא היו כוח מאוחד וגדול וכפי שאמנת הערבים - יהודים (המוזכרת ע"י ד"ר וייצמן מעלה) יכולה להעיד - מערכת היחסים עדיין לא הייתה עויינת וארסית כפי שהיא היום (נכון לחודש 12, שנה 2012).
הערבים לא היוו התנגדות / מכשול בשנים אלו.
ומה עם היהודים שכן היו בארץ?
בשנת 1922 העולם ניפק ליהודים הסכם / אמנה / ברית / חוזה / מסמך משפטי בינ"ל רב ערך אשר היהודים כשלו לפענחו ולהבינו עד תום.
גם מעט היהודים שהיו אמונים עליו, לא הצליחו לזהות מתוך התוכן את החשיבות שיש למסמך זה.
מסמך זה אישר שחור על גבי לבן שהקשר ההסטורי של היהודים עם פלשתינה-א"י מוכר ומוסכם על כולם (הקהילה העולמית הרשמית = חבר הלאומים - הגלגול הראשוני של האו"ם שלימים הפך לאנטישמי שונא יהודים).
מסמך זה הכיר בזכות הטבעית של היהודים להגדרה עצמית.
מסמך זה הכיר עם חתימת אומות העולם (ראוי וחשוב לציין שמסמך זה הוא תוצאה ישירה של הצגת הסכם ערבי יהודי , 1919, באופן רשמי בועידת השלום בפריס - הן ע"י הערבים והן ע"י היהודים) בזכות היהודים על פלשתינה, ובהיותה של פלשתינה המדינה היהודית.
יותר מזה - אומות העולם הכירו בזכות של כל יהודי השב לחיות חיי קבע בפלשתינה - כבעל לאום / זהות / אזרחות פלשתינאית. זה (ולא תוכנית החלוקה) היווה את הבסיס לרה-פטריאציה ("re-patriation") לחוק השבות הקובע כי כל יהודי זכאי ורשאי לשוב בכל עת ולהיקלט במדינת היהודים. (ראו סעיף 7 מתוך מסמך המנדט עבור פלשתינה).
הכל היה פתוח.
המפתח היה במנעול.
כל הדרכים היו כשרות להכריז על עצמאות ועל הקמת המדינה.
אך כאמור, מאז ועד היום יהודים כשלו ועדיין כושלים להבין זאת.
אז יהודים מחד גיסא לא עלו לארץ,
ומאידך גיסא היו יהודים אשר כן עלו לארץ ועמלו רבות על הקמת המדינה מפעליה ומוסדותיה.
אך היהודים אשר עלו לארץ ובנו אותה, לא השכילו להכריז על עצמאותם כיוון שנושא מעמדינו תחת החוק הבינלאומי היה זר להם לא פחות מאשר הוא זר לנו כיום.
לסיכום יהיה זה אך ראוי והוגן לציין כי למרות שהייתה קיימת מידת גזענות, אפלייה, התנשאות (תופעה אנושית אופיינית המקבלת חומרי דלק בגלל תופעת "זכות הראשונים") - אין זה הוגן (ואין זה יעיל כלל ועיקר) להעליל עלילות שוא על אבותינו המייסדים אשר די בזכותם יושבים אנחנו בפלשתינה-א"י (החל מרגע הקראת מגילת העצמאות פלשתינה-א"י נודעה כישראל, בו בעוד שהערבים שנים לאחר מכן גנבו את השם מאיתנו ומשתמשים בו עד היום כנשק פוליטי למטרת הצגתינו ככובשים) יחסית בביטחה - ביטחה אותה לאט לאט הורסים המנהיגים שלנו ע"י כך שהם מכירים ב"רשות פלסטינית" ובכך עוזרים לערבים בהצגתינו כזרים כאן ובהצדקת ירי הטילים ופעולות האיבה והטרור כ"מאבק על פלסטין הכבושה".
" לחכימא ברמיזא, לשטיא בכורמיזא ",
לחכם ברמז, לטיפש באגרוף
האם לא נמאס לנו מאגרופים?
האם לא הגיע הזמן להשתמש בשכלינו אשר אלוהים הפקיד ברוב טובו בתוך גולגלתינו?
ראשי
צ'אט
06-12-2012, 10:03
מצב כלאיים
