(החלק הכי כואב במה שאני הולך לכתוב עכשיו זה שאני מסכים במשהו עם רועי AZ, אבל מצד שני, ובלי כוונה להשוות אלא רק להדגים אמביוולנטיות, אני גם די אוהב את ווגנר)

יש כאן בפורום דיון ארוך בעד ונגד הפרטה.
כשהרוב כמובן תומכים בהפרטה, כשבבסיס התומך עומדים שני טיעונים מרכזיים נכונים.
השוק הפרטי נוטה להיות יעיל יותר ותחומים לא מופרטים הם קרקע פורה לשחיתות.
תפיסת העולם הזאת היא גם תפיסת העולם של ממשלת ישראל ולכן בשנים הקרובות מאוד מערכת בריאות הנפש שכיום נמצאת באחריות משרד הבריאות הולכת לכיוון של הפרטה.

הרגע חזרתי מיום בבית חולים פסכיאטרי פריפרי. בית חולים שמתאמץ מאוד ועושה לא פעם רפואה טובה.
בשעתיים האחרונות של היום ישבתי כצופה בדיון במסגרתו הצוות הרב תחומי של בריאות הנפש מהקהילה ביחד עם אנשי בית החולים ניהלו דיון ארוך על חולה אחד.
החולה הזה מגיע מהשוליים של השוליים של מדינת ישראל. עד שאתה לא פוגש את השוליים הללו לא באמת מבינים מה זה.
במשך שעה ארוכה דנו אנשים שנמצאים במעמד אחר לגמרי, איך ניתן לשפר במשהו את איכות החיים שלו ושל אימו. כשהדיון באמת מכיל את המשפט שתמיד נשמע שיקרי ביופסיכוסוציאלי. או במילים אחרות להתערב בכל תחומי החיים של אותו חולה ואותה משפחה.
עכשיו שלא יהיה לכם ספק זה לא משתלם כלכלית. את הכסף שיוציאו ומוציאים עליו אפשר לנצל בדרכים אחרות. אפשר לקנות עם זה עוד כמה רקטות של כיפת ברזל, לסלול כביש להתנחלות, לשלם ללא מעט אברכים או לתמוך במוזאון תל אביב.
גם הפרופסור שניהלה את הדיון הייתה יכולה באותו פרק הזמן לעשות אלפי שקלים. (ואני לא מגזים בסכום)
ובכל זאת, בחרו בו, מאחר והוא הנזקק ביותר לעלות ככה לדיון כדי לחשוב מה ניתן לשפר.

בשלב הזה של הלימודים גם ראיתי איך נראית הרפואה הסמי-מופרטת. הקופות. שם פחות סביר שדיון כזה היה יכול להתנהל, אין זמן, המערכת יעילה, מחושבת ברווח ובהספד והזמן של הרופא קצוב. אם הוא יבזבז את זמנו על חולה אחד, ועוד אחד שהוא כל כך לא רווחי המערכת עלולה להפסיד - שזה כמובן אסון כלכלי. כי מה היא אנושיות של חברה לעומת שורת הרווח?

בהמשך לשיחה פרטית עם אורי אמש, כאן נמצא החוסן האמתי שלנו כעם.
ההסתכלות על הכל במונחי רווח הפסד תחזק את הכלכלה ותפורר את החברה ואת הסולידריות.
ולסיום אי אפשר בלי קלסיקה של ווגנר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 בשלב הזה של הלימודים גם ראיתי איך נראית הרפואה הסמי-מופרטת. הקופות. שם פחות סביר שדיון כזה היה יכול להתנהל, אין זמן, המערכת יעילה, מחושבת ברווח ובהספד והזמן של הרופא קצוב. אם הוא יבזבז את זמנו על חולה אחד, ועוד אחד שהוא כל כך לא רווחי המערכת עלולה להפסיד - שזה כמובן אסון כלכלי. כי מה היא אנושיות של חברה לעומת שורת הרווח?

ספציפית בקופות החולים אולי לא. אין לי מושג ולא אכפת לי. אבל הפרטה איננה הסיבה. עושה רושם שאינך מכיר את הקונספט של ביטוח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 עכשיו שלא יהיה לכם ספק זה לא משתלם כלכלית. את הכסף שיוציאו ומוציאים עליו אפשר לנצל בדרכים אחרות. אפשר לקנות עם זה עוד כמה רקטות של כיפת ברזל, לסלול כביש להתנחלות, לשלם ללא מעט אברכים או לתמוך במוזאון תל אביב. גם הפרופסור שניהלה את הדיון הייתה יכולה באותו פרק הזמן לעשות אלפי שקלים. (ואני לא מגזים בסכום) ובכל זאת, בחרו בו, מאחר והוא הנזקק ביותר לעלות ככה לדיון כדי לחשוב מה ניתן לשפר.

אם באמת אפשר להשקיע את הכסף הזה בלעזור יותר למספר גדול יותר של אנשים, אתה מביא פה דווקא דוגמה לכך שאכן המערכת הציבורית פגומה ומבזבזת כספי ציבור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 בהמשך לשיחה פרטית עם אורי אמש, כאן נמצא החוסן האמתי שלנו כעם. ההסתכלות על הכל במונחי רווח הפסד תחזק את הכלכלה ותפורר את החברה ואת הסולידריות.

או שכן או שלא. אני אומר לא.
על הכל אכן צריך להסתכל במונחי רווח והפסד. זה שמבחינתך רווח זה רק מרשרשים בכיס זה עניין פרטי שלך (ואפילו יש לומר: בעיה פרטית שלך). לאנשים אחרים יש שאיפות ומטרות נוספות בחיים.
בסופו של דבר כמות המשאבים בעולם סופית. או שתשתמש בהם איפה שזה נותן לך יותר או שתשתמש בהם איפה שזה נותן לך פחות. אף ססמה לא תשנה את זה.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

הרוב בתשובה לגלש.
אבל תסביר לי רגע את נושא הביטוח, אני די בטוח שאני מבין אותו, אבל אולי אלמד דברים חדשים, אשמח. (אין כאן ציניות)
בקופות החולים כיום, שהם גוף מבטח, נוצר מצב שבו אתה מנסה לעשות את העבודה. ברפואה לא פעם קשה להגדיר מתי נגמרת העבודה. האם זה שרשמתי אנטיביוטיקה סיים את העבודה? או שאולי אני חייב גם להסביר לאם איך להתנהל כך שהילד לא יחלה שוב? האם זה שהסברתי זה מספיק או שנכון יותר שאני אתאמץ קצת יותר ואברר האם יש מחוללים לזיהום בבית?
אם הרווח וההפסד במקום העבודה שלי מחושבים לפי מספר החולים שאני רואה, אזי מה שיותר קצר, יותר יעיל ויותר טוב.
בבריאות הנפש רואים משהו שלא רואים בקופות, נינוחות. המערכת היא בהחלט פחות יעילה, אפילו בדברים הקטנים שחבל שלא יעילים בהם. מצד שני הנינוחות הזאת מאפשרת לחולים לקבל רפואה יותר טובה.

לגבי החלק של הכסף - יותר מדי כסף על פחות מדי אנשים.
אז כאן נמצא הבסיס של הטענה. השיטה האנושית צריכה להיות כזאת שיש לה גם אתיקה של צדק אבל אתיקה של חמלה. אתה צודק לפי אתיקה של צדק, זאת עלולה להיות טעות, אבל בלי אתיקה של חמלה אנחנו עלולים לאבד את האנושיות.

לגבי הסיום, צודק הייתי צריך להוסיף רווח והפסד כספיים. (ואתה הבן אדם הכי קונקרטי שפגשתי שלא סובל מסכיזופרניה)

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אני לא מדבר על חברת ביטוח, אלא על הרעיון. הרעיון של ביטוח הוא כזה:
"דברים רעים קורים, ואין מה לעשות נגד הזה" (טימון לסימבה, מלך האריות). אנשים לא אוהבים שקורים להם דברים רעים, והם מוכנים כדי לשלם על ביטחון ותחשות ביטחון שהם מקבלים אם הם יודעים (או מאמינים) שאם יישרף להם הבית מישהו יביא להם כסף, וכו'.
אם לכולם יישרפו הבתים, אכן "המערכת עלולה להפסיד - שזה כמובן אסון כלכלי" והתשובה לשאלה "מה היא אנושיות של חברה לעומת שורת הרווח?" היא כלום, אנשים חסרי כל שגרים כמו קופים בג'ונגל ומחפשים גרגרי יער.
למרבה המזל, בדרך כלל, לא לכולם נשרף הבית, ואז אפשר לעשות טריק: יש מספיק אנשים שמשלמים על תחושת הביטחון, למקרה חירום שאף פעם לא מתרחש, כדי שאפשר יהיה לפצות את המעט שהבית שלהם כן נשרף (ונשאר מספיק מהצד כדי שמי שמנהל את כל הסיפור יוכל להיות שכן של אוהד ברק בבניין דירות יוקרה).

אבל אם הסכום שאנשים מוכנים (או יכולים) לשלם כדי לטפל בבעיה (או בכל הבעיות) נמוך (בתוחלת) מהסכום הדרוש כדי לטפל בה, שום "אנושיות" לא תעזור. פשוט אין.
אין מספיק כסף כדי לעצור את כל המחבלים ב-100%, ולעצור את הגרעין האיראני ב-100%, ולממן מספיק מכונות MRI ו-CT לכל בית חולים כדי לתפוס כל בעיה מספיק מוקדם ב-100%, ולקנות כל תרופה לכל מחלה שקיימת. אז אנשים מתפוצצים באוטובוסים, ומגלים שהם חולים במחלות כאלה ואחרות לפעמים מאוחר מדי, ונאלצים לגייס תרומות בפייסבוק בשביל "ניתוח מציל חיים שיודע לעשות רק דוקטור מה-שמו משווייץ". כי אין מספיק כדי לתת הכל לכולם.

אבל זה לא אומר שלא מטפלים במקרים שנראים "לא רווחיים" כיחידים כמו שכתבת למעלה.
מטפלים בהם ועוד איך. כל המבוטחים - שוב, לא במובן של חברת ביטוח - משלמים על מעט המקרים הממשיים.
העלות של סיכול פיגוע היא מטורפת. לא שווה להשקיע כל כך הרבה כדי לעצור מחבל שיהרוג 3-4 אנשים. אבל עושים את זה בכל זאת, ולא בגלל "אנושיות" או "סולידריות", אלא כי אזרחי המדינה מבטחים אחד את השני (כי הם מספיק מפחדים מהפיגוע ומוכנים לשלם), ואז יש מספיק כסף כדי לעצור את הפיגוע האחד הזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 בבריאות הנפש רואים משהו שלא רואים בקופות, נינוחות. המערכת היא בהחלט פחות יעילה, אפילו בדברים הקטנים שחבל שלא יעילים בהם. מצד שני הנינוחות הזאת מאפשרת לחולים לקבל רפואה יותר טובה.

בבריאות הנפש, אגב, מגיעים לחבר בקופת חולים, עם כל הביטוחים המשלימים שיש, מספר קטן של טיפולים (סדר גודל של 30-50) במחיר מסובסד (שגם לא נמוך כמו מחיר של תרופה, לדוגמה), ואחרי זה שילכו למטפל פרטי בעלות מאות שקלים לשעה. בריאות הנפש זה לא רק בתי משוגעים ואנשים שלא יכולים לשמור על עצמם נקיים...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 לגבי החלק של הכסף - יותר מדי כסף על פחות מדי אנשים. אז כאן נמצא הבסיס של הטענה. השיטה האנושית צריכה להיות כזאת שיש לה גם אתיקה של צדק אבל אתיקה של חמלה. אתה צודק לפי אתיקה של צדק, זאת עלולה להיות טעות, אבל בלי אתיקה של חמלה אנחנו עלולים לאבד את האנושיות.

אני צודק לפי הדבר היחיד שמשנה - המציאות.
אחזור על הדברים שוב: כמות המשאבים היא סופית. אי אפשר לתת הכל לכולם. כל אתיקה שמתעלמת מזה תועבה.
למחלה כזו או אחרת אולי יתגלה טיפול כזה או אחר. פטנטים יפוגו ומחירים ירדו. זה שכמות המשאבים היא סופית לא הולך להשתנות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 לגבי הסיום, צודק הייתי צריך להוסיף רווח והפסד כספיים. (ואתה הבן אדם הכי קונקרטי שפגשתי שלא סובל מסכיזופרניה)

אתה מתכוון: שלא אובחן כסובל מסכיזופרניה...

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

"זה שכמות המשאבים היא סופית לא הולך להשתנות." - כמות משאבים זה מושג מדיד, מודדים אותו מקצוענים מתחומי החשבונאות והכלכלה (שאינם כלולים במדעי הטבע...). המושג המדיד הזה, רחוק מלהיות סופי! הוא כל הזמן משתנה!! בהתאם להגדרות יצירתיות שמתעדכנות עפ"י צרכים ונסיבות משתנות, כשלשינויים תורמים בין השאר: אשראי גמיש שמרחיב ומצמצם (בהתאם למצבי רוח וצוקי העתים...), שינויים ופיתוחים טכנולוגיים, יזמות, מכפילים בנקאיים (ופירמידות...), חשבונאות כלכלה וחוקים/תקנות יצירתיים, כתמי שמש, סערות וסופות על פני גרמי שמיים במערכת הכוכבים שלנו ואף מעבר לה, תופעות של גאות ושפל בימים ובאוקיינוסים. ועדיין לא הקפתי את כל הנסיבות שכרוכות בדינמיות של כמויות המשאבים (ביחידות זמן קבועות ומשתנות).

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

הרבה פעמים אתה מביא טיעונים טובים, או נקודות מבט בריאות על עניינים שגם אתה מבין בהם (או נכנס לעומקם) וגם חשובים לכולנו.

מאידך אתה חוזר המון פעמים על משהו שבעיני הוא כבר בגדר קלישאה:

"חוזקניו/השרדותינו כעם/אומה נמדדים ב X ולכן אם X בסכנה הרי שגם אנו בסכנה".

זו חשיבה מאוד מיושנת; חשיבה שקשורה לעידנים שעברו ולשלבי התפתחות של אומה בחיתולים. מהות הקמתה של מדינה שהיא חברה, חברה שהיא מדינה וכל שאר השילובים היא לא רק "זונות וגנבים עבריים" כפי שאמר המשורר הלאומי (יש גם יש לנו) אלא מעבר הלאה מעבר למשוכה הפסיכולוגית של "אנו חזקים רק אם אנו בכל זמן נתון קיר ברזל של מוסר טהור".

אפתיע אותך ואומר שבחברות בנות קיימא (ואני חושב שהחברה הישראלית היא כזאת, ולא רק משום שאנו מוקפים פראים צמאי דם הסוגדים בצורה מעשית לדת שאלימות היא אבן יסוד בה) ישנו מצב מתמיד של שאיפה אוטופית לטוהר מידות, או לנקיון מוסרי, ובו בזמן מצב תמידי שבו המציאות היא הפוכה. חברה נורמאלית מתקיימת כאשר בתוכה "נדנד" תמידי (רצוי מאוד איטי) מקצה לקצה: מסוג של ערבות הדדית ונכונות להקרבה, וכלה באידבידואליזם קיצוני ונהנתנות. רוצה לשמוע משהו? העניין הזה של הקומוניזם במחצית המאה העשרים כסוג של דיבוק מאוד עניין אותי. היה לי "מזל" והיו במשפחתי אנשים מהמעגל הראשון שהיו קומוניסטים - קנאיים יותר או קנאיים פחות...

אני מדבר פה על אנשים שעודדו אבות ודודים לא להתנגד להליכי קולקטיביזציה שגזלו מהם רכוש שהיה שלהם בדין. אנשים שביטלו עתצם בשביל החברה: הפחיתו ממעמדם החומרי, או החברתי בכדי להיות "קומוניסטים טובים". האמינו בסיסמאות (בנקודות זמן מסויימות: אפילו בכנות), פעלו כנגד הלאום או הדת וחלקם אפילו נאסרו לפרקים או נרדפו.

עכשיו לשורה התחתונה: ישנם אנשים שטועים לחשוב כאילו היה מדובר על דור של אנשים שהיו מין "אידאליסטים טהורים": תור זהב אבוד של אנשים שהיו בנים למשפחות שיכלו להרשות לעצמן לשלוח אותם ללימודים בחו"ל, להתחמק משירות צבאי ובכלל לפנק אותם, אבל בחרו להיות מין "חלוצים". שוחחתי אתם המון: חלקם הגיעו לשלב של ביקורתיות בריאה כלפי עצמם והדרך שלהם בעבר - רובם לא נעצרו לשפוט עצמם אבל סיפקו בשיחמה תובנות כנות על "מה שהיה". אתה יודע מה למדתי? למדתי שב"שעתו" האנשים הללו היו בעצם נהנתנים לא פחות מאלה שכיום בגיל עשרים חולמים על "אקזיט" בגיל 25! "בזמנו" להכניס לכנסיה, להכאיב ללאומנים או להציק לבורגנים היה "אקזיט" של ממש. הם נהננו מזה - זה הזין אותם. הם לא בזו לחיי החומר, הם פשוט נהנו "חומרית" מהבוז הזה. הם היו בצד השמאלי של נדנדת אינדבידואליזם וסיפוק עצמי. לא הייתה באמת "אחדות הפועלים" או ":ערבות הדדית" מהמקום הרגשי עליו אתה מדבר: זה היה אוסף של אינדבידואלים שנהנו ממה שהם עשו או חשבו. הם חשבו שהשיטה תיטיב עמם ולכן פעלו למענה. הם לא שונים ממי שמפריט כיום שירות זה או אחר: כולם חושבים שיהיה טוב יותר אם זה יקרה. כולם חושבים בסופו של דבר על חלקת האלוהים הקטנה שלהם... אין פה יותר מדי ממה שקשור בפילנטרופיה טהורה. יש תנודתיות איטית מפה ולשם... עכשיו אופנתי לדבר על הפרטה כעל סוג של אסון. מחר יהיה ההיפך. אם אתה אופורטוניסט אתה יודע לשים את עצמך כל פעם בצד הנכון של הדיון. במציאות? אתה אישית? אתה בסופו של דבר אינדבידואליסט כמו כולם. גם כאשר אתה "נותן מעצמך".

.

אם לא מעט משכתבת אני מסכים.
אני לא חושב שהם, אלו בעבר היו שונים מאיתנו.
ולא אני לא רוצה חברה קומוניסטית. בסופו של דבר אני בעד שוק חופשי.
ואני לגמרי רואה זאת כמטוטלת. אין לי ספק שסוציאליזים כפי שהוא נראה בחברות הממשלתיות הגדולות.
קרי וועדים חזקים ויעילות נמוכה אין שום ערך. וגם אין לי ספק שתוצאה של הפרטה, כזאת שתתייחס לכל מנקודה של רווח הפסד כלכליים אז אנחנו נתפורר. (אם לא אכתוב כלכלי, יפסטנו אותי)
וכן אני אינדבדואליסט שרוצה לחיות טוב אפילו טוב מאוד.

אבל אני ממשיך להתעקש שבמקרה הפרטי שלנו, קרי עם ישראל שחי בארץ ישראל, ברגע שנפסיק לשאוף להיות חברה ערכית ונפסיק לכוון לשם אז נתפורר.
מאחר ושנינו מסכימים שבמקרה שנפסיד אז שיר אחר של המשורר הלאומי יהפוך להיות רלוונטי - על השחיטה. ומאחר ולאויב יש אין ספור פעמים בהם הוא יכול לנסות להלחם והוא צריך לנצח רק פעם אחת, הרי שאם לשיטתך הקיום שלנו כאן הוא רק נגזרת של הגודל של הטילים שיש במחסנים שלנו או החוסן של הכלכלה שלנו המאפשרת את רכישת הטילים הללו. אזי בשלב מסוים הם יסגרו את הפער.
כי אם כל מה שנדרש זה נשק מפר איזון, אזי הם ימצאו את הדרך להפר את האיזון הזה.

אז למרות שאני אינדבדואליסט ונהנתן. (אני באמת כזה) אני מאמין שבבסיס הדבר יש כאן מאבק על ערכים מסוימים, אם נצליח לשמור על הערכים הללו. אם נצליח מצד אחד להיות חזקים מאוד פיזית, להכות חזק מאוד כשצריך. אבל מצד שני נשאף להקים כאן איזו שהיא חברת מופת. אזי למרות שתורת המשחקים נגדנו בכל זאת נשאר כאן.

לקח לי זמן להבין שאורי צדק, אני באמת שלומיסט.
לא כי אני חושב שאפשר להגיע לשלום עם הערבים, אי אפשר, אלא בגלל שאני באמת מאמין שאם לא נשאף לאיזה שהוא אידאל אמתי אז נפסיד.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אני מניח שבין השאר משום שהשלומיסטים הרבה פחות מסוכנים מהטרנד של השנים האחרונות "מפלגות המצברוח" - השלומיסטים היו אנשים עם מצברוח שהצביעו עבור מפלגות שוודקא היה להן קו אידאולוגי... היום אנשים שדווקא יש להם אידאולוגיה מצביעים למפלגה שהיא כולה מצברוח... זה מצב מסוכן הרבה יותר.

אני טוען מאז ומתמיד שאין בחיים יותר מדי "פסגות" של דברים אוטופיים - רק המון שאיפות להתקרב לאידאליים כאלה: שאיפות שהן מנוע טוב, כל עוד לא הופכות לפולחן.

זה איפושהו מזכיר במשהו את ההתבוננות אחרוה אל עבר הרואי אגדתי של היהודים במאה השישית לפני הספירה: ביושבם בגלות ובחורבן, אחרי משהו כמו מאה שנה + של מדינה יהודאית של ממש ואולי חמישים שנות מונותאיזם של ממש, הם חיברו את הסאגה המפוארת שממלאת את הספרים בראשית-מלכים א'. זה היה חיובי משום שזה ייצג שאיפה שלהם לחידוש ימי קדם מפוארים. הבעיה הייתה שהעבר ההרואי הזה היה בדוי מבחינות רבות, ולכן השאיפה ל"חידוש תפארת בית דוד" לא הייתה מעשית, בעוד שהיא הפכה לפולחן.

אני מהמר שבינך ובין עצמך אתה יודע שהשאיפה שלך ל"שלומיזם" אינה פולחן. הבעיה היא שכלפי חוץ אתה מודה בכך שזו אמונה של ממש. זה יוצר רושם שישנם רבים וטובים שמאמינים באמת ב"שלומיזם" ולכן שזו אמונה לגיטימית. כאן מצטרפים לעגלה אלו שנכנה people that are not much of a thinkers ופה אנו מאבדים שליטה. אין עוד איזון בין חשיבה הגיונית המלווה בידי "מצליף" שלומיסטי. יש אמונה שלומיסטית שלכל היותר מרוסנת מדי פעם בידי מצליף של הגיון.

הסכנה בשלומיסטים היא לא עצם היותם כאלה אלא העובדה שהם עוסקים במסיונריות ומגייסים לדת המאוד לא יציבה הזו גם רבים שלא בנויים להכלל בה.

.

אני לא אחראי על מי שעולה לעגלה.
אבל כמו שאני לא חושב שיש מציאות כלכלית בריאה שנשענת על עקרונות קומוניסטיים, אני גם לא חושב שיש פרטנר כפי שמציירים אותו בשלום עכשיו.
אבל אם נחזור לנושא הכלכלי, שהוא הסיבה שלשמה התכנסנו בדיון הזה.
השאיפה חייבת להישאר, בעולם הזה שבו המוכשרים נהיים עשירים ושיש בו עניים חייבים להיות גם הבלמים. והבלמים שעל פניו נראים לא הגיוניים - ויכולים להתבטא בניסיון לעזור לחסר המזל שלקה בסכיזופרניה, הם אלו שלשיטתי מחזקים אותנו באמת.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

כי אם זה מעבר לעבודה בתצורה שבקופ"ח / ביה"ח הכלליים זו לא בדיוק הפרטה

ראשית, אני לא מומחה בתחום. רק ממה שלמדתי בשבועות האחרונים.
במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תחום בריאות הנפש נשאר בידיים של המדינה.
ויש עם זה לא מעט בעיות, כאשר הדוגמה הבולטת ביותר היא מצב המבנים.
יש בזה גם לא מעט יתרונות, ברוב המקומות מצליחים לעשות רפואה.
בשנת 2000 עבר חוק מהפכני של סל שיקום לנפגעי נפש. מהחוקים הסוציאלים היותר טובים והיותר מרשימים של מדינת ישראל.
החלק היפה בחוק הזה, שאת ביצוע העבודה עצמה הפריטו. ההוסטלים לפגועי הנפש נמצאים בידיים של עמותות שמוכרות שירותים למדינה. משרד הבריאות מפקח, אבל בעצם גם המשתקם מפקח, שכן יש לו את היכולת לבחור את ההוסטל שלו.
בריאות הנפש בקהילה ובתי החולים הפסכיאטרים הם בבעלות משרד הבריאות. כך קורה מצב שחולה שמבוטח לטובת העניין במכבי, עם ביטוח משלים, במקרה של סכיזופרניה יטופל על ידי משרד הבריאות.
יש רפורמה בדרך, והשאלה היא מה תהיה התוצאה שלה.
הנסיון של ההפרטה של בתי החולים הפסכיאטריים די כשל, המקרה הקיצוני בנווה יעקב מסביר את הבעייתיות של אשפוז חולים קשים בידיים פרטיות.

יש סיכוי שההעברה לידיים של הקופות יעשה טוב לשירות.
בעיקר אם במקרה הזה המדינה לא תתנער מאחריותה להיות רגולטור.

בעצם אם אצייר את הקו של מה המקום שבו ברור לי שחד משמעית לא יכולה להיות הפרטה מלאה - זה בכל הקשור לטיפול בחסרי ישע. בין אם מוגבל, חולה פסיכאטרי או אסיר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

http://www.themarker.com/consumer/health/1.1692771

כיום המצב הוא שרוב הטיפול בחולי הנפש נעשה לכאורה דרך שרותי המדינה ישירות.

גוף ממשלתי שלא עושה חשבון לאף אחד יכול אולי להקדיש שעתיים לחולה 'מעניין' אבל להזניח במקביל 3 חולים שגרתיים וברי טיפול שיכלו להרוויח אם הצוות בדיון בן השעתיים היה מקצה מחצית מהזמן לשיחת אבחון עימם. [נאמר ששהו בחדר במשך שעתיים 6-7 רופאים, פסיכולוגים ועו"סים מורשי טיפול - הרי שדיון ארוך דיו של שעה היה משחרר למערכת 6-7 שעות טיפול אבחון!]

גופים ממשלתיים שחשים כי הקופה תמיד תתמלא יש מאין - יראו בעיקר 'חולים מענינים', יאריכו אשפוזים שמיצו עצמם, יקדישו זמן רב לבירוקרטיה וקומבינות ומחוץ לשער יוותרו הרבה חסרי ישע שזקוקים למערכת הזאת ולא זוכים לה בשל העדר יעילות.

קליטה של מטופל בריאות נפש למערך יכולה להגרר היום על פני שתיים שלוש פגישות עם עו"ס, מלוי חוזר של שאלונים, אינטייק פסיכולוגי, אינטייק פסיכיאטרי ישיבת צוות ובסה"כ חצי שנה עד ואם שיזכה להתחיל לקבל טיפול. חלק גדול מהאנשים הללו יכלו להתמיין בתום פגישה ראשונית בת שעה למסלול טיפול יעיל [רפואי-תרופתי/פסיכולוגי קצר מועד/ התערבות בסיבתם ע"י עו"ס / פסיכולוגי ארוך טווח וכן הלאה]

כשפסיכיאטר רואה סכיזופרן באופן פרטי - הוא משחרר אותו למעקב אמבולטורי עם המלצה לתרופה אחרי שעה. [במיון הוא עושה את זה לפעמים אפילו בפחות זמן]. כשאותו פסיכיאטר מ'הפרטי' או מהמיון רואה את אותו אדם במסגרת מרפאה בלתי מופרטת - הוא פתאום נזקק לצבא של עו"סים, אדמיניסטרטורים, אחות ומניקוריסטית כדי לתת את אותה המלצה תוך שבוע שבועיים. זה נראה 'יסודי' אבל זה לא.

העברת השרות לקופות תוציא יותר אנשים שלא צריכים להיות בבתי החולים מהחדרים הטחובים ותגרום לבתי החולים להתחרות, להתייעל וכן... גם לרדוף אחרי תורמים שיחליפו סוף סוף את הקסרקטין המנדטורי במשהו מכובד יותר.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה גוף ממשלתי שלא עושה חשבון לאף אחד יכול אולי להקדיש שעתיים לחולה 'מעניין' אבל להזניח במקביל 3 חולים שגרתיים וברי טיפול שיכלו להרוויח אם הצוות בדיון בן השעתיים היה מקצה מחצית מהזמן לשיחת אבחון עימם. [נאמר ששהו בחדר במשך שעתיים 6-7 רופאים, פסיכולוגים ועו"סים מורשי טיפול - הרי שדיון ארוך דיו של שעה היה משחרר למערכת 6-7 שעות טיפול אבחון!] גופים ממשלתיים שחשים כי הקופה תמיד תתמלא יש מאין - יראו בעיקר 'חולים מענינים', יאריכו אשפוזים שמיצו עצמם, יקדישו זמן רב לבירוקרטיה וקומבינות ומחוץ לשער יוותרו הרבה חסרי ישע שזקוקים למערכת הזאת ולא זוכים לה בשל העדר יעילות. .

בפועל זה לא נראה כך.
אבל הדיון החל שלשום. אתמול בשיחה עם מנהלת בית החולים. (שיעור מתיש על פסיכודינמיקה ועוד שקרים של פרויד) שאלתי אותה מה דעתה על הרפורמה.
היא די מייחלת לה, אז כנראה שאתה צודק.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 . (שיעור מתיש על פסיכודינמיקה ועוד שקרים של פרויד) .

אתה מתעב את פרויד. קגנס לא סובל את יונג. לסטונד בכלל יש שיטות תרפיה משלו. מה נסגר אתכם שם בשמאל? ככה אתה רוצים להקים 'גוש'?

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אבל לא נגד לפתוח אותו לשוק הפרטי.
כל רפואה צריך שלאזרח תהיה אפשרות בחירה בין רפואה ממשלתית לרפואה פרטית.
בקיצור נגד הפרטה שפרושה סגירת הרפואה הממשלתית והעברתה לידיים פרטיות, בעד פתיחת השוק ליזמים פרטיים.

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur