08-01-2013, 16:26
|
|
|
חבר מתאריך: 07.09.06
הודעות: 423
|
|
חיל האוויר עושה לי עוול.
בתור אחד שמאוד אוהב (בצורה כללית) את הצבא ומערכת הביטחון, תמיד "סינגרתי" את אותם גורמים כשחיילים או נערים בני גילי יצאו נגד המערכת והתלוננו על הקשיים.
לצערי הגיע השלב בו גם אני נחשפתי לזוועות הבירוקרטיה וההליכים שבמערכת המעוותת הזאת שנקראת צה"ל.
אני אשתדל לקצר:
ילד ביטאון, שרוט בצורה קשה, רכבת למסדר הכנפיים כל חצי שנה, מאוד מאוד מאוד רוצה להגיע לקורס טיס.
לאחר הצו ראשון השגתי נתונים כאלה: פרופיל 97 , קב"א 56 ודפ"ר 70/80 (משתנה כל הזמן באתר שלהם).
התחלתי את תהליך המיון, עברתי את המיונים לצוות אוויר, את ירפ"א א' חלק א' (סימולטורים, פסיכוטכני ושאלון אישיות) וירפ"א א' חלק ב' (סימולטורים), ואז זומנתי לירפ"א ב'.
נכנסתי לשיחה עם פסיכולוגית, שאמורה להימשך כ-20-30 דק' (כך היא נמשכה אצל כל מי שהיה איתי), רק שאיתי השיחה נמשכה 5 דקות מקסימום.
במהלך השיחה היא שאלה מספר שאלות מצומצם מאוד, שאלות כמו למה אני עושה רק 3 יח"ל במתמטיקה (דבר מאוד אבסורדי במידה וזה מהווה גורם מכריע בהחלטתם האם להעביר אותי שלב או לא, כיוון שבחדר ליד תלויה כתבה ממוסגרת על בחור שהתגייס לקורס טיס בלי תעודת בגרות כלל וסיים אותו בהצלחה), או שאלות שמתבססות על דברים שכתבתי בשאלון האישיות בירפ"א א'. לדוגמא, נשאלתי (בירפ"א א') האם התנדבתי אי פעם באיזושהי מסגרת או האם אני מתכוון להתנדב בעתיד. עניתי שלא, אבל לא מזמן נפתחה כלבייה בחולון ואני מתכוון להתנדב שם. היא לקחה את זה, ושאלה "למה לא התנדבת עד עכשיו?" . לא נלחצתי מהשאלה ועניתי שאני בדיוק מסיים תקופת בגרויות לחוצה, ובנוסף העמותה נפתחה לא מזמן ואני מתכוון להתנדב בזמן הקרוב.
השיחה הסתיימה ולאחר כמה דקות הודיעו לי שלא עברתי לשלב הבא.
מיד ניגשתי לפסיכולוגית כדי לשאול מה אוכל לעשות כדי לשנות את זה/לערער והיא ענתה שעליי לחכות שלושה חודשים ואז לערער במכתב.
כך עשיתי, המתנתי שלושה חודשים ושלחתי מכתב ערעור מאוד מפורט שכתבתי מהלב ובו הדגשתי את כל הסיבות שאני חושב שמצדיקות צ'אנס נוסף בשבילי.
נעניתי בשלילה, במכתב שחתום על ידי קצינה בדרגת רס"ן, אז כתבתי עוד מכתב, שלחתי והם החזירו לי תשובה שעליי לחכות שלושה חודשים נוספים בין ערעור לערעור.
בינתיים, יש לי חבר שהתגייס לא מזמן ומשרת באותו בסיס של הירפ"א.
לפני כמה ימים הוא חזר באוטובוס הביתה עם כמה בנות מהבסיס, דיברו קצת ואז התברר לו שהן אלה שקוראות את מכתבי הערעור (חיילות בנות 19, פקידות ללא שום הכשרה). הוא שאל איך זה הגיוני, כיוון שסיפרתי לו שעל מכתב התשובה חתמה רב-סרן, והן ענו שהן קוראות את המכתב, לוקחות אך ורק נתונים יבשים, זאת אומרת שתי שורות, מעבירות לרב סרן, שמקבלת החלטה על סמך אותם נתונים יבשים (שמה כבר יכולים לשנות? אלה אותם נתונים שבגללם נכשלתי!) וחותמת על מכתב תשובה.
בנוסף, הן שאלו את חבר שלי איך קוראים לי, כי הן זוכרות את השמות של כל המערערים, אז הוא ענה להן, ומה שהיה להן להגיד זה "הוא??!! טל?!! החופר הזה!!!?! כתב מכתב של שני עמודים!!!"
מסתבר שלא הצלחתי לקצר לכם, אבל הנקודה שלי היא, מה לעזאזל קורה פה ומה אני צריך לעשות? איזה מין נוהל דפוק זה שמלש"ב עם נטו רצון טוב ומוטיבציה לשירות משמעותי, כותב מכתב של שני עמודים, ואף גורם מוסמך לא באמת קורא אותו, אלא שלוקחים שוב את הנתונים היבשים ומודיעים לו שהערעור לא התקבל!
איך קצינה בדרגת רב סרן יכולה להיות כל כך חצופה ולחתום על מכתב תשובה, כשהיא בכלל לא קראה את הערעור שלי, ועוד לכתוב בתשובה שלה "קראתי את מכתבך בעיון, אך לצערי......"
מה עליי לעשות? בלהט הרגע עם כל העצבים והרגשת ההשפלה אפילו המילה "בג"ץ" עלתה בראשי.
אשמח לשמוע את דעתכם הכללית על העניין.
|