צרפת משחררת את מתכנן רצח יעקב ברסימנטוב

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4331202,00.htm

אמור להשתחרר ולחזור ללבנון לעבוד כמורה.
אני לא זוכר אם הרוצחת עצמה נתפסה, אבל ברור שאבטחת השליח ברסימנטוב ז"ל היתה לקויה באותה עת לצערנו.

"....יעקב בר סימנטוב נרצח בתחילת אפריל 1982. מתנקשת ארבה לו בכניסה לבניין הדירות שבו התגורר בפריז וירתה בו, והוא נפל מתבוסס בדמו לעיני אשתו וילדיו. לדיפלומט הישראלי, שנפגע מירי בראשו, לא היה סיכוי. ."

http://malam.cet.ac.il/ShowItem.asp...254206&lang=HEB

באותה תקופה היתה מלחמה שלמה ברחבי אירופה בין המוסד לארגוני הטרור, למיטב זכרוני נפגעו ונהרגו גם מספר אנשי מוסד ומצד שני חוסלו ונפצעו לא מעט מחבלים. אם למישהו יש גישה לאטלס כרטא, יש באחד הכרכים מפה די מפורטת איפה ומתי היו האירועים הנ"ל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/762/292.html



ב-8 בספטמבר 1969 יצאה אל הפועל סדרה משולבת של פיגועים נגד שגרירויות ישראל בהאג שבהולנד ובבון שבגרמניה ונגד משרדי חברת אל על בבריסל שבבלגיה. שלושה עובדי אל על בבריסל נפצעו.

ב-4 במאי 1970 נהרג נציג ישראלי מירי בקונסוליה הישראלית באסונסיון שבפרגוואי.

ב-28 במאי 1971 הקונסול הישראלי באיסטנבול, אפרים אלרום, נרצח בטורקיה.

ב-19 בספטמבר 1972 הנספח החקלאי בלונדון, עמי שחורי, נרצח בבריטניה.

ב-28 בדצמבר 1972 השתלטו ארבעה חמושים על שגרירות ישראל בבנגקוק שבתאילנד. שישה עובדי שגרירות נלקחים כבני ערובה ומשוחררים כעבור פחות מיממה.

ב-1 ביולי 1973 נורה למוות נספח חיל האוויר בשגרירות בארה"ב, יוסף אלון, מירי ליד ביתו בוושינגטון.

ב-13 בנובמבר 1979 נפצע השגריר בפורטוגל ונרצח איש ביטחון של השגרירות בליסבון.

ב-10 באוגוסט 1981 הושלכו שתי פצצות אל שגרירות ישראל בווינה וקשישה אוסטרית נפצעה. מאוחר יותר באותו יום נשמעו שני פיצוצים בנציגות ישראל באתונה שביוון.

ב-3 באפריל 1982 נרצח הנספח בצרפת יעקב בר-סימנטוב מחוץ לביתו בפריז.

ב-4 ביוני 1982 נורה בראשו ונפצע שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, בצאתו ממלון בלונדון. הפיגוע הצית את מלחמת שלום הגליל.

ב-23 בדצמבר 1982 התפוצץ מטען בבניין הקונסוליה בסידני שבאוסטרליה. שני בני אדם נפצעו.

ב-28 ביוני 1984 התפוצץ מטען ליד חדר המלון ששימש את הנציגות הישראלית בקולומבו שבסרי-לנקה.

ב-4 באוקטובר 1984 התפוצץ מטען במגרש חנייה של שגרירות ישראל בניקוסיה שבקפריסין.

ב-20 באוגוסט 1985 נורה למוות עובד שגרירות ישראל במצרים, אלברט אטרצ'י, בזמן שנסע במכוניתו בקהיר.

ב-19 במרס 1986 נרצחה אתי טלור, אשתו של עובד השגרירות בקהיר. שלושה עובדי שגרירות נפצעו.

ב-7 במרס 1992 נרצח אהוד סדן מהתפוצצות מטען שהוצמד למכוניתו באנקרה שבטורקיה.

ב-17 במרס 1992 נרצחו אנשי סגל דיפלומטי ישראלים מפצצה שהרסה את בניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס שבארגנטינה.

ב-26 ביולי 1994 התפוצץ מטען ליד שגרירות ישראל בלונדון. כמה אנשי סגל דיפלומטי נפצעו.

ב-22 בספטמבר 1997 נפצעו שני אנשי ביטחון בשגרירות ישראל בעמאן שבירדן.

ב-17 בפברואר 1999 פרצו כ-100 מפגינים למשרדי הקונסול הישראלי בברלין שבגרמניה, חמושים בפטישים ובסוגים אחרים של נשק קר. שלושה מהמפגינים נהרגו מירי מאבטחים לאחר שלקחו בת-ערובה וניסו להשתלט על כלי נשק.

ברסימנטוב לא היה חמוש , למרות כי אמור היה להיות חמוש,
למחבלת היה מעצור בשני נסיונותיה הראשונים,ברסימנטוב נפגע מהכדורים שלישי -רביעי,
בנו שהגיע בעקבות הרעשים, עקב אחר המחבלת בנסיגתה עד שאיימה עליו באקדח,
בזכות עדות הבן על ישבנה הגדול ,זוהתה המחבלת,ויותר מאוחר נראתה-כנראה- בשירות המחבלים בלבנון.

המחבלת פיספסה שני כדורים ראשונים,אח"כ פגעה בו שלושה כדורים.
הבן שנסע על אופניים בסמוך,הגיע לשמע הרעש,ועקב אחרי המחבלת המתרחקת, עד שאיימה עליו באקדח,
בחקירתו סיפר כי התרשם מהישבן הגדול שלה,דבר שהביא לזיהויה,
כעבור כמה שנים צרפתי שהוחזק כבן ערובה בלבנון,סיפר כי התרשם מהישבן של שומרת שלו,זו היתה המחבלת זקלין אסבר,נוצריה,השייכת לאירגון קטן,ששיתף פעולה עם החזית לשחרור פלסטין.
יותר מאוחר הצרפתים פיספסו אותה כשביקרה בשוויץ.
בישיבה להפקת לקחים בשגרירות,צויין כי ברסימנטוב טעה כשלא שבר שיגרה,ובזה שלא היה חמוש,נוהג שהיה קיים.
מתכנן הרצח עדיין לא שוחרר,הדבר צריך אישור שר הפנים הצרפתי.
[תגובתי זו כנראה יותר מדויקת מתגובתי הקודמת]

א. אם היה חמוש, האם היה מסוגל להגיב ולפגוע? מסופקני.
ב. כאשר מתנקש הוא כבר מוכן לירי (כדור בקנה ולא נצור) ולך יש האקדח נצור והכדור לא בקנה, השניות כאן גורליות והיתרון הוא לטובת המתנקש.
ג. כאשר ישתחרר, אז אפשר יהיה לסגור איתו ואיתם את החשבון...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כך טען יוסי מלמן כבר ב- 2003.
http://www.haaretz.co.il/misc/1.924440
למיטב זכרוני העובדה שבר סימנטוב היה איש המוסד התגלתה כאשר שמו הופיע על קיר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין ב- מ.מ.מ בגלילות.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

בדף הנופל שלו ב"יזכור" לא מופיע שיוך ארגוני:
http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=98719

אבל, אם מקליקים על "הנצחתו באנדרטאות" (אי אפשר לתת קישור ישיר) מקבלים בין היתר את אנדרטת קהילת המודיעין בגלילות, הנגישה לציבור הרחב.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

http://malam.cet.ac.il/ShowItem.asp...254206&lang=HEB

http://www.iba.org.il/bet/?entity=902578&type=1

בלבנון מפגינים נגד עיכוב שחרורו של רוצח הדיפלומט בר- סימנטוב

חדר החדשות | 17:52 ,19.01.13

מחו על עיכוב שחרורו של המחבל הלבנוני ג'ורג' עבדאללה, שרצח את הדיפלומט הישראלי יעקב בר- סימנטוב לפני כ-30שנים

בצור שבדרום לבנון הפגינו כ-150 בני אדם מול הבסיס של הכוח הצרפתי ביוניפי"ל, ומחו על עיכוב שחרורו של המחבל הלבנוני ג'ורג' עבדאללה, שרצח את הדיפלומט הישראלי יעקב בר- סימנטוב. בית משפט צרפתי אישר החודש לשחררו אחרי כמעט 30 שנה בכלא, בתנאי שיגורש מצרפת. ואולם, בימים האחרונים דחה בית המשפט את מועד השחרור ל-28 בחודש, צעד שעורר מחאה בלבנון. ראש ממשלת לבנון, מיקאטי, מתח ביקורת על העיכוב וכינה אותו "החלטה לא מוצדקת". עבדאללה הורשע ברצח בר-סימנטוב וכן ברצח הנספח הצבאי האמריקני בצרפת.

מי שירה את הכדורים הקטלניים זאת היתה אישה...עם תחת גדול (כך כינו אותה)
היא כמעט ונתפסה, אך בסופו של דבר נעלמה (אולי נפגשה עם אבותיה)...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו