שלום רב לכותבי וקוראי הפורום.

להלן הצעה: אני מבקש להוריד את כל המילומניקים עם שיחרורם מצה"ל לדרגת טוראי.

להלן ההסבר:

1) בשבוע שעבר הייתי בשירות מילואים, צחוק הגורל שהמערכת הצבאית ביקשה להעלות את הקבוצה שאני נמנה עליהם בדרגה. מאז שיחרור מהסדיר לפני כמעט 20 שנים אלו אותם הפרצופים שתמיד מגיעים למילואים בין אם במלחמה ובין אם בשלום.

2) רובם בעלי השכלה אקדמית לחלקם תואר שני או יותר, הממוצע השכרי הרבה מעבר לממוצע, בשבוע שעבר כ- 80%+ בחרו לא להשאר בבסיס אלא לצאת ברכב הליסינג כל יום הביתה (מעל 200 ק"מ הלוך חזור בכל יום).

3) שבוע שעבר הגענו לבסיס סדיר של הצבא, לארוחת הערב נישארנו ~ 5+ חיילים. בבסיס באופן קבוע עשרות חיילים לפחות בשלבי טירונות מתקדמים, צוות סדיר ענק וכמה חיילי מילואים שנשארים בסיס.

4) התנדבתי לעבודת המטבח: מה כבר יכול להיות: היינו 5+ בארוחת ערב בבסיס, האוכל זוועה, למעט דני של שטראוס שאר האוכל זבל לחלוטין. חשבתי יתנו לי לנקות את השולחן שלנו ואולי לשטוף 5 צלחות ומזלגות - לרס"ר המבטח היו תוכניות אחרות: הוא חושב שאנשי המילואים צריכים ללווות את המטבח שלו יומם ולילה ובכל רגע נתון תורן מטעמינו צריך להיות נוכח במטבח. עד הערב עמדתי וקרצפתי סירי לישה ענקיים.

5) מיותר לציין שבשיחת הבוקר הסכמנו שאנחנו לא רוצים יותר לא מדובשם ולא מעוקצם - אין לנו שום בעיה בכל ארוחה לעלות על רכבים אישיים ולצאת לקצרין לאכול.

6) סא"ל שבא לדבר אתנו הדגיש את המספר 555- שזוהי העלות הממוצעת של יום מילואים, בקבוצה שלי המספר גבוה יותר, ובכל זאת, משהו בבסיס הזה חושב שזמנו של המילומניק הוא הזול ביותר למערכת ולכן לאחר ארוחת הצהרים יש לשלב אותו בעבודות מטבח אל תוך תוך הלילה.

7) הדרגה הממוצעת גבוה בלפחות 5 דרגות מדרגת הסדיר הממוצעת בבסיס - אז מה לעזאזל מעניינת הדרגה של איש המילואים? הרי ברור שדרגתו היא הנמוכה ביותר בבסיס אם הוא נדרש ללכת לעבודות מטבח.

8) ברב הבסיסים, החל מדרגת סמל אין שמירות ואין מטבחים - אז איש המילואים בוודאי חייב להיות מתחת לרמה זו.

9) רב המילואמניקים עזבו עבודה בשכר גבוה על מנת להתייצב לשירות, לחלקם ילדים קטנים בבית שהאישה מתמרנת על מנת שיצאו למילואים ולכן זו פעילות חשובה ביותר שלא ישכחו כיצד לקרצף סירים על שום 5 צלחות האוכל שקבלו בארוחת הערב.

10) אחת מחיילות הסדיר הלינה על השכבתם לישון של 2 נהגי תובלה במי"ל על הארץ וזה בבסיס עם המון חיילים - משהו לא התבייש לתת לישון תחת כיפת השמיים ל- 2 חיילים מילואים שאינם ברי גיוס ע"פ גיל - מה היה קורה לו משהו בבסיס הזה היה מארגן להם חדר לישון בו? הרי חייל שיצא הביתה ניתן בקלות לגלגל בשקית אשפה גדולה את המצעים ולתת לאחרים לישון על מיטתו.

11) לעניין המגורים: לו אני מפקד כלשהו בבסיס אני שולח הביתה לכל הפחות את : א) המב"ס, ב) רס"ר הבסיס. הלינו אותנו בחדרים בהם חלק מהחלונות מרוסקים, באחד מהשירותים צינור הביוב בכיורים לא מחובר לביוב אלא נשפך לארץ (מי שהלך לחרXן ולאחר מכן שטף ידיים - הזוהמה נשפחת לארץ), בדלתות מרוסקות לחלוטין הידיות - רוח פרצים מתיכה את הדלתות במשקופים - ב- 04:00 כולם שנשארו לישון נעורו בשל רוחות הפרצים שריסקו את הדלתות בחדרים עם החלונות המרוסקים. האוכל במטבח מתחת לכל ביקורת ולא ראוי למאכל אדם. בחדרים כמעט ולא ניתן למצוא נקודות חשמל שעומדות בתקן בטיחות מינימלי בחשמל, רב הפלורסנטים לא דולקים.

לא יתכן שמב"ס ורס"ר המטבח לא מודעים חמצב הגרוע של החדרים,

12) אני מציע לאור כל האמור דלעייל, להוריד בדרגה לדרגת טוראי כל מילומניק ולהבהיר לו כי הוא הכח אדם הזול ביותר של המערכת. המערכת מצפה ממנו לשמש כטירון בבסיסי צה"ל - לקבל את השירותים שלא ראויים לבהמה וכן להיות עובד "שחור" של כל ילד בן 19 במטבח לפי רצונו הבלעדי.

תכל'ס גם אני כמובן - כמילואימניק - נתקלתי ואכלתי חלק נכבד מהחרא שאכלתם במילואים, אבל אתה לדעתי אתה צריך לישון על זה עוד קצת. לא הכל כזה גרוע - ואם כן, אז מראש אני אומר לכם שכנראה הבעיה היא אצלכם בפלוגה, או במי שעומד בראשה...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

בחיי נדבקתי בדיזנטריה (מחלת מעיים זיהומית קשה)רק פעמיים בחיי....
למרות שהסתובבתי ברחבי העולם ואכלתי במאות מסעדות שונות.........

והייכן תתפלאו:

פעם הראשונה בטירונות במחנה 80 (אחד הטירונים נפטר בבית החולים !)

פעם שניה במהלך שמ"פ בצה"ל.


בושה וחרפה לצה"ל,

נ.ב.

במחלה זו סובלים מכאבי בטן ועשרות שלשולים מימיים במהלך היממה...במידה של הזנחה התוצאה הינה התייבשות קשה ואף מוות .
ומקרי המיתה בארצות הלא מפותחות -לדוגמא הודו ובנגלה דש הינם גבוהים

חבר, יש כאן נערים לפני גיוס!! הפחדת אותי עכשיו

והיה סוג של סבב(3 ימים של משימות ויום של מטבח).לי אישית איכשהו לא יצא להיות במטבח.אבל אמרתי לעצמי מראש שסוג כלשהו של נסיון להעביד אותי ייגמר בקצב עבודה מינימלי.
לפני כמה שנים שלחו אותי לעבודות בימ"ח של הגדוד ואנשי קבע הבטלנים ניסו לעשות מאיתנו המילואימניקים איזה סוג של כוח עבודה זול.אבל מהר מדי הבינו שזה לא יעבוד להם(למשל הורדת פלטות בזוקה מ 50 טנקים - מצטער גבר אני לא מלגזה של מניטו).העניין של החדרים זה באמת גועל נפש אבל לי גם בסדיר יצא לישון בחדר בלי דלת וחלונות וזה עוד במפקדת חטיבה 188.וזה אך ורק בגלל חוסר סדר מינימלי בצבא ללא שום קשר למילואימניקים.
בכללי אם יש אפשרות של לבוא עם רכב אני מגיע.כי זה גם חדר וגם מחסן לבגדים לזמן השירות

בסך הכל, בצבא אמור להיות הכי קל לסדר ולתקן. הרי יש חש''צ ודין משמעתי ולכל אוגדונר אמור להיות הכי קל להגיד למח''טים שלו לשלוח לכלא ולתת קנסות לכל מי שלא עומד במשימות שבגללן הדברים נראים כה מוזנחים ועלובים. לוח המזון הוא דבר שקל להגיע אליו ולגרום לטבח שעובד שבוע שבוע לתת תפוקה זה עניין של ניסוי וטעייה עד שנופלים על האיש הנכון והתמריץ הנכון.
מה הכי גרוע שיקרה? נגד שמגיעים איתו לשימוע על המשך העסקה עקב איכות עבודתו?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

1) ראשית, תודה לכל העונים - אחדד את העניין.

א) כמות המילומניקים היא בכשני סדרי גודל לכמות החיילים בבסיס.

ב) הגענו לבסיס לשם חזרה על חומר, כמות הימ"מ מצומצמת, יום ימ"מ יקר להחריד.

ג) בסיס מלא סדירים, אם משהו חושב שאנשי מילואים יקרים שהגיעו לבסיס הם חומר אנושי שיעזוב את הקורס ויבלה חצי יום במטבח - מבזבז לרייק את כספי הצבא.

ד) גם אם ניקח את המספר 555 ש"ח ליום מילואים - המשמעות היא שבעלות של איש מילואים אחד ניתן להעסיק יותר מחודש חייל סדיר - שליחה של איש מילואים בבסיס שמאוייש ע"י המוני סדירים זו העלבה של האינטליגנציה.

ה) אם אנשי הקבע החל מדרגת סמ"ר לא "עושים" מטבחים אני לא רואה סיבה שאנשי המילואים יהפכו לכח האדם הזול ביותר בבסיס.

ו) רק למען הסר ספק, במצב שהחיילים נשלחים לקו וצריכים להחזיק אותו ברור שמבצעים את כל המטלות כמו מטבחים\שירותים\מנהלה - אני לא מצפה שהצבא ישלח עובדים לשרת אותי.

ז) אני לא מוכן לקבל מצב שמספרים לי חפשו ימ"מ מפה ומשם לשם קורס ולאחר מכן משהו בבסיס חושב שיש באפשרותו לשלוח חיילים שיכולים ביולוגית להיות האבא שלו לעבודות מטבח על חשבון זמן קורס.

ח) אני לא מוכן לקבל כזה "אוכל" זבל בבסיס - בבסיס טירונים - על מנת לאמן אותם כמו שצריך מגיע להם מזון סביר (לא אמרתי גורמה).

2) תודה לכולם.

מניסיוני האישי:
לטווח קצר - תתחיל ללכת עם דרגות. כן, כן, אותם סיטרואנים מצחיקים. תכנס לשק"ם, תקנה דרגות ותדאג ללכת איתם. זה מאיץ את כל העבודה מול גורמי הסדיר/קבע בבסיס ופוטר אותך ממטבחים.
לטווח ארוך - שב וכתוב מכתבים: קצין מילואים ראשי, עם העתקים למפקד יחידת המילואים שלך, מח"ט, מאו"ג ואם מתאים לך - אלוף הפיקוד.
רצוי כמובן לתעד הכל במצלמה ולצרף למכתב.
לפני ארבע או חמש שנים עשינו קו בדרום הר חברון (סביבות אדוריים). אינני רוצה לפרט מה היה שם, אבל עם סוף הקו ישבתי לכתוב. כל מי שמיענתי חזר אלי: הן בטלפון והן בכתב.
נסה, מה יש לך להפסיד?

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מסכים במאה אחוז.
קל להתלונן בפורום, עוד קצת השקעה ולאנשים שאכפת להם זה גם יגיע.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

זה לא עשה עליו רושם מיוחד.

משום מה יש תחושה בכל המערכת שמחשיבים את המילואמניקים ככח האדם הזול ביותר בצבא.

אני לא מבין איך יתכן שבחורציק בן 25 עם סיטורואן או בלעדיו בתפקיד מנהלה ששכרו אולי 5000 ש"ח פטור מ"עבודות" אבל מילואמניק בן ~ 40 בדרגה שעולה על שלו, שעזב את האזרחות עם כל הבעיות של האזרחות והוא חושב שזה בסדר שאותו מילואימניק בודד בן עשרות סדירים ישלח לקרצף סירים.

וכעת דוגמא שהרגיזה אותי יותר: הסדירים ספרו לי ששני נהגי תובלה הרבה מעבר לגיל החייב בגיוס מושכבים לישון על הארץ תחת כיפת השמים באזור בו יש טל וקור - ואף אחד לא חושב על קצהו של פתרון כלשהו.

איפה לעזאזל מפקד הבסיס ומה יש לו בגולגולת במקום מח.

לצערי המצב שתיארת מוכר גם לי.

לדעתי כדאי להבחין בין שתי בעיות שונות:

1. צה"ל "מבזבז" (עם או בלי מרכאות) כסף בכך שהוא מעסיק כח אדם יקר לביצוע מטלות שחילים סדירים, שעלות שכרם נמוכה, יכולים לבצע.
2. חילי מילואים מקבלים יחס ותנאי שירות גרועים, או לפחות גרועים בהרבה משל חילי הסדיר.

לגבי הבעיה הראשונה. לדעתי חשוב להבין שזו בעיה של הצבא. יש בצה"ל נטיה לבזבזנות בתחומים רבים, וזה רק אחד מהם. אם צה"ל, מסיבותיו, החליט לזמן מנכ"ל של חברת הייטק לבצע משימה של (נניח) מילוי קיטבגים, ולשלם לו את שכרו בהייטק (פחות או יותר) זו בעיה של צה"ל. אפשר להתלונן על הבזבוז אבל אין כאן כשל ערכי או חוקי, והמנכ"ל יאלץ למלא קיטבגים.

לגבי הבעיה השניה. במקרים חריפים (כמו הנהגים שאין להם איפה לישון) יש כאן ממש כשל ערכי. יש דרכים שונות להתמודד עם זה (תלוי בסיטואציה), אבל בגדול זה מצב שאסור להשלים איתו, לדעתי. במקרים חריגים היתי מסרב לבצע מטלה מסוימת (כמו קירצוף סירים). אם צריך, שזה יעלה למעלה בסולם הדרגות עד שימצא פתרון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mordoron לצערי המצב שתיארת מוכר גם לי. לדעתי כדאי להבחין בין שתי בעיות שונות: צה"ל "מבזבז" (עם או בלי מרכאות) כסף בכך שהוא מעסיק כח אדם יקר לביצוע מטלות שחילים סדירים, שעלות שכרם נמוכה, יכולים לבצע. חילי מילואים מקבלים יחס ותנאי שירות גרועים, או לפחות גרועים בהרבה משל חילי הסדיר. לגבי הבעיה הראשונה. לדעתי חשוב להבין שזו בעיה של הצבא. יש בצה"ל נטיה לבזבזנות בתחומים רבים, וזה רק אחד מהם. אם צה"ל, מסיבותיו, החליט לזמן מנכ"ל של חברת הייטק לבצע משימה של (נניח) מילוי קיטבגים, ולשלם לו את שכרו בהייטק (פחות או יותר) זו בעיה של צה"ל. אפשר להתלונן על הבזבוז אבל אין כאן כשל ערכי או חוקי, והמנכ"ל יאלץ למלא קיטבגים. אני מוכן לקבל שבזמן מלחמה יעמוד אדון המנכ"ל ויקשור נגמ"שים או יגרז מה שצריך. בזמן מלחמה אין לי בעיה להכנס למטבח ולא רק לקרצף סירים אלא גם להכין אוכל לחיילים מכל חייל שהוא- לפי איכות "האוכל" ברור לי שאני אעשה זאת טוב יותר - בזמן רגיעה אני מצפה מצה"ל להפעיל את הראש ולא לזמן איש מילואים שלפי הבטוח לאומי שכרו עומד על 50,000 ש"ח לחודש על מנת למלא קיטבקים - בכסף הזה ניתן למצוא 2-3 סדירים שילקחו מאיזה משרד אפילו מבסיס אחר ויעשו את העבודה בעבור 10 ש"ח ליום ששווה פחות או יותר יום עבודה של חייל סדיר - בסוף הבזבוז מגיע מהכיס שלי ומהכיס שלך. לגבי הבעיה השניה. במקרים חריפים (כמו הנהגים שאין להם איפה לישון) יש כאן ממש כשל ערכי. יש דרכים שונות להתמודד עם זה (תלוי בסיטואציה), אבל בגדול זה מצב שאסור להשלים איתו, לדעתי. במקרים חריגים היתי מסרב לבצע מטלה מסוימת (כמו קירצוף סירים). אם צריך, שזה יעלה למעלה בסולם הדרגות עד שימצא פתרון. צחוק הגורל, באותו המילואים ראינו בבסיס זעמן מטבעות - זהו נחש המתחפש לצפע אבל כתמי הצבע לא מחוברים כמו בצפע, ראשו כשל הצבע משולש ויפה וכשהתקרבנו להסתכל כל עוד היינו בקבוצה הוא הכדרר, כשנותר יחידי מולו הוא עשה סימני הכשה על מנת להפחיד. מי האידיוט שבכזה אזור שבוודאות יש בו צפעים מלין אנשים מבוגרים (מעבר לגיל חובה לגיוס מילואים) על הארץ. זו פשוט בושה. ומה? אותו נהג שמקבל מוביל טנקים עם רק"מ לא זכאי לתנאיים סבירים? לא מגיעה לו מיטה? איפה המב"ס שמתיר כזו התנהגות? לגבי המטבח, באותו היום התורן בארוחת הצהרים וידא שכולם הרימו את הצלחות והשולחן נקי. בארוחת הערב, גם אני וידאתי שהורמו ה- 5 צלחות והשולחן נקי. אם היה פרי או דבר מאכל שלא נאכל הוא הוחזר למקום. הרס"ר מטבח לא היה מרוצה מזה שהלכתי מבלי לקרצף סירים - אז הוא התקשר לצעוק על הקצין שלנו - אגב, ממש לא ברור לי מה שווה דרגת הסרן במילואים אם רס"ר מטבח או החייל הסדיר מרשים לעצמם לצרוח על קצין.. הוא התקשר אלי וביקש שאני אחזור ואעשה מה שהם רוצים. מה גם שכולם שם עבריינים: אני הגעתי עם 39C חום (בבית השחי), אני השתעלתי לכל הכוונים, גם הקצין שלנו וגם נגד המטבח ראו שאני בקושי עומד על הרגלים, אני משתעל לפחות פעם בחצי דקה. טוב, אז הורדתי דובון, הורדתי סוודר, הורדתי חולצה, נשארתי עם חולצת-T במים והתחלתי לקרצף. הקור הזה לא עשה לי טוב אז השתעלתי עוד יותר. הצנור במטבח משפריץ לכל הכוונים אז חזרתי רטוב מלמעלה עד למטה עם נעלים ספוגות במים. למחרת הבנתי שהלכו לדבר איתם שעל ה- 5 צלחות אוכל אנחנו לא מקרצפים סירים למאות חיילים. זו היתה הפעם האחרונה שאכלתי שם בארוחת ערב - בסוף היום ירדנו לקצרין והצעירים קנו שווארמה, לי מזה כשבועיים אין תאבון אלא לפירות בלבד.

מה הבעיה להגיד לרס"ר המטבח לא רוצה? אין לו שום סמכות עליך חוץ מללכת לבכות למ"פ שלך שישלח אותו לכל הרוחות.

לפני כמה שנים טובות אחד מהנגדי תימוש בבאליש ניסה לתפוס עלינו תחת בזיכוי נגמשים ולסנג'ר אותנו לטפ"ש של כלים שלא היו שלנו. האיום היה: לא תעשו, לא תזוכו. סיבבתי לו את הגב ואמרתי לו שמבחינתי אני מגוייס עד חצות ועם טפ"ש או בלי טפ"ש אני משתחרר כשהשעון מראה 00:01 ושהוא זה שאמור לצאת בחמש הביתה. מיותר לציין שבשעה שתיים הוא כבר היה עם גריז על הידיים.

יש איומים יותר פשוטים כמו למשל אוטובוס אחרון או טיולית אחרונה מהבסיס
ודווקא אותי תמיד עניין מה יקרה(ביום הזיכוי) אם אני אשאר עד שכל בנות משרד קישור ואפסנאים ילכו ולא יהיה מי שיזכה אותי.יוסיפו לי עוד יום לימ"מ?או שהם לא ילכו?
ואף פעם אין רצון לבדוק את זה כי יש לימודים או כל סידור אחר (טוב יותר מלהיתקע במדבר עד הערב).
פעם היה איזה נגד שאיים עלי במשפט אבל אחרי תזכורת שמולו עומד אזרח ולא סדירניק ג'ובניק בטלן מהימ"ח שלו הוא מהר מאוד נרגע.

במקרים קיצוניים יבואו אליך הביתה לאסוף את הציוד... אבל לא בכל דרגה ולא בכל מעמד

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

אתה מילואמניק יקר מאוד בממוצע, נראה לך שבגלל שאידיוט כלשהו בימ"ח כלשהו אתה תקבל יותר ימ"מ?

אי לכך, אנשי הקבע חושבים שכל החוכמה נמצאת אצלם - הם חושבים שרב אנשי המילואים לא מבינים שמשעה מסויימת יש לתת לך עוד 1 ימ"מ - כעת תאר לך שפלוגה שלמה לא משתחררת במועד - אתה מבין את המשמעות התקציבית של כזה מהלך?

מי ילך להסביר את עשרות אלפי הש"ח הדרושים כי משהו התעצל לשחרר?