לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 29-01-2013, 16:35
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
מחפש מידע על היתקלות של גולני בלבנון בגזרת סוג'וד

בכתבה שכתב אביחי בקר אודות הנסיגה מהבופור מתאר סא"ל אורן אבמן, לימים תא"ל, היתקלות בגזרת סוג'וד. מישהו יכול לספק פרטים?

"אבמן, 32, רואה עצמו זכאי עכשיו להתקבל למסדר הצנטוריונים, חבורה גאה אך מצומצמת שעמסה את משא לבנון על כתפיה. בין השורות אפשר להבחין אפילו בנימת ביקורת על שמעט מדי בצה"ל חלקו בנטל. 'בשנת 93' הייתי מ"פ בריחן. המג"ד היה אז צ'יקו. קפלינסקי היה מח"ט גולני. ארז גרשטיין ז"ל מפקד החטיבה המזרחית. אשכנזי מפקד יק"ל. מלבד התפקידים והדרגות כלום לא השתנה, איך שמסובבים את זה תמיד חוזרים לאותם פרצופים'. אבמן הוא תוצר מובהק של דור שני של מפקדים שלבנון היתה הווייתם. רצועת הביטחון הנחילה לו הצלחות רבות לצד כישלון אחד בולט בדצמבר 96'. אבמן, שהיה סמג"ד אגוז, הוביל כוח שחזר מפעילות בסלוקי דרך הכפר מרכבה, מטען רב עוצמה שהופעל על החוד שנע בצפיפות הרג את סרן יוסי לוי ואת סמ"ר ניר גנדלברג ופצע קשה שני לוחמים נוספים. אבמן היה החמישי בסדר התנועה. עשרה מטרים בלבד הפרידו בינו למוקד הפיצוץ. 'יש הבדל תהומי בין אירועים של לחימה זעירה שבהם הולכים, יורים מטווח 200, הורגים, חוזרים מבסוטים לבסיס, דופקים שמפניה, מתקלחים, מורידים צבע פנים ונרדמים, לאינטנסיוויות שנדרשה מאיתנו בנסיגה מהבופור, אירוע שבשבילי הוא החשוב ביותר מאז שהתגייסתי לצה"ל. הייתי בהמון היתקלויות שבהן החיזבאללה ירה עלי את כל האמל"ח שיש ברשותו. במארב ליד סוג'וד הסתערנו על 30 מחבלים וגמרנו את זה בלי אף נפגע. השתתפתי בענבי זעם, צברתי המון מבצעים, מכל מה שעברתי סיפור הרכס הוא גולת הכותרת'. את הדגל שהתנופף על דלעת אימץ הרס"פ של העורב. זה שהתנוסס על הבופור שמור אצל אבמן בסלון."
(מתוך הכתבה "אחרונים על הרכס" מאת אביחי בקר, "הארץ", 16.06.2000)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 30-01-2013, 12:06
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "מחפש מידע על היתקלות של גולני בלבנון בגזרת סוג'וד"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי אביחי בקר
בדצמבר 96'. אבמן, שהיה סמג"ד אגוז, הוביל כוח שחזר מפעילות בסלוקי דרך הכפר מרכבה, מטען רב עוצמה שהופעל על החוד שנע בצפיפות הרג את סרן יוסי לוי ואת סמ"ר ניר גנדלברג ופצע קשה שני לוחמים נוספים. אבמן היה החמישי בסדר התנועה. עשרה מטרים בלבד הפרידו בינו למוקד הפיצוץ.
סרט מוכר של חיזבאללה. הכוח של אגוז הולך בזולה, כאילו שהם בתל-אביב, בלי מרווחים. המטען מתפוצץ על חוליית החוד שנפגעת כולה. אם אני זוכר נכון המטען הונח ליד עמוד חשמל/תאורה והלוחמים היו משני הצוותים האורגניים הראשונים של אגוז: מרץ ואוג' 95.

ציטוט:
במקור נכתב על ידי אביחי בקר
הייתי בהמון היתקלויות שבהן החיזבאללה ירה עלי את כל האמל"ח שיש ברשותו. במארב ליד סוג'וד הסתערנו על 30 מחבלים וגמרנו את זה בלי אף נפגע.
סדרת מארבי צלפים מהשמיס/רפיע לכיוון סוג'וד/ג'בל צפי שמוזכרת בספר של צ'יקו.
אם אני זוכר נכון במארבים הללו דווקא היו נפגעים, באירוע אחד נהרגו סגן צור פרנס וסמ"ר זוהר מינץ ונפצעו חיילים נוספים. ובאחר נפצע אחד המפק"צים, קצין בשם רועי שגם צול"ש אח"כ.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 30-01-2013 בשעה 12:33.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 30-01-2013, 15:14
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "מחפש מידע על היתקלות של גולני בלבנון בגזרת סוג'וד"

יוסיפון אני רציתי פרטים על ההתקלות שבה נהרגו\ נלחמו כנגד 30 מחבלים

כתבתו של אביחי בקר, "אחרונים על הרכס\ מאת אביחי בקר", "הארץ" 16.06.2000
(הקישור כבר אינו עדכני ועל כן מובא הנוסח המוקלד)

אחרונים על הרכס\ מאת אביחי בקר
הסיפור שלא סופר על סופו של מוצב הבופור

"בספטמבר, עם מינויו למג"ד הרכס, קיבל סא"ל אורן אבמן מבתו ענבר ציור עם לב, שייקח איתו ללבנון כמזכרת ממנה. השאלה הראשונה שקידמה אותו ביום שבו הושלמה נסיגת צה"ל מרצועת הבטחון, כשחזר הביתה תשוש עייף ורעב היתה 'אבא, הבאת את הציור שנתתי לך?'. תשעה חודשים היו המוצבים דלעת והבופור 'חלקת אלוהים הקטנה' של אבמן. כשיצא מהם הוא לא השאיר אחריו שריד. האנדרטה לזכר ששת חללי הקרב על הבופור ביוני 82' הוחזרה לארץ בשלמותה. גם תמונתו של מג"ד הרכס משה מועלם, שנהרג באסון המסוקים, הושבה. ציורי הגרפיטי שנחקקו על הקירות כוסו בסיד, שלטים נמחקו, עקבות של שנים גורדו כלא היו, חמישה טון חומר נפץ פוזרו במוצב, ואז בא הפיצוץ הגדול שהפך את המוצבים לעיי חורבות. 'אצלנו', שינן אבמן לחייליו במהלך עשרת הימים שלפני היציאה, 'לא ימצאו אפילו פח שמן שיש עליו סימן צ'.' לא בכל הגזרות התיישרו בהתאם לקו זה ואבמן חריף מאוד בביקורת שהוא מותח על התנהגות אותן מפקדות. אפילו שחלפו כבר שלושה שבועות מאז הסתיימה הדרמה, אבמן, איש גולני, חי אותה כאילו כעת היא בעיצומה. רמת האדרנלין בדם עדיין גבוהה. 'המראות רצים לי בראש כמו בסרט. אני ממשיך לשחזר דקה אחר דקה. אני משחק עם עצמי במקרים ותגובות. איך אני פועל אם יורים עלי עכשיו מהעיקול ההוא או מהגבעה ההיא. לא יעזור כלום, אני עוד עמוק בתוך העניין. אני אפילו חולם על זה בלילה'. כשהוא מתבקש לשחזר את האירועים הוא מתחיל את הסיפור ביום ראשון, 14 במאי, המועד שבו נפתח שלב הדילול. הכוחות מחטיבת הנח"ל עלו למוצבים רק עם הציוד ההכרחי. הם התחילו להפשיט את הרכס ביסודיות. בדלעת ישבה יחידת העורב בפיקודו של רס"ן רן כהנא ובבופור סרן אבי דהאן עם פלוגה של חיילי הנדסה. חודש לפני שהגיעו נהרגו על הרכס לוחמי גבעתי הסמלים עמיר מאיר וצחי איטח, במתקפת הטילים של החיזבאללה בפברואר השחור. לצורך הסחה וטשטוש כוונות הם הסיעו מדי לילה טנקים סביב למוצבים, כלי רכב שעלו אליהם חזרו לארץ כשהם עמוסים בציוד. הם החזירו לארץ את החומר הסודי, את חדר הכושר, את מכשירי הטלוויזיה, את חלקי החילוף, מכולות קירור, כלי נשק ותחמושת. בבופור ובדלעת נערמו במרחב המוגן שני מצבורים נפרדים שבהדרגה איבדו גובה. אחד שהועמס על שיירות האספקה של צד"ל והאחר עם ציוד רגיש יותר שהועבר בשיירות של צה"ל. ציוד המטבח הושאר עד הרגע האחרון ממש, כדי לצמצם ככל האפשר את התקופה הלא סימפטית של ארוחות המבוססות על מנות קרב בלבד.
יום ראשון, 21 במאי
רק לא לפספס את הנסיגה ההרגשה היתה שזהו, נכנסים לישורת האחרונה. כשהגיע לביקור מפקד החטיבה, אל"מ משה תמיר (צ'יקו), הוא הציע לכהנא ולדהאן 'לא להתבלבל ממה שכתוב בעיתונים. עם כל הכבוד, טייבה ורותם זה לא הרכס'. הוא העריך שמועד הנסיגה יהיה בעוד שבועיים, אבל במקביל הורה לאבמן להיות ערוך כבר ביום חמישי הקרוב. לוח הזמנים נראה היה מרווח מספיק כדי להוציא את הצוותים הוותיקים שבשני המוצבים הביתה. בתדריך למ"פים אבמן אמר שהוא רוצה שהם 'יתאווררו, ינשמו קצת אוויר של מדינת ישראל, יתקלחו בלי לחץ, יישנו טוב ויבלו ואז ממש ערב הפינוי, כשהם רעננים וחזקים, יחזרו כדי שאיתם נעשה את הפיניש'. בזמנים אחרים הבשורה היתה מתקבלת בשאגה אצל הלוחמים, הפעם היא עוררה מורת רוח. הסמלים פנו למ"פים והודיעו שהם דוחים את ההצעה הנדיבה. 'אם המשמעות של החופשה היא שאנחנו הולכים לפספס את הנסיגה, אנחנו מוותרים', אמרו. כהנא ודהאן הסבירו להם שלא זאת הכוונה. שתוכנית הנסיגה הרי מבוססת עליהם ושמטרת החופשה היא רק לתדלק אותם. כשהשתכנעו שהמלחמה לא תפסח עליהם ירדו בשיירה לילית תוך כוונה לעלות בחזרה ביום רביעי. גם אבמן היה איתם בדרכו לביתו בנהריה. על הרכס נשארו הצעירים, מחזור מארס 99', 'כולה שנה בצבא'. אלה עוד יתגלו כהפתעת העונה.
יום שני, 22 במאי
אבמן, איפה אתה? יש מלחמה את הילדים הוא פיספס. ניתאי כבר הלך לגן וענבר לבית הספר. לפיכך נפל שדוד למיטה. 'התעוררתי באחת בצהרים, הדלקתי את הרדיו ובום... כששמעתי מה קורה ברכס רמים, על התהלוכות שעולות על מוצבי צד"ל, לבשתי מיד מדים, אמרתי לאשתי שאני לא יודע מתי אני חוזר אבל רצוי מאוד שהיא תיקח מהר את שני הילדים ותיסע איתם להורים שלה בעכו, כי אם יירדו קטיושות על נהריה אני לא אהיה מסוגל להתמודד עם שתי חזיתות'. הוא דהר כל הדרך לקרית שמונה עם וינקרים מהבהבים. 'בערך בצומת עמיעד קיבלתי צלצול מצ'יקו. 'אבמן איפה אתה? יש פה מלחמה'.' כשהגיע, המח"ט הנחה אותו להכין שיירות לבופור ולדלעת במקביל. הוא היה כבר בעיצומו של התדריך, כשנקרא שוב אל תמיר שאמר לו 'הלילה זה הלילה. בארבע לפחות בוקר המוצבים מוכנים לפיצוץ. אתה חושב שתעמוד בזה?'. אבמן התקשר לסמג"ד שלו רוני ברכאת ולמ"פים, הוא מסר להם את ההודעה בדבר ההתקפלות הצפויה והורה לפעול בהתאם. החיילים שבבופור ובדלעת לא ידעו את הסוד ולכן התקשו לפענח את התזזית שאחזה פתאום במפקדיהם. המטבח נסגר, קווי הטלפון האזרחיים והמבצעיים נותקו. בחסות החשכה הדגל הורד מראש התורן. 'מה הלחץ, יש עוד שבועיים', הם התרעמו. כהנא, בדלעת, אסף את אנשי הפלנ"ט לשיחה והסביר להם כי הופעל נוהל 'שהייה קרבית' שמשמעותו צמצום כוחות ודילול ציוד לחימה עד למינימום הכרחי. 'מעבר לזה תופסים הכל ומורידים עכשיו לארץ עם השיירה'. הוא לא הרחיב יותר, הוא אפילו לא רמז שהסוף ממש בטווח נגיעה. לקראת חצות נכנסו השיירות למוצבים, הועמסו בציוד ובחיילים והסתובבו לחזור. נותרו רק האחרונים על הרכס. 41 לוחמים בבופור, 29 בדלעת. כשליש מאוכלוסיית המוצבים בשגרה.
יום שלישי, 23 במאי
גינצבורג צועק 'טילים, טילים' באחת וחצי אחר חצות קרא טמיר לאבמן בקשר 'קודקוד ארזי אני רוצה אותך בפלאפון'. אבמן שהיה בבופור רץ לבונקר ה'לבן' שרק ממנו מתאפשרת הקליטה 'וגם זה רק כשאתה נכנס בזווית מסוימת מאוד בין שק הפק"ל החמישי לשישי'. לשאלה המח"ט 'מה קורה', השיב אבמן 'בדיוק כמו שסיכמנו, כבר גמרנו לפרוס את המטענים והפתילים'. 'אבמן אתה לא מעודכן, אבל הלילה זה לא הלילה, תהיה מוכן להחזיק ברכס עוד מספר יממות', פוגג תמיר את המתח. אבמן הורה להניף שוב את הדגל. שקט מוזר השתרר על הרכס. לא נשמעו קולות אנשים ולא רעמי פצצות המרגמה. נפעם מהדממה שהיא כל כך בלתי שגרתית, השתרע מג"ד הרכס על המיטה לחטוף תנומה אבל זו ארכה דקות ספורות. באור ראשון פתח החיזבאללה בירי מרגמות על דלעת והבופור. בצהריים דיווח קצין התצפיות סגן נועם גינזבורג לאבמן על זרימה של עשרות כלי רכב כשעליהם דגלי חיזבאללה לעבר הכיכר המרכזית של תבנית. מסוק הקרב שהיה באוויר הוסיף שזה עוד כלום לעומת הנחשול שהוא מזהה מרחוק. בינתיים התפנו בזה אחר זה ארבעת מוצבי צד"ל בגיזרה. בבופור ובעיקר בדלעת הסובלת מנחיתות טופוגרפית התעורר חשש כבד שאם ההתכנסות שבתבנית תחליט להתקדם, משתתפיה עלולים לעלות על הרכס, לשים טריז בין המוצבים ולבודד אותם. 'זה היה מחייב אותנו לפלס את הדרך לארץ בלחימה מטווחים של אתי חפירה תוך כדי טבח אזרחים'. כדי לסכל את הכוונות אבמן ציין לדהאן ולכהנא קוים אדומים שאותם אסור למתקהלים לעבור, שחצייתם פירושה ירי אזהרה ומיד אש על מנת לפגוע. 'היינו מאוד אגרסיווים. כל מי שהתקרב לנקודות הקריטיות חטף'. מאז הבוקר הם לא זזו מהעמדות. ישבו על 5 טונות של חומר נפץ בכל מוצב, משמאלם ומימינם בבונקרים, בשפניות ובחמ"ל היו זרועים מאות מוקשים מחוברים בפתיל רועם, ממתינים להפעלה. במרוצת השעות החיילים אף הסתגלו לחיים במחיצתם, רעיון שכמה ימים קודם היה מעורר בהם פלצות. בינתיים, תוך שניחתים עליהם פגזי מרגמה, גילח הטרקטור של דלעת את אדמת המוצב וכך היה גם בבופור. כשירד הערב עדיין לא היה סימן שעוזבים. הפקודה הגיעה בתשע וחצי. 'קיבלתי מצ'יקו הוראה שאחרי שריחן ועיישיה יפוצצו גם אני רשאי. בעשר רן ואבי דיווחו לי שהם כבר מוכנים, מאותו רגע השעה שעברנו היתה הכי ארוכה שעברתי. מלבד פתיל אחד הכל היה מחובר. אם היה נופל פגז על השרשרת שפרשנו הוא היה מאדה אותנו יחד עם המוצבים'. כדי לוודא שאין פינה שלא מכוסה במטענים כהנא רץ מהמחסה ואיתו עוד לוחם כשהם עמוסים שלשות של מוקשים על מנת לפזר אותם כגיבוי על גיבוי בכלביה, על הגנרטור, על הקבינה של משאית שנתקעה, על מיכל הסולר, בדלקיה. בבופור רק האגף הדרום מזרחי לא טופל כהלכה, ואבמן מתייסר עד היום על שתי תעלות שאותן לא כיסה במטענים, ועל 12 טילי עורב שלא נאספו, הגם שלפחות הטילים הושמדו בהמשך הלילה. בהתיעצויות לקראת הפינוי היו שהעדיפו לא לפוצץ את המוצב מחשש שהמבצר הצלבני הצמוד לו יינזק. אבמן התנגד נמרצות.
בשעה אחת עשרה נטשו הלוחמים את עמדות הלחימה בדלעת ובבופור ורצו אל כלי הרכב המשוריינים, חמישה של דלעת ושישה של הבופור. אבמן דרש לספור שוב ושוב את הנוכחים. לעתים זה גבל בנדנוד. 'הסיוט הכי גדול היה שנשכח שם איזה חייל. שמונים אלף פעם בדקנו'. לפני שהניע קרא לאבמן בקשר מפקד עוצבת הגליל, תא"ל משה קפלינסקי. 'אתה יודע מה המקום הזה אומר לי', אמר, 'שלח בשבילי מבט אחרון". אבמן, שהיה נער בן 14 כשקפלינסקי נפצע קשה בכפר ארנון בדרכו לקרב הבופור לא חש את פעמי ההיסטוריה, הוא היה ממוקד במשימה כשעבר ראש השיירה בצומת סוס, הידועה כמקום המסורתי להתקפות נ"ט הופיעה מעליו מטריה של פצצות תאורה ומיד בעקבותיהם זיהה גינזבורג, קצין התצפיות, שלושה הבזקים הטסים לעברם מצפון. 'טילים, טילים', הוא צעק כשהוא מנסה לשווא למשוך אחריו את המג"ד. בבופור היה דהאן במאסף. בדלעת כהנא. 'הסתכלתי על האזור שבה ריכזנו את הציוד לוודא שלא שכחנו שום דבר', הוא נזכר, 'נתתי מבט אחרון. לשנייה חלפה בי מחשבה על המשמעות של הרגע וגם על מה שצפוי לקרות הלאה בתנועה מהמוצב לגדר. ציפיתי לגרוע ביותר. בתרחישים שהתרוצצו לי בראש היה לי ברור שמעכשיו נהיה חייבים להילחם. אני זוכר שכשהסתכלתי על החיילים שלי ביציאה מדלעת הירהרתי לרגע שמישהו מאלה לא יהיה איתנו כשנגיע לגדר או במקרה הטוב יחזור מפורק". התכנון היה שהמוצבים יפוצצו בו זמנית. המ"פים ואיתם קציני ההנדסה, סרן שמואל ריבוח וסגן שמואל גוטמן, גילגלו את הפתיל הרועם לעבר הנקודה שבה תפסו מחסה. אבמן נתן את האות. בשעה 23:50 הבופור התרומם באוויר, כשגושי בטון טסים בעקבות הנסוגים. מוצב דלעת נותר דומם. 'הפעלנו את הפצץ וזה לא תפס', משחזר כהנא, 'חיכינו כמה שניות, ניסינו שוב. המצב לא השתנה, חשבתי שמדובר בנתק. אמרתי לגוטמן שחוזרים למוצב. היינו 300 מטר מתחתיו, והתחלנו שנינו לטפס למעלה לעבר הש"ג. כשהחיזבאללה ראו שהבופור פוצץ הם הבינו שעכשיו הגיע התור של דלעת ואז הם המטירו עליה גשם של פגזי מרגמה. הלכנו בין הפגזים לבדוק את התיילים. לא מצאנו שום נתק. ההערכה שלי היתה שהפצץ לא נתן מספיק כוח'. כל החרדות של העוצבה התמקדו כעת בכהנא. הוא היה כפסע לפני ההחלטה לוותר, אבל זה שמר על קור רוח. הוא החליט להתחבר למצבר של הנקפדו"ן (נגמ"ש פיקוד) ובאמצעותו לחולל את הניצוץ. עוד הוא ממתין שזה יתקדם אליו הוא השתעשע להנאתו בפצץ שהכזיב. לפתע, מבלי שתפס מחסה, הפכה דלעת לכדור אש מתגלגל.
יום רביעי, 24.5 האינטימיות של הגברים
כשהתפזר הערפל האירו 'שני נרות נשמה' את פני השמים. 'אם אני יוצא מזה', התחייב אבמן לעצמו, 'אז אני שם עלי מחר ספידו והולך לשפת הים להיצלות שלוש שעות בשמש ואחר כך נוסע לתל אביב ויורד על ליטר של גינס קפוא וכבד אווז'. הם היו דרוכים לקראת הנורא מכל אלא שהדרך למטולה היתה קלה משהעריכו. רגעים של אימה עברו עליו כשסמוך לגשר חרדלה החריד את הנקפדו"ן רעש שנשמע כפליטת כדור. 'רק זה חסר לי', התרוצצו מחשבות בראשו, 'מטר מהארץ נהרג לי חייל ככה סתם'. הוא החוויר וצעק 'מספרי ברזל'. איש לא נעדר. הצבע חזר לפניו. התברר שאת הבהלה עורר מטף כיבוי שהשתחרר מהתפס ונחבט ברצפה. כעת אפשר היה להתרווח ואפילו להתפייט. 'הירח החל לבצבץ כשהשיירה נעה לאטה במעלה תל לוביה. היינו בתוך אי של שלווה כשמסביב פיצוצים, מדורות ורחש מסק"רים (מסוקי קרב)'. כשהטור התקרב לגדר החוד דיווח שהשטח רוחש עיתונאים. 'תיראו כמו לוחמים, בלי נפנופי ידיים אידיוטיים, עמדו זקופים", הורה אבמן לחיילים. דהאן, מפקד הפלחה"ן, ביקש אישור לפרוש את דגל המדינה על חזית הנקפדו"ן. עשרות צלמים עטו עליהם. 'לא הרגשתי שעשינו משהו יוצא דופן עד שהתחילו החיבוקים והפרוז'קטורים', משחזר כהנא את קבלת הפנים, 'וואלה וואלה, חשבתי לעצמי, אם זה ככה אז כנראה באמת מדובר בחתיכת היסטוריה'. בין אלה שקידמו אותו כשדמעות בעיניהם היה גם צוות הסמלים שהחמיצו את אירוע חייהם בשל החופשה שנכפתה עליהם. 'רן, אף פעם לא נסלח לך, זה היה התפקיד שלנו, זה אנחנו שהיינו צריכים לרדת מדלעת'. כהנא מצידו מתנחם בעובדה שנבחרת הנוער שעלתה במקומם למגרש תפקדה ללא דופי.
כשאבמן קפץ מהנקפדו"ן הוא נעטף בחיבוקים. שלושה ימים של דריכות שיא, שבהם התקיים על צירוף קטלני של מרלבורו לייט ואין ספור ספלי קפה, השתחררו ברגע. הוא רץ נרגש לאמץ אליו את דהאן וכהנא מהנח"ל שהיו שותפיו הנאמנים למסע ההיחלצות. 'האינטימיות המדהימה שנוצרת בין גברים אחרי קרב, גילויי האהבה שהם מרעיפים זה על זה', הוא סיפר לאשתו איריס כששב הביתה, 'זה יישמע לך אולי מוזר אבל אפילו בסקס זה לא קיים'. מששככה מעט ההתרגשות, לקחו אותו המח"ט ומפקד העוצבה הצידה ואמרו לו להתארגן עם הכוחות שלו להיכנס פנימה כדי לסייע לגדוד 'גדעון' של גולני שנתקע בגדר לאחד. בארבע לפנות בוקר הודיעו אבמן ולוחמי הנח"ל שהם מוכנים לפתור את הצרה. לאושרם בוטלה המשימה, אלא שאז 'צ'יקו וקפלן (קפילנסקי) התחילו להסתלבט עלי שאני הולך להיות מג"ד הר דב. אמרתי להם 'עד כאן, אם כבר אני מעדיף לחזור לבופור'.' כשנגמר קטע הפספוסים הוא נקרא לטלפון, לשיחה עם אלוף פיקוד צפון גבי אשכנזי. "החבר'ה פה בהיי", הוא מסר דו"ח מצב. 'אם מגרדים עם סכין יפאנית את מעטה הפינוק של הבחורים האלה מתגלים לוחמים קשוחים. הם התנהגו למופת'. כשנפגש עם הרמטכ"ל הוא אמר לו באותה רוח – 'הלוואי שכל התרגילים הגדודיים שלי בתור מג"ד בגולני יהיו כמו הסיפור שעבר עלינו ברכס'. כיצד זה מתיישב עם הכותרת המיתולוגית ב'ידיעות אחרונות' על 'יום של השפלה'? לאבמן אין הסבר לסתירה. הוא יכול רק להצטער על הרושם המוטעה לדעתו שהתקבל בציבור. 'לא רק אצל האזרחים קיימת אי בהירות לגבי האירועים', מוסיף כהנא, 'גם בתוך הצבא התמונה שהתקבלה היא מעוותת לחלוטין. אפילו צוערים שלי שנמצאים בבה"ד 1 חושבים שברחנו'.
אבמן, 32, רואה עצמו זכאי עכשיו להתקבל למסדר הצנטוריונים, חבורה גאה אך מצומצמת שעמסה את משא לבנון על כתפיה. בין השורות אפשר להבחין אפילו בנימת ביקורת על שמעט מדי בצה"ל חלקו בנטל. 'בשנת 93' הייתי מ"פ בריחן. המג"ד היה אז צ'יקו. קפלינסקי היה מח"ט גולני. ארז גרשטיין ז"ל מפקד החטיבה המזרחית. אשכנזי מפקד יק"ל. מלבד התפקידים והדרגות כלום לא השתנה, איך שמסובבים את זה תמיד חוזרים לאותם פרצופים'. אבמן הוא תוצר מובהק של דור שני של מפקדים שלבנון היתה הווייתם. רצועת הביטחון הנחילה לו הצלחות רבות לצד כישלון אחד בולט בדצמבר 96'. אבמן, שהיה סמג"ד אגוז, הוביל כוח שחזר מפעילות בסלוקי דרך הכפר מרכבה, מטען רב עוצמה שהופעל על החוד שנע בצפיפות הרג את סרן יוסי לוי ואת סמ"ר ניר גנדלברג ופצע קשה שני לוחמים נוספים. אבמן היה החמישי בסדר התנועה. עשרה מטרים בלבד הפרידו בינו למוקד הפיצוץ. 'יש הבדל תהומי בין אירועים של לחימה זעירה שבהם הולכים, יורים מטווח 200, הורגים, חוזרים מבסוטים לבסיס, דופקים שמפניה, מתקלחים, מורידים צבע פנים ונרדמים, לאינטנסיוויות שנדרשה מאיתנו בנסיגה מהבופור, אירוע שבשבילי הוא החשוב ביותר מאז שהתגייסתי לצה"ל. הייתי בהמון היתקלויות שבהן החיזבאללה ירה עלי את כל האמל"ח שיש ברשותו. במארב ליד סוג'וד הסתערנו על 30 מחבלים וגמרנו את זה בלי אף נפגע. השתתפתי בענבי זעם, צברתי המון מבצעים, מכל מה שעברתי סיפור הרכס הוא גולת הכותרת'. את הדגל שהתנופף על דלעת אימץ הרס"פ של העורב. זה שהתנוסס על הבופור שמור אצל אבמן בסלון.
יום חמישי, 25.5
שוב בישראל אבמן התעורר למציאות משונה עבורו, שאין בה יותר לבנון. ניתאי, בן שלוש, ממש לא שמח לבשורה כי הוא קיווה שאבא יקח אותו לעבודה בבופור. אבמן, כדי לסגור קצוות הקדיש את היום שאחרי למימוש ההבטחות שנתן לעצמו בנסיגה. הוא נשרף כהוגן על החוף, בערב בילה בברוהאוס, שפוך מבירה הוא נהג משדרות רוטשילד חזרה הביתה לנהריה. 'במאי שנה הבאה אני הולך להיות מג"ד בגולני, עם המזל שלי, אין לדעת, עוד יטילו עלי לפנות את חברון'." ("הארץ", 16.06.2000)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 01-02-2013, 09:56
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "יוסיפון אני רציתי פרטים על..."

ועל השאלה הזו עניתי לך:
ציטוט:
סדרת מארבי צלפים מהשמיס/רפיע לכיוון סוג'וד/ג'בל צפי שמוזכרת בספר של צ'יקו.
אם אני זוכר נכון במארבים הללו דווקא היו נפגעים, באירוע אחד נהרגו סגן צור פרנס וסמ"ר זוהר מינץ ונפצעו חיילים נוספים. ובאחר נפצע אחד המפק"צים, קצין בשם רועי שגם צול"ש אח"כ.

עיין בספר
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 02-02-2013, 07:43
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "ועל השאלה הזו עניתי לך: ..."

א. תודה רבה על התשובה.
ב. המארבים אכן מוכרים לי מספרו של תא"ל תמיר. לטעמי עד כמה שאני יכול לנחש לא בהם מדובר. אבל יכול להיות שאני טועה.
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 21-07-2013, 19:32
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,194
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "מחפש מידע על היתקלות של גולני בלבנון בגזרת סוג'וד"

אולי זה דווקא הקטע הזה בספר, בו הוא מתייחס למבצע עליו פיקד בגזרת סוג'וד, בפרק המתאר את התקופה בה שימש כמפקד סיירת גולני:
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמיר בעת ששימש כמפקד סיירת גולני

מזרעת עקמתה
"הזיהוי הראשוני של מזרעת עקמתה הנטושה, חוה חקלאית עונתית המשמשת גם כמכלאת צאן, היה רק תחילת הדרך בהכנת המבצע. מאז תקיפת בסיס החזבאללה בכפר מַידון על-ידי חטיבת הצנחנים בפיקוד שאול מופז במאי 1988, כמעט שלא אותרו מאחזים של הארגון מחוץ לכפרים. החזבאללה שילם בפעולה הזאת מחיר יקר, למד היטב את הלקח, ויותר לא ביסס מאחזים גלויים שיכלו להוות מטרה לתקיפה של צה"ל. בהקמת המאחזים באִקלים א-תופאח הובאה בחשבון האפשרות של תקיפת צה"ל וננקטו כל אמצעי הזהירות. מזרעת עקמתה הייתה דוגמה מעולה לדרך הפעולה של הארגון. המאחז נבנה על כתף במדרון התלול של ג'בל סוג'וד בין גושי סלע גדולים וסבך עבות. בפענוח תצלומי האוויר מגיחות הצילום שביצע חיל האוויר מעל האזור המאחז לא נראה והוא נחשף הודות לתצפית ממובלעת ג'זין, שהייתה בזווית לא צפויה מבחינת המחבלים. השטח מסביב למאחז היה קשה מאוד לחדירה רגלית ובלי עביר לטנקים. ברור היה, שגם אם יאתר צה"ל את המאחז לא יוכל להפעיל את מלוא העוצמה העומדת לרשותו בשל תנאי השטח. לבסוף, הכינו המחבלים כמה שבילי גישה למאחז להבאת תגבורת או לצורך מילוט במקרה של התקפת פתע.

מסיור מקדים שערכנו בגזרה הבנתי, שפעולה בשטח הזה דורשת הכנה מיוחדת. לא מצאנו בספרי ההדרכה של הצבא חומר העוסק בהתמודדות עם שטח מעין זה, ולכן פתחנו באימונים במרומי הר דב, שם היה שטח שתנאיו היו דומים לאלה של אזור היעד. צחוק הגורל הוא, שכמה שנים מאוחר יותר, לאחר הנסיגה מאזור הביטחון, הפך שטח האימונים הזה לגזרת הלחימה העיקרית של החטיבה שעליה פיקדתי, כך שהתרגולים מדמי הקרב שערכנו שם היו בבחינת צפיית העתיד. השיטה שבחרנו לתקיפת המאחז הייתה ירי צלפים מכמה נקודות שולטות, מכיוון שלא ידענו במדויק את מבנה היעד ומיקום המחבלים בתוכו, נאלצנו לפרוס את חוליות הצליפה על שטח רחב שיכסה את מרב האפשרויות. נקבע כי תנועת הכוח תיעשה בשעות האור האחרונות למרות הסיכון שבהיחשפות הכוח בדרכו ליעד. תנועה באור יום בפשיטה רגלית לא נוסתה עד אז ורבים התנגדו לרעיון. נדרשתי להסברים מפורטים כדי להשיג אישור לדרך הפעולה הזאת, אך התרגולים הרבים שביצענו בהר דב שיכנעו אותי שבתנאי השטח המיוחדים לאזור תהיה זו הדרך הבטוחה ביותר. הלוחמים בחוד הכוח ציודו ברובה ציד בעל יכולת עצר גבוהה לפגיעה במטרות בטווחים קצרים בתוך הסבך. רובה ציד יורה תחמושת שמתפזרת בדרכה למטרה ובכך מגדילה במידה רבה את סיכויי הפגיעה.

נקודת הירידה מכלי הרכב נקבעה במבתר בציר המוביל למוצב סוג'וד. מייד עם עצירת כלי הרכב זינקו הלוחמים ונעלמו בחורש הסבוך. התנועה לעמדות הייתה קשה מששיערנו. השטח המדמה בהר דב היה מתון ביחס לג'בל סוג'וד וחשתי שלמרות האימונים האינטנסיביים הלוחמים מופתעים מתנאי השטח. גובהם של גושי הסלע היה יותר מ-10 מטרים ובנקיקים שביניהם צמח חורש עבות, שמלבד שבילים של חיות בר לא נמצאו בו מעברים ואנחנו נאלצנו לפלס את דרכנו במאמץ רב. עם רדת החשיכה הגענו לעמדות והתארגנו לשהיית לילה. טווח הראייה לתוך הסבך שסביב העמדות לא עלה על מטר. במהלך הלילה הקפיצו אותנו כמה פעמים חיות הבר שהסתובבו בקרבתנו, אך מלבד זאת לא הבחנו בדבר חריג. בבוקר המחרת, לאחר שסיימנו את נוהל המעבר מלילה ליום בעמדות, חילקנו גזרות תצפית כדי לנסות ולאתר תנועה ביעד, אך לא זיהינו דבר. בתכנון המבצע התעוררו ויכוחים רבים באשר לאמינות המידע והיו סברו כי המידע שברשותנו אינו מצדיק את הפעולה. עתה, בעומק השטח החלו הספקות לכרסם. ידעתי היטב שהייתי הגורם המרכזי שדחף למבצע ושההחלטה להוציאו אל הפועל הסתמכה לא מעט על דעתי. התחלתי לחשוש שזיהוי המאחז מהתצפית של ג'בל צאפי לא היה כה ודאי כפי שהערכנו. בסביבות השעה 12 בצהריים החלה התמונה להשתנות.

השמש האירה את הנקיקים והסבך, ובהדרגה נחשף מערך עמדות מוסווה היטב. מעט מאוחר יותר זיהינו מחבל שחילק מזון בין העמדות ואליו הצטרפו אנשים נוספים. המתנו בסבלנות, וכאשר נצפו מספיק מטרות, התחלתי לספור לאחר באלחוט לפתיחה באש מתואמת של כל עמדות המארב שלנו. השטח הסבוך הקשה לא רק עלינו. המחבלים לא הצליחו לזהות את מקורות האש ומיהרו לתפוס מחסה, אך לרוע מזלם כלפי הכיוון הלא נכון. באמצעות המשקפת יכולתי להבחין שמבטי המחבלים מתרכזים במוצב ע'זלן בעוד גבם מופנה אלינו, חשופים לחלוטין לעמדותינו. פעולת הצלפים, למרות הטווחים הארוכים, הייתה יעילה מאוד. פקדתי לחדול אש כדי לא לחשוף את מיקום העמדות, והמתנו למצב שבו יתקבצו שוב המטרות. כעבור כחצי שעה הופיע כוח תגבור שהגיע לסייע למאחז. כמה מחבלים נושאי אלונקה התקרבו בזהירות בתבנית קרבית ברורה לפצועים ששכבו מפוזרים בין הסלעים. נדרכנו, ולאחר שפונו הנפגעים, כשהופיעו שוב כמה מחבלים פתחנו במטח צלפים קטלני נוסף. בפעם הראשונה יכולתי להתבונן מקרוב בהתנהגותם של לוחמי החזבאללה תחת אש. מפקד הכוח נראה בבירור נותן פקודות ומארגן את אנשיו. התרשמתי במיוחד מהתעקשותו להגיע אל הנפגעים ולפנותם על אף שהיה תחת אש יעילה של הצלפים שלנו. אחד מן המחבלים שנפגעו הועלה על אלונקה שנשאו כמה מחבריו. במהלך הירי זיהיתי קבוצת מחבלים צפופה שהפכה למטרה בולטת במיוחד. לפתע פתחה אחת העמדות באש מקלע למטרה המקובצת. טווח הירי היה ארוך אך יכולתי לראות בבירור שהצרורות כוונו היטב. ירי המקלע היה בניגוד מוחלט למה שקבענו בתכנון ולכן הקפיץ אותי ממקומי. צלף הפועל בתבונה יכול לירות זמן ארוך בלי להיחשף, אך מקלע זה כבר עניין אחר. תוך דקות נפתחה לעברנו אש מקלעים כבדים מהרכסים השכנים שכללה אש תותחים המיועדים לירי נגד מטוסים שכוונו לקרקע. אמנם מיקום העמדות לא נחשף אך כיוון התקיפה והרכס שעליו נפרסנו היה עתה ברור לאויב. ניסיונותינו לשתק את מקורות הירי באמצעות מסוקי הקרב ואש מרגמות לא צלחו ולכן נערכנו לניתוק מגע תחת אש. בכל מהלך התנועה שלנו חזרה המשיכה אש מרגמות ומקלעים לא מכוונת, אך השטח בלע את הכוח לתוכו ועד מהרה חזרנו למוצב ריחן ללא פגע.

הפעולה במזרעת עקמתה הייתה מבחינתי ראשיתה של מערכה זוטא נגד התבססותו של החזבאללה באִקלים א-תופאח. תנאי השטח באזור הזה אידיאליים לניהול מלחמת גרילה והחזבאללה ניצל אותם עד תום. הרכסים התלולים והמסולעים והצמחייה העבותה איפשרו למחבלים להגיח להתקפות פתע על כוחות צה"ל ולהיעלם כלעומת שבאו. נדרשנו לפתח יכולת לחדור ללב השטח, לאתר את בסיסי המחבלים ולתקוף אותם. היכולת המבצעית הזאת דרשה מיומנות שלא הייתה קיימת בצבא. על אף שבשלב המוקדם הזה לא שיערתי שמלחמת הגרילה בשטח הזה תימשך שנים ארוכות, התחלתי לבסס לעצמי תפיסת פעולה ששימשה אותי מאוחר יותר בתפקידים שונים. המשמעות העיקרית של הפעולה במזרעת עקמתה הייתה הפגנת יכולת של כוח מיומן לחדור ללב השטח הסבוך ולהפתיע בפעולה נכונה את האויב. פריצות דרך קטנות, כמו זו שהושגה במבצע הזה, יכולות לשמש בסיס לשינוי רחב בתפיסת הפעולה של כוחות גדולים ולכן יש להם חשיבות רבה. כדי להשיג פריצות דרך מעין אלה, נדרשות יחידות שבהן קיימות רוח של יוזמה ויצירתיות, כמו סיירת גולני, המסוגלות לפרוץ מוסכמות. ואולם, במיוחד בעיתות שגרה, מתקשה הצבא להסתדר עם קיומן של יחידות עצמאיות, ובמקרים רבים, בשם 'הסדר והארגון', מדוכאות התכונות האלה החשובות ללחימה."
(מתוך הפרק "סיירת גולני", בספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, הוצאת מערכות, 2006, עמודים 37-42)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 21-07-2013 בשעה 19:46.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 22:41

הדף נוצר ב 0.45 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר