הצנזורה מתירה לראשונה לחשוף פרטים חסויים ממבצע חיסולו של אבו ג'יאד


האירוע שהיה אמור לשנות את פני המזרח התיכון התרחש
לפני 25 שנה, ב־16 באפריל 1988 שני לוחמים של סיירת מטכ״ל, אחד מהם מחופש לאישה, התקרבו לעבר הווילה
של חליל אל וזיר (אבו ג׳יהאד), סגן ראש אש״ף, בעיר תוניס שלחוף הים התיכון. אחד מה"נאהבים״ נשא חבילה שנראתה
כבונבוניירה, ואילו הלוחם בתחפושת האישה החזיק מפה של האזור. ה"בחורה״ עם המפה התקרבה אל השומר, כביכול כדי לבקש ממנו הסבר כיצד להגיע לכתובת מסוימת בשכונה. באותו זמן האיש עם החבילה כיוון רובה עם משתיק קול שהיה מוסתר בתוך הקופסה, היישר אל עבר הראש של השומר. המאבטח של אבו ג׳יהאד לא היה יכול להבחין בנקודה אדומה שסומנה על המצח שלו. לפתע הוא התמוטט ונפל. ירייה אחת פגעה בו בדיוק קטלני.
התיאור הזה של תחילת מבצע החיסול של אבו ג׳יהאד, שמובא כאן עם פרטים נוספים שנחשפים לראשונה בנוגע לפעולה, לא היה יכול להתפרסם עד כה: עד לאחרונה ישראל לא הודתה באופן רשמי כי היא אחראית לפעולת החיסול של אבו ג׳יהאד, והצנזורה התירה לפרסום רק פרטים שנחשפו קודם לכן בתקשורת העולמית. אבל עכשיו כבר אפשר לתאר ביתר פירוט את אחד המבצעים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות צה״ל. הסיפור המלא יראה אור בשבוע הבא גם בגיליון מספר 13 של המגזין ״ישראל דיפנס״.
אבו גי׳האד היה בן 53 בעת שנורה למוות בביתו. הוא סומן כיעד להתנקשות כבר באמצע שנות ה־80 של המאה הקודמת, לאחר שהמודיעין הישראלי העריך שהוא העומד מאחורי כמה פיגועים גדולים בישראל שיצאו לפועל באמצעות כוח ימי שהקים. אחד מאותם פיגועים היה אמור להתבצע במחנה הקריה בתל אביב, על ידי כוח קומנדו שיפשוט מהים.
אבו ג׳יהאד לא היה ער לכך, אבל כמה תוכניות התנקשות לא יצאו אל הפועל. ואז, לקראת סוף שנת 1987, קיבלה סיירת מטכ״ל את המשימה להיערך לחיסול אבו ג׳יהאד. באותה תקופה התלקחה בשטחים האינתיפאדה הראשונה. בישראל היה מי שחשב שניתן יהיה לחסל את ההתקוממות באמצעות פגיעה ב״ראש הנחש״ של אש״ף, שישב אז בתוניס.
על היחידה פיקד אז סגן אלוף משה(בוגי) יעלון, לימים הרמטכ״ל וכיום שר הביטחון, שנחשב ״אאוטסיידר״ כיוון שצמח בחטיבת הצנחנים ולא בסיירת עצמה. סגנו של יעלון | היה נחום לב ז״ל, אחר הלוחמים האגדיים בתולדות סיירת מטכ״ל, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 2000. יעלון הביא לסיירת ״אאוטסיירר״ נוסף שישמש כקצין מודיעין יחידתי(קמ״ן) - אייל רגוניס ז״ל, ששירת תחתיו שנים קודם לכן בסיירת הצנחנים. אייל נפטר בדמי ימיו מדום לב. לאחר שהדרג המדיני הטיל על סיירת מטכ״ל את משימת ההתנקשות באבו ג׳יהאד, נקבע כי היא תתבצע על אדמת תוניס. אפשרות אחת כללה שיתוף פעולה בין סיירת מטכ״ל לקומנדו הימי, שיביא את הלוחמים לתוניס בדרך הים ובאופן חשאי. אופציה נוספת הייתה לפשיטה רועשת באמצעות מסוקים של חיל האוויר שינחתו שם במפתיע. אנשי חיל הים תבעו אז כי מפקד הקומנדו יוגדר כמפקד־ העל של המבצע. בסיירת התנגדו. בדיון שנערך אצל סגן הרמטכ״ל דאז, אהוד ברק, בהשתתפות ראש אגף המודיעין אמנון ליפקין שחק ז״ל, אמר בוגי לאנשי חיל הים כי אם הם לא יוותרו על הדרישה, הסיירת תבחר להגיע ליעד בשיתוף פעולה עם חיל האוויר ולא איתם. אחרי האיום הזה נקבע שאנשי הקומנדו הימי יוגדרו כשותפים למבצע של המטכ״ליסטים.
מי שמילא בסיירת מטכ״ל את תפקיד ״הפרויקטור״ של הפעולה היה נחום לב, שקיבל אחריות על התכנון. גם למוסד היה תפקיד מרכזי: אנשיו כבר היו מרושתים היטב בעיר תוניס. במשך חודשים אספו המוסד ואגף המודיעין כל פיסת מידע על הנעשה בתוניס, ובעיקר על הווילה שבה התגורר אבו ג׳יהאד בלב העיר, סמוך לרבים מבכירי אש״ף. שכנו הקרוב היה מחמוד עבאס, המכונה אבו מאזן, כיום יו״ר הרשות הפלסטינית.

בין תוניס לרמת השרון
״אייל הכין מודיעין מצוין והכיר כל פיסת קרקע במקום. הוא ידע איפה תלויה כל תמונה, כמה מדרגות ישנן ועוד כאלה פרטים, הייתה לו אינפורמציה מדויקת ביותר״, נזכר גורם שהכיר היטב את הקמ״ן רגוניס. אותו גורם מספר כי בשלב האימונים, כשהיה מגיע הביתה עם חול ים בבגדיו וב־ שערותיו, שאלו אותו בני משפחתו: "אייל,
| איפה היית? מה, אתה הולך לים בלילות?״ אך הוא שמר על שתיקה רועמת.
כשרגוניס נקרא על ידי בוגי יעלון להצטרף לסיירת מטכ״ל, הוא כבר היה מחוץ לצבא וחזר בדרגת רב־סרן. בסיירת דיברו על ״התקופה עד אייל והתקופה מאייל״. ההתאקלמות בסיירת הייתה בתחילה קשה מאוד לרגוניס. בשלב כלשהו הוא הגיע לראש אמ״ן אז, אמנון ליפקין שחק ז״ל, ביקש לעזוב ואמר לשחק שבסיירת ״הורסים אנשים", אך שוכנע להישאר. לאחר שבסיירת הבינו את היכולות שלו, נתנו לו יד חופשית והוא הפך לאחד מהחברה.
בזמן ההכנות למבצע היה מפקד הסיירת,
בוגי יעלון, מגיע לביתו של רגיניס בשבתות, והשניים היו לומדים יחד את החומר. אייל היה אומר לאחיו און רגוניס (ששימש לימים כסגן ראש אכ״א בדרגת תת אלוף,
ן וכבר אז היה בדרגה בכירה מאור בצנחנים) לצאת מהחדר ואז מסתגר בו עם יעלון.
על נחום לב סיפרו: ״הוא אחד הדגולים והנועזים שבלוחמי היחידה מאז ומעולם״.
לב היה בנו של פרופ' זאב לב, חתן פרם ישראל בפיזיקה, והמייסד של מכון ״לב״ בירושלים, המשלב השכלה אקדמית טכנולוגית עם לימודים תורניים. הוא התחנך בישיבת ״נתיב מאיר״, והיה מבין חובשי הכיפות הראשונים שהתקבלו לסיירת מטכ״ל בעידן של אחרי מלחמת יום הכיפורים, כאשר ה״יחידה״ (כפי שהסיירת מכונה בקיצור בצה״ל) הייתה עדיין מעוז בלעדי של בני ההתיישבות העובדת, ובעיקר של הקיבוצי | ניקים. לאחר שלב ההכשרה הסיר את הכין פה מראשו.
לקראת המבצע מונה לב ל״מצביא״, שתפקידו, על פי המקובל בסיירת מטכ״ל, אינו רק לפקד על הפעולה בשטח בזמן
שמ־3פקד היחידה נמצא מעט מאחור, אלא גם להכין את תוכנית המבצע ולבחור את משתתפיו בהתאם למשימות שיטיל עליהם.
תקופת האימונים לקראת הפעולה בתר ניס סחפה את סיירת מטכ״ל. העיר תוניס שוכנת על חורבות קרתגו הקדומה, עירם של הפיניקים שהיו אויביהם המושבעים של הרפובליקה הרומית. המרחק בין חוף ימה של תוניס-קרתגו ובין ביתו של אבו ג׳יהאד ן היה חמישה קילומטר. בהתאם לכך הוח־לט לערוך אימוני ״מודל" לקראת המבצע בווילות ברמת השרון שנמצאו במרחק דומה מחוף תל ברוך. לצורך האימונים השיג אחד מתושבי היישוב מפתחות לווילות שבעליהן נסעו לחו״ל והיו מוכנים להשאילן לטובת הסיירת. ספק אם

התושבים בשכונות היוקרה של רמת השרון הבחינו בלוחמי הסיירת בעת שאלה התגנבו מן החוף לווילות האלה פעם אחר פעם במסגרת האימונים.
על פי תוכנית המבצע שהגה נחום לב, אחד מלוחמי היחידה היה אמור להתחפש לבחורה, ולתפקיד לוהק לוחם גבה קומה ובהיר עור. חבריו רצו להיות בטוחים שהתחפושת שלו אמינה, וביקשו ממנו להסתובב באחד הערבים כאישה בקניון איילון, שהיה אז חדש למדי. הניסוי עלה יפה ובסיירת הבינו שהתחפושת עושה את העבודה. לתפקיד ״בן הזוג״ ליהק נחום לב את עצמו.
בתחילת 1988 החליט הדרג המדיני לעכב את הפעולה בתוניס, אך לא לאורך זמן. האור הירוק לביצוע המשימה התקבל באופן סופי לאחד הפיגוע ב״אוטובוס האמהות״ ליד דימונה, ב־8 במרס 1988. מחבלים שהסתננו ממצרים השתלטו על אוטובוס שהוביל בעיקר עוברות מן הקריה למחקר גרעיני(קמ״ג) והרגו שלושה מנוס־ עיו. למחרת נערך הדיון שחרץ את גורלו של המנהיג הפלסטיני אבו ג׳יהאד. בדיון השתתפו ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, הרמטכ״ל דן שומרון, סגנו אהוד ברק, ראש אמ״ן אמנון ליפקין שחק, יועץ ראש הממשלה לטרור יגאל פרסלר, ראש המוסד נחום אדמוני וסגנו שבתאי שביט.
אנשי סיירת מטכ״ל והקומנדו הימי קיבלו הוראה להיערך מחדש לפעולה, והפעם הם ביצעו מחדש את תרגילי ה״מודל״, אבל לא נאלצו לחזור על שלבי התכנון. הדרך לתוניס הייתה ארוכה אבל הים היה שקט. להפלגה יצאו חמש ספינות טילים, והן התמקמו מול תוניס במוצאי שבת - הערב שנקבע כמועד ההתנקשות.
חיסול כפול ארבע
על פי הפרסומים הזרים במשך השנים, הפעולה החלה למעשה עוד לפני הגעת כוחות צה״ל אל החוף, כאשר שני אנשי מוסד וסוכנת שלישית שכרו כלי רכב מסוג ״פו־ לקסווגן טרנספורטר״ בשלוש חברות השכרה שונות בתוניס. הם שהו בעיר בזהות לבנונית בדויה ושילמו במזומן על כל אחת מן המכוניות.
ספינות חיל הים הישראלי עגנו הרחק מן החוף התוניסאי, כדי לא להותיר סימן חשוד על מסכי המכ״מ. מטוסי קרב חגו בשמים בגובה רב, מוכנים לתקוף אם תידרש התערבותם. על ספינה קטנה וקרובה יחסית לחוף הוצב מפקד כוח החילוץ שהמתין ללוחמים שיחזרו מהפעולה.
הפעולה עצמה החלה בירידה של אנשי הקומנדו הימי אל החוף בסירות גומי. החוף היה שקט ושומם. על פי סימן מוסכם ירדו לחוף סירות הגומי שהובילו את אנשי סיירת מטכ״ל. בחוף חיכו ללוחמי הסיירת רכבי ׳׳טרנספורטר״ הנהוגים בידי סוכני המוסד. הם כבר הכירו את העיר היטב, והובילו את המטכ״ליסטים בנסיעה שארכה דקות ספורות היישר אל הווילה של אבו ג׳יהאד.
סגנו של יו״ר אש״ף היה עדיין ער בשעה שתיים לפנות בוקר, כשלוחמי סיירת מטכ״ל התפזרו מחוץ לווילה שלו בדממה, בארבע חוליות שונות. נחום לב והלוחם בתחפושת האישה ניגשו ראשונים אל הבית של אבו ג׳יהאד. חיסול השומר היה האות להסתערות על הבית. כל חוליה ידעה היטב מה המשימה שיועדה לה בהסתערות. אחת החוליות חיסלה גנן ששהה בחצר הבית, ואילו חבורה לא גרולה של לוחמים נכנסה לווילה, לאחר שפרצה את הדלת באמצעות ציוד מכני שנשאה עמה.
שומר נוסף של אבו ג׳יהאד נהרג בהיתקלות עם המטכ״ליסטים במרתף הווילה. אינתיסאר אל וזיר(אום ג׳יהאד), אשתו של אבו ג׳יהאר, שחיה כיום ברמאללה, סיפרה לימים כי בזמן הפריצה אבו ג׳יהאד ישב ליד השולחן, ואז דחף אותה, קם במהירות ולקח את האקדח שלו מהארון. ״שאלתי אותו: ׳מה קרה? מה קרה?׳ שמעתי את הרעש של פריצת הדלת מלמטה ואנשים צועקים. מיד הבנתי מה קורה. צעקתי לאבו ג׳יהאד... הוא לא הספיק לענות לי. הוא ניגש לדלת חדר השינה ואני אחריו. הכול קרה בתוך שניות. ראיתי אנשים עם מסכות על הפנים, ורק העיניים והשיער שלהם גלויים. אבו ג׳יהאד דחף אותי לתוך חדר השינה. אחד הישראלים התקרב אליו וירה בו מקרוב. אבו ג׳יהאד נפל. הלכתי אליו, כרעתי וחיבקתי אותו. אחד מהישראלים הצמיד לי אקדח לגב וסילק אותי אל הקיר. עמדתי עם פנים אל הקיר. הייתי בטוחה שהוא יירה בי. האיש
שירה באבו ג׳יהאד זז הצדה. מישהו שלישי ירה באבו ג׳יהאד, ואז מישהו רביעי בא וירה באבו ג׳יהאד, אבל בעצם כבר החייל הראשון הרג אותו״.
הלוחם שירה ראשון באבו ג׳יהאד היה אז בשנות ה־20 לחייו, קצין צעיר שעוד נועד לגדולות במערכת הביטחון, אם כי מעולם לא הגיע לפיקוד על סיירת מטכ״ל. מספר שניות לאחר מכן שככה האש בווילה של אבו ג׳יהאד, וברשת הקשר נשמע קולו של המפקד מדווח לחדר הפיקוד הימי: ״המנהל ושלושת הפועלים שלו בדרכם לעולם שכולו טוב״. המשמעות הייתה ברורה מבחינתם.
כפי שנטען בעבר, מפקד הסיירת יעלוץ היה האיש שווידא במו ידיו את הריגתו של אבו ג׳יהאד, דקות ספורות אחרי הפריצה לחדרו. הפעולה בתוניס זיכתה שלושה מאנשי סיירת מטכ״ל בצל״שים מהרמטכ״ל,
ביניהם גם נחום לב.
חודשים ספורים אחרי החיסול שהה אייל רגוניס בצרפת והתארח אצל משפחה יהודית לארוחת שבת. השיחה התגלגלה והתברר כי אותה משפחה היא במקור מתוניס, קרוב לאזור שבו שכנה הווילה של אבו ג׳יהאד. אייל זרק לאוויר: ״אה, יש שם דוכן פלאפל מעולה״. בני המשפחה הופתעו מאוד. הם חשבו לרגע שאולי גם הוא תוניסאי במקור, ושאלו אותו: ״איר אתה מכיר את המקום?״ אייל ז״ל תפס את עצמו ואמר: ״פשוט סיפרו לי שיש שם פלאפל מאוד טוב״. ספק אם האמינו לו.
שווה את המחיר?
חיסול אבו ג׳יהאד היה הפעם הראשונה שישראל ניסתה לשנות את מהלך ההיסטוריה באמצעות הריגת מנהיג ערבי בולט. שלוש שנים לאחר מכן הוביל אהוד ברק כרמטכ״ל את מבצע החיסול האווירי, הספונטני כמעט, של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי - מי שבמותו הוריש לנו את חסן נסראללה הגרוע ממנו. בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה בוצע על אדמת ירדן ניסיון ההתנקשות הכושל בראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל. הניסיון רק העצים את משעל וחיזק את מעמדו.
אבל היו גם חיסולים מוצלחים במבט לאחור: ב־1995 חוסל במלטה מנהיג הג׳יהאד האיסלאמי הפלסטיני, פתחי שקאקי, בפעולה שיוחסה לישראל. ההתנקשות באחמד יאסין(2005) הנחיתה מכה קשה על חמאס, וגם ההתנקשויות האחרות בבכירי חמאס תרמו את חלקן בהפסקת פיגועי ההתאבדות של העשור הקודם.
ומה בנוגע לחיסול אבו ג׳יהאד? 25 שנה אחרי החיסול ספק גדול אם הייתה בו תועלת לישראל. הפעולה לא נכנסה מעולם לפנתאון המבצעים ההרואיים של סיירת מטכ״ל, כדוגמת מבצע ״אביב נעורים״ בביירות (1973), ששוחזר על ידי משתתפיו בהתלהבות פעם אחר פעם. על הפעולה בתוניס כמעט לא מדברים. גם שר הביטחון הטרי סירב להתייחס אליה השבוע.
אחד ממפקדי הסיירת אומר: ״קשה להגיד שהפעולה השפיעה במשהו על מהלכי ההיסטוריה. היא בעיקר עוררה תסיסה בשטחים והלהיטה את האינתיפאדה. בשנת 1988 הפלסטינים התרשמו הרבה יותר מהיכולת של ישראל לשגר לוויין ראשון לחלל באמצעות הטיל ׳שביט׳ מאשר מהפעולה שנראתה להם דווקא פחדנית, וככזו שנובעת מחוסר יכולתו של צה״ל להתמודד עם ההתקוממות בשטחים בדרכים צבאיות. לחיסול אבו ג׳יהאד הייתה רק השפעה ביטחונית שלילית, וזה עוד לפני שבוחנים את הנזק שגרם המבצע לישראל במישור הבינלאומי וביחסים ארוכי הטווח מול הפלסטינים.

מעריב/עמיר רפפורט ומוריה בן יוסף

טעויות הכתיב במקור?

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

כולם הסכימו למהלך ? ...מי מוכן להמר מי סרב ?

מבלי להכנס לפרטים בשל סיבות מובנות ראוי לדעת, כי המטרה העיקרית של הפעולה היתה ריסוק כוח הטרור העיקרי שפעל עד אז במשך תקופה ארוכה למול ישראל, ומולו ניהלנו מערכה ארוכה מאוד.
חיסולו של אבו ג'האד, שאגב היה יריב ראוי וחכם, חיסל למעשה את מנגנון הפיגועים של הפתח עד אז - מנגנון הגזרה המערבית, שאנשיו ביצעו מאות פיגועים, בהם פיגועי ראווה, שהביאו למותם של ישראלים רבים.

כדאי עוד לזכור, כי ההנהגה המדינית-ביטחונית באותם הימים בארץ רצתה לעודד התפתחות של כוחות מנהיגים מקומיים איתם ניתן יהיה לדון, תוך הקטנת השפעתה של ההנהגה הפלסטינית בפזורה, וגם לכך תרם המהלך, אם כי לא זו היתה המטרה שלשמה בוצע.

ההתקוממות בשטחים פרצה חודשים קודם המבצע, ולחיסול אבו ג'האד היתה תרומה חיובית, כאשר דרגי פיקוד פלסטיניים בשטחים הבינו היטב את המשמעות של יכולת הפעולה הישראלית למול מפקדים ומנהיגים.