14-04-2013, 11:16
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 371
|
|
|
זיכרון ישן.. קשור גם לדלעת..
הנה עברה עוד שנה והגיע יום הזיכרון.
אני שב ונזכר בכל החברים, המפקדים והרגעים שנפתחים כל שנה מחדש ביום הזיכרון או כאשר תמונת נוף כלשהי מציתה את הרגשות הטמונות בנפש.
אני נזכר בפעם הראשונה שנכנסתי ללבנון, שנת 1997- למוצב דלעת, התאכזבתי מאד שהכוח שלנו נכנס ללבנון רכוב ולא מוסק, אך כמה שעות אח"כ כבר בירכנו את "הגומל", הכוחו...ת שנכנסו באותו יום באמצעות מסוקים, ניספו- הארוע הידוע כאסון המסוקים.
במוצב שררה אווירה דכאונית, פלח"ן נח"ל ישבו שם, צוות שלם שלהם נמחק באותו לילה ארור.
ב"דלעת" פגשתי את ליאור שבתאי ז"ל, גם הוא היה מראשון לציון והתעניין בפעילות שלנו במוצב, הוא סיפר לי שהיה צריך לחזור הביתה אך נשאר עוד כמה ימים בשביל להחליף חבר, אחרי ימים ספורים ליאור נהרג לי מול העיניים בהתקפת מחבלים על "דלעת".
ב"דלעת" פגשתי לראשונה את "כוכב הצפון" - ארז גרשטיין ז"ל, אז הוא היה מח"ט גולני ועלה לחפ"ק את הפעילות שלנו עם סיירת גולני שהיתה בבת עיניו. פעם ראשונה שראיתי איך לוחמים מעריצים מפקד ומדברים עליו בלשון של כל יכול- אל ממש! נחזור אליו בהמשך.
בינתיים גדלתי, הגעתי כבר לבה"ד 1, שם פגשתי את רועי קלר ומיד הפכנו לחברים. לקראת סוף קורס הקצינים ערכנו תרגיל פשיטה מורכב, בו רועי פיקד על הכוח ואני הייתי הסגן שלו. בסוף התרגיל נשפכנו לנו על גבעה ורועי סיפר לי שזה מה שהוא רוצה לעשות- להמשיך בתפקיד מבצעי ולא פיקודי. מייד בסיום הקורס רועי שובץ בסיירת אגוז ואני חזרתי ליחידתי וכך המשכנו להיפגש מדי פעם ולהחליף חוויות.
חלפו מספר חודשים אחרי קורס הקצינים ואותי שלחו הפעם לסיירת צנחנים, שם פגשתי באיתן בלחסן. הייתי צריך לצבור קצת ניסיון מבצעי ולכן שלחו אותי לאיתן, ככה לכמה שבועות. אחרי חודש נסעתי עם איתן בג'יפ שלו והוא ביקש שאשאר בסיירת עוד קצת, וכך השבועות התחלפו בחודשים עד שכבר הפכתי לחלק אורגני מהכוח.
אחרי תקופה של כשנה בסיירת פגשתי בארז שוב, הפעם הוא כבר היה מפקד יק"ל, תת אלוף ואני סגן צעיר.
ארז תחקר את הסיירת שוב ושוב, לא כל יום נכנסים לאזור כה מרוחק ומסוכן.. הדבר קיבל משנה תוקף כאשר את הכוח תחקרו אלוף פצ"ן (גבי אשכנזי) ומפקד יק"ל- תא"ל גרשטיין.
בכוח החילוץ שלנו היה קצין צעיר ממני בשם לירז טיטו, פגשתי אותו לפני המבצע והוא מסר לי ד"ש מידידה משותפת.
חודש אח"כ הוקפצתי לפעילות אחרת ולירז החליף אותי בזמן נוהל קרב לפני מבצע "צמצום תווך" עם הסיירת. במבצע לירז איתן ודוד נהרגו בהתקלות עם חיזבאללה.
בזמן ההלם והאבל רועי קלר בא לעזור, להקשיב ולחזק. הוא משך אותי לסייע לו בהכנות למבצע אחר של אגוז. נפגשנו ביער ליד מתקן אדם, חזרתי איתו על כמה תרגולות ואפילו נתתי לו מתנה שהוא ביקש ממני - נעליים מיוחדות לקור (אני כבר לא זוכר איזה ומאיפה..) חלף שבוע ומתוך שנת הלילה הביפר לא הפסיק לצפצף - "כוח של סיירת אגוז נפגע בהתקלות"... "קצין הרוג בכוח.." והנה איבדנו חבר נוסף. רועי קלר נהרג.
עברו מספר שבועות, ונפרדנו מאגדת הצפון- כוכב הצפון כבה, ארז גרשטיין נהרג ממטען צד. זה כבר בלתי אפשרי, ארז שהיה מכיר כל עץ ושיח בלבנון והיה מריח מחבלים מקילומטר, הוא נהרג??? וכך נפלה אגדה נוספת.
והנה מגיע עוד יום הזיכרון, לפעמים אני רואה תוכנית עליכם בטלביזיה, למרות שמאז שנפלתם נהרגו עוד המון חיילים אחרים וכמות הסרטים על נופלים התעצמה.
לי זה לא משנה כי אצלי אתם תמיד משודרים ברחשי הלב.
_____________________________________
"חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ואינו מתבייש ומודה על האמת" 
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
