היכן התרחש האירוע המתואר באיור ?
בהמשך תועלה תמונה עכשווית של אותם מבנים...

פשיטה של הפלמ״ח על מתקן צבאי בריטי....
משום מה יש לי תחושה שמדובר על בסיס חיל אוויר....
אולי תל נוף?....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

מבנים שכאלה היו די נפוצים בארץ, לראש קופצים לי מחנה לאג'ון וראס אל-עין (מקורות הירקון).
אגב, מדובר במבני מגורים, לא דירים למטוסים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

צילום מלפני כמה שבועות של המבנים המאוירים, ועוד כמה תוספות...
ועכשיו מי מזהה?

מבנים בריטיים שמשמשים גם כיום ושמדשאות מטופחות סביבן... אני אהמר כי קיימים באסף הרופא [סרפנד].

הנה עוד תמונות של המקום והאירוע הנ"ל...

יש זיהוי?

אפשר לזהות את אנדרטת חטיבת אלכסנדרוני ואת המבנים המעוגלים שחלקם קיימים עד היום.
הטקסט על האנדרטה

אז מה

שנכבש על ידי גדוד מחטיבת אלכסנדרוני. האירוע התרחש כמעט בדיוק לפני 65 שנה, ב 15.4.1948, היכן שהיום שוכן בית החולים הגדול בארץ, מרכז רפואי ע"ש שיבא בתל השומר.

והזוכה בחידה הוא GeriReshef, שהזכיר את התשובה ראשון. הקרדיט גם לsalak שענה את התשובה המדויקת.


המבנים האופיניים עם הגג פח העגול שהופיעו בתמונות משמשים כיום את זרוע האדמיניסטרציה של המוסד.





ישראלה, פרצת את קו החצי, עברת שלושה שחקני הגנה באלגנטיות, השכבת את השוער, ואז בעטת החוצה דרדלה דווקא לכיוון אסף הרופא... באמת למה לא תל השומר ישר לחיבורים?? החמצה מסמרת שיער. אגב, ממה שאני זוכר, באסף הרופא אמנם יש מבנים מנדטוריים, אבל לא בסגנון האופייני עם הגג המעוגל.

האיור מהספר "חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות 1947-1949".
http://bookshopdina.co.il/readbookp...uctID=38074&Cat







אכתוב סקירה קצרה בנושא תחת האשכול הזה בהמשך.

אי אפשר לטעות בסגנון המובהק של שמוליק כץ

אז מה

אני איכשהו הבאתי אותה בפוקס בשפיץ של הנעל, ואלמלא ישראלה שהרימה לי להנחתה לא הייתי מגיע עד הלום.

התשובה שלה נראתה הגיונית לגמרי למעט התשובה הסופית- אסף הרופא: המקום היה בית חולים צבאי בריטי סמוך למחנה סרפנד/צריפין שרק לאחר קום המדינה הפך לבית חולים אזרחי ושלא היה כל הגיון בלתקוף אותו.

תל השומר לעומת זת היה בסיס צבאי בריטי שרק בהמשך הפך לבית חולים, ובהחלט שימש כיעד לפעולות צבאיות.

מה הקשר לנושא?

הטירה / פרדס ליטווינסקי מצויים בקרבת כפר שמריהו

שמם של המבנים האלה הוא "בקתות ניסן" - Nissen Huts או "בקתות קוונסט" - Quonset Huts, תלוי בדגם. ניסן הן המוקדמות יותר.
תראו מה עשו עם זאת , שנמצאת באנגליה.

ובכלל... בבסיס הזה מצויים עד היום מספר מבנים בריטיים מעניינים (כולל מגדל הפיקוח המקורי ועמדת נ״מ) שגורלם כנראה נגזר....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

בשנותיי הראשונות כמילואימניק, משרד הקישור שלי שכן במחנה ביל"ו. הדרך הארוכה אל הבקתה עגולת הגג שבה ישבה - או ליתר דיוק, שבה אף פעם לא נמצאה! - קצינת הקישור היתה גדושה בשרידים בריטיים שאהבתי להביט בהם. צריפים עם אח וארובה בנויים בלבנים. ובקתות ניסן שכאלה, שעל רבות מהן עוד נראו הכיתובים המקוריים (למשל, Officers' recreation room), למרות עשרות שנים של סיוד ורה-סיוד... מעניין מה שרד מזה, אם בכלל.

למזלי הועברתי לאוגדה ששוכנת בדיוק באותו מקום אם כי ברוח הזמנים [ועודפי רוח לא חסרו בה מעולם] זכתה למבנים חדשים יותר הקרובים לכניסה לבסיס. בעומק הבסיס היכן שפעם היו משרדי הקישור עדיין שוכנים נכון ללפני 3 שנים עד לרגע טקס קבלת הפטור החגיגי מבנים בריטיים ומי שחיפש כמונו יכל למצוא פה ושם כיתובים בלשונם של הכובשים הבריטיים.
תמיד הבטתי בפקידות הקישור הטרודות ביציאה של הערב או בתורנות המטבח הקרבה כאילו מדובר במלחמת עולם ולא מעלות בדעתן מה עבר בבסיס הזה ובצריפים הללו לאורך ההסטוריה.

מעט על ביקתות ניסן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Nissen_hut

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

תל ליטווינסקי.


הסיפור שלנו מתחיל עם ליטווינסקי, שמה של משפחה חלוצית ויזמית.



האב יעקב-אלחנן עלה לארץ מאודסה ב1880, והקים כאן מפעלים שונים. ב1886 הצטרף לראשון לציון שזה עתה הוקמה כבעל משק גדול. יעקב-אלחנן עזב לבסוף את המושבה, וב1909 היה ממייסדי אחוזת בית – הלא היא תל אביב. הבית המרשים שבנה, מראשוני המבנים בעיר, עומד היום ברח' אחד העם 22 (התמונה למטה מויקיפדיה).



הקמת מושבת תל ליטווינסקי

ב1934 הבנים מוריס ואמיל ליטווינסקי רכשו ליד כפר אז"ר שטח קרקע גדול במטרה להקים עיר גנים גדולה זרועה בווילות, עם בתי ספר, מתקני ספורט, מרכזי קניות ונופש.








שירותיו של האדריכל הנודע ריכרד קאופמן (מתכנן מושב נהלל) נשכרו, ומסע פרסום נערך ברחבי הישוב:










בשלב הראשון נבנו 24 בתים. כבישים נסללו, חיבורי חשמל נפרסו וגם קו אוטובוס חינמי לתל אביב הופעל על חשבון האחים, הכל על מנת למשוך אנשים לבוא ולגור במושבה החדשה (אגב - קו האוטובוס נוסע עד היום ומספרו זהה – 70)









יש לציין כי באותם זמנים הקרקע היתה מוקפת בישובים ערביים: יהודייה (במקום בו נמצאת היום יהוד), סאקיה (רמת פנקס), חיריה (צומת מסובים), וסלמה (כפר שלם). השקעת כסף רב לשם ייסוד יישוב חדש בסביבה כזו לא מובנת אליה.




כך, המיקום המבודד יחד עם פרוץ ההתקוממיות הערביות ב1936 והתדרדרות המצב הבטחוני הובילו לכך שרק 10 משפחות, רובן יוצאות גרמניה (והרי העלייה החמישית הייתה אז) התיישבו במקום.


הקמת מחנה תל ליטווינסקי

במלחה"ע השנייה הבריטים הפקיעו מהמושבה שטח גדול לצורך הקמת מחנה צבאי באותו שם. קצת מאוחר יותר, ב1942 הגנרל רומל כבר דהר עם הצבא הגרמני בצפון אפריקה לעברה של הארץ, והמקום יועד להיות בית חולים של הצבא האמריקאי שעשוי יהיה להזדקק למתקן אשפוז עבור החיילים פצועים מאותה חזית. נבנו 95 מבנים שסודרו בצורת פרסה – אלו אותם מבנים המוכרים לנו כיום. אך רומל נעצר לבסוף והאמריקאים לא נזקקו למתקן. המחנה שימש את הבריטים כבית חולים גדול לחיילים הפצועים שהגיעו מהקרבות בחזית בורמה. במקום היה גם בסיס תותחנים וסדנאות מלאכה, ובשלב מסוים אף שוכנו בו שבויים איטלקיים.


הקרב על תל ליטווינסקי

1948 - מיקומו האסטרטגי של המחנה כשולט על הציר מיפו –סלמה- וילהלמה-בואכה שדה התעופה בלוד (כביש מסובים-יהוד-עטרות היום) וקרוב לישובי יהודים העלה את קרנו במלחמה בקרב שני הצדדים. ערב עזיבת הבריטים לטשו מפקדי הצדדים הלוחמים את עיניהם אל המתקן. מועד הפינוי לא היה ידוע, וכוחות אלכסנדרוני עליהם הוטלה משימת תפיסת המקום היו פזורים במקומות שונים בארץ. ב14.4.48 נראה היה כי שעת האפס קרובה. מידע מודיעיני העלה שהבריטים משתפים פעולה עם מפקדים ערביים ומאפשרים להם לקבוע עמדות במחנה בטרם יעזבו. אור ליום ה 15 באפריל 48 , מיד עם עזיבתם, נערך קרב בין שתי פלוגות של החטיבה לכוחות ערביים על השליטה במקום. הקרב התנהל מבית לבית ונמשך כל היום. לבסוף המחנה הגדול נכבש, פרט לרצועה צרה ועיקשת בדרומו שנפלה שבוע אחר כך, עם כיתורה לאחר מבצע "חמץ" בו נכבשו הכפרים סלמה חיריה וסאקיה.
בקרב על תל ליטווינסקי נפלו שלושה לוחמים. בצד הערבי נמנו כ50 הרוגים.


לאחר כיבוש המחנה

מיד עם כיבושו, רופא צבאי בשם חיים שיבא (אמצעי בתמונה למטה), קצין בעל חזון שאף שירת קודם בבית החולים הבריטי שהיה כאן, פעל להשמשה חוזרת של המקום כבית חולים צבאי שיטפל בזרם הגובר של הפצועים שהגיעו מהחזית.



כבר ב21.6.48 ,במהלך ההפוגה הראשונה, נפתח רשמית בית החולים ב"תל ליטוינסקי" – בתחילה כמתקן החלמה לפצועי הקרבות מהחזית בירושלים – אך עד מהרה כבית חולים על כל תפקודיו, ומאוחר יותר אף הגדול בצה"ל - בית החולים מס' 5.
כמה שנים לאחר המלחמה בית החולים הוריד מדים והפך להיות אזרחי. הוחלט להשמיט את השם ליטווינסקי ולקרוא לו, על פי עצתו של בן גוריון,"תל השומר", לזכר ארגון השומרים העבריים.


בית החולים תל השומר

ב1971 ד"ר חיים שיבא, שעם השנים הפך למנהלו המיתולוגי של בית החולים, נפטר באורח פתאומי מהתקף לב. מאז המוסד נקרא מרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר.

תמונת בית החולים בשנות ה50:
(המקום בו עומד המבנה החדש בחלק השמאלי עליון של התמונה בעל חשיבות היסטורית רבה ביותר. הרבה אנשים הגיחו לכאן דרכו)




בית החולים פעל באותם מבנים בריטיים במשך שנים רבות עד שנבנה בניין האשפוז החדש. כאמור, כיום הם משמשים למטרות מנהלה.






והנה אותו בניין ניתוחי לב מהתמונה למעלה, היום כשהוא נטוש:








אמנם מוזנח, אבל עדיין קשה להאמין שבתוך מבנה כל כך עלוב שאפילו לא נמצא היום ראוי לשמש כמחסן, היו מבצעים ניתוחים מורכבים למדי רק לפני דור או שניים.



גג הפח הלוהט בקיץ והקפוא בחורף, בעידן בו לא היה מזגן, מעצים את התהיה. אין ספק שעברנו פה כברת דרך משמעותית תוך זמן קצר.


ומה היה עם מושבת תל ליטווינסקי?

לפי ויקיפדיה עברית, המדינה שינתה גם את את שמו של הישוב לתל השומר (אם כי יתכן שהדבר אינו נכון, כי במפה משנות ה50 המאוחרות ראיתיו תחת השם ליטוינסקי). אני לא הייתי אז, אבל סביר להניח שבהשראת בית החולים, גם הישוב הקטן שלידו נקרא בפי רבים תל השומר.

המושבה הוגדרה מוניציפלית כשכונה, וב1961 סופחה עם איזור הפרדסים שמסביבה לרמת גן. בהמשך גם הפרדסים נמחקו ובמקום נבנתה שכונת קריית קרניצי (ע"ש ראש העירייה המיתולוגי של ר"ג).
כך הורדו הליטווינסקים מבמת השמות, ולמעשה החלוציות שלהם באיזור כמעט לא הותירו זכר.
מחזון המושבה הגדולה נותר רחוב בו כמה כמה בתים מקוריים מאותה מושבה – שהחלה כחזון גדול והסתיימה במה שנראה היום כמו עוד כמה בתים בשכונת וילות שקטה. ניתן לקרוא על רחוב "תל-ליטווינסקי" בכתבה שפורסמה ב YNET
. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3246292,00.html.

לטענת משפחת ליטווינסקי השכחת השם נעשתה במתכוון ע"י בן גוריון שרחש בוז למגזר הפרטי ואת פעולות האחים ראה יותר כספסרות קפיטליסטית מאשר חלוציות. אני אישית נוטה להסכים שזו הסיבה, אם כי קשה לפסול את הטענה שבן גוריון גם לא אהב שמות בעלי צליל לועזי (ובהקשר זה ראו המאבק סביב שמו של הישוב זרעית http://www.myosef.org.il/yeshuv/Pages/zrait.aspx)

בעקבות מחאת המשפחה, לפני כמה שנים עיריית רמת גן הציבה במקום מספר שלטים וייסדה גן הנושא את שמם. http://www.mynet.co.il/articles/0,7...4285665,00.html



אנשי "מחאת האוהלים", שהתמקמו בצפון שדרות רוטילד מול כיכר הבימה בקיץ 2011, ושהקימו משם טענה שעל הממשלה לספק דיור ציבורי על חשבון מה שהם רואים כטיפוחם של בעלי הון, היו ודאי מסופקים לדעת כי אותו מקום שהם העלו על דגלם כבמה הוא למעשה שטח שבשנות ה30 הוחרם מבעלי הון – זהו פרדס ליטווינסקי, שהופקע מהמשפחה אז לטובת הקמת מבנים ציבוריים: תיאטרון הבימה, היכל התרבות ובית העירייה(שלא נבנה שם לבסוף). ניתן לקרוא על כך בקישור https://sites.google.com/a/tlv100.n...tarbut/shokolad. (למשפחת ליטווינסקי היה גם פרדס באיזור געש. לא ידוע לי על קשר בין סבא של דפני מודד הקרקעות לאחים).


מקורות וקישורים:

אתר משפחת ליטווינסקי – בו מידע רב:

http://www.litwinsky.co.il/

(תמונות המושבה נלקחו מהאתר)



כיבוש מחנה תל ליטוינסקי:

באתר חטיבת אלכסנדרוני
http://www.alexandroni.org/site.php?battle=litwinski

תיאור מפורט יותר על הקרב מצוי בספר של החטיבה שהזכרתי בפוסט קודם.


ההיסטוריה של מרכז רפואי שיבא:

http://www.sheba.co.il/About_Us/Our_History/

הספר "רוח שיבא – תולדות המרכז הרפואי ע"ש שיבא".