מי זרק את תעודת הבגרות של ירוחם כהן?

עופר אדרת | 30.04.2013 | 10:30

לפני כמה שבועות מישהו השליך לרחוב את תעודת הבגרות של ירוחם כהן. זה לא היה אמור לעניין אותנו באופן מיוחד, לולא היה כהן דמות היסטורית חשובה. אבל מעבר לכך, יש משהו אירוני בעובדה שתעודת בגרות שהנפיקה "גימנסיה הרצליה" לבנו של שמש בית הספר – דווקא היא זו שנזרקת לרחוב. היא, ולא תעודה של תלמיד אחר, תלמיד מן השורה.

כהן היה אחד מראשוני המצטרפים לפלמ"ח, המפקד הראשון של המחלקה הערבית בפלמ"ח, קצין מודיעין ודיפלומט. את תעודת הבגרות שלו מצא דובי טננבאום, בעל החנות "טננבאום ספרים" ברחוב בוגרשוב בתל אביב. טננבאום מסר אותה להיסטוריון ניר מן, שגר בקרבת מקום. אחרי שנתן לי להציץ בה – לצלם, לתעד ו'לומר שלום' למסמך היסטורי אישי – הוא העביר אותה אחר כבוד למוזיאון הפלמ"ח, שם תישמר באופן ראוי יותר מאשר בפח אשפה תל אביבי.

המשך:
http://blogs.haaretz.co.il/oferaderet/688/

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

תעודות ומסמכים מאבדים את ערכם בעיני היורשים ובני היורשים. ארכיונים שלמים נזרקים לרחוב - תרתי משמע- לאחר שהיורשים עצמם הולכים לעולמם. אמרה תלמודית טוענת כי זכרון אדם נשמר רק שלוש דורות. אם איתרע מזלו של המסמך, הוא ימצא על ידי מישהו שמבין. אם לא, הוא יובל למזבלה.
היו מקרים שתעודות גמר שונות לא נמסרו למסיימים משום שהם נותרו חייבים למוסד כספים. בשעתו, ארגנתי את הארכיון של מקווה ישראל ומצאתי ערימת תעודות בגרות וסיום לימודים בעובי של 10 ס"מ לפחות. מבירור שערכתי התברר כי אלו היו של תלמידים שנותרו חייבים למוסד כספים.