במקור נכתב על ידי פסטן
הגזמות מגוכחות. כרגיל בעיתון...
לאיראן "הרבה זכות פיקוד", ו"הרבה יכול וטו", אבל בודאי שלא באופן מוחלט. באנלוגיה גסה
לכתוב ש"בעקבות זאת הפקיעו ממנו את החלטה אם לתקוף בעתיד את ישראל" לגבי נצראללה
זה קצת כמו לכתוב שאובאמה הפקיע מישראל את הזכות לבצע תקיפות על מטרות באיראן,
סוריה או לבנון.
כלומר, יכול להיות שאובאמה "אסר" על ביבי ויכול להיות שח'אמנהאי "הפקיע" מנצראללה, אבל
אין שום מניעה אמיתית נצראללה "להסתכן על דעת עצמו במלחמה מחר בבוקר" במילותיך.
אדרבה ואדרבה אם כך, שיש לו היכולת "להטיל ווטו על הוראה אירנית לפעולה". השאלה היא
במה זה יעלה לו, והאם העלות שהאיראנים יטילו עליו אם לא "יציית להוראה" כבדה יותר מהעלות
שישראל תטיל עליו אם כן יציית לה.
כל עוד ישראל תפחיד אותו "קצת יותר" מהאיראנים, הוא לא יתקוף, גם אם יופעל עליו לחץ מצד
איראן לעשות כן. [במדד ההפחדה הזה אני כולל לא רק את הפחד מתגובה ישירה, אלא גם את
מערכות היחסים ההיסטוריות, הציפיות לעתיד, וכו'] מצד שני, מדובר במצב מאוד לא יציב, שכן
אף צד אינו יודע בדיוק מה הצד השני מוסר לחזבאללה, והתפישה של חזבאללה את המסרים
האלה אינה מושלמת. לכן כדי שהעניין יצליח, צריך לקחת "מרווח ביטחון" וישראל צריכה לאיים
על חזבאללה במידה משמעותית יותר מהכח שהאיראנים מפעילים עליו.
העניין הוא ש-(א) בשלוף, הייתי אומר שלישראל אין אפילו את המשאבים לאיים על חזבאללה
במידה משמעותית יותר מהכח שיש לאיראן עליו; (ב) לחזבאללה "אין זכות קיום" אם איננו ממלא
את תפקידו כ"תנועת התנגדות", והנטייה הטבעית שלו היא יותר לתקוף את ישראל מאשר להניח
לה, ומכאן נובע (ג) בסופו של דבר, העימות המזוין הבא עם חזבאללה הוא רק עניין של זמן,
שאפשר וצריך לנסות לדחות, אבל יש להיות מוכנים אליו לא כסיכון פוטנציאלי שאולי יתממש ואולי
לא, אלא כסיכון שמתקרב אלינו כל יום, ובאחד מהם הוא יגיע.
|