23-06-2013, 19:05
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 20.10.06
הודעות: 979
|
|
|
סיפור על אישה מקסימה
הלוואי והיית יודעת כמה אני מאוהב בך ילדה.
*********************
בעודי מתקרב לתחנה המרכזית בירושלים אחרי חודש של ייסורים בקו כחול בגבול לבנון שהפלוגה שלי תפסה ,חורף, קר, רטובים, מלאים בבוץ, ושביזות שלפעמים זה מרגיש כמו שואה אמיתית. או גהנום על פני האדמה. קשה אבל מקודש.
השמש יצאה ולא הפסיקה לסנוור אותי באותו היום, בתוך תוכי זה הרגיש כמו איזה סימן שהעולם מנסה לאותת לי, אך האדישות האנושית הצליחה לדלג על זה.
איך שהגעתי לתחנת האוטובוס שהייתי צריך להגיע אליה ידעתי שמשהו לא בסדר או שאני מאחר או שעלתי לקו הלא נכון כהרגלי, אבל בכל זאת המשכתי לסוע, כי הרי זה כמו יום חופש מהצבא ובאותה תקופה ידעתי מה זה להנות מהדברים הקטנים בחיים כמו נסיעה באוטובוס בצהריי היום שהשמש מלטפת אותך מבעד לחלון, תוך כדי הנסיעה העיניים ניהיו צרות ועייפות מהשמש שגם ככה מכבידה עלי מהאור המטורף שהיא מקרינה, נירדמתי.
ולא היה אכפת מכלום מאותו רגע. כייף אמיתי של החיים.
כשהגעתי ליעד, בידעבד יעד. הבנתי שזה בכלל לא המקום שהייתי צריך להגיע איליו אחרי שיחה עם בחורה נחמדה שהייתה שם והסבירה לי שהיום זה לא כמו הרשמה לקורס אלה המשך שלו והוא נמצא במקום אחר. עשיתי אחורה פנה הכי מהר שאפשר.
לא הופתעתי שזה קרה. הכי צפוי שיש לחייל שיוצא פעם בחודש ושוכח איך ולאן לסוע בתחבורה ציבורית. חייל קרבי שסוגר המון זה כמו תייר במדינה זרה. רק שהוא אזרח שלה. אני זוכר שלפעמים לבית הייתי מתקשה להגיע.
כשעליתי סופסוף על הקו הנכון למקום בו הייתי צריך להגיע נהייתי רגוע פי 2 ואופוריה נפלה עלי ונהנתי מהרגע המתוק למרות שהיו שתי בחורות מלפני שדאגו להוציא מאיזון את האנשים באוטובוס עם הנוכחות שלהן. אחת מהן הייתה מקסימה בעיני אך לא היתייחסתי, שמתי אוזניות בשביל להירגע טוטאלית מהתקופה הלא קלה שעוברת עלי.
האוטובוס הגיע למקום בו היינו אמורים לרדת והנהג דאג להודיע לי על כך, הודתי לו וירדתי בתחנה כשאיתי שתי בחורות מבולבלות כמוני ולא ידעו לאן להגיע.
שאלתי את אחת מהן אם היא גם צריכה להגיע לשם והאם היא יודעת איפה זה בדיוק.
היא הדליקה סיגריה ואמרה לי "כן, אבל אנחנו גם מנסות להגיע לשם" תוך כדי שהחברה שלה מנסה להיתקשר למישהו שיכווין אותן.
לא עיניין אותי במיוחד אז המשכתי לבד לנסות למצוא איפה זה נמצא כי כבר ניהיה מאוחר.
אחרי הליכה של כחמש דקות הבחנתי בשתי הבחורות מאחורי וחשבתי לעצמי שהן באמת איבדו את עצמן אם הן חושבות שהן עוקבות אחרי ואז שמתי לב שהגעתי למין איזה איזור עם מלא בתים שמזכיר בצורה שלהם "איגלו" כמו באנטרטיקה והיתקדמתי לשם עד שראיתי קצינה בלונדינית במדים ושאלתי אותה אם אני יכול לדחות את הקורס לשבוע הבא.
באותה שניה שתי הבחורות החצופות שעקבו אחרי היתפרצו לי לדברים ושאלו אותה את אותה שאלה או יותר נכון אמרו לה שתעשה את זה, היא הסכימה וכומבן שהייתי אחרון מבניהן, אז מסתבר שגם הן היו צריכות לדחות בדיוק כמוני.
אחת מהן הייתה פריקית לגמרי של פלסטלינות ויצרה כל מיני יצורים הזויים כשאפילו אותי היא הצליחה להלחיץ. אבל עדיין אומנות, לגיל הרך.
שלושתינו צועדים חזרה לכיוון התחנה שבה ירדנו ומחכים לאוטובוס לירושלים, ומשם כל אחד לדרכו.
הייתה היתערבות אם אחת מהן מתי האוטובוס יגיע ואם הוא יגיע אחרי 7 ועשרה אני לא עולה לאוטובוס ואם הוא מגיע לפני היא לא עולה.
כשהאוטובוס הגיע ב 19:08 היא אפילו עלתה לפני וחסמה לי את הדרך לעבור ראשון -
כמו חיית פרא היא הייתה, עושה מה שהיא רוצה,
אני חושב שבאותו רגע התחלתי להיתאהב. למרות שהייתי רחוק מלהבין מה זה בכלל.
כשהגענו לתחנה המרכזית בירושלים אני הייתי כבר רדום והילדה המקסימה הזאת דאגה לנסות להעיר אותי עם קוביית שוקולד לפרצוף אבל לא הצליחה כי היא צריכה לעבור קורס קלעים בישביל זה.
אבל זקנצ'יק חף מפשע לפחות היתעורר. הוא בטח אסיר תודה עד היום.
בכל מקרה היא שיחררה לי כאפה לראש שהזכירה לי את הקצין שמעיר אותי בתוך הטנק כשאני נירדם. היה נחמד להיתעורר ככה ולגלות שאני באוטובוס ולא בטנק. תודה לך ילדה, באמת.
כהיינו כבר בתוך התחנה המרכזית הלכנו ביחד ובתוך תוכי כמה שלא רציתי להיפרד ולא לראות אותה יותר... הכרתי אותה רק שעתיים והייתי מעולף.. הייתי מקצוען בלהסתיר אתזה. ביקשתי מאלוהים שיעשה אחרת.
הלכתי לבדוק אם יש לי אוטובוס הביתה כי השעה הייתי יחסית מאוחרת.
מהר מאוד הבנתי שאני תקוע ואני כנראה יצתרך לישון או בתחנה מרכזית או בבית החייל וביקשתי עזרה מהבחורה המקיסמה מבין השניים ולשמחתי בידיוק באותו רגע הפריקית מביניהן עזבה הביתה ולא עיניינה אותי יותר.
נשארתי עם הבחורה המקסימה שהזמינה אותי ללחם שום ואני קניתי את הנסטי שלא ניהיה צמאים.
מפה לשם ניסינו לאתר את בית החייל הקרוב אבל אף אחד לא ענה ואני היתעקשתי שזה לא נורא ושאני כבר ישאר בתחנה המרכזית לישון. אם אני נירדם בטנק אני ירדם בכל מקום, חשבתי.
ליוויתי אותה לתחנה שלה שתסע הביתה וחשבתי שאולי אזרוק לה איזה מילה או שתיים ותשאיר לי את המספר שלה אבל שום דבר לא יצא לי מהפה.. - כ"כ הרבה מילים אבל שום דבר לא יוצא כאילו מישהו סותם אותי מבפנים, טיפוס ביישן אני.
היה לא קל.
באותו רגע שהאוטובוס שלה הגיע היא הציעה לי את ההצעה ששברה אותי למיליארד חלקים ושם נפלתי הכי חזק - "אתה רוצה לבוא לישון אצלי?" "אתה יכול." היא אמרה.
לא היססתי, לרגע אפילו, למרות שלא ידעתי את שמה.
*************************************
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
