טוב אז אני מקווה שהדיון שלי יהיה רחב ותיתנו לי הרבה עצות ועזרה איך להתמודד עם המצב שבו אני נמצא עכשיו.

אני מקצר את העניין כדי שתיקראו פחות ותבינו יותר, אז זה הסיפור:
התגייסתי ביולי 12 לגולני כלוחם. אני משרת היום במפח"ט גולני כעובד רס"ר במחנה שרגא. היציאות הם חמשושים ברזל.
כבר כמה חודשים שאני מנסה לצאת מהחטיבה המקוללת הזאת - ולא עוזר לי כלום. דפקתי עריקות של חודש וחצי והייתי 17 יום בכלא 6,
ושלחו אותי מהכלא חזרה לחטיבה. אחרי שחזרתי מהכלא שמו אותי אצל הרס"ר במפח"ט ונהייתי מדוכא לחלוטין. נציין בנקודה הזאת שאני רוצה יומיות קל"ב
ובגלל זה נהייתי מדוכא ובמצב נפשי קשה אחרי שחזרתי מכלא 6. בקיצור, חזרתי מהכלא למפח"ט וסירבתי לרסר פקודות על ימין ועל שמאל בטענה שאני במצב לא טוב
ושירד ממני. ובאמת ככה הייתי. לא הייתי אוכל כמעט כלום, יושב כל היום בחדר יושן או מתעסק בפלאפון, לא מדבר עם אף אחד, לא מתקשר לא כלום.
באחד הימים היינו צריכים לרדת לשטח אש של אחד הגדודים כדי להקים אוהל מסויים וסירבתי לרדת עם שאר החיילים כי אתם בטח מתארים לעצמכם שלבנאדם שאין
לו חשק לאכול ולקום מהמיטה לא יהיה לו חשק בטח ובטח להקים אוהל 12. בערב של אותו יום הוא שאל אותי את השאלה אם אני מתכוון לעשות משהו לעצמי כי
הוא באמת ראה שאני במצב קשה אז עניתי לו "אם יידרש ממני לשבור לעצמי את הראש כדי לצאת מפה אני יעשה את זה", אז הוא ישר התקשר לקרפ"ח של החטיבה
וזה אמר לו לקחת אותי באותו רגע (12 בלילה) לצפת לפסיכיאטר. וככה היה, נסענו לפסיכיאטר ב1 בלילה, נכנסתי לדבר עם הפסיכיאטר שרשם את הכל והעביר את
זה לרס"ר. יום לאחר מכן ראיתי קב"ן בנפאח שגם רשם בלה ובלה ובלה והעביר. מרוב הסירובי פקודה של אותו שבוע קיבלתי כלא 14 יום שאתם העברתי בג'למה בחיפה.
לפני שבוע חזרתי מג'למה שוב למפח"ט כעובד רס"ר של אותו רס"ר עד היום.

מה אני לא מנסה?
אני לא אוכל בבסיס, בשביל שיראו שאין לי תיאבון. אני מביא איתי חטיפים מהבית ואוכל אותם בלילה כשאף אחד לא רואה כדי
שיראו שאני לא אוכל בחדר אוכל ויחשבו שאני באמת לא אוכל כלום.
אני לא מתקשר עם אף אחד, אם יש איזו משימה לעשות בבסיס אני מקשיב לרסר ועושה אותה כי אני לא רוצה לעשות שוב סירוב פקודה כי אין לי
עוד זין לכלא ולעוד דפוק מסריח.
אני מנסה כ"כ הרבה דברים, שום דבר לא עוזר. היום לפני היציאה הביתה אמרתי למפקד שלי (לרס"ר) שאני רוצה לראות שוב קב"ן והוא אמר "אין
בעיה זה יהיה בזמן הקרוב", כי אחרי שחזרתי מהמעצר בג'למה שמתי לב שהוא (הרס"ר) חושב שאם הייתי בכלא וחזרתי חייל טוב שלא עושה סירובי
פקודה כנראה שהמצב הנפשי שלי השתפר והכל נהיה פתאום בסדר. אבל זהו, שלא. באמת שכבר הגעתי למצב שיש פעמים שאני אומר לעצמי
שאני רוצה לצאת מהצבא כי הם גמרו לי על הנשמה, על הבריאות, על הכל. עד כדי כך זה חמור וגדול.

חברים, מה לעזאזל לעשות? איך אני לעזאזל יוצא מהחטיבה המקוללת הזאת בלי עוד דפוק, בלי משפטים, בדרך טובה שלא תיפגע בי?
אני מבקש שרק מי שמבין יגיב ולא צעירים שהתגייסו שלשום ובקושי יודעים מה זה תב"ן שלילי או משקית משמעת. ואם יש עוד שאלות שלא הבנתם אותי,
תשאלו ואני אפרט קצת יותר.

אני לא בטוח שבפורום הזה תמצא את התשובה...אני מניח שרוב המגיבים פה לא רואים בעין יפה את הרצון שלך להוריד פרופיל ולצאת מתפקיד עקב חוסר מוטיבציה.

דבר ראשון אל תפגע בעצמך, גם לא כדי להוכיח משהו למפקדים, ותחשוב על המשפחה ברגעים הקשים, תראה קב"ן ותמצא מישהו לדבר איתו ולשפוך בפניו את כל הח*א.

אני באמת לא מתכוון להטיף לך מוסר אבל נניח שהצלחת לצאת "מהחטיבה המסריחה הזאת" - מה הכיוון שלך? לאן אתה כן שואף להגיע? ליחידה אחרת? לצאת לעבוד?
את הח*א כולם אוכלים בכל מקום בצבא וגם באזרחות. אם תמשיך בגישה הנוכחית שלך אני מבטיח שתרגיש את אותה הרגשה בכל מקום אחר שתגיע אליו.
תבין גם שהצבא זה משהו זמני (עם או בלי כלא) וכמו כל דבר בחיים צריך לדעת להתמודד עם תקופות קשות.

יש גישה שאומרת שמי שעושה בעיות, בסוף הצבא נכנע ומוותר לו...בתור מפקד ראיתי דוגמאות שזה עבד וראיתי דוגמאות שלא. אני בכל אופן לא ממליץ על זה.

מקווה שתמצא פתרון.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אני ממזמן למדתי שצריך לעשות מה שטוב לי קודם ולא לעשות דברים שירצו אנשים אחרים.
לפגוע בעצמי? חח הצחקת אותי. אני לא אוריד שיערה אחת מראשי בשביל הצבא המסריח הזה.
שלא לדבר על מקרים אחרים, וכן, ראיתי הרבה מקרים אחרים. אז אל תדאג- לא אעשה לעצמי כלום.

מה השאיפה? יומיות קל"ב כאשר אני יכול לעבוד בערבים. אף אחד לא מפרנס אותי נשמה, אני גר בשכירות
עם אבא ו2 אחים כאשר אבא שלי מצוי בחובות בהוצאה לפועל. אז תדמיין לבד כמה זה קשה. והצבא במקום לאפשר לי לעזור, שם עליי אתה יודע מה.. לכן לא סתם פיתחתי שנאה לצבא הזה, יש דברים מעולם.

הגישה שאומרת שמי שעושה בעיות הצבא נכנע לו נכונה בחלק מהמקרים. לעניות דעתי השיטה הזאת כואבת למדי וכן נתקלתי בחיילים שעושים 5-9 יומיות ויש להם שירות קליל אבל עם דפוק כואב במיוחד של כמה חודשים טובים. אז לצערי אני לא רוצה על בשרי חצי שנה+ של דפוק. מספיקים לי חודשיים וחצי כבר עכשיו. יש דרך טובה, נילך בדרך הזו.

מקווה שהבנת אותי.

צר לי, אבל עם גישה כזאת ואפילו עם בעיה אמיתית- עזרה לא תקבל כאן.

אם יש לך בעיה נפשית תדרוש לראות קב"ן, זוהי זכותך הבסיסית. אם יש לך בעיות פרנסה תדבר עם מש"קית ת"ש. אם אתה מחפש שיטות לעבר את המערכת תמצא לך קהל אחר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני ממליץ לך לצאת מהדיכאון והרחמים העצמיים ולסיים שירות מלא של 3 שנים.
זה חשוב לעתיד שלך, ואם תעשה את הטעות שאתה חושב לעשות אז תזכור שאי אפשר לחזור אחורה ולתקן את זה.