04-10-2013, 23:37
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 27.07.13
הודעות: 810
|
|
ביום רביעי בשעות אחר הצהריים יצאתי מהבית של ההורים שלי לכיוון החניה. ממש ביציאה מהבניין שכב גור כלבים קטן, כחוש ומיובש, ולצידו צלוחית מים שהשאירו השכנים. הוא היה כל כך חסר אונים, שהוא לא הצליח אפילו להרים את הראש, המבט בעיניים שלו היה המבט הכי עצוב שראיתי בחיי.
קירבתי אליו את הצלוחית אבל הוא לא שתה.
הזעקתי את אמא שלי, היא הפעילה את הקסם שלה, הוא הרים את הראש ולקח שלוק.
הכנסנו אותו הביתה, ואמא שלי יצאה. ניסיתי לתת לו טונה, פסטרמה, ומרק עוף. הוא לא אכל כלום.
בעודי מקלחת אותו עם שמפו נגד פרעושים גיליתי מושבת קרציות שלא תבייש את פתח תקווה. בין קרציה לקרציה התחלתי לחשוב איך אני מאכילה אותו, והחלטתי להתייעץ עם גוגל. גוגל אמר שיש פורמולה מיוחדת לגורי כלבים, כתחליף לחלב אם. למרות שהייתי משוכנעת שהכל כבר סגור, משכתי מגנט אקראי מהמקרר וחייגתי לחנות חיות. הבחור הנחמד מעבר לקו אמר לי לבוא. עטפתי את הגורון במגבת ויצאתי לדרך.
בחנות, המוכר בחן את כלבלביוס וצבט לו בעור. הוא אמר שהדבר הראשון שסיפרו לו בקורס חובשים הוא שאם העור לא חוזר למקומו אחרי צביטה- מדובר בהתייבשות חמורה. הוא המליץ לרוץ לוטרינר לפני שייסגר.
דלקנו למרפאה, הרופא היה די פסימי. הוא חיבר אינפוזיה ואמר שהוא לא בטוח בכלל שגורי ישרוד.
עצובים אבל מלאי תקווה חזרנו הביתה. ההמתנה שאבא יחזור מהעבודה הייתה מורטת עצבים, הנחנו שנמצא את עצמינו מגורשות מהבית ביחד עם הכלבלב החדש. אבל כשהוא הגיע, למרות שהוא מאוד ניסה להיות קשוח והחלטי, הלב שלו רוכך במהרה.
השארתי את הגור בידיה של אמא, בידיעה ברורה שאם יש מישהו בעולם שיכול להציל אותו- זו רק היא, ונסעתי לדירה שלי.
היום עודכנתי שהוא התחיל לאכול ולשתות עצמאית. אני באמת חושבת שהוא יצא מזה.
פשוט אושר טהור ומרוכז שממלא אותי עד האוזניים!
בתמונה: לואי אבהי כלפי החבר החדש.
נערך לאחרונה ע"י snooky בתאריך 04-10-2013 בשעה 23:44.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
