10-10-2013, 06:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
|
|
ברור, אתה מעבר לצודק.
יש סבסוד של המדינה לסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות. סטודנט למדעים לתואר שני ומעלה מקבל, מעבר להשתתפות בשכר הלימוד שלו, גם מלגת מחיה על מנת שיוכל להתפנות למחקר. מלגה זו מגיעה או מהמוסד האקדמי (תקציב ממשלתי) או מהמנחה (שלל תקציבים וגראנטים, חלק לא מבוטל מהם מגיעים בדרך זו או אחרת מהמדינה). במהלך כל שנות לימודיו, סטודנט כמעט ולא משלם מיסים (להוציא 100 ש"ח בחודש לבט"ל). כל זה יחד מגיע להשקעה לא מבוטלת של המדינה (כפי שראוי, ההשקעה הזו מניבה את העליונות הטכנולוגית ופריצות הדרך המדעיות שמגיעים מכאן). הבעיה היא גם לא שכר האקדמאים במוסדות המחקר. התגמול עבור משרת מרצה בכיר או פרופסור-חבר (לא מו המניין) אינו רע בכלל. הבעיה היא כפולה: מצד אחד, אין בארץ מספיק משרות מחקר אקדמיות, וגם משרות שהיו נסגרו וצומצמו בשנים האחרונות. הבעיה השניה היא בתגמול אקדמאים בשירות הציבורי, הדוגמה שלי היא אני עצמי, ואקדמאים עובדי משרד הבריאות. יש לי דוקטורט עם התמחות בתחום שרלוונטי למשרד הבריאות או משרד איכות הסביבה. בנוסף, הוצאתי במהלך השנתיים האחרונות רשיון המאפשר לי לעבוד במעבדות רפואיות (עדיין לא לנהל אותן). רשיון זה עלה לי כ-500 ש"ח שיצאו מכיסי הפרטי. לו הייתי רוצה לעבוד בשירות המדינה, שלא בכוחות הבטחון, המשכורת לה הייתי צפויה (וזו גם המשכורת שהוצעה לי עבור חוזה קיבוצי במקום העבודה הנוכחי שלי) היא 5800 ש"ח לחודש. משכורת שלהגדיר אותה מעליבה יהיה אנדרסטייטמנט של המילניום. לעומת זאת, בתפקיד מקביל בארה"ב, הייתי מרוויחה ברף התחתון, מעל 20,000 ש"ח בחודש (כ-75,000 דולר בשנה). לזה כמובן יש להוסיף את עניין יוקר המחיה, שגבוה כאן משמעותית מאשר ברוב מדינות ארה"ב ואירופה. בתפקידי פיקוח או מעבדה במשרד הבריאות, המשכורת זהה (ביה"ח מצמיד את הסכם השכר הקיבוצי להסכם של עובדי המגזר הציבורי - הסכם ההסתדרות עם האוצר). אז שלא יברחו לחו"ל?
|