לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 16-10-2013, 15:54
צלמית המשתמש של NehemiaG
  NehemiaG NehemiaG אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 17.03.07
הודעות: 11,647
אהוד יערי על המזרח התיכון

אתמול הייתי בכנס לרגל 40 שנים למלחמת יום כיפור.
אהוד יערי נשא שם דברים לגבי המזרח התיכון כיום, בראי הבטחון, האביב הערבי, ותהליך השלום עם הפלסטינים.
אני יודע שחלק מזה מתאים יותר לפורום אקטואליה, אבל אני מביא את הציטוטים במלואם (זה ציטוט פתוח, כלומר - לא מילה במילה במדויק וחסרים חלק מהקישורים בין הנושאים), כולל בנושא תהליך השלום, אבל אני מבקש שהתתייחסויות יהיו לנושאי הפורום בלבד.

-----

בהתייחס להאם היה ניתן למנוע את מלחמת יום הכיפורים - ארכיון קיסנג'ר עומד להפתח עכשיו, והמידע בו יעיד, בסבירות גבוהה, שניתן היה למנוע את המלחמה.

מרבית ההחלטות החשובות בעולם הערבי הן החלטות חרישיות שלא מפורסמות אבל נוהגים לפיהן.
לפני כ-40 שנים התקבלה החלטה חרישית שלא מתנגשים צבאית עם ישראל. החריגים הם מלחמת לבנון, שבה אריק שרון חיפש ומצא התנגשות עם הסורים, ומלחמת המפרץ שבה חוסיין תקף את ישראל בטילי סקאד.
40 השנים הסתיימו עם האביב הערבי שחושף את האמת על מדינות ערב - אין מדינות ערביות, יש רק ארצות, עם שלטון כושל - Faild State. השליטה של המדינות על גבולותיהן אובדת, והן מתפרקות לשבטים.
האביב הערבי משפיע אפקטיבית על כלל מדינות ערב, גם אלו שלא עברו עדיין מהפכה. השאלה הגדולה היא האם ירדן תעבור בשלום את תקופת האביב הערבי - וזו תקופה שתארך עוד שנים רבות - ותשרוד. זה ישפיע עלינו ישירות בגלל שירדן היא המדינה בעלת הגבול הארוך ביותר איתנו.
אני אוהב ללכת לצפות בכדורגל בכל מדינה בה אני נמצא. הכדורגל בעמאן לא מדהים, אבל כשאתה רואה באצטדיון בעמאן את האווירה ושומע את הקללות נגד המלכה ואחיה, את הגידופים בין הירדנים לפלסטינים, אתה מבין את האווירה האמיתית ברחוב הירדני.
האביב הערבי הוא שלראשונה בהיסטוריה, הנתין הערבי הפך לאזרח. אלא מאי? אין להם מורשת אזרחית. המעבר מנתינים לאזרחים הוא לא פשוט, וכל מנהיג שעולה מנסה לייצר אזרחות מסוג כזה או אחר.
מורסי הפסיד בקרב על האזרחות, לא בקרב מול הצבא. הצבא פשוט המתין להזדמנות שהאזרחים יתקוממו.
בעולם בערבי יש מספר מכשירי שליטה מרכזיים:
המוחבארת', מערכת בטחון הפנים. המערכת של מצרים היתה רשת שכללה כ-5 מיליון אנשים. כל שוער (ובמצרים לכל בניין יש שוער) וכל מדריך תיירות היו מודיעים של המוחבארת, ולכן הוא יודע המון, כך היה המצב גם בסוריה.
מכשיר השליטה של שירותי בטחון הפנים מתנדף עם האביב הערבי, וזה קורה גם במדינות בהן עדיין לא היתה מהפכה - גם בירדן וסעודיה.
המלך הסעודי שיחד בשנתיים האחרונות את האוכלוסיה ב-32 מיליארד דולר (בהטבות ומענקים שונים) בגלל קריסת שירותי בטחון הפנים וזה כי הוא מאבד את השליטה.
אובדן מכשיר השליטה של המוחבארת מוביל למה שאני קורא בעברית כיכרוקרטיה ובאנגלית Squarocracy (נ"ג - כמובן שהוא אמר גם את המילה הערבית שהתאים לזה..) - כשלאזרחים בקבוצה מסויימת לא טוב, הם הולכים ישירות לכיכר, וזו שגרה יומיומית שכבר לא טורחים לדווח עליה.
גם בירדן יש כיכרוקרטיה, אבל בקטן. כיום זה כמה מאות ואלפים, וזה יכול לגדול בין רגע למימדי ענק.
הכיכרוקרטיה היא תוצאה ישירה של אובדן השליטה של המוחבארת'.
הצבא הוא מכשיר השליטה השני. במצרים לצבא יש הון עצמי - המטכ"ל נתן בזמנו לממשלת האחים המוסלמים הלוואה של 2 מיליארד דולר כדי שהמדינה לא תפשוט רגל, ותקפו אותו על זה.
אבל גם הצבאות הערביים קורסים ומאבדים את השליטה בערי השדה - לצבא מצרים אין שליטה על ערי הענק בדלתא. הצבא המצרי עסוק היום בהגנה על המעצמה הכלכלית שלו במצרים - לצבא מעורבות עסקית מהמאפיות ועד לכל עסק גדול, כשבהכל פושה שחיתות עמוקה, כמובן.
אני קורא למטכ"ל המצרי - פסלים עם מדליות. הצבא המצרי לא יכול להלחם באמת, עובדתית האתיופים מזלזלים בפומבי באיומים צבאיים מצרים בנוגע לבניית סכר באיזור הגבול, וממשיכים בבנייתו.
הצבא הסורי התפרק, הצבא של אסד הוא כשליש מכוחו. בערך 50-60 אלף איש.
הצבא הלובי, שהיה בעל חיל אוויר לא רע ויכל להוציא כוחות משלוח, נעלם. בלוב שולטים שבטים שמחלקים ביניהם את הנפט בדילים פנימיים.
אפקטיבית אין צבא עיראקי, למרות שהאמריקאים בנו אותו.
ממשלת האחים המוסלמים בתוניסיה עומדת ליפול, וגם היא לא שולטת כלל בערי השדה הגדולות והקטנות.

למרות גודל חילות האוויר של סעודיה ומצרים, לדוגמה, האיום על ישראל מצד המדינות הקרובות לנו הוא מארגונים בלתי סדירים שנמצאים בגבולות הצמודים לנו (בעיקר בסיני), וזה איום שאנחנו מכירים כבר מאה שנים ולמדנו לעמוד בו. לא יהיו יותר התנגשויות צבאיות גדולות בין ישראל לשכנותיה.
הקרבה בין הצבא והמודיעין המצרי לבין ישראל היא גדולה מאי פעם, וזה עקב השנאה המצרית לחמאס בקרב העם וההנהגה הצבאית (הם שונאים גם את ישראל, כמובן).
גילינו שמובארכ וסולימן שיקרו לנו בפנים בנוגע ליכולת המלחמה בטרור בסיני - מנהרות ומרכזי טרור שצמחו בגלל ההזנחה של סיני, שהיא תוצאה של החלטת מובארכ להסית את תקציבי הפיתוח של סיני לדברים אחרים (בניית תעלה חדשה או משהו אחר). זה מוביל לג'יהאד בסיני, מה שמכונה על ידי החמאס והג'יהדיסטים בסיני "כדור האש". יש 75% סיכוי הצלחה למיגור הטרור בסיני בחודשים הקרובים בפעילות של הצבא המצרי. המנהרות נסגרו באמצעות הוראה פשוטה למפעילים בצד המצרי - או שתסגרו, או שתלכו לקלבוש.
שרון חשב שההתנתקות תפיל את סיני לידי המצרים, אבל הם כצפוי לא רצו לקחת שם אחריות והחמאס השתלט על הרצועה.

התוצאה האסטרטגית שמסתמנת בסוריה היא נצחון איראני על אדמת סוריה, וזו תוצאה שגרועה לנו מאוד. ניכר שהמורדים איבדו את המומנטום, וכבר הרבה זמן לא שמענו על הצלחות גדולות שלהם. הם מתפוררים לאלף קבוצות שונות.
נראה שאסד יישלוט בעמוד השדרה של סוריה במערב המדינה, עם חיבור ישיר ללבנון ואיראן. סביר שמה שקרה עם הנשק הכימי זה דיל אמריקאי-סורי - אתם תוותרו על הנשק הכימי, ואנחנו נאפשר לכם לשרוד.
התוצאה הזו רעה לישראל כי היא תמנע בידוד מוחלט של חיזבאללה בלבנון, שסוריה היתה ספק הנשק העיקרי שלו. החיזבאללה מאבד את כוחו הפנימי בלבנון - הביצועים שלהם בקרבות בסוריה עלובים ברמה שהם הדהימו את עצמם (לרעה), כל שבוע מתפוצצת מכונית תופת בדאחיה - וזה ימשיך ככה. ראש הממשלה הלבנוני מעז לטעון נגד קיום של צבא נוסף בלבנון...
חיזבאללה אחוז חרדה מהרעיון של ניתוק הקשר עם איראן, אבל המצב המצטייר בסוריה הוא שונה, וישאר קשר יבשתי עם איראן.
מה שישראל צריכה לעשות, ועושה בפועל, זה שבמרחב הנושק לרמת הגולן ישבו מיליציות ידידותיות יותר למדינת ישראל (משמע - יצירת חיץ בפועל).
כל מי שעיניו בראשו מבין שיש תקשורת כזו או אחרת שמאפשרת להעביר פצועים לישראל מסוריה - ועובריפ הרבה מאוד פצועים הלוך ושוב מהמיליציות שקרובות אלינו, מי שעיניו בראשו גם מבין שסביר שהתקשורת משמשת לא רק לזה..
הדרוזים בסוריה כרגע יושבים על הגדר. עוד מעט ייאלצו לרדת ממנה וייצטרכו לבחור צד בסוריה.

הפלסטינים החליטו החלטה חרישית שהם לא מעוניינים במדינה בגבולות 1967.
היו לי שיחות רבות, שלא לציטוט, עם ערפאת. באחת מהן אמר לי שמדינה פלסטינית בגבולות 67 היא "כלוב ריבוני". נחרדתי וסיפרתי לרבין.
אנשים רבים לא יאהבו לשמוע את זה, אבל רבין לפני הרצח הגיע למסקנה שצריך לעשות רי-אססמנט של אוסלו, ואף אמר זאת למי שאמר. הוא החליט להגיש אולטימטום לערפאת, אבל חיכה לבחירות הפלסטיניות הראשונות שהיו באיזור ינואר 1995. כשפרס ניסה לעשות את מה שרבין רצה, זה פשוט לא עבד. הוא לא רבין. זה נשמע אחרת לחלוטין (נ"ג - כנראה שגם לפרס לא היתה הרבה ברירה אלא להמשיך את תהליך השלום, כמו שלאחר כל התנקשות פוליטית, מה שעשה המנוח הפך לצוואה שמחליפו מימש).
אחמד חלבי, שהוא הוגה פלסטיני חשוב, אמר שהרעיון של המדינה הפלסטינית הוא "כלי ענישה שהמציאו האויבים הגדולים של העם הפלסטיני כדי להגביל את התביעות הטריטוריאליות של הפלסטינים ואת דרישותיהן המוסריות" (נ"ג - הציטוט המקורי באנגלית מבריק, היה לי נוח יותר לצטט את התרגום המדויק מאת יערי). זו העמדה הפלסטינית. אל תשלו את עצמכם.
לא יהיה קץ סכסוך. למרבה הצער. 36 שיחות אבו-מאזן-אולמרט הסתיימו בהצעה מדהימה של אולמרט שאבו-מאזן סירב לה בבוטות (נ"ג - אבו-מאזן אמר משהו בסגנון של "אדוני, אני יודע מתמטיקה", להצעת חילופי שטחים של אחוזים נמוכים מאוד ממה שמוצע לרוב). ישראל יכולה לעשות חילופי שטחים של 4% לכל היותר - אלה עתודות הקרקע הזמינות. הפלסטינים רוצים 1.9%, בנט חולם על 15% - אבל זה בלתי אפשרי (נ"ג - מישהו בקהל ציין שבנט מתייחס למשולש, יערי פתר את זה בנפנוף יד. הסיכוי שזה יקרה אכן אפסי).
אנחנו צריכים לחפש הסדר מעבר ארוך טווח, כולל פתרון טריטוריאלי זמני. אנחנו צריכים שלא להתעקש על הכרה במדינה יהודית, כי הם לא יכירו בזה.אבו מאזן אומר עם היגיון מסוים, שמדינות ערב נקראות בדרך כלל The Arab Republic of Syria\Egypt, ולכן "תקראו לישראל דה ג'ואיש רפאבליק אוף יזראל" (נ"ג - יש על זה מאמר של גדעון לוי, אגב..).
הסדר מעבר יחייב ויתור של מעל 60% מהשטח - אין בכלל מה לדבר איתם על 40%. ההסכם יאושרר במועצת הבטחון, עם מדינה פלסטינית, ללא הכרה במדינה יהודית, ועם סידורי בטחון מתאימים.
אין הסדר אפשרי אחר. צריך רק את "הקרביים המתאימים, שאני לא בטוח שקיימים על הכסא ההוא". על מנת להוציא זאת לפועל. ואמרתי זאת למי שיושב על הכסא ההוא.
הפלסטינים מתחילים לדבר על "ריבונות במקביל" (Parallel Statehood) - כלומר שתהיה להם ולנו ריבונות על האנשים, והשטח יישאר במצב הקיים. לא ברור איך דבר כזה יעבוד (נ"ג - זה אומר למעשה ששטח C הופך לשטח B, וזה אומר בפועל אפס יכולות פיתוח ישראליות בשטח).
הפלסטינים קוראים יותר ויותר למדינה אחת של כל אזרחיה. לכן הדחיפות ללכת להסדר מעבר. מדינה היא אינטרס שלנו. הם אומרים לנו Either you give us runaway statehood or we'll run away from state.
היום הם נוקטים באסטרטגיה של קריסה כלכלית קיבוצית (נ"ג - רואים את זה מצוין בדו"ח האחרון של האיוד האירופי שדיבר על זה שכספים פשוט בוזבזו "באשמת ישראל").

החמאס בעזה קרוב לנקודת שבירה. אנחנו רואים מערבולת בארגון, חסרון כיס דרמטי, אין להם כסף לשכר, אפס הברחות אמל"ח מסיני.
החמאס עשה טעות אסטרטגית, והימר על האחים המוסלמים ושגה בגדול. חלאד משעל, שאינו המנהיג יותר, ניסה ללכת לאיראן להשיג מימון ונזרק מכל המדרגות (נ"ג - הסיבה היא כמובן ההבדלים בין הסונים לשיעים. האיראנים כנראה ציפו לנאמנות שיעית, ולא נאמנות איזורית).
יש החלטה חרישית בחמאס - "מצודת עזה", נתחיל מעזה כאדמה המשוחררת הראשונה, ונמשיך הלאה בעתיד הרחוק (עשרות שנים) להשתלטות על שאר הקרקע, עם נתק מוחלט מהרשות הפלסטינית.
הנהגת חמאס הנוכחית היא למעשה של משוחררי עסקת שליט, חלקם עושים זאת בשלט רחוק מטורקיה. הם מתרחקים מטרור מובהק בגלל ההמצאות בטורקיה שחברה בנאט"ו. נאמר להם - תעשו הכל, רק לא טרור.
ההנהגה החדשה של חמאס היא של בוגרי אוניברסיטת נפחא, והם למדו הרבה בכלא ומכירים אותנו מצוין. הם הכתובת לכל דבר שאנחנו צריכים ורוצים בעזה.

אני לא רוצה להעמיד פנים שאני יודע מה קורה ברחוב האיראני. בפעם האחרונה שהסתובבתי שם נחלצתי בעור שיני, ואחרי הגיע חומייני.
אבל מחברי שנמצאים שם, נראה שהמקסימום שהעם ברחוב מוכן זה להצביע רוחאני - וזה בדיוק בהתאם לרצון חמנאי לשחרר לחץ. חמנאי הוא השולט שם ולא לטעות בזה.
להבנתי, האיראנים לא ממהרים לפצצה. הם פשוט רוצים להיות בנקודת הפריצה (Breakthru) לפצצה הגרעינית, אבל לא לעבור אותה. הם יודעים שפצצה אצלם משמעה פצצה גם בסעודיה וגם במצרים (נ"ג - אני מניח שהסעודים יוכלו להשיג פצצה בזמן קצר מאוד בתמורה להרבה מאוד כסף).
כתגיע הזדמנות טובה - דוגמת מלחמה גדולה באיזור, הם ישקלו לחצות את הקו האדום.
הוויכוח שלנו עם אובמה כנראה הוכרע נגדנו. האמריקאים מוכנים לאפשר את נקודת בקפיצה במרחק 3-4 שנים מרגע ההחלטה (נ"ג - זה אומר כנראה קיום כור פלוטוניום והמצאות סרכזות בהעשרה של 3.5%). אנחנו רוצים טווח הרבה יותר גדול (נ"ג - משמע: בלי כור פלוטוניום, בלי העשרה בתוך איראן).
_____________________________________
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ובצדק.

חתירה להרתעה משמעה כישלון שחתירה לניצחון תמנע.

סון-צו גם אמר שאם אתה במיעוט מספרי אל תלחם אלא תברח.

NGPhoto.biz

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 18-10-2013, 19:21
  ykantor ykantor אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.07.05
הודעות: 580
לאהוד יערי יש יכולת להרשים עם הכללות שלא ממש עומדות במבחן המציאות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "אהוד יערי על המזרח התיכון"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
אהוד יערי נשא שם דברים לגבי המזרח התיכון כיום, בראי הבטחון, האביב הערבי, ותהליך השלום עם הפלסטינים.
...

בהתייחס להאם היה ניתן למנוע את מלחמת יום הכיפורים - ארכיון קיסנג'ר עומד להפתח עכשיו, והמידע בו יעיד, בסבירות גבוהה, שניתן היה למנוע את המלחמה.
...
..

קשה להאמין שיפתח ארכיון שיסביר שניתן היה למנוע את המלחמה.
ככל שמתגלים מסמכים נוספים מתברר שסאדאת אמר בגלוי לפני המלחמה (ואמר וחזר) בדיוק מה שהתכוון. כן, אפשר היה למנוע את המלחמה, אבל באיזה תנאים: עוד לפני התחלת משא ומתן עם מצריים, ישראל תיסוג מכל סיני, ותחתום על הסכם עם הפלסטינאים (כלומר תהיה מדינה פלסטינאית +זכות השיבה). נדמה לי שהיה עלינו גם לסגת מרמת הגולן. ואגיד שוב- כל הנסיגות עוד לפני פתיחת משא ומתן!
לדעתי אף אחד לא היה מסכים לתנאים כאלה, אז וגם היום.
מספר חודשים לפני המלחמה, לאחר לחצים של קיסינג'ר, גולדה הסכימה בעיקרון לנסיגה ישראלית מלאה מסיני, עם השארת "אזרחים" ישראלים במספר נקודות אסטרטגיות בסיני. סאדאת לא התיחס לכך (בהנחה שקיסינג'ר מסר לו את תשובת גולדה).

ישראל הציעה לפני המלחמה נסיגה מהתעלה למרחק של כמה עשרות ק"מ כדי שסאדאת יפתח את התעלה לשייט, ויהיה לו תמריץ לא להילחם. סאדאת השיב שנסיגה כזו חיבת להיות הקדמה לנסיגה כללית , אחרת הוא לא היה מעונין !
ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
אהוד יערי נשא שם דברים לגבי המזרח התיכון כיום, בראי הבטחון, האביב הערבי, ותהליך השלום עם הפלסטינים.
...
מרבית ההחלטות החשובות בעולם הערבי הן החלטות חרישיות שלא מפורסמות אבל נוהגים לפיהן.
לפני כ-40 שנים התקבלה החלטה חרישית שלא מתנגשים צבאית עם ישראל. החריגים הם מלחמת לבנון, שבה אריק שרון חיפש ומצא התנגשות עם הסורים, ומלחמת המפרץ שבה חוסיין תקף את ישראל בטילי סקאד..

לאהוד יערי יש יכולת להרשים עם הכללות שלא ממש עומדות במבחן המציאות. "התקבלה החלטה חרישית שלא מתנגשים צבאית עם ישראל"? באמת? אם יש תכונה ערבית אחת שבהם הם עולים אפילו עלינו היא מריבות וחוסר יכולת לכרות ברית בין מדינות ערביות. כל האמנות והנסיונות לבריתות לא החזיקו מעמד. האם דווקא בנושא של מלחמה עם ישראל , ההחלטה שלא להילחם החזיקה מעמד כל השנים האלה כל כך בהצלחה שבכלל לא שמענו עליה?
האם יש לאהוד יערי איזה שהיא דוגמא נוספת ל"מרבית ההחלטות החשובות בעולם הערבי"?
לדעתי אהוד יערי סתם שולף.
מצריים עלתה על מסלול השלום איתנו בביקור ההיסטורי של סאדאת בירושליים ב 1977, ומאז השלום הקר הזה מחזיק מעמד (בעזרת סיוע אמריקאי שנתי למצריים).

ב 1982 במלחמת לבנון,השמדנו סוללות טילי נ"מ סוריות והיפלנו לסורים כקרוב ל 100 מטוסים (לעומת אפס ? שלנו) והנשיא הסורי אסאד הבין שאין לו סיכוי באויר ולכן לא כדאי לו לפתוח במלחמה, מה גם שמצריים השלימה עם ישראל.

מה כל זה קשור ל"החלטה חרישית"?

יהודה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 18-10-2013, 19:35
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 11,978
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי ykantor שמתחילה ב "לאהוד יערי יש יכולת להרשים עם הכללות שלא ממש עומדות במבחן המציאות"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ykantor
.
מצריים עלתה על מסלול השלום איתנו בביקור ההיסטורי של סאדאת בירושליים ב 1977, ומאז השלום הקר הזה מחזיק מעמד (בעזרת סיוע אמריקאי שנתי למצריים).
יהודה


הנשיא סאדאת אללה ירחמו החליט לבקר בירושלים לאחר שנוכח לדעת ולאמת כי ישראל הצילה אותו
כאשר הרודן מלוב פתח במלחמה נגד מצרים (כן הייתה כזו) ושלח "מתנדבים" לחסל אותו אישית...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 20-10-2013, 00:49
  ykantor ykantor אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.07.05
הודעות: 580
במה שנוגע ל"לדבר ספציפית" כמובן שאנו מסכימים, אבל הביטוי של אהוד יערי הוא פומפוזי
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "[QUOTE]"התקבלה החלטה חרישית..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קרן-אור
ואם הייתי אומר "התקבלה החלטה חרישית שהתקפה אפקטיבית על ישראל אינה מעשית", שזה ניסוח-מחדש של אותו דבר?
אפשר לדבר ספציפית: אסד הוכה צבאית ב-73', כשלחם לצד מצרים חזקה וקיבל סיוע סובייטי רב.
כניראה שאחרי 73' אף גורם ערבי לא התנדב לשלוח ללחימה כוחות חזקים בסדר הגודל של מצרים ב-73' ולממן התעצמות סורית מעבר לזו שבריה"מ היתה מוכנה לממן, במידה שאסד יכול היה לקוות שתקיפת ישראל תביא לו יותר הישגים מהמדיניות של להצהיר על עימות עם ישראל..

במה שנוגע ל"לדבר ספציפית" כמובן שאנו מסכימים.

אבל הביטוי של אהוד יערי כי "התקבלה החלטה חרישית שהתקפה אפקטיבית על ישראל אינה מעשית" מובן (לפחות אצלי) כי היתה קבוצה של מדינות (ערביות?) שהחליטה לא לתקוף את ישראל, וההחלטה נשמרה בסוד עד שאהוד יערי חשף אותה.
לדעתי זו התבטאות פומפוזית שאין הרבה מאחוריה. ככל הידוע לנו, מדינות ערב כקבוצה לא קיבלו החלטה כזו, אלא המנהיג של כל מדינה ערבית לחוד לא תקף שוב את ישראל, ואין לזה שום קשר עם דברי יערי.

ואם כבר מדובר על שיקולי המלחמה של חאפז אסד , רצוי לציין שלמזלם של צבאות ערב, בתקופה של סוף מלחמת ההתשה עד וכולל מלחמת יום כיפור, יכולת הלחימה האלקטרונית שלנו (וגם המערבית) לא היתה טובה, ובפרט נגד טילי הSA6, שלזכרוני הגיעו לסוריה רק 3 חודשים לפני המלחמה. כידוע טילי הנ"מ (ובמיוחד הSA6) גרמו לנו אבידות (ישירות ובעקיפין) והפריעו לפעולה חופשית של חיל האויר. אלא שלאחר מספר שנים יכולת הלחימה האלקטרונית שלנו עלתה מאוד (כפי שראינו בלבנון ב 1982) והנשיא הסורי לא יכול היה יותר להתמודד עם חיל האויר. כלומר, אפילו אם מצריים וסוריה היו תוקפות (היפותטית) שוב, מצבם היה פחות טוב מאשר ב 1973.

יהודה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 19-10-2013, 11:54
  OINT OINT אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.01.06
הודעות: 398
היום שאחרי האביב הערבי דרך עיני אהוד יערי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "אהוד יערי על המזרח התיכון"

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=353&loc=3

היום שאחרי האביב הערבי דרך עיני אהוד יערי
חיזבאללה במשבר חמור, אסד מנותק מהמציאות, חמאס במצב עגום ואיראן עושה לכולם בי"ס ביחסי ציבור. ראיון מיוחד עם הפרשן האגדי לענייני ערבים

אביעד פוהורליס | 18/10/2013 16:22

נובמבר 1977. נשיא מצרים אנואר סאדאת נוחת בישראל. המזרח התיכון עד לאירוע היסטורי, ואהוד יערי, כתב לענייני ערבים בערוץ הראשון והיחיד, החליט לעשות מעשה. יערי, אז עיתונאי צעיר בן 32, רתם את חברו לבניין ברוממה, אלכס גלעדי, שהיה מפיק בכיר במחלקת הספורט, להרפתקה יוצאת דופן - נסיעה לקהיר בלי אישור של איש מהמנהלים בטלוויזיה, כדי להביא סיפור מהשעות והימים הראשונים במצרים אחרי ביקור סאדאת בירושלים.

"היה לי ברור שברגע שסאדאת הגיע לפה, אני צריך לנסוע לשם", נזכר יערי. "בטלוויזיה לא היה אף אחד שהיה מוכן לבוא איתי מלבד אלכס. אנשים פחדו. הצלחנו להשיג כרטיסי טיסה מאולגה, שעבדה במשרד הנסיעות אופיר ומימנה לנו את הכרטיסים. הייתי צריך גם להטעות את משרד הפנים, וגרמנו לגברת צוריאל, מנהלת לשכת משרד הפנים בירושלים, לפתוח את המשרד בשבת בערב כדי לחדש לי את הדרכון. אמרתי לה שאני נוסע למצרים באישור ובסמכות, ואחר כך, בדיעבד, התנצלתי בפניה על ההטעיה, אבל לא הייתה לי ברירה".

גלעדי ויערי עלו על טיסה מתל אביב לאתונה, ומשם במטוס חברת טי-דבליו-איי האמריקאית נחתו בקהיר. עוד במהלך הטיסה דאג יערי להעביר דרך הדיילת פתק לקברניט האמריקאי, ובו כתב לו על הימצאותם במטוס של שני נוסעים עם דרכונים ישראלים, המגיעים ללא אשרות. כעבור זמן קצר יצא הקברניט לעברם כשהוא מחייך, מבין את גודל ההרפתקה שנכונה לכולם בנחיתה. יערי וגלעדי נעמדו בתור הרגיל של מבקשי האשרות בשדה התעופה בקהיר, וכשהגיעו לפקיד התחיל מה שיערי מתאר כרגע השיא בקריירה העיתונאית שלו: "החזיקו אותנו ארבע שעות בשדה. כל הזמן תה קפה, קפה תה. המצרים היו מבולבלים לראות ישראלים אבל נהגו בנו בחביבות גדולה מאוד, ולי באותו רגע היה ברור שזה הולך לשלום.

"התגובות בשדה התעופה הן תמיד סוג של ברומטר נכון. גם המצרים היו בהלם מקבלת הפנים החמה שסאדאת קיבל בישראל. הגיעו אלינו שלושה סגני אלופים של הבולשת בבגדים אזרחיים, ולקחו אותנו למלון שרתון גיזה בקהיר. היינו נתונים תחת משמורתם, והיה ברור שמי שנותן את ההוראות בכל מה שקשור אלינו הוא סאדאת עצמו".

המטוס עמד לנחות בקהיר, מדינה שעדיין הוגדרה ארץ אויב. מה עבר לך בראש?
"היה ערב, ואני, שראיתי מלמעלה את השדרות הרחבות של הליופוליס בצפון קהיר, חשבתי שהעיר נראית כמו פריז. למחרת בבוקר, כשקמתי והסתכלתי מהחדר במרפסת, זו לא הייתה פריז, אבל זה היה עדיין חלום. במצרים עסקתי כל חיי. הכרתי את קהיר בלי לבקר בה. הכרתי את המשטר, את הדמויות. הרגשתי שיש לי נגישות בלתי רגילה. תמיד הייתי אומר שאהיה מוכן להקריב את היד שלי כדי לנסוע למצרים, והנה, לא הייתי צריך לתת את ידי".

אבל באתם לקהיר בידיים ריקות, בלי ציוד צילום ושידור. מה חשבתם לעשות?
"למחרת הביאו אותנו לבניין הטלוויזיה המצרית, ושם עזרו לנו עם ציוד לשידור בלוויין וצוות צילום. אלכס נשאר בבניין לתאם את ההפקה של הלוויינים, ואני יצאתי לרחוב לצלם. הימים האלו בקהיר פתחו לאלכס את הפתח לחיבור שלו עם הרשתות האמריקאיות, כי הצוותים שלהם ראו איך הוא עובד, מה שהביא אותו בסוף להיות סגן נשיא אן-בי-סי ספורט. אני ביקשתי לשמוע את תגובת הרחוב לביקור של הנשיא שלהם בירושלים, והזדהיתי כעיתונאי ישראלי. היו תגובות נלהבות, ממש אופוריה. בארץ, לעומת זאת, התחיל בלגן גדול, כי ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין תבעו מרשות השידור להחזיר אותנו לארץ ללא דיחוי".

על אף שנסיעתם לקהיר הייתה סודית, דאגו יערי וגלעדי לעדכן את מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, לפני שעלו למטוס. כשסיפרו לו על היעד שלהם ענה צוקרמן: "תחשבו היטב מה אתם עושים". אבל הוא לא אמר להם לא. "ידענו שארנון יהיה איתנו בסופו של דבר", אומר יערי, "מה שהתברר כנכון. אבל בגין ודיין אסרו על הטלוויזיה להקרין את השידורים שלנו מקהיר, ובאמת במשך כמה ימים החומר שלנו היה תקוע במצרים".

המצב הלך והסתבך מכל הכיוונים. בטלוויזיה הישראלית התארגנו העובדים לשביתה במחאה על עצירת השידורים, ובקהיר התחילו לשאול שאלות. "מנהל הטלוויזיה המצרית שמע מסוכנויות הידיעות שבגין ודיין קוראים להעמיד אותנו לדין ואוסרים לשדר את מה שהעברנו, והוא התחיל לחשוד בנו", מספר יערי. "ניסינו להסביר לו ששידור לווין הוא עסק יקר, ועובדה שיש גוף מישראל שעומד מאחורינו ומממן את כל הסיפור הזה. למזלנו סאדאת היה רגיש לסיפור התקשורתי הזה, ונתן הוראה לצוותים המקומיים לסייע לנו בכל מה שנדרש".

מה הרגשת?
"היינו תקופה של חודש בקהיר, אולי יותר. זה חלום חיים, רגע השיא בקריירה שלי. הדרכונים שלי ושל אלכס היו הדרכונים הישראליים הראשונים שקיבלו חותמת מצרית, ויום אחד אתרום את הדרכון שלי למישהו, אולי לקרן לב"י, עם הוויזה ההסטורית".

לא חששת מתגובתם של ראש הממשלה ושר החוץ, שכעסו עליכם?
"את דיין אף פעם לא אהבתי. זה יישמע שחצני, אבל לא היה אכפת לי מה דיין אומר. בגין תמיד נהג בי יפה, כמו בגין. אגב, הפרשה הזאת נגמרה בכך שסוכם שיהיה בירור על הטיסה ללא רשות, ועל הטעיית משרד הפנים, ושהבורר יהיה אהרן ברק, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. ברק כבר היה בורר בסיפור אחר, שבו עברתי את הגדר ללבנון כדי לפגוש כפריים נוצרים בדרום לבנון ב-76'. רפול היה אז אלוף פיקוד צפון, והוא חיכה לי ליד הגדר כשיצאתי, החרים לי את החומר וכלא אותי במשטרת נהריה".

מה פסק הבורר ברק?
"הוא סיכם את זה בנזיפה פורמלית ובדברי שבח".
היעד: טהרן
האירועים ההיסטוריים שטלטלו בשנתיים האחרונות את העולם הערבי, ובהם השינויים הדרמטים ושתי ההפיכות שחוותה מצרים, כמו גם הדרמות והשינויים באיראן, הופכים את הכתב לענייני ערבים של ערוץ 2 לדמות שאי אפשר בלעדיה, ולאורח קבע בסלון של הישראלים. בערוצים המתחרים אמנם יש פרשנים שעושים עבודה מצוינת (עודד גרנות וצבי יחזקאלי), אבל ליערי בן ה-68 יש מאפיין נוסף וחמקמק: הנחרצות, ואולי אף הבוטות המסוימת, שמשאירות אותנו אצלו במאני טיים.

יערי כבר מזמן לא נחשב רק לכתב מדווח: את דעותיו ואת הניתוחים שלו מחשיבים גם מקבלי ההחלטות. ציפי לבני, כשהייתה שרת חוץ, חשבה אפילו להציבו כשגריר בקהיר כדי להציל את היחסים הקפואים עוד בתקופת מובארק, ויש לו חיבורים עמוקים מאוד בצבא, במודיעין וגם אצל המושכים בחוטים בוושינגטון. הוא עמית מחקר במכון וושינגטון, ובשנת 2010 פרסם במגזין Foreign Affairs את המתווה שלפיו צריכה ישראל לפעול, לדעתו, בהסדר מול הפלסטינים.

"אני מכבד ומחבב את ציפי לבני, אבל לא חושב כמוה, ומעריך אחרת ממנה את משמעות השיחות שלה עם אבו עלא", אומר יערי. "אני חושב שאין סיכוי להסדר קבע איתם, ובתוך זמן קצר הם יחדלו לדבר על שתי מדינות, כי מדינה בתוך גבולות 67' לא מעניינת אותם. הם מדברים על סוג של קונפדרציה עם ריבונות מקבילה, בשטח שבין הירדן לים. זה רעיון עוועים שהם ייבאו משוודיה. הפלסטינים מדברים על שתי מדינות לשני עמים, אבל זו בעיקר סיסמת קרב ולא תוכנית פוליטית. מדינה פלסטינית היא אינטרס שלנו. צריך הסדר מעבר שהוא פחות משלום, בלי לדרוש הכרה. אני לא צריך לשמוע מהם שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. בסופו של דבר 85 אחוזים משטח הגדה יעבור אליהם, אחרת לא תהיה לזה תמיכה בינלאומית, ואני מדבר גם על עקירת התנחלויות".

שנתיים לפני שיצא לקהיר עוד עבד יערי בעיתון "דבר", שימש פרשן לענייני ערבים בגלי צה"ל, והספיק לעבוד חמישה חודשים ב"ידיעות אחרונות" עד שהתפטר. לרשות השידור גויס בידי דן שילון וחיים יבין. יערי טוען שהגיע לשיא הקריירה שלו כבר אז, בביקור סאדאת.

מה יהיה מבחינתך שבירת השיא של 1977?
"טהרן, להגיע לשם. הייתי הרבה פעמים באיראן, והיא תמיד עניינה אותי. למדתי פרסית. אני לא ממש מדבר, אבל כשרוחאני נואם זה שינוי עצום לעומת הנאומים של אחמדינג'אד. כשרוחאני מדבר אני מבין על מה הוא מדבר. אני לא יכול לתרגם אותו, אבל מבין את רוח הדברים. אחמדינג'אד היה מדבר מהר ובולע מילים. במשך השנים איבדתי יותר ויותר את הפרסית".

מתי היית שם בפעם האחרונה?
"דצמבר 78', אולי חודשיים לפני חומייני. באתי לשם לתקופה כדי לעשות כתבות. היה מתוכנן גם ראיון עם השאה הפרסי, אבל זה לא הסתדר כי ראינו שאין שיתוף פעולה. נסעתי לקבר מרדכי ואסתר בהמדאן, היא שושן הבירה".

היית שם חודשיים לפני שהשאה נפל. זיהית שזה הסוף?
"לא, אבל זיהיתי שהמשטר לא מתפקד. הם תמיד היו רגישים בענייני ישראל, ובציבור תמיד הייתה רוח אנטי-ישראלית. בנסיעות שלי ברחובות לא סיפרתי שאני ישראלי. פעם אחת לקחתי נהג ועשיתי את כל איראן לבד - קום, משהאד, איספהאן. נכנסתי לבוש בגדים פרסיים במקומות הכי קדושים לשיעים".
אתה מודאג מהאיראנים?
"אני תמיד אומר שהאיראנים לא ממהרים לפצצה. אין מבחינתם שום יתרון בחצייה מהירה של הסף הגרעיני, מפני שיש לזה מחיר. אם תהיה לאיראן פצצה, תהיה גם פצצה סעודית שתגיע לפקיסטן. גם מצרים חידשה את תוכנית הגרעין שלה, שסאדאת קבר, למרות שהיא בפשיטת רגל. הם יודעים שלא תהיה רק פצצה שיעית, אלא גם ערבית-סונית. תהיה גם תגובה מערבית קשה אם הם יעשו ניסוי גרעיני. הם רוצים טכנולוגיה בחזית רחבה, קרובה לנקודת השבירה, אבל לא בוער להם להגיע אליה. השאלה היא אם אובמה יסכים למצב כזה".

מה שבטוח - נתניהו לא יסכים. הוא אמר את זה בנאום שלו באו"ם.
"נתניהו נוהג נכון. הייתי שמח אם הוא היה מתנסח אחרת בנאום שלו בעצרת, אבל צריך להזהיר מהסדר מלא פרצות שמשאיר אותך קרוב לסף הגרעיני. אבל צריך להיות ריאלי. האמריקאים, להבנתי, ואני מדבר איתם, ילכו להסדר שלהערכתם מרחיק את איראן 4-3 שנים מיכולת לבצע פריצה. באיראן יש ויכוח חריף שמסוגל להביא לשבר בצמרת שם, כי השאלה היא מה טווח הוויתורים שמוכנים לעשות שם כדי לקבל הקלה בסנקציות.

"רוחאני אומר שממילא לא רצים לפצצה, ומדוע לסבול סנקציות, ויש אחרים שאומרים שצריך להישאר קרובים לסף הגרעיני. העניין הזה לא פשוט כי מדובר בלא מעט פעולות: הוצאות אורניום מחוץ למדינה, קביעת תקרה למספר הצנטריפוגות, החלטה על סגירה או המשך הפעילות של אתר העשרת האורניום 'פורדו', ואילו ערובות נותנים בעניין כור הפלוטוניום בעראק. מה שמדאיג אותי הוא באילו מסגרות של פיקוח אמיתי יוכלו הפקחים עצמם לעבוד".

אתה יכול לסמוך על האיראנים?
"היום אי אפשר לסמוך. יש פרק זמן של עשרה ימים בין ביקורת לביקורת, והאיראנים לא מאפשרים למצלמות שמותקנות במתקנים שלהם לשדר שידור חי. כשהפקחים מגיעים הם צריכים לפרק את הפילם מהמצלמה, ופענוח לוקח זמן. בחלונות הזמן האלו איראן יכולה לבצע שבירות ולהמשיך פיתוח. אם הולכים על הסדר פיקוח, הדבר הכי משמעותי שלא מדברים עליו, לצערי, הוא תמסורת רציפה של הסנסורים במתקנים, כדי שנדע שהם לא מבלפים".

אז איפה איראן תהיה במהלך 2014?
"הרבה תלוי באובמה. בסופו של דבר הוא מחליט לבד. איראן רוצה הסדר בזול, והשאלה הגדולה היא כמה הנחות אובמה מוכן לתת. מועצת הביטחון דרשה למשל להפסיק את העשרת האורניום, והאיראנים לא מוכנים. השאלה היא אם אובמה יוותר כאן, ואם הקונגרס ייתן לו. המאמץ להגיע להסדר הוא רציני, ובתוך חודשיים-שלושה נדע אם הוא הצליח או לא. אני חושב שהאמריקאים והאיראנים עשו כברת דרך גדולה לקראת הסדר. החיוכים ושיחת הטלפון בין אובמה לרוחאני הם רק קצה הקרחון, למרות שלא הכל תפור.

"היה לנו פעם שר אוצר מעולה, פנחס ספיר, שהיה אומר 'לעניות דעתי הקובעת'. אז לעניות דעתי ישראל לא יודעת עד כמה הרחיקו האמריקאים עם האיראנים. הם יגידו לנו, אבל עוד לא. אובמה שחקן חשוב אבל אנחנו עוד נראה את פוטין נכנס ברגל גסה, כמו בסוריה, עם מתווה משלו. הרוסים מכרו לאיראנים כור בעייתי, סטייל צ'רנוביל, בבושהר, והם מכירים את הצמרת הגרעינית האיראנית, ואת ראש הוועדה הגרעינית עלי אכבר סלאחי".

בסוריה נראה שהמתווה הרוסי-אמריקאי עובד לא רע.
"הייתה יוזמה אמריקאית ללכת בכיוון של פירוק הנשק הכימי במקום הפצצה אווילית. הרי גם שר החוץ קרי, ואני מצטט אותו, אמר שאם תהיה הפצצה, היא תהיה מוגבלת באופן שלא ייאמן. מי שהביא את ההסכמה הסורית הוא פוטין. מבחינת ישראל זו תוצאה טובה, אבל אני לא מאמין שהם יצליחו לפרק את כל הנשק הכימי עד סוף 2014, כי אין די פקחים ויש מסה של נשק".

שפיות חלקית
יערי, כאמור, מרוצה מההסדר שהושג עם סוריה בסוגיית הנשק הכימי, גם אם לוקחים בחשבון את מגבלות הביצוע שלו. "ההסדר הזה טוב לנו הרבה יותר מהפצצה על אסד", הוא אומר. "למרות שיש אצלנו מי שמשלים את עצמם שימיו של בשאר ספורים".

אסד ישרוד?
"אהוד ברק, שאני מכבד, נתן לו שלושה שבועות לפני שנתיים".
כמה אתה נתת לו?
"בטלוויזיה יש תמיד רצון לומר דברים נחרצים, דרמטיים, עם כותרת. אני באופן עקבי סירבתי מהיום הראשון להגיד שימיו ספורים. גם כשמצבו החמיר לא ראיתי את נפילתו, ואני לא רואה אותה היום, לצערי".

למה לצערך?*הוא נבלה, והחלופה טרפה.
"הישארותו בשלטון, אפילו אם רק בחוט השדרה של מערב סוריה, היא ניצחון אסטרטגי איראני ממדרגה ראשונה, ואני מוותר על ההישג הזה. סוריה לא תהיה עוד שנים מדינה מאוחדת, וכל מדינות ערב יסבלו מאנדרלמוסיה לאורך שנים. עם כל הרצון שלי לא לראות גורמים אסלאמיסטיים שנמצאים במרכז ההתקוממות בבשאר, הם מדאיגים אותי פחות ממנו. אחרי מלחמת יום כיפור העולם הערבי קיבל החלטה שקטה לא להיכנס לעימות ישיר עם ישראל. הם התיישבו ביציע ומחאו כפיים לחמאס, לחיזבאללה ולערפאת, אבל לא הצטרפו לתגרה.

"40 השנים האלו נגמרו כי המדינות הערביות בבלגן, והן מאבדות שליטה על הגבולות. אתה רואה את זה בסיני ובגולן, ואנחנו מגיעים לתקופה שהחיכוך בגבול יגדל. אבל אני מעדיף חיכוך כזה, שאפשר לטפל בו, על פני אסד שמספק את כל הטילים לחיזבאללה, ורצה שיהיה לו גם נשק אטומי עד שהרסו לו את המתקן בדיר א-זור, רגע לפני שחימם אותו. יש לו יער של טילים עם ראשים כימיים, ומול זה יש מיליציה שדוגלת בדוקטרינת אל-קאעידה. אלה פחות מדאיגים אותי, אבל אני לא רואה את בשאר נופל בטווח הנראה לעין. אין מומנטום צבאי אצל המורדים".

מי אכזר יותר, בשאר או אביו חאפז?
"לא יודע אם בשאר אכזר יותר מאביו, שבדם קר הלך והרס את חמאת ב-82'. הוא הכניס את עצמו למצב שאין לו ברירה אלא להרוג, לשגר סקאדים ולירות נשק כימי במזרח דמשק. אני לא מאמין שאצל חאפז הייתה מתפתחת התקוממות כזאת, כי הוא היה מטפל באופן מהיר וחריף פי כמה בגילויי המרי הראשונים. אביו של בשאר התחבר לאיראן כבר ב-80', כשתמך בהם במלחמה נגד עיראק. מה שאומר שהחיבור הסורי-איראני הוא לא טקטי אלא אסטרטגי. האיראנים לא סומכים על בשאר, והם לקחו ממנו את השליטה בעימות עם המורדים".

בשאר שפוי?
"הייתי אומר שהקשר שלו עם המציאות חלקי בלבד, וכך גם השליטה שלו בנעשה סביבו. אין כלפיו כבוד מצד האנשים בצמרת, והוא מעביר יותר ויותר סמכויות לאיראנים. השיא היה שהוא אפשר לאיראנים להביא מליציות של שיעים שגויסו בעיראק, כדי להגן על דמשק. גם בקרב על קוסייר הוא השאיר את היוזמה לחיזבאללה. גנרלים סורים לא אהבו את זה. אגב, הייתה שם יכולת לחימה ירודה מאוד של חיזבאללה".

נסראללה יסיים את חייו במיטתו?
"אני לא יודע כרגע אם הוא יעד. חיזבאללה מרוסן עכשיו, ונמצא במשבר ובבידוד לא מזהיר בלבנון. השותף נוצרי שלו, מישל עאון, נטש אותו. הנשיא, הגנרל מישל סולימאן, יצא נגדו. אצל השיעים יש תרעומת על כך שהוא שלח את הבנים להיהרג בסוריה. בשורה התחתונה הוא שומר על השקט בגבול איתנו. אם אסד ייפול חיזבאללה יהפוך להיות מובלעת, ויהיה בצרה צרורה מול שתי חזיתות: מול ישראל ומול הכוח הסוני הלבנוני, שיקבל רוח גבית מסוריה החדשה".

אבל הוא עדיין מכוון נגדנו עשרות אלפי קנים.
"אני לא רואה אותו יורה כל כך מהר. השאלה האופרטיבית הגדולה היא לא חיזבאללה אלא חמאס".
יום כיפור לפרשנים
יערי מזהה כאן הזדמנות יוצאת דופן, אולי חד-פעמית, שתאפשר את הפלת שלטון חמאס בעזה. בעיניו יש כיום חיבור אינטרסים חדש בין ישראל ובין מצרים שאחרי עידן מורסי והרשות הפלסטינית - משולש שיכול לשנות המצב הגיאופוליטי באזור. "צריך להתחיל לחשוב אם יש דרכים, לאו דווקא במתקפה צבאית, להוריד את חמאס על הברכיים בעזה יחד עם מצרים והרשות, בגיבוי המערב", הוא אומר.

"חמאס במצב עגום ועלוב שאני לא זוכר כמותו. מי ששולט בחמאס בפועל הם אסירים ששוחררו בעסקת שליט. לא הנייה ולא משעל שולטים שם, אלא האסירים לשעבר. עזה מתנהלת היום כמו מצודה, בתנאים קשים, עם משבר תקציבי בלתי רגיל וללא משכורות. מצרים החדשה רואה בחמאס אויב. גם דעת הקהל המצרית נגדם. איראן חדלה לתמוך בהם בגלל העמדה של חמאס נגד אסד. קטאר הורידה פרופיל, וטורקיה היא לא תשובה. כל זה גורם לכך שיש מרמור ציבורי שלובש צורות חדשות".

אבו מאזן רוצה בהפלת הנייה?
"גם הרשות בגדה וגם חמאס בעזה הם משטרים לא לגיטימיים. כהונתו של אבו מאזן הסתיימה מזמן ולא התקיימו בחירות, וכהונתה של המועצה המחוקקת הפלסטינית פקעה. בעזה אין בכלל בחירות, ויש אלף דרכים להפעיל שם לחץ גדול ".

מול כל מה שקרה במצרים, מורסי והפיכת הנגד של הצבא, כמו גם הסיפור הסורי, נדמה שמדובר ב"יום כיפור" של חוקרי מדע המדינה והעולם הערבי. היום אי אפשר לחזות שום דבר.
"זה נכון. המדע לא לקח בחשבון את הכוח של הרשת החברתית. אני חוזר ברשותך לחמאס. בין 49 ל-52 אחוז של תקציב הרשות הולך לעזה. למה בכלל מזרימים להם כסף? האחים המוסלמים נמצאים בנסיגה בכל העולם. במצרים הם בבור, בתוניסיה הם ייאלצו לוותר על השלטון, במרוקו הם לא מרות ובסוריה הם גורם זניח. התשובה, כמו בכל דבר, היא מצרים. ברגע שציבור עצום שם אומר שלא למורסי הזה התכוונו, זה מדבק. סעודיה התייצבה בראש הקמפיין נגד אסד, איראן והאחים המוסלמים. יש לה ולאיחוד האמירויות יכולות כספיות פנטסטיות שמגוייסות לעניין זה. הייתי בחופש באיי סיישל, ועל ההר הכי יפה שצופה על האי הטרופי עומד הארמון של שליט האמירויות, השייח' חליפה. כל המלונות בבעלותם. היכולות שלהם עצומות".

מורסי התנהל כטירון בשנתו כנשיא?
"מורסי טעה לחשוב שא-סיסי מקורב לאחים המוסלמים, והאמין שתהיה חדירה שלהם לצבא. זו הייתה טעות והצבא ארב למורסי. לי ברור שא-סיסי יהיה הנשיא הבא של מצרים. זה יקרה בבחירות בשנה הבאה. קודם בחירות לפרלמנט, ואז לנשיאות"

ההשתלטות שלו הייתה כמעט הפיכת משי במונחים ערביים.
"הוא עושה גם דברים מיותרים ולא סימפטיים כלפי אנשי האופוזיציה הליברלית, לא רק כלפי האחים. חלק מחשובי המנהיגים עזבו את מצרים - איימן נור יצא ללבנון, מוחמד אל-בראדעי חזר בשקט לבית שלו בווינה. א-סיסי עושה צעדים נגד הצעירים, והאמריקנים די מקשים עליו ועוצרים סיוע".

לא היית שם במהפכה.
"בפעם האחרונה הייתי שם לפי ארבע שנים. אני מנסה לקבל ויזה עם הדרכון שלי, אבל הם לא נותנים. המודיעין המצרי לא מוכן. אין לי מושג אם עיתונאי ישראלי אחר יכול לנסוע עם דרכון שלנו, אבל בינתיים הם אומרים לי לחכות, למרות שהפעלתי הרבה מכרים בכל מקום. כשאני מגיע לקהיר אני מבקש מנהג המונית את הבדיחות האחרונות שרצות שם, כי ככה אתה תופס את מצב הרוח האמיתי במדינה. אני אוהב את מצרים אהבת נפש ומכיר אותה מצוין. לכבוד הסכם השלום חשבתי שהתרומה שלי תהיה כתיבת מדריך התיירים למצרים שהוצאתי ב-82', אחרי הנסיגה מסיני. מכל הספרים שכתבתי, זה הכניס לי הכי הרבה כסף".

איפה אכלת שם?
"אני הולך למקומות עממיים, לאכול 'טעמייה', שזה הפלאפל שלהם, 'מיש', שזו גבינה, ו'קושר', הפטריות המצריות".

הכירו אותך שם ברחובות?
"פעם כן, כי את הראיונות שעשינו עם הנשיא שידרו חי בטלוויזיה".

רומן בקהיר
ליערי היו יחסים מורכבים עם הנשיא המודח חוסני מובארק. הם הכירו עוד כשמובארק היה סגנו של אנואר סאדאת, והנשיא, שלא רצה לדבר, שלח את יערי לסגנו באיסמעיליה. שורשי החשדנות של מובארק ליערי נובעים כנראה מהקשרים הקרובים שיצר יערי עם שר ההגנה המצרי בתקופת מלחמת יום כיפור, עבד אל-ע'ני אל-גמאסי, שהיה יריב מר של סאדאת ומובארק כאחד. זה קרה מיד אחרי שסאדאת נחת בישראל, ויערי הפך לבן בית ברחובות קהיר. גמאסי הפך לפטרונם המצרי של יערי ושל העיתונאית תמר גולן, שכתבה במעריב. הסיפור הגדול שהתרקם שם היה הידידות הקרובה בין גמאסי לתמר גולן, שהפכה לרומן של ממש.

ראית את זה בעיניך?
"לא ראיתי הכל, אבל אני מי שמנע מהם להחזיק ידיים בפומבי בקהיר, כי ידעתי שזה יהפוך לסקנדל ענק ומסוכן. לא הייתי נגד הרומן, אבל הוא היה שר ההגנה והיא הסתובבה בבגד לבן ובשיער צבוע אדום, והכל היה בולט מדי. באנו אליו הרבה לבית שלו בצפון קהיר, והוא בא למלון שפרד בקהיר, ובכל המקרים לא נתתי לה לנסוע אליו לבד. לא שהיא רצתה, אבל דאגתי שנהיה כולנו יחד. אחרי זה, כשהוא לא היה בתפקיד, הקשר ביניהם היה כבר פחות מסוכן. מובארק וגמאסי היו אויבים, והיה מדהים לראות את תמר נוזפת בסאדאת על היחס שלו לגמאסי. אחר כך היחסים שלי עם מובארק השתפרו, בתיווכו של עזר ויצמן".

מה אתה יכול לספר על מובארק?
"איש פשוט, מדבר ערבית של רחוב, עם עורמה של בן כפר. דיברנו בינינו ערבית, אבל לא היה לו שיעור הקומה של סאדאת. עם סאדאת היו לי הרבה שיחות. הוא היה איש עם חזון, מנהיג ששינה את מצרים ללא היכר. הוא פתח את הכלכלה, השתחרר מהמודל הסובייטי וחשב על רעיון של אכלוס סיני בחמישה מיליון מצרים, רעיון שמובארק נטש. היום, אחרי הרבה שנים, המצרים נזכרים בסאדאת. צריך להגיד ביושר שמובארק דאג לא מעט להחוויר את הזיכרון של סאדאת, כי יכול להיות רק פרעה אחד ברגע נתון".

איפה תהיה מצרים בשנה הבאה?
"אני פוחד שהיא תישאר דמוקרטיה פרעונית. לא יודע אם האחים ירוצו, כי אם כן הם ינחלו תבוסה. במצרים יש 90-85 מיליון איש, ובסיס הכוח שלהם הוא חצי מיליון. הם היו היחידים להתארגן בבחירות הקודמות והיה להם כסף, אבל עכשיו אין להם בסיס כוח".

לסיני נוכל לחזור יום אחד ולהשתזף?
"הם ישלטו שם עם הצבא, אבל יהיו שם צרות. לבת שלי לא ארשה לנסוע לסיני".

נראה לי שלא אהבת את מובארק.
"מתברר שהוא רימה את ישראל, וקנינו את השקרים שלו שהוא לא יכול לטפל במנהרות. הוא אפשר הברחה חופשית של נשק וטילים כבדים מסיני לעזה, והיה לו נוח, כשרצה לתווך ולמשוך בחוטים, כאילו הוא סוג של פטרון. היום יש אפס הברחות לעזה. המצרים קראו לקבלנים של המנהרות והודיעו להם שנגמר הסיפור, אחרת הם עפים לקלבוש. אפילו ישראל ביקשה שהמצרים יעבירו קצת דלק במנהרות וקצת גבינות כדי להוריד מחירים".
וערפאת ?
"אני מתגעגע לדמות, לא לפוליטיקה שלו. אין טיפוסים כאלה. מה שמעניין הוא שמוחמד דחלאן, שנמצא בגלות בדובאי, מאמץ את בתו של ערפאת, שדומה לאביה שתי טיפות מים. היא בת 16 ודחלאן הוא הדוד המאמץ. אגב, הילדה ואמא שלה גרות במלטה. הרשות משלמת להן קצבה, אבל סוהא הוזהרה להישאר רחוק מהמצלמות ולא להתראיין".


מה עם הטענות של הפלסטינים שישראל הרעילה את ערפאת עם פולוניום?
"לא יהיה מזה כלום. הוא מת מהזנחה. הוא בלע כדורים בכל מיני צבעים בלי לדעת מה הוא לוקח. אנשים הביאו לו כדורים במתנה. הייתי אצלו במוקטעה וזה לא נראה טוב. המטבח היה מלוכלך, הלבוש שלו היה מלוכלך, לא מכובס. זה היה עלוב נורא. לא הייתה שם יד אישה. חנאן עשראווי באה לשם, אבל לא לעשות כלים".

הבכי של ערפאת כשרבין נרצח היה אמיתי?
"ערפאת העריך את רבין, ובעיקר פחד ממנו בגלל הדימוי הצבאי והישירות של רבין. ערפאת ידע שעם פרס הוא יצליח, בסוף השיחה ביניהם, לתפוס לו בכנף בגדו ולבקש ממנו שדה תעופה בדהנייה. עם רבין הוא ידע שזה לא יקרה. מורשת רבין לא מתארת במדויק את מה שחשב. אנשים שוכחים שב-95' רבין הגיע למסקנה שערפאת מרמה, ושאין לו כוונה לעשות פשרה היסטורית. הוא החליט להציב לו סוג של אולטימטום, אבל בינואר 96' היו אמורות להתקיים בחירות ברשות ורבין החליט לעכב את האולטימטום. ואז הוא נרצח. רבין אמר לקיסינג'ר, וזה מידיעה, שהוא עומד לעשות הערכה מחדש של הסכם אוסלו. התחיל טרור ב-95' והוא דרש שערפאת יפעל מול חמאס".

אם רבין היה חי, הדברים היו נראים אחרת?
"אני לא יודע מה היה קורה, אבל רבין אמר שלא צריך לקבל החלטות לפני שמוכרחים".

מרוואן ברגותי הוקרב בידי ערפאת באינתיפאדה, כששלח אותו להר הבית וגמר אותו מבחינת המנהיגות. מי יבוא אחרי אבו מאזן?
"זו שאלה גדולה מאוד. אין לו יורש. יש הרבה שרוצים, אבל אבו מאזן לא יכתיר יורש, כמו שערפאת ומובארק לא הכתירו יורשים. זו התנהלות קבועה בפוליטיקה הערבית, אבל אם ג'יבריל רג'וב ידע להסתדר עם דחלאן ויארגן סולחה בין דחלאן לאבו מאזן, שרואה בו חתרן, יש לו סיכוי. גם לראשי מנגנוני הביטחון יש מה לומר בעניין".
החלום הבא
גילויי מצבורי הגז בים התיכון על ידי ישראל, הופכים להיות גורם דרמטי בסדר הכוחות באזור. ישראל הייתה סמוכה כל השנים על שולחנה של מצרים בכל הקשור לאספקת גז ונפט, אך עכשיו היא יכולה לנהל סדר יום עצמאי, שגם מצרים וטורקיה - הזקוקות לגז הישראלי - ייאלצו ליישר איתו קו. אחת הסוגיות העומדות על סדר היום היא אם ישראל תבנה מתקן הנזלה חדש, או שתהיה מוכנה להשתמש במתקנים של מצרים, המשוועת להכנסות.

"מצרים וטורקיה רצות אחרינו", טוען יערי. "נתניהו הבטיח גז לרשות ולירדן, אבל הסיפור הטורקי מעניין. כל עוד ארדואן שולט במפלגה שלו אני לא רואה שינוי דרמטי ביחסים איתם, אלא אם כן לנשיא גול יימאס משגיונותיו של ראש הממשלה שלו. יכול להיות שינוי מסוים אם נסכים שהגז מאתר לוויתן יעבור בצינור לאירופה דרך טורקיה".

ארדואן אנטישמי?
"לפי הקוראן ארדואן אנטישמי. הוא מדבר שטויות בכל נושא. מצד אחד הכלכלה הטורקית זה הוא. היא גדולה פי שלושה מהכלכלה האיראנית, אף שאלו מדינות עם אוכלוסייה דומה, ולאיראנים יש גם נפט וגז שלטורקים אין. לטורקים יש אמביציות בבלקן, במזרח התיכון ובקווקז, הרבה מעבר ליכולת שלהם, אבל אני לא רואה את הצבא מצליח לחזור לכוחו. העניין שם נראה די אבוד. יש לי חברים בעיתונות הטורקית שהם ממקורביו של ארדואן, והם מותחים עליו ביקורת קשה".

דיברת קודם על רבין שאמר שלא מוכרחים להחליט לפני שמוכרחים. איך קבלת ההחלטות של נתניהו?
"בהתנהלות שלו מול מדינות האזור הוא בסדר גמור. ברוב החזיתות הוא נוהג בסדר, אבל בניהול היחסים עם אירופה הציון נמוך. הוא גם לא היה צריך להגיע למערכת יחסים לא טובה עם אנגלה מרקל, שכמובן ניצחה שוב בבחירות. לגבי מדיניות הפנים שלו, אני לא מבין את הרתיעה שיש לראש הממשלה מלפעול מול שותפו אביגדור ליברמן בעניין הבחירות בירושלים. כירושלמי אני לא רוצה בעיר שלי מועמד שהוא קומבינה בין מי שהואשם והורשע ובין מי שעומד לפני משפט. מביאים מישהו מגבעתיים ורוצים להמליך אותו בקולות של עדרי חרדים. אני לא מבין ולא מקבל את ההתנהלות של נתניהו".

הסקרים מראים שאין לו מתחרים.
"יכול להיות. עזרתי לארגן ליאיר לפיד הופעה במכון וושינגטון, ואחרי ההופעה אנשים התרשמו ממנו ושאלו אותי מה עומד מאחורי זה. זו שאלה שכולם שואלים, וגם אני שואל: כמה אישיות פוליטית חזקה עם ראייה טובה יש מאחורי היכולת שאנחנו מכירים. אצל שלי יחימוביץ' אנחנו כבר יודעים שהיא יודעת להתנהל, אצלו עדיין לא ברור".

שלי לגיטימית לראשות ממשלה?
"זה לא על הפרק".

אז מה על הפרק?
"ראיון עם רוחאני. התחלתי לנסות. נראה בלתי אפשרי, אבל אולי במהלך ההתדיינות שלהם עם האמריקאים, הם יבינו שצריך לחזור לדבר שוב גם עם היהודים".

אני יודע שאתה לא מדבר על החיים האישיים שלך, אבל בכל זאת משפט על אשתך הראשונה חווה יערי. החיים ההם באותה תקופה השאירו אצלך צלקת?
"לא".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 22-10-2013, 18:28
צלמית המשתמש של פסטן
  פסטן פסטן אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,648
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי NehemiaG שמתחילה ב "אהוד יערי על המזרח התיכון"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
40 השנים הסתיימו עם האביב הערבי שחושף את האמת על מדינות ערב - אין מדינות ערביות, יש רק ארצות, עם שלטון כושל - Faild State. השליטה של המדינות על גבולותיהן אובדת, והן מתפרקות לשבטים.
סומליה היא failed state. שלטון כושל זה לא failed state. בארץ יש שלטון כושל שלוקח לו חודשים למנות נגיד. באמריקה יש
שלטון כושל שגרם לממשל הפדרלי להפסיק לפעול והיה אך כפסע מחדלות פירעון. ברוסיה יש שלטון כושל. ביוון יש שלטון כושל.
באיטליה יש שלטון כושל. שלטון שכושל מפעם לפעם - ואפילו שלטון שכושל ברמה נמוכה או אפילו בינונית לאורך זמן - עדיין לא
הופך את המדינה ל-failed state.

Faile state הוא מונח שמתייחס למצב שבו המדינה נכשלת (ולא כושלת) בדרישות הבסיסיות שמגדירות מדינה ריבונית. אמנם
אין לו הגדרה חדה אחת ויחידה, אבל יש מספר תבחינים פופולריים למדי.
6 What does "state failure" mean?

A: A state that is failing has several attributes. One of the most common is the loss of physical control
of its territory or a monopoly on the legitimate use of force. Other attributes of state failure include the
erosion of legitimate authority to make collective decisions, an inability to provide reasonable public
services, and the inability to interact with other states as a full member of the international community.

http://ffp.statesindex.org/faq#5
לא חוכמה לדבר על סוריה כי מתנהלת שם מלחמה ברגע זה ממש (כי אז אפשר להתחכם ולטעון שלפחות צד אחד בכל מלחמה
לא מסוגל לשמור על הריבונות שלו, וברור שלא לזה הכוונה), אבל אפילו אם נכלול את סוריה:


א. סוריה עדיין מסוגלת להתנהל במישור הבינלאומי. אמנם מר קרי חופר ללא הפסקה על כך ש"אסד כבר אינו מסוגל להיות גורם
מאחד של החברה הסורית" (ועל זה יש שישאלו: "...ואובאמה כן?"), אבל עובדה שעם אסד מדברים.


ב. עולה השאלה עד כמה נפגעה אספקת השירותים הציבוריים עכשיו לעומת מה שהיה מקובל בתקופת הפריחה של אסד. אולי היה
גרוע ונשאר גרוע. מישהו יכול להראות שלא?


ג. לפי ויקיפדיה:
מהפכות ממשלתיות התרחשו בתוניסיה, במצרים (פעמיים), בתימן ובלוב, שבה המהפכה באה לאחר
מלחמת אזרחים עקובה מדם. מלחמת אזרחים מתמשכת בסוריה. התקוממות אזרחית מתמשכת
בבחריין. הפגנות מחאה גדולות אחרות נערכו, באלג'יריה, בירדן, במרוקו, בעיראק ובעומאן. הפגנות
מחאה בהיקף צנוע יותר התרחשו בג'יבוטי, בכווית, בלבנון, במאוריטניה, בערב הסעודית, בסודאן,
בסומליה ובסהרה המערבית (הנמצאת תחת שליטת מרוקו ואינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם
כמדינה עצמאית). המחאות עוררו גל של תסיסה גם במדינות שאינן ערביות, כמו איראן, סין וחוף השנהב.
אפילו אם נקבל את זה שסוריה היא failed state. זו מדינה אחת מבין כמעט 20 מדינות שמצוינות לעיל. מה קורה בסעודיה?
בבחריין? בירדן? בכווית? באיראן?
אז בשתיים-שלוש מדינות "האביב הערבי" שבר הכל (סוריה ולוב). במצרים הייתה הפיכה, אבל יש סדר פחות או יותר. מנגד -
לבנון הייתה בדיחה כבר עשרות שנים. לא היינו צריכים את "האביב הערבי" כדי לדעת שאין שם למדינה מונופול על השימוש
בכוח יכולת לספק שירותים ציבוריים או שליטה על הטריטוריה שהיא מתיימרת להחזיק בה (בין אם אנחנו מדברים על שליטה
של סוריה, של ישראל או של חזבאללה).

2-3 מתוך 20? בדיחה גרועה.


ד. אפילו לאחר הפגיעה במדינות הללו בעקבות "האביב הערבי", הן עדיין לא הכושלות ביותר. במדד ה-FSI נוכל לראות שרק
במקום הששי נמצאת אחת ממדינות האביב הערבי שצוינו לעיל (תימן) שאיננה סומליה או סודן (שנמצאות בחמישיה הפותחת
מזה שנים רבות, וסומליה מצליחה להוביל בראש רוב הזמן)....

אחרי זה נראה עת עראק במקום ה-11 - לא חוכמה בהתחשב בכך שמדובר במדינה שנמחקה על ידי האמריקאים מתוך אמונה
ש"הפעם נצליח לבנות מדינה מוצלחת יש מאין ביבשת זרה" - ואחרי כן צריך לרדת עד מקום 21 כדי למצוא את סוריה, מאוריטניה
(31), מצרים (34), איראן (37), לבנון (46), ג'יבוטי (50), וכן הלאה.

פחות או יותר כל אפריקה נמצאת שם לפני מדינות האביב הערבי, ונוסף עליהן: אפגניסטן במקום 7,פקיסטן במקום 13, האיטי
במקום 8, צפון קוריאה במקום 23, מיאנמר במקום 26, סרי לנקה במקום 28, בנגלדש במקום 29, נפאל במקום 30, מזרח טימור
במקום 32, קמבודיה במקום 41, אוזבקיסטן במקום ה-44 וקירגיזסטן במקום ה-48.

http://www.foreignpolicy.com/failedstates2013
http://ffp.statesindex.org/rankings-2013-sortable


ה. http://en.wikipedia.org/wiki/Failed..._and_its_issues (כי אין לי כח להיכנס לזה, אבל לא רציתי להתעלם מהנושא)



ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
אני אוהב ללכת לצפות בכדורגל בכל מדינה בה אני נמצא. הכדורגל בעמאן לא מדהים, אבל כשאתה רואה באצטדיון בעמאן את האווירה ושומע את הקללות נגד המלכה ואחיה, את הגידופים בין הירדנים לפלסטינים, אתה מבין את האווירה האמיתית ברחוב הירדני.
אז ככה עושים את זה. תמיד תהיתי!
רק חסרים לנו פה סיפורי גיא בכור...


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
האביב הערבי הוא שלראשונה בהיסטוריה, הנתין הערבי הפך לאזרח. אלא מאי? אין להם מורשת אזרחית. המעבר מנתינים לאזרחים הוא לא פשוט, וכל מנהיג שעולה מנסה לייצר אזרחות מסוג כזה או אחר.
אז הם אזרחים אבל לא אזרחים?
פשוט (נכון) יותר להגיד שהם לא רוצים להיות נתינים, אבל גם לא אזרחים. זו אנרכיה עד כמה שאפשר להתקרב לדבר כזה במציאות.
זה לא רק שחסרה להם מורשת אזרחית. אין להם שום תפישה אזרחית. הם לא באמת חושבים על עצמם כעל אזרחים, למרות היכולת
להשתמש במילים כמו "צודק" ו"דמוקרטי" בכל משפט שני. אני עדיין מחכה לראות מתי הם יצליחו להעביר ראיון שלם בלי הביטוי "פתרון
צודק", לא משנה אם מדברים על "פתרון צודק לבעיית הפליטים", או על "פתרון צודק למכונת הכביסה שלי שהתקלקלה"...


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
למרות גודל חילות האוויר של סעודיה ומצרים, לדוגמה, האיום על ישראל מצד המדינות הקרובות לנו הוא מארגונים בלתי סדירים שנמצאים בגבולות הצמודים לנו (בעיקר בסיני), וזה איום שאנחנו מכירים כבר מאה שנים ולמדנו לעמוד בו.
תכלס. אין מה להתרגש...


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
לא יהיו יותר התנגשויות צבאיות גדולות בין ישראל לשכנותיה.
אם הוא אומר זה בטח נכון!
אז מתי סוגרים את צה"ל, או לפחות משנים אותו מקצה לקצה?


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
נראה שאסד יישלוט בעמוד השדרה של סוריה במערב המדינה, עם חיבור ישיר ללבנון ואיראן.
אין לי כח להעלות עכשיו מפה (וממילא אני כבר מסתכן בכך שההודעה הזו תיעלם בקריסה של הדפדפן או משהו כזה), אבל איך יהיה
חיבור לאיראן?


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
סביר שמה שקרה עם הנשק הכימי זה דיל אמריקאי-סורי - אתם תוותרו על הנשק הכימי, ואנחנו נאפשר לכם לשרוד.
התוצאה הזו רעה לישראל כי היא תמנע בידוד מוחלט של חיזבאללה בלבנון, שסוריה היתה ספק הנשק העיקרי שלו. החיזבאללה מאבד את כוחו הפנימי בלבנון - הביצועים שלהם בקרבות בסוריה עלובים ברמה שהם הדהימו את עצמם (לרעה), כל שבוע מתפוצצת מכונית תופת בדאחיה - וזה ימשיך ככה. ראש הממשלה הלבנוני מעז לטעון נגד קיום של צבא נוסף בלבנון...
חיזבאללה אחוז חרדה מהרעיון של ניתוק הקשר עם איראן, אבל המצב המצטייר בסוריה הוא שונה, וישאר קשר יבשתי עם איראן.
מי אמר שאילו אסד היה נעלם, מי-שלא-יהיה-בסוריה יפריע לאיראן להמשיך את הקשר עם חזבאללה?


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
מה שישראל צריכה לעשות, ועושה בפועל, זה שבמרחב הנושק לרמת הגולן ישבו מיליציות ידידותיות יותר למדינת ישראל (משמע - יצירת חיץ בפועל).
זה נשמע דומה לאיזה רעיון שעלה פעם ופעל מצוין בעבר. עד היום הוא מהולל ונישא בפי טובי המרצים ב-HKS...


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
כל מי שעיניו בראשו מבין שיש תקשורת כזו או אחרת שמאפשרת להעביר פצועים לישראל מסוריה - ועובריפ הרבה מאוד פצועים הלוך ושוב מהמיליציות שקרובות אלינו, מי שעיניו בראשו גם מבין שסביר שהתקשורת משמשת לא רק לזה..
אז בוא תסביר לנו. אני לא מבין רמיזות.


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
אחמד חלבי, שהוא הוגה פלסטיני חשוב, אמר שהרעיון של המדינה הפלסטינית הוא "כלי ענישה שהמציאו האויבים הגדולים של העם הפלסטיני כדי להגביל את התביעות הטריטוריאליות של הפלסטינים ואת דרישותיהן המוסריות" (נ"ג - הציטוט המקורי באנגלית מבריק, היה לי נוח יותר לצטט את התרגום המדויק מאת יערי). זו העמדה הפלסטינית. אל תשלו את עצמכם.
לא יהיה קץ סכסוך. למרבה הצער. 36 שיחות אבו-מאזן-אולמרט הסתיימו בהצעה מדהימה של אולמרט שאבו-מאזן סירב לה בבוטות (נ"ג - אבו-מאזן אמר משהו בסגנון של "אדוני, אני יודע מתמטיקה", להצעת חילופי שטחים של אחוזים נמוכים מאוד ממה שמוצע לרוב). ישראל יכולה לעשות חילופי שטחים של 4% לכל היותר - אלה עתודות הקרקע הזמינות. הפלסטינים רוצים 1.9%, בנט חולם על 15% - אבל זה בלתי אפשרי (נ"ג - מישהו בקהל ציין שבנט מתייחס למשולש, יערי פתר את זה בנפנוף יד. הסיכוי שזה יקרה אכן אפסי).
אנחנו צריכים לחפש הסדר מעבר ארוך טווח, כולל פתרון טריטוריאלי זמני. אנחנו צריכים שלא להתעקש על הכרה במדינה יהודית, כי הם לא יכירו בזה.אבו מאזן אומר עם היגיון מסוים, שמדינות ערב נקראות בדרך כלל The Arab Republic of Syria\Egypt, ולכן "תקראו לישראל דה ג'ואיש רפאבליק אוף יזראל" (נ"ג - יש על זה מאמר של גדעון לוי, אגב..).
הסדר מעבר יחייב ויתור של מעל 60% מהשטח - אין בכלל מה לדבר איתם על 40%. ההסכם יאושרר במועצת הבטחון, עם מדינה פלסטינית, ללא הכרה במדינה יהודית, ועם סידורי בטחון מתאימים.
אין הסדר אפשרי אחר. צריך רק את "הקרביים המתאימים, שאני לא בטוח שקיימים על הכסא ההוא". על מנת להוציא זאת לפועל. ואמרתי זאת למי שיושב על הכסא ההוא.
הפלסטינים מתחילים לדבר על "ריבונות במקביל" (Parallel Statehood) - כלומר שתהיה להם ולנו ריבונות על האנשים, והשטח יישאר במצב הקיים. לא ברור איך דבר כזה יעבוד (נ"ג - זה אומר למעשה ששטח C הופך לשטח B, וזה אומר בפועל אפס יכולות פיתוח ישראליות בשטח).
הפלסטינים קוראים יותר ויותר למדינה אחת של כל אזרחיה. לכן הדחיפות ללכת להסדר מעבר. מדינה היא אינטרס שלנו. הם אומרים לנו Either you give us runaway statehood or we'll run away from state.
היום הם נוקטים באסטרטגיה של קריסה כלכלית קיבוצית (נ"ג - רואים את זה מצוין בדו"ח האחרון של האיוד האירופי שדיבר על זה שכספים פשוט בוזבזו "באשמת ישראל").
חוסר-עקביות much?
זה ציטוט ארוך ומייגע, שאומר בקיצור:
אחמד חלבי, שהוא הוגה פלסטיני חשוב, אמר שהרעיון של המדינה הפלסטינית הוא "כלי ענישה" [...] זו העמדה
הפלסטינית. אל תשלו את עצמכם. לא יהיה קץ סכסוך. למרבה הצער. 36 שיחות אבו-מאזן-אולמרט הסתיימו
בהצעה מדהימה של אולמרט שאבו-מאזן סירב לה בבוטות. [...] אנחנו צריכים לחפש הסדר מעבר ארוך טווח,
כולל פתרון טריטוריאלי זמני. אנחנו צריכים שלא להתעקש על הכרה במדינה יהודית, כי הם לא יכירו בזה. [...]
הסדר מעבר יחייב ויתור של מעל 60% מהשטח - אין בכלל מה לדבר איתם על 40%. ההסכם יאושרר במועצת
הבטחון, עם מדינה פלסטינית, ללא הכרה במדינה יהודית, ועם סידורי בטחון מתאימים. אין הסדר אפשרי אחר.
או בקיצור רב יותר, הפעם בניסוח שלי: "העמדה הפלסטינית נגד פיתרון שתי מדינות לשני עמים. לא יהיה פיתרון. אל תשלו את עצמכם.
לא יהיה קץ לסכסוך. אבו מאזן - כמו קודמו - סרב להצעה "מדהימה" של אולמרט. לכן אנחנו צריכים פשוט לוותר על הדרישות שלנו,
לוותר על הכרה בלגיטימיות שלנו, אבל להכיר מצידנו בלגיטימיות שלהם, ועוד "לאשרר במועצת הביטחון" את ההסכם שיקים להם מדינה
(whatever that mean). כי בפעם שעברה שהבאנו להם טריטוריה בתמורה לכלום זה עבד כל-כך טוב."

יש את אלה שאומרים "הפעם הם יעמדו בהסכם. הפעם יהיה בסדר. הפעם הם לא משקרים לנו." - על האם שווה לסמוך על זה אפשר
להתווכח בפורום פוליטיקה.
אבל המומחה שלנו פה אומר שהוא נחרד ממה ששמע ורץ לדווח; שלא קץ לסכסוך; שאין להם מוכנות - לא כוונה, לא רצון; מוכנות בלבד -
לסיים את המאבק. ולכן אנחנו צריכים לחלק מתנות? מה הקשר? אין קשר. זה לא עקבי. זה חסר היגיון פנימי.


ציטוט:
במקור נכתב על ידי NehemiaG
אני לא רוצה להעמיד פנים שאני יודע מה קורה ברחוב האיראני. בפעם האחרונה שהסתובבתי שם נחלצתי בעור שיני, ואחרי הגיע חומייני.
למה שלא תשאל? כשאני רציתי לדעת מה קורה ברחוב האיראני התקשרתי ל-900 וקצת תושבים ושאלתי אותם.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס

אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 02:44

הדף נוצר ב 0.80 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2019 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר