מזל טוב, חביבי. עשית את זה! גברת על כל מתחריך והצלחת להיבחר לכנסת/ לממשלה/ לראשות העיר/ המועצה/ וכיו"ב [מחק את המיותר]

כאשר ישקעו הזיקוקים, אופוריית הניצחון ופתיתי הנייר ותתיישב על כורסת העור בלשכה המהודרת, תגלה מספר עובדות שינוחו כחרב על צווארך לכל אורך הקדנציה: אתה חייב הרבה מאד להרבה מאד אנשים. אתה לא יכול להגיד "לא". אתה לא באמת בשליטה. ואתה עובר על החוק באלף ואחת דרכים, תחילה "בקטנה", באפור, ומתישהו – כמו בטרגדיה יוונית – גם "בגדול", בשחור.

בהתחלה זה עובד כמו קסם. אתה מבטיח הרים וגבעות, תמיד אומר כן, מיטיב עם קבוצות הלחץ, במיוחד עם אלה להם אתה חייב את בחירתך.

באיזשהו שלב יש תלונה, מופיעה כתבה, מישהו מלשין או רוקם עלילה. מבקר המדינה נכנס לתמונה. מאוחר יותר גם להב 433 והיחידה הארצית לחקירות הונאה. אחר כך אתה עומד למשפט. ואולי גם נכנס לכלא.

אבל למה להיות נגטיביים? להלן כמה עצות לנבחרי ציבור שרוצים לנצח את השיטה במגרש שלה. אומר את הדברים על דרך החיוב, כמקובל במקומותינו, בהפוך על הפוך:

א. מיד בראשית כהונתך, דאג להקיף את עצמך בחבורת דגנרטים תאבי בצע, שררה ובשר. הרבה כחול סגנים, משנים, יועצים, נושאי כלים ועושי דברים במשכורות שמנות.

ב. נפח את מצבת הסגל, העירייה, המועצה, בקרובים ובקרובי קרובים, רצוי ב"אוכלי חינם" חסרי כל הכשרה, שינפחו עד אבסורד את תלושי משכורתם בשעות נוספות, נסיעות ולימודים פיקטיביים.

ג. קצץ ככל האפשר בהוצאות לתועלת הציבור. כך תוכל להעביר יותר כספים למקורביך ולהרגיע את כל אלה ש"תופסים אותך בביצים". אל תעשה דבר שאינו מקדם את אנשי שלומך או מיטיב עמם; יַיבש והדר בעקביות ובנחישות את כל האחרים.

אם אתה כבר נאלץ להוציא כסף לטובת הציבור, וודא שהכול משמש לפרסום והאדרה אישית חסרת תוכן וממש. (הוקצבו מאה אלף ₪ לקידום החינוך ביישוב, למשל, דאג שכל הסכום יוצא על חוברות מהודרות המתארות את הפרויקט, הכול רק שלא יישאר כסף לפרויקט עצמו).

ד. מקסם את ניגוד האינטרסים בין משרתך הציבורית לעסקיך הפרטיים. הקם חברות שייהנו ממונופול בלעדי במכרזים ובמתן שירותים כדי שכל ההוצאות יזרמו לכיסך. הטה מכרזים באופן שיטתי לטובת מקורביך ואנשי שלומך, למען יתעשרו עד מאד ואתה תעשה לביתך כנאמר, "שלח לחמך... כי ברוב הימים תמצאנו".

ה. זום פרויקטים בזבזניים ומיותרים לגמרי ברחבי העיר או המועצה ותן אותם למשחדים בעין יפה במכרזים תפורים מראש. עודד אותם לנפח את ההוצאות מעבר לכל פרופורציה. כך תוכל להעביר לכיסם סכומי עתק על בסיס קבוע בהליך חוקי ומסודר.

קבל בשתי ידיים הטבות יקרות ערך – נסיעות לחו"ל במחלקה ראשונה, סוויטות פאר בבתי המלון היוקרתיים ביותר, נערות ליווי, אשראי פתוח בקזינו ומה לא. הרי לגן עדן ממילא אף אחד לא מגיע.

ו. התעלם בשיטתיות מייעוד הקרקע והפשר כל ריאה ירוקה לבנייה רוויה של רבי קומות ומרכזי קניות. דאג להרבות "שכונות סף" ומפלצות דמויות "הולילנד" ללא תשתיות ראויות של מים, ביוב, חשמל, תחבורה, חינוך, שרותי קהילה וכיו"ב. כך תיטיב מאד הן עם נותני השוחד והן עם מקבלי השוחד, ואילו התושבים עצמם לא ידעו אפילו מה פגע בהם.

זכור שהטבע והסביבה, כמו עתיקות ואתרים המיועדים לשימור, הם אויבי השחיתות. אל תגן ואל תשמר – קדם ודחוף תמיד עוד ועוד פרויקטים מגלומניים של בטון ואספלט, להגשים את חלום המשורר, "נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט/ וְנַשְחִית לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים/ עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְעֶלֶת/ מִגְדָלִים יַרְנִינו שַלְמוֹנִים".

ז. סייע למקורביך להשתלט על כמה שיותר נכסים ואדמות בתקופת כהונתך ועשה הכל על מנת להשביח את ערכם (ע"י פיתוח סביבתי, סלילת כבישים ומתיחת קווי מים וחשמל, הכל ע"ח משלם המיסים, כמובן). סייע להם גם לפלוש לנכסים לא להם על ידי הכשרת השרץ לאלתר (ברישום כחוק, תשלום ארנונה וכד').

ח. הלן את שכרם של העובדים והספקים שאתה חפץ ביקרם לחודשים ואף שנים. פסיקת בית הדין לעבודה כבר תפצה אותם כחוק פי שבעים ושבעה, לשביעות רצון כולם.

ט. נהג בגסות וגבהות-לב, רמוס את חוקי המדינה וצפצף במפגיע על החלטות הכנסת, פסיקות בתי המשפט והועדות הסטטוטוריות. כך תבסס את מעמדך הבלתי מעורער לדורות כקיסר רומאי ששתה יותר מדי עופרת עם היין. נצל את מרותך לקיום יחסים אסורים עם הכפופות לך, כנאמר "רחם רחמתיים לראש גבר ומאה מאתיים לראש עיר/ מועצה/ וכיו"ב".

י. הרחק מעליך ככל שניתן אנשים ישרים, תמימי דרך, עובדים צנועים, יראי שמיים ושומרי חוק, אנשי מוסר ומצפון ודמויות מסוכנות/ חוליות חלשות אחרות המסוגלות חו"ח להעיר ולהאיר, לשאול שאלות, לומר דברים שהשתיקה יפה להם, לשבש הליכים ואפילו לצייץ, לזמר או להפוך עדי מדינה בבוא היום, רחמנא לצלן.

אם רק תשמור את חוקותיי ומצוותיי אלה, מובטחות לך קדנציות לכל החיים, עושר ותהילת עולם.

ושיהיה בהצלחה!

(כל דמיון לנבחרי ציבור מוכרים בהחלט אינו מקרי. המאמר מוקדש לכל הנחקרים, המורשעים והזכאים מחמת הספק באשר הם, בעבר ובעתיד, לחוד ובצוותא חדא.)


2013(c) ד"ר חיים היילפרין
ד"ר היילפרין הוא פסיכולוג קליני ופובליציסט