בטור של גיא רולניק צד את עיני הקטע הבא:


"רוזוולט הוביל חלק גדול מהרפורמות החלוציות ביותר בתחום ההגנה על העובדים וחיזוק יכולת ההתארגנות שלהם מול בעלי ההון, הניח את היסודות למדינת הרווחה ופעל באגרסיביות להגנה על מיעוטים וקידום מדיניות ורעיונות ליברליים רבים. והנה מה שאמר הרפורמטור הליברלי, שפעל כדי לחזק את מעמד העובדים והשכבות החלשות, והכיר בזכותם של עובדי המגזר הציבורי להתארגן ולהגן על תנאיהם - אבל ערך הפרדה ברורה בינם לבין העובדים במגזר הפרטי:

“כל עובדי הממשלה צריכים להבין שהתהליך של משא ומתן קיבוצי, כפי שמקובל להבינו, אינו ניתן ל’השתלה’ בשירות הציבורי. יש לו מגבלות ברורות ובלתי ניתנות לשבירה כשמיישמים אותו בניהול כוח אדם ציבורי. טבעה ותכליתה של הממשלה אינם מאפשרים לעובדי ציבור לייצג באופן מלא או לעמוד מול המעסיק בדיונים הדדיים עם ארגוני עובדים ממשלתיים. המעסיק הוא העם, שדובר באמצעות החוקים שנקבעים על ידי נציגיו בקונגרס.

“בהתאם לכך, פקידי ממשל ועובדיו גם יחד מנוהלים ומונחים, ובמקרים רבים מוגבלים, על ידי חוקים שקובעים את המדיניות, הנהלים, או הכללים בענייני כוח אדם. בפרט, אני רוצה להדגיש את אמונתי שאין מקום לטקטיקות צבאיות בתפקודו של כל ארגון של עובדי ממשלה. על עובדים בשירות הפדרלי מוטלת המחויבות לשרת את העם כולו, שטובתו ועניינו מחייבים סדר והמשכיות בניהול הפעילות הממשלתית. מחויבות זו היא בעלת חשיבות עליונה. מאחר שהשירותים שלהם קשורים לתפקוד הממשלה, שביתה של עובדי ממשלה היא לא יותר מאשר כוונה למנוע או לשבש פעילות של הממשלה עד שדרישותיהם ייענו. פעולה כזו, שגורמת לשיתוק הממשלה על ידי אלה שנשבעו לתמוך בה, לא עולה על הדעת ואין לסבול אותה”."




ואת זה לא אמר רייגן כזה או אחר, אלא אחד הנשיאים היותר סוציאליסטיים שהיו בארה"ב. כפי שכתבתי פה מספר פעמים- כשחרב פירוק החברה לא מעל העובדים, אין דין ואין דיין, אפשר לדרוש הכל.




http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2149203