26-12-2013, 00:16
|
 |
מנהלת אמצע החיים | אני? אני מסיפור אחר...
|
|
חבר מתאריך: 01.11.03
הודעות: 5,211
|
|
|
לפני הרבה שנים...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ינואר, אי אז לפני שלושים שנות.גשם זלעפות לבנוני ואני מכורבל בתוך שק השינה"
...אי שם במרכז ת״א, גרה אמא שלי בבית מהזן המכונה בימנו ״פרטר״, קרי - חצי מרתף. בפלא הארכיטקטוני הזה, שבכלל התחיל את דרכו כסטודיו מזן כלשהו והפך לדירת מגורים רק כשבנינו באמצעו מקלחת, הייתה דלת הכניסה ממוקמת בתחתיתו של גרם מדרגות קצר שירד לתוך מבואה צרה, כמטר וחצי על מטר וחצי גודלה וכמטר וחצי עומקה, שבה קבועה הייתה הדלת. למבואה הזו היה צינור ניקוז באחת מפינותיה, שירד ישירות אל הביוב.
באחד הימים, ובדיוק כשהייתי בביקור בבית, התחיל בחוץ טפטוף קל. זתומרת, קל אם אתה נוח ששט בתיבה. בכל קריטריון אחר היה היצור שירד בחוץ ראוי בלי ספק לכינוי ״מבול״.
וכך ירד לו המבול, כשהוא מלווה בקור איימים מהזן שצץ פה מידי פעם, ואנחנו ישבנו שמחים ויבשים בבית המחומם, מכורבלים בנוחות עסקנו איש איש בענייניו בשלווה, בכוסות היה תה חם, על הרצפה צף תנור החימום הישן והטוב. צף?! צף! קיבינימאט, התנור צף!
וכך הבחנו לפתע שהתנור צף ואיתו כל שאר הדברים שעמדו על הרצפה, השטיחים ספוגי מים ובאופן כללי המפלס מגיע כבר למעל 10 ס״מ.
מיד הוקם צוות חקירה לבחינת המצב. לאחר חקירה קצרה התברר שהמים זורמים מתחת לדלת הכניסה. לאחר חקירה קצת יותר מעמיקה שכללה תחיבת הראש החוצה מן החלון, התברר גודל המחדל: חור הניקוז ככל הנראה נסתם, והמבואה הקטנה שינתה יעוד והיא מתפקדת כעת כבריכת שחיה תקנית לכל דבר. עומק המים במבואה כבר עלה על מטר, מה שהוציא מכלל חשבון כל רעיון של פתיחת הדלת, וכך נותרה רק אפשרות למבצע קומנדו: צריך לצאת מהחלון, לטפס למעלה, לרדת אל תוך הבריכה, לגשש אחרי פתח הניקוז ולרוקן אותו. זאת כמובן בתנאי שהקורבן האומלל עוד יהיה בהכרה בשלב זה ולא ימות מהיפותרמיה.
כעת הגיע שלב בחירת המתנדב. מבט קצר סביב הבהיר לי שאין הרבה מועמדים. ממש לא הרבה. בעצם, צורת הרבים של המילה לא מתאימה פה במיוחד. זתומרת, חוץ ממני היו שם גם אמא שלי ואחי הצעיר שהיה כבן 8, אבל נסיונתי לשכנע את אמי שהיא כבר ראתה מספיק בחיים או את אחי שזה נורא כיף לשחות בבריכות מזוהמות ומלאות בוץ בשיא הקור לא צלחו, וכך כשהבנתי שגורלי נחרץ בכל מקרה, החלטתי להתמודד איתו בכבוד. ״אל תדאגו!״ הכרזתי, ״העסק בידיים טובות״.
ואז הגיע שלב הקונפליקט, הזהה לקונפליקט המתואר מעלה: מה ללבוש? האינסטינקט הראשוני מושך לכיוון בגדים עבים וחמים, אבל הרי מדובר פה בצלילה, בהרטבות וודאית! ועם זאת, הנפש הפולניה מתקשה לוותר ולאפשר להתרוצץ בתחתונים בקור כזה! גוועאלד!!
בסוף ניצח השכל הישר. חמושה במכנסיים קצרים ומגב יצאתי אל תוך השלולית. כמובן שמרפי, ידיד ותיק, יצא איתי אל הסערה ודאג לוודא שכדי לפנות כראוי את פתח הניקוז אני אאלץ לצלול עד מעל הראש במים החומים, אבל גם איתו 10 דקות אח״כ המים זרמו בשלווה דרך פתח הניקוז ואני נכנסתי כמנצחת הביתה בדלת הקדמית.
אגב תרבויות שגדו על תירס ותרבויות שגדלו על אורז, אצל שתיהן יורד הרבה מאוד גשם. בעיקר בקיץ. הרבה פחות גרוע לשחות בשלוליות בקיץ. בדוק.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
