היום בשעה 10:00 בבוקר התייצבו רופאי הדסה מול הכנסת בהפגנה למען המרכז הרפואי. באותה שעה התאספו בעין כרם האחיות ועובדי מנהל ומשק מהדסה עין כרם והדסה הר הצופים, בכינוס עובדים שאורגן בשיתוף ועד האחיות וועד עובדי מנהל ומשק. בכינוס דיברו ראש ועד האחיות, הגב׳ צילה גרא, יושב ראש ועד עובדי מנהל ומשק, מר אמנון ברוכיאן, יו״ר ועד האחיות הארצי, הגב׳ אילנה כהן ויו״ר מחוז ירושלים בהסתדרות דני בונפיל. עיקר הדברים עסק במאבק אליו יוצאים כלל עובדי בית החולים כנגד מצב בו נותנים 100% מהעבודה ומקבלים רק 50% מהשכר, וכן לא הועברו כספי ההבראה לשנת 2013. הוחלט כי כצעד ראשון יוחל מחר, בשעה 10:00 בבוקר בשביתה כללית בשני בתי החולים. ממחר, יעבדו בהדסה רק המיון, חדרי לידה ומחלקות המטולוגיה-אונקולוגיה.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

מעניין

http://www.globes.co.il/news/articl..._firstar ticle

http://www.globes.co.il/news/articl...915527&fid=3729

הרעיון מאחורי מוסד פרטי הוא שלא יחלצו אותו בשעת משבר. זאת אמורה להיות חרב דמוקלס שתלויה מעל ראשו. אבל כשסומכים על הממשלה לחלץ את החברה, או בית החולים, בעת משבר, מסירים את האחריות האישית, וזה בדיוק מה שקרה במשבר האחרון בקרב בנקים ומוסדיים אחרים. כשאין את אותה החרב, הקפיטליזם לא עובד.

הרעיון מאחורי בית חולים הוא שהוא יטפל בחולים...
בתי החולים של "הדסה" הם המענה המשמעותי ביותר בעיר י-ם וסביבתה (יותר ממליון איש), ולצפות שהמדינה תניח למוסד הזה לקרוס, בגלל שנוהל בצורה שערורייתית - זה לא קפיטליזם, אלא ניהיליזם מוחלט. למדינה יש אינטרס שמערכת הבריאות בי-ם לא תקרוס.

גם אם נתעלם מסוגיית 6,000 העובדים (שרובם לא מרוויחים 100,000, וגם לא 30 או 20 אלף), ונתמקד רק בשאלה הפשוטה לאן תפנה יולדת ממוצעת בי-ם, ולאן תפנה קשיש שהתמוטט, הרי שאין מה לעשות - והמדינה כנראה שתצטרך לפספס גם הפעם את ההזדמנות המופלאה ללמד את העולם קפיטליזם מהו (ובאותה הזדמנות לאפשר לטייקון כזה או אחר סבסוד או תספורת, מבלי לשלם מכיסו את מחיר כשליו).

סיסמאות יפות על קפיטליזם, זה תמיד דבר נחמד - אבל מה לעשות שבמקום שבו אמור להתקיים הקפיטליזם הטהור ביותר, הלא הוא וול סטריט - ידעה המדינה לעשות מהלך של חילוץ (כשכל גדולי הקפיטליסטים שם תמכו בו בהתלהבות...) במטרה למנוע את הנזק האפשרי מקריסה כוללת (ושם לא היו חיי אדם על המאזניים).

הנהלת "הדסה" לדורותיה כשלה. בעלי "הדסה" כשלו. הם צריכים לשלם את מחיר הכשלון (אלה בפיטורים ואלה באובדן הבעלות). סגירת ביה"ח תפגע קשות באינטרס הציבורי.

לא חייבים לסגור, אדרבא. מכיוון שבית החולים הזה הוא מעין מונופול אזורי, ההכנסות שלו מובטחות למעשה. תוכנית התייעלות, קיצוץ, הבראה, הסדר חוב, תספורת, קרא לזה איך שאתה רוצה. אין גם שום בעיה להעביר בעלות לבעלים אחרים, ממש כמו שאיידיבי נלקחה מדנקנר ועברה לבעלים אחרים שהזרימו הון. וזאת כי לאיידיבי יש בסך הכל אחזקה בחברות טובות למטה, ממש כמו כאן. לוקחים את בית החולים מהבעלים שלא הצליחו בניהולו, מעבירים לגוף אחר.

ראה פה-
http://www.calcalist.co.il/local/ar...3623693,00.html

"ככל הידוע, המדינה מעוניינת לסיים את התהליך בתוכנית הבראה ולא בפירוק בית החולים או במכירתו לגופים שונים (קופת חולים מאוחדת מעוניינת לרכוש את בית החולים הדסה הר הצופים וקופת חולים מכבי התעניינה בעבר להפוך את הדסה עין כרם לבית חולים אסותא)."

כנראה ששתי קופות חולים הגיעו למסקנה שזהו סך הכל בית חולים טוב (כפי שציינת- מונופול אזורי), והן תשמחנה לנהל אותו. מה רע בזה?

ואל תיתן לי להתחיל לדבר על הפשע שבחילוץ הבנקים, או כפי שהגדיר את זה פרי-
http://www.huffingtonpost.com/2011/..._n_1158477.html

בדיוק מה שכתבתי. הבעלים כשל - ועליו לאבד את הבעלות.

במקרה של הרפואה בישראל בכלל ובהדסה בפרט לרוב לא מדובר בבית חולים פרטי אלא בבעלות משנה שבראשה עומד ארגון צדקה, קופת חולים, המדינה, כנסיות שונות, או קהילה דתית.
למיטב ידיעתי רק "מדיקל סנטר" בהרצליה הוא למטרות רווח.
אפילו "אסותא" הוא בבעלות קופת חולים מכבי - כך שרווחים מכיס אחד משמשים לשיפור השירות הרפואי לשאר המטופלים.
ו"אלישע" שהיה פרטי נרכש בידי כללית.


מכיוון שהבעלים עובד ללא מטרות רווח - הוא הסתמך על זרימת תרומות קבועה כדי לכסות גרעונות.
כשהתרומות הצטמצמו - הם העדיפו להתעלם במקום לעשות בדק בית.
כעת אין ברירה: חייבים לתקן את השגיאות.
להגדיל את רווחי בית החולים מהשר"פ, להעלות מחירים מול קופות החולים, לעקוב אחרי משכורות בכירים וכו'.

גם כשמדובר על קיצוצי שכר - לא מדברים על ירידה מתחת להסכם השכר הקיבוצי (המשולם בכל שאר בתי החולים).
להפך - מטרת השביתה היא למנוע ירידה לשכר זה, למנוע פגיעה בבכירים.
כי ההסתדרות תמיד דואגת לחזקים.

אתה לא מדייק. גם מלכ"רים רוצים להרוויח. ההבדל הוא שהם לא מחלקים רווחים כמו חברה בע"מ. נראה לך שמכללה פרטית למשל לא רוצה להרוויח כסף? הם פשוט מחלקים את הרווחים דרך משכורות, כמו בעמותות רבות (יש שם בית בושת אחד גדול, אגב).

בנוסף, בית החולים אלישע נרכש על ידי קרן הריט סלע קפיטל.

יהיו בתי חולים ציבורים ויהיו בתי חולים פרטיים.
בתי חולים בפשיטת רגל יופרטו - כי זאות הדרך היחידה לבצע תהליך התייעלות ובניה מחדש
זה גם ישלח מסר ברור לשאר בתי החולים הציבוריים והכי חשוב ישפר את הטיפול כי יהיה תחרות בין בתי החולים וגם יצמצם את תופעת השחיתות ומעטפות מתחת לשולחן.

דברים נחרצים להפליא, אלא שיש בעייה קטנטנה אחת - "הדסה" נמצא בבעלות פרטית...

כן, רק בשם. במציאות, מדובר במפעל הסתדרותי בבעלות של וועד עובדי נמל אשדוד, שהוקם כדי לסייע בהנצחת פשעי אקיבוש.

אכן פרטי, אך יש שם איזשהו באג. בהיות פרטי הוא הפעיל שר"פ, ש-85% מההכנסות ממנו הלכו לרופאים. אך בנוסף לכך, מכיוון שהוא בית חולים, ההסכם הקיבוצי של הרופאים בישראל תקף גם בו. כלומר- בכל פעם ששכרם עלה כתוצאה משביתה כזאת או אחרת, רופאי הדסה המשיכו גם ליהנות ממרבית הכנסות השר"פ וגם מההסכם הקיבוצי. כלומר- רופאי הדסה הרוויחו הרבה יותר "ממה שהיו אמורים להרוויח". השכר הגבוה הזה הוא אחת הסיבות לכך שבית החולים בגירעון. המשחקים של נשות הדסה עם מיידוף היא סיבה נוספת...

כל מה שכתבת נכון, רק הסדר הפוך. מיידוף נמצא לפני השר"פ וההסכמים המופקעים עם הרופאים (וסיפורי מיידוף רק ממחישים שוב שאכן מדובר במוסד פרטי).

כזכור לי גם לאונ' תל אביב היתה השקעה אצלו.

ידעתי שהשם אמנון ברוכיאן מוכר לי

"בנובמבר 2011 נועדו ברוכיאן וקוקיה לפגישה בארבע עיניים. במהלך אותה פגישה דרש ברוכיאן תנאי עבודה של ראש אגף, כפי שלטענתו סוכם בעבר בינו לבין המנהל הקודם מור יוסף. קוקיה הבטיח לבדוק את הנושא וכעבור שבועיים פגש שוב את ברוכיאן. בסיום אותה פגישה יצא סיכום כתוב שערך קוקיה. לא ברור איך לא רעדה ידו של המנסח: "סוכם כי פרופ' קוקיה מאשר שמר ברוכיאן יקבל תנאים של ראש אגף החל מ–1 בינואר 2012, הגם שהדבר לא סוכם קודם. מר ברוכיאן התחייב שלא לעכב את פתיחת מגדל האשפוז החדש במארס 2012. פרופ' קוקיה ומר ברוכיאן הסכימו שלא הגיעו להסכמה בנושא בקשתו של מר ברוכיאן להפעיל את עגלות הקפה"."


"כך או כך העסקה בין צמרת בית החולים ליו"ר הוועד, שנועדה למנוע עיכובים בבניית המגדל, אכן יצאה לפועל. כפי שכתבה בינואר 2012 סמנכ"לית משאבי אנוש במוסד לברוכיאן במכתב שהגיע לידי "הארץ": "נעים לי להודיעך כי בהתאם להחלטת מנכ"ל הדסה, פרופ' קוקיה, בתפקידך כיו"ר מועצת העובדים תקבל החל מ–1.1.2012 תנאי ראש אגף. בהתאם לכך הנך זכאי לתנאים הבאים: דרגה: 15, שעות נוספות גלובליות: 75 שעות, כוננות: 64 לחודש, כוננות על: 42 לחודש, אחזקת רכב: 2,000 ק"מ, טלפון: 500 שיחות בחודש". כמה חודשים אחרי שהושג הסכם זה, ביוני 2012, הגיעו הוועד וההנהלה להסכם קיבוצי שבו סוכם על תוספת מכסות של "כוננויות על" לעובדים בתפקידי מנהל מחלקה ומעלה. לצמד המילים כוננות על יש משמעות אחת - תוספת כספית למשכורת. "
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2206166

אחת התופעות שהדסה הודו בהן היתה שעות נוספות מנופחות לשווא. ובכן, שהמפגינים ישימו לב מי מדבר בשמם..

איש לא בא לגונן על ראשי וועדים כאלה ואחרים. הם לא האישיו - אלה שהם מייצגים הם הבעייה.

קל להבליט את המזכירה המצ'ופרת, את יו"ר הוועד השמנמן, את מנהל האחזקה המקורב וכיו"ב - אבל הפ לא מדגם מייצג לכלום. המנכ"ל (שמרוויח 100 אלף ש"ל לחודש, השד יודע למה...) מבליט אותם, אבל לא הם העניין. ביה"ח הזה הוא קריטי וחסר תחליף. אם ההנלה כשלה (והיא כשלה ללא צל של ספק) אז יש לבעוט בישנה המנופח, ולהטיסה משם. אם הבעלים ניהלו באופן שהוביל לפשיטת רגל, אז עליהם לאבד את המוסד. העובדים, לעומת זאת, היו ועודם הנכס הקריטי ביותר של ביה"ח, לפחות עד להמצאת רובוטים שעושים את העבודה הזו...

מה שהתכוונתי לרמוז הוא שהמפגינים צריכים להתחמק מלהיראות לצד יו"ר הוועד, שהוא אחד האחראים מבחינתי למצבו של בית החולים. ועכשיו הוא מוביל אותם עם המגפון. פרט למשכורת המנופחת שלו ולשאר התנאים, הוא אחראי בכך שלא דאג לעובדים עצמם אלא רק לעצמו, למשל הכשרת המגדל החדש שנראה כמו פיל לבן. מי שבאמת דואג לעובדים אמור להזהיר את ההנהלה מפילים לבנים כאלו, ולא לסחוט לעצמו תנאים בתמורה לשתיקה.

אתה צודק לגמרי - אבל למרבה הצער, כמעט בלתי אפשרי לייצר מנהיגות אותנטית באפס זמן. אין ספק שאין שום תועלת לעובדים בלהיות מיוצגים ע"י וועד שכזה.

המגדל החדש הוא לא פיל לבן - הוא עובד, ורק היום עברו אליו שתי מחלקות נוספות - נוירוכירורגיה וכירורגית לב-חזה. הבעיה עם המגדל היא לא היותו פיל לבן, אלא עלות התפעול הגבוהה שלו, שכנראה להנהלה שהחליטה על בנייתו היה נוח להתעלם מההשלכות שלה...

ראש הועד, כמו כל ראש ועד בכל מקום כמעט, הוא מושחת. גם אנשים פחות בכירים בועד סביר להניח שנהנים מהטבות מפליגות (ורק שמועה ששמעתי היום על יו"ר ועד עובדי המעבדה הנבחר, שכפוף לועד עובדי מנהל ומשק, שמקבל כוננויות סביב לשעון) רק מה, להבחר לועד זה פוליטיקה, וכנראה שכשמדובר בפוליטיקה, אז כמו בפוליטיקה כלל ארצית, גם בפוליטיקה "קטנה" השחיתות חוגגת...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

וועדים כאלו מושחתים קיימים איפה שמפחדים להתעסק איתם.

כלומר - בכל מקום...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tallyco כלומר - בכל מקום שהבעלים לא מפסיד מכספו...

אולי פיל לבן היתה הגדרה לא נכונה, אכן כוונתי היתה למפלצת מפוארת שעולה יותר להפעיל אותה מאשר ההכנסות ממנה.

טליקו, אשמח לשמוע הסבר ממך, איך מסבירים את הגרעון הענק במערכת?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אני לא עובד שם, אבל מניסיוני זה כולל הוצאות שגבוהות מההכנסות.

הנפילה של הדסה עלולה לגרור לפגיעה עוד יותר גדולה.
להדסה הייתה כנראה החטיבה הפנימית הטובה ביותר בארץ.
רפואה פנימית זה עסק מוזר, אחד הסודות השמורים של בתי החולים זה שהמחלקות הפנימיות הן מאוד רווחיות. אין ציוד יקר, הביטוח יחסית זול, אנשי הצוות לא יקרים במיוחד כי נדיר שיש רופאים כוכבים על חוזים אישיים.
והאמת שלרוב החולים אין כמעט יכולת בחירה במחלקה הפנימית שלהם. בשונה מהתחום הכירורגי, לרובנו מאוד קשה לדעת, כשזה מגיע לפנימית אם קבלנו או לא קבלנו רפואה טובה יותר או פחות.
בהדסה עין כרם עשו רפואה פנימית יוצאת דופן באיכותה. ככה לפחות סיפרו לי והאמת שיצא לי פעמיים בחיי לראות את זה. וכשאתה רואה משהו כמו פרופסור נפרסטק (נפטי) מנהל ישיבת חטיבה אתה מבין איך זה צריך להראות.
בפועל, מעבר לשמות הגדולים זה היה מקום שבו כל אזרח ממדינת ישראל קיבל רפואה מאוד טובה.
כמובן שזה קל להיות נחרץ ולצעוק שצריך להלאים וצריך לסגור וצריך לעשות מהפכה.
בשורה הסופית בהדסה היה משהו יוצא דופן לחיוב, הייתה שם רוח שייצרה מחקרים וייצרה רפואה טובה מאוד אולי אפילו באיכות יוצאת דופן.
ואני לא בטוח מה קרה שם ומה הפתרון.
אבל לא על הכל צריך להסתכל דרך החור שבגרוש, כי אם רואים את הכל ככה אז יותר שווה לזרוק על החולה עם קוצר נשימה סטרואידים+פוסיד+אנטיביוטיקה ואולי גם נוגד קרישה ולחכות שמשהו יעבוד.
יותר יקר ומורכב זה לעשות לו בירור אמיתי ומלא ובאמת לטפל בו.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אתה סותר את עצמך. אם רפואה פנימית זה דבר לא יקר ואין צורך לשלם לכוכבים, משמע שגם משמעת תקציבית וחיסכון במשכורות הגבוהות לא יפגע במחלקה הפנימית.

הדסה נפלה כי לא ידעה להתנהל כמו גוף עסקי. ותאהב את זה או לא, גם מלכ"ר וגם חברות ממשלתיות הן גוף עסקי. אי אפשר להפסיד לנצח. אם אין רווחים מישהו צריך להשלים את החסר, הבעלים או המדינה או כל גוף אחר. גירעון לא יכול לגדול לנצח (לא מדובר על מדינה שיכולה להדפיס כסף..). איך חברה עסקית מרשה לעצמה לאפשר שר"פ שגורם לה הפסדים? אני בעד שר"פ, אני חושב שאין סיבה לאסור על בית החולים והרופאים לנצל את החדרים הריקים והשעות המתות להכניס עוד כסף. זה מבורך. אבל איכשהו בית החולים מפסיד מזה. נשמע לך הגיוני?

לא הסברתי את עצמי טוב.
אם אני אחזיק בבית חולים מחלקה כירורגית גרועה כולם ידעו את זה מאוד מהר ויפסיקו להגיע אלי.
אם אחזיק מחלקה פנימית גרועה, החולים ימשיכו להגיע ואני ארוויח כסף.
אין בהכרח אינטרס כלכלי לבית החולים לעשות רפואה פנימית טובה מאוד.
רפואה פנימית טובה מאוד עולה יותר מרפואה פנימית בינונית. אבל היא לא בהכרח רווחית יותר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אבל אתה כתבת את זה

"אחד הסודות השמורים של בתי החולים זה שהמחלקות הפנימיות הן מאוד רווחיות. אין ציוד יקר, הביטוח יחסית זול, אנשי הצוות לא יקרים במיוחד כי נדיר שיש רופאים כוכבים על חוזים אישיים.". מה כבר כל כך טוב ויקר דווקא שם? אתה אומר שזה לא עניין של ציוד, ולא הביטוח, ואפילו אין צורך בכוכבים.

זה נהיה יקר ברגע שזה נהיה מאוד טוב.
אתה רוצה פנימאי מאוד טוב, כזה שנמצא בחזית המחקר והעשיה הוא יותר יקר.
אתה רוצה לאפשר לו לבדוק מה שהוא רוצה כשהוא עושה בירור לחולה, כל מני נוגדנים עלומים? זה עולה כסף.
אתה רוצה להעסיק משהי כמו טליקו כדי שהוא יוכל להוציא ביופסיה ולהסתכל דרך מיקרוסקופ אלקטרונים? זה נהיה מאוד יקר.
אתה יכול להחזיק מחלקה פנימית עם שלשה בכירים כשרק לאחד מהם יש תת התמחות מבית חולים גדול במרכז הארץ או לחלופין להחזיק מחלקה פנימית עם ארבעה בכירים שלכולם יש תת-התמחות ממרכזים מובילים בעולם.
סביר להניח שאתה לא תדע להבדיל בין המחלקות.
אבל באחת מהן יעשו רפואה הרבה יותר טובה.

וזה לא נגמר שם. בהדסה עין כרם יש אחיות מעולות, מעל לממוצע. כאלו שהוראה של רופא לשנות תנוחה שלוש פעמים בלילה לחולה באמת יצאה לפועל. אתה מחזיק יותר סניטארים במחלקה והחולה נמצא פחות זמן בתוך החיתול שלו.
הדברים הללו עולים עוד כסף.
הם לא מכניסים עוד כסף.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אם כך, ראשית יש לבדוק האם זה לא מיותר. על הנייר רפואה טובה יותר היא תמיד מבורכת ורצויה, אבל האם בשביל להגדיל את סיכויי השרידות של החולה מ-50% ל-50.1% יש צורך להשקיע פי 2 (זרקתי מספרים, אלא אם תגיד לי שיש פה הכפלה של סיכויי השרידות..)? לטעמי- לא. זה כבר נופל בגדר בזבוז.
שנית- לו הדסה היתה מתנהלת כמו חברה נורמלית, אזי ההכנסות מהשר"פ היו יכולות לכסות פעולות "הפסדיות" כמו המחלקה הפנימית. אבל אם 85% מהכסף הלך לרופאים, פלא שהגירעון גדל? שוב- כשל ניהולי. בחברה בע"מ בעלי המניות היו יכולים להגיש תביעה נגד הדירקטורים והמנכ"ל.

אני לא יודע איפה בדיוק היה הכשל בהדסה.
האמת שזה די מדהים אותי.
התחושה שלי שאוסף של דברים שכל אחד לעצמו או אם היו מגיעים בפער זמנים משמעותי היה ניתן להכיל הובילו הפעם לקטסטרופה.
הבניין החדש+מיידוף+מבנה המחלקות+ההשקעה במחקר+חוזים גרועים מול הקופות גמרו את בית החולים

לגבי החלק השני והעיקרי, כמה נכון להשקיע...
שאלה שאני לא יודע לענות עליה, בעצם זאת שאלה שהעולם המערבי יצטרך לנסות למצוא לה תשובה.
כי המודלים הרגילים של שוק חופשי לא כלכך עובדים כאן.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

למה לא עובדים?
כריות אוויר ברכב. שנינו נסכים שרכב עם 10 כריות אוויר מבטיח יותר סיכויי שרידות מרכב עם 4 או 7. כמה אתה מוכן להשקיע ברכב עם 10 כריות לעומת 4? עוד אלף ש"ח? ייתכן. 5000? 20 אלף? אתה מבצע לעצמך מעין חישוב ואומר- מקרה של תאונה הוא בהסתברות כזאת וכזאת. השיפור בבטיחות הוא כזה וכזה. האם שווה לי? או שכן או שלא. אלו שיקולים שאתה חווה בחיי היום יום במצבים רבים. מקניית ירקות אורגניים ויקרים לעומת רגילים, דרך אבזור הבטיחות לרכב או אפילו בשאלה האם לחתום על ביטוח חיים או ביטוח בריאות פרטי. למה שמערכת השיקולים הזאת לא תהיה גם בבית החולים הזה?

את החישוב הזה כל הזמן עושים.
מחשבים שנות חיים, ועדיין זה לא עובד.
אתן לך דוגמה אחת למורכבות.
רפואה עובדת כמעט אך ורק דרך חברות ביטוח.
שכמו כל חברת ביטוח קונה ממך סיכון ואתה משלם לה על הסיכון הזה.
ברפואה הסיכוי למקרה ביטוח עומד על כמעט אחד.

לדעתי העולם המערבי הולך להתמודד עם שאלה מאוד מורכבת בשנים הקרובות.
האם ביטוח יאלץ לכסות תרופה בעלות של מליון דולר לשנה לאדם ששילם ביטוח כל חייו?
האם חברות התרופות ימשיכו לפתח תרופות בעלויות של מליארדים עם תנובה של עוד 10 חודשי חיים?
אולי בעצם עדיף לחברות הביטוח ולמדינה לעודד עישון וצריכת שומן רווי כי בחשבון הסופי האיש הבריא הוא יקר יותר וחולה במשך תקופה ארוכה יותר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לא מדויק, אתה צריך להגדיר "מקרי ביטוח". הביטוח הבסיסי של קופת החולים מכסה מקרים שבאמת קורים ביום יום. הביטוחים הפרטיים הם למקרי קיצון- סרטן נדיר, טיפול שמחייב מומחה בחו"ל, קדימות בתור להשתלת איברים ועוד.

ברפואה הציבורית יש את המרווח שבין מה ש'בית החולים צריך לספק' למה ש'בית החולים רוצה לספק' כשמה שצריך לקבוע הוא מה ש'בית החולים יכול לספק'.

עם כל הכבוד למחלקות פנימיות סופרדופר מתוחכמות עם ארבעה תת מומחים בעלי תתי תתויות בכל חו"ל אפשרי ואלף מאמרים- מה שמחלקה פנימית צריכה להעניק לציבור בעיר שלה זה מענה יעיל למחלות המצריכות השגחה, טיפול תוך ורידי או תרופתי מורכב, מענה יעיל לברורים שלא ניתן לעשות בקהילה ומענה אנושי לאנשים שאין אפשרות לטפל בהם טוב בבית.

בשביל זה צריך ארבעה פנימאיים מומחים עם נשמה שמכירים לעומק רק את 150 המחלות הראשונות באבחנה המבדלת שתופסות 99.5% מהקיים בשטח ולא טרודים חצי מזמנם בלחפש תוך הוצאות עתק את 0.5% המחלות הנותרות או את הכנס 'אודות המחלה שאף פעם לא תראו' שמתקיים בקצה השני של העולם במלון אקזוטי עם מחירים טובים בדיוק בעונה בה המחלקה והמיון קורסים. העיכוב בהגעה לאבחנה של 0.5% מהמחלות הנותרות והטיפול 'מתוך הספר' ולא 'על סמך מה שזכור לי מהחצי שנה בהרוורד' יזיקו לציבור הרבה פחות מאשר כל העיכובים בטיפול במחלות השכיחות ולהתיחסות אליהן כאל רוטינה מבויישת.

מחלקה פנימית טובה היא מחלקה שבראשה עומד 'בן אדם' מתחתיו עובדים 'בני אדם' וסביבם מסייעים אחים ואחיות שהם 'בני אדם בריבוע'.

מחלקה כירורגית טובה בראיה ציבורית היא מחלקה שלא תפתח תור של שלוש שנים לתיקון הרניות ושיהיו בשטחה מספיק רופאים ב15:30 כדי לבצע ביקור ערב ולייצב חולים אחרי ניתוח

תחומים יחודיים צריכים להיות מטופחים לפי צורך ולא רק לפי גחמות או יכולת אישית של רופא כריזמטי להשיג תורמים ראשוניים ולהשאיר את המדינה עם 'מתנה שאוכלת' בעשורים שאח"כ.

מחקר צריך להעשות מתוך סעיפי תקציב מחקריים מוגדרים ולא מתוך היכולת לכפות על המבטחים כל בדיקה שרוצים ולהריץ את החולה בין הקופה לבית החולים. מחקר מקדם את החוקר באופן אישי ומאפשר לו תיגמול בעתיד או במקביל בעבודתו הפרטית. צריך להגדיר במדויק מה נפח העבודה מתוך אחוז המשרה שניתן להקצות למחקר, כתיבה, כנסים, הצגות, מינגלינג ושאר ירקות.

מצויינות כמו גם אליפות אסיה בבדמינגטון זה דבר מכובד מאוד אבל בכסף ציבורי צריך לממן רק מצוינות שעוזרת לציבור.

בניה ללא תכנון ומשחק ספקולנטי בכספים הם דבר שצריך לתבוע בגינו אחריות אישית מהדירקטורים. אם בית חולים רוצה את הכסף של הממשלה - הוא צריך להפוך עצמו לממשלתי. מובן שלא ניתן לנהוג 'פירוק' עם בי"ח כמו עם כל חברה ושאין לעצור את פעילות ביה"ח ואת משכורות העובדים שעובדים ולכן על הממשלה להתערב בהסכם כפוי ואף בחקיקה.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

חשבתי בימים האחרונים על שכתבתה.
אני מסכים עם רובה של הסייפא. בוודאי עם העקרונות.
אבל יש משהו שהופך מחלקה אחת לטובה מהאחרות, מצב בו השלם גדול מסך חלקיו. שילוב נכון בין ראש מחלקה ששואף ואולי כבר נמצא ברמה כזאת או אחרת בראש הפרמידה, בכירים שמכוונים גבוה מאוד וצוות פארארפואי החש מחויב לעבודתו ומבין שהזקנה עם דלקת הראות היא לא מקום עבודה אלא בן אדם.

מי כמוך יודע שאת הדברים הללו קל להגיד בבית וקשה לבצע אחרי הרבה שעות ושנות עבודה.
יש בתי חולים עם מחלקות פנימיות וכירורגיות טובות.
יש מעט מאוד בתי חולים שהחטיבה הפנימית עצמה היא מעולה. כל החטיבה, לא מחלקה אחת בודדת.
הדסה הצליחו לעשות את זה.
את אותו הדבר הם הצליחו לעשות גם בכירורגיה כללית.

באיזה ויכוח אחר על התנאים בחיל האויר אמר אמיל, שאולי אנחנו לא מצליחים להבין למה צריך טקס סיום כנפיים כל כך יקר, אבל חיל האויר הישראלי מצליח להיות איזה שהוא אי של מצוינות. (לפחות לדבריו לי אין ושם דרך לבדוק את זה)
הדסה הצליחו לעשות את זה. בית חולים ממשלתי אולי לא היה מעסיק את טליקו על מקרוסקופ אלקטרונים אלא לוקח משהו עם תואר ראשון שהיה עושה את אותה עבודה ורק קצת פחות טוב. עם קצת פחות ערך מוסף.
בהדסה עשו דברים גדולים באמת.
צריך להתייעל, צריך לשפר, צריך להפוך את זה למקום יותר טוב.
אבל ייתכן ולמערכת הבריאות בישראל יהיה רווח לא קטן אם יהיה בו מקום שמנוהל קצת אחרת ולפעמים משמש כמודל לחיקוי גם אם הוא עשה טעויות.

ילאימו את בית החולים והתוצאה תהיה עוד מוסד שדומה מאוד לשאר המוסדות.

אגב, והשר"פ באמת דאג שגם אחרי 1530 יהיו בכירים בבית החולים.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

'הטובה ביותר'?

עפ"י מה הענקת לחטיבה של בית החולים הכושל ביותר מנהלית ותקציבית את המחמאה הזאת?

מספר פרסומים? מספר בעלי עמדות מפתח בפוליטיקה הרפואית?

האם מספר הפרסומים של מאן דהו על פינה נקודתית בתת תחום והיותו נאמר 'יו"ר האגודה הבינלאומית לקונדילוסטראומטוזיס של המעי העיוור' מעידים כהוא זה על כישוריו בטיפול באס"ק לב ובאיזון י.ל.ד? אולי התעמקותו בתת תחום מסויים של 'מצוינות' באה דווקא על חשבון שהיה בחדרי המחלקה ומתבטאת בשפע של נסיעות לחו"ל, בישיבה על הראש של המאסטרנטים בחדרי מעבדה בשעות הבוקר שניה אחרי הביקור הגדול ובמימון המטראז' והעלות של אותן מעבדות?

איכות הדרכה? במשך שנים ארוכות החזיקו שני בתי חולים צנועים ['כרמל' ו'השרון'] במקום הראשון בבקשות לסטאז' אז מדוע לא הם 'העולים' שמותר להם לחרוג מהתקציב ולכסח כל אמת מידה ניהולית?

נכונות לעבודה קשה ומסירות לחולים? במשך שנים נשאה החטיבה הפנימית של סורוקה בעומסי אשפוז ובהתמודדות מול מחלות חריגות וחולים קשיי יום ששום מחלקה פנימית בארץ לא פגשה מבלי לחדול מהדרכה ואקדמיה ומבלי שמישהו חשב שמותר לה לנפץ את המסגרת התקציבית.

שביעות רצון של חולים? שביעות רצון של רופאים בקהילה מפתרון בעיות? - יש לך או לביה"ח הדסה ראיה ליתרון בתחומים הללו?

אתה כותב 'רומנטיקה רפואית'' אבל במציאות יש פצעי לחץ, ופקודה לקשירה וזונדה להכניס ומשפחה קשה לבשר לה בשורות וזאת היא הרפואה הפנימית וזאת היא המחלקה הפנימית וככל שישהו אלה שאתה מעניק להם כתרים יותר במקום ממנו הם בונים את הכח הזה - כך הם ימצאו פחות במחלקה לרשות החולים שמשלמים את שכרם דרך מס הכנסה.

טליקו היא ממש לא הבעיה של הדסה. היא יותר הקורבן. על הגב שלה ועל הכיס שלה נבנים אלה שאתה מחמיא להם כאן לשווא.

אתה כותב 'ילאימו את בית החולים והתוצאה תהיה עוד מוסד שדומה מאוד לשאר המוסדות' כאילו יש למוסדות רמב"ם, תה"ש ובלינסון במה להתבייש מול הדסה. כאילו תושבי ירושלים זוכים לאכסניה ולטיפול טובים יותר מתושבי המרכז. עפ"י מה?

תן לעפולה העמק את מחצית הכסף שהמדינה הולכת לשפוך עכשיו על הדסה ותקבל מוסד לתפארת.
סורוקה החזיקה ומחזיקה איי מצויינות בלי להרשות לעצמה להשתולל ולהתייהר.

השר"פ באמת דאג שגם אחרי 15:30 יהיו בכירים בבית החולים? אולי ב'שטח בית החולים'. האם האדון שר"פ היה עוזב את המטופל היקר שלו ואץ למחלקה כי למר אחמד בוג'אבאטני מחדר 12 יש כאבי בטן עזים? האם האדון שר"פ בצאתו מחדר הניתוח הציבורי אחרי שתיקן בקע יוקרתי פרטי כלשהו יעלה למחלקה לבדוק שהמתמחה הסתדר עם הערוי המרכזי ולחסוך מהמאושפזת הבלתי פרטית הגברת איה כהן דיקור מיותר נוסף? האם אדון שר"פ בעל שם המסיים ב18:00 את המרפאה [שמשום מה להגיע אליה בתור סביר בשעות הבוקר לוקח לציבור שמממן את המבנה והתקנים הסובבים כחצי שנה] ירים טלפון לאשתו ויגיד לה 'תשמעי, אני בין כה פה ושמעתי שיש עומס במיון אז אני קופץ לעזור לחבר'ה קצת כי חבל שהמטופל גרשון ווי-זמיר ימתין כל כך הרבה עם אבני הכליות המייסרות שלו?

בוודאי שלא. אלו רק סיסמאות שנועדו לטהר את שרץ השר"פ.
רוצים שר"פ? תעבירו כרטיס ותלכו לאסותא
מוסד שמגיע לפי פחת שכזה ומצפה שאת הבור בתקציבו יסתמו מאושפזי המסודות האחרים בארץ אין לא זכות לצייץ מילה וחצי מילה על מצויינות מוסדית. נכון, יש בו אנשים מצויינים. יש בו רופאים מצויינים אבל המוסד ודרך ההתנהלות שבחר בה הם קלוקלים.

עד לרגע בו פנה ביה"ח לכיס הציבורי שלנו הוא יכל להסתתר תחת טענת העסק הפרטי. זה נגמר. עכשיו זה כבר המיסים שלי. עכשיו זה גם איכות הרפואה של בתי חולים אחרים שתפגע כדי לממן את הגחמות.

המוסד כמובן חייב להמשיך ולעבוד. אנשים המשתכרים שווה ערך לחוזים הצביוריים שזה אני מניח 95% מעובדי המקום צריכים לקבל שכרם המלא מהמדינה. בעלי החוזים המיוחדים מהפנסיונר העליז מור יוסף, דרך אדון שר"פ וכלה ביו"ר הועד בעל הכונניות המנהליות - צריכים להשלח אל המעסיק הקודם שלהם ולבקש ממנו את הכסף. אם יבחרו חלק מהטאלנטים ללכת ולעשות לביתם תהא זו זכותם המלאה [והם לא - כי לרובם אין חוזה פתוח במיליון דולר ל3 ימי עבודה בשבוע בסטאנפורד]. יש ביקוש והיצע והמדינה לא צריכה לממן היצע שמעבר לביקוש או לצורך.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

מה הבעיה עם שר"פ? מה ההבדל בין לקרוא לזה שר"פ או ללכת לאסותא ולפגוש את אותו המומחה בבית חולים אחר, כשחדרי הדסה או תל השומר עומדים ריקים?

אגב, הלאמה מיידית של הדסה ומה אז? כי בתי החולים וקופות החולים בישראל אינם גירעוניים? ההבדל הוא ששם משלימים את החוסרים בסוף השנה.
http://www.calcalist.co.il/local/ar...3608935,00.html

"כל בתי החולים, מלבד שלושה - איכילוב, תל השומר ורמב"ם - מצויים בגירעון עמוק, שעמד בשנת 2012 על 700 מיליון שקל."

כל ההבדל הוא שאז זה לא יגיע לכותרות הראשיות ולא תראה הפגנות סוערות בירושלים. כי אז לא יהיה הבדל בין חברת החשמל להדסה, שתי חברות גירעוניות שהממשלה משלימה מכיסנו את החוסר.

כשאתה מערבב עבודה ציבורית ועבודה שהיא בפועל פרטית לכל דבר - אז הפירצה קוראת.

בערך כמו מתן היתר לאנשי פרקליטות לעשות שמ"פ ללקוחות פרטיים 'אחה"צ' או לאנשי החשכ"ל לעשות שח"פ במקום העבודה כי בין כה המחשבים והחדרים עומדים ריקים.

את חדרי הניתוח הריקים ניתן לנצל בצורה פשוטה: השכרתם לצורכי ניתוחים בכסף מלא בשעות הריקנות ללא קשר לזהות המנתחים, למעמדם או למוסד השיוך שלהם. ללא כל הסדר וללא כל יד שיש לה פוטנציאל לרחוץ יד אחרת. הזמנת חדר ניתוח ולא ניתחת? תממן צוות מלא ושלוש שעות השכרה. ניתחת? תהנה מההפרש. ניתחת אחה"צ מישהו שאין לך שום נימוק להסביר מדוע לא ניתחה אותו לפני חודש המחלקה שלך כששהה בה כמאושפז רגיל? תסביר את זה למוסד שלך או לעו"ד של המנותח...

הסיטואציה הנוכחית היא שלבית חולים עם שר"פ יש פחות מוטיבציה ליעל את עבודת חדרי הניתוח בבוקר מאשר יש למשרד האוצר לבלום את גניבות הרכב בישראל.

הפרטה זה סבבה - אבל הפרטה אמיתית. הפרטה מחייבת הפרדה ושקיפות. לא 'כרגע אני עובד ציבור אז אקפוץ למעבדה ולועדת הלסינקי לקדם את המאמר הבא שנושא את שמי, אוכל צהריים בנחת עם הסגן דיקן ואקפיד לא לראות יותר משני מטופלים במרפאת חוץ' ולחילופין 'כרגע אני באותו חדר אבל בשר"פ אז אל תבטלו לי אף מטופל ואם מישהו מבטל מיד להכניס לי אחד אחר'.

הגירעון של בתי החולים האחרים לא נובע מהחרגות שכר מעבר להסכם הקיבוצי ולא מבנית מגדלים גבוהים מהפופיק התקציבי אלא מעבודה בפריפריה, העדר תורמים וטיפול באוכלסיה 'לא רווחית' [כלומר כזו שצריכה לשהות במחלקה הפנימית שבועיים כי אי אפשר לחזור לאוהל]. המדינה אחראית לגירעון הזה, שולטת בו ונושאת באחריות עליו. 'הדסה' מוזמנת להצטרף להסדר הגרעוני

בערך כמו ההבדל בין ילד שמבקש מהוריו כסף למרות שהם באובר דראפט ומקבל אותו בחריקת שן לבין ילד שהולך ולווה מהשוק האפור ומציב אותם בפני עובדה: תחזירו או שישברו לי את העצמות.

ממערכת שפועלת במצורה עקומה.
הרעיון (או יותר נכון לומר היה? חחחח) של השר''פ הוא שרופאים בכירים ישארו בשטח בית החולים במקום שהם ילכו לקליניקות הפרטיות שלהם
בארץ אי אפשר לבצע הפרטה אמיתית:
לדעתי הרוב המוחלט של האזרחים בעד רפואה ציבורית אפילו שלא מדובר על הפרטת הרפואה הציבורית אלה על רפורמה במערכת כדי לאפשר השכרת חדרי ניתוח ובתי חולים פרטיים יהיה מאוד קשה להעביר דבר כזה מכוון שכל הסוציאליסטים וה"חברתיים" יצאו מהחורים שלהם, יפתחו את הספר של צ'ה גווארה למהפכן המתחיל ויתחילו לצעוק על הקפיטליזם החזירי, האי שוויון ועד כמה העשירים מקבלים טיפול טוב בבית חולים פרטי ועד כמה הם דופקים את העניים (שבמציאות גם איכות הטיפול של שכבות חלשות ישתפר) יהיה בעיקר דמגוגיה ופוליטיקה של קנאה

ולכן השר''פ צריך להשאר, פתרון גרועה אבל עדיין יש לו את היתרונות שלו.

נאמר ואתה איש מוכשר וטוב ואני משלם לך שכר על עבודתך בשעות הבוקר. סבבה
נאמר ואני מוסיף לך שכר על הכוננויות שאתה עושה באמת אחה"צ. ראוי וטוב
עכשיו אני מוסיף לך שכר על כוננויות אבל נותן לך כח כדי לשלוט בכמה מהכוננויות הללו תנוצל באמת. או-קי.
כעת אני נותן לך שכר שעות גלובליות ו'כוננויות על' כלומר שכר על היותך כונן בשנתך העמוקה ובימים בהם אין סכוי או ציפיה שתגיע לסייע למישהו. נו טופ
נאמר ומרגע וקבלת את תפקידך אף אחד לא באמת שואל אותך כמה מהעבודה הממשית בצעת בבוקר. להפך - את כוחך והערכתך אתה צובר לפי מה שאתה כותב בזמן העבודה.

וכעת - אני אומר לך שאת כל מה שלא תעשה בבוקר - אני אאפשר לך לעשות באותו המקום אחה"צ תחת מטריית השירות והשיווק שלי אבל בהרבה יותר כסף.

כקפיטליסט לקפיטליסט - מה הסכוי שאת מה ששילמתי לך כבר בעבורו כדי שיעשה בבוקר לא תדחה לאחה"צ?

ניתוק בין ביה"ח כמעסיק לבין עבודה פרטית זו הפרטה. חיבוק בין ביה"ח לעבדוה הפרטית זהו סוציאליזם במובנו הרע.

זה לא שהאנשים שנהנים מעבודתם בשר"פ אחה"צ אבל מורידים הילוך במסגרת מה שמותר בבוקר הם חלילה רעים. הם פשוט מונעים מאותם כוחות שמניעים את כולנו. על זה מבוסס שוק חופשי והשר"פ בתצורתו הנוכחית אינו דוגמא לשוק חופשי. זו רק מראית עין כלפי הלקוח שמשלם פעמיים.

הבעיה שלך היא בסוף- אתה חושב שמדובר בילד. אותה חשיבה פטרנליסטית של מדינת ישראל שמתבטאת ביתר שאת במערכת הבריאות שלנו. מערכת, שהדבר היחיד שמציל אותה מלהפוך למערכת סובייטית קלאסית הוא השחיתות המובנית בה והניצנים של השוק החופשי. כמובן שעכשיו הפאשיסטים בכנסת מדברים על ביטול הרפואה הפרטית בלבד, וכמובן שזה אומר שיבוטלו הביטוחים הפרטיים וכמובן שזה אומר ששוב פעם אני אצטרך לממן אנשים שמתרבים ולא טורחים לעבוד בשביל לממן את זה. מישהו כתב פה לא מזמן על מה קרה בארה"ב עם הביטוח הרפואי חובה, זה יקרה גם פה עד להתמוטטות.

פרצות תמיד יש, והבעיה היחידה עם השר"פ היא שבית החולים לא ידע לתמחר כמה לקחת עבור השכרת החדרים והצוות עבור זה. עם עוד כמה אחוזים לטובת בית החולים אני משער שהרופאים לא היו מוותרים על האווזה הפוריה שלהם, ובית החולים היה מרוויח על הפעילות ולא מפסיד ממנה

ראית שהעברתי בקורת על רפואה פרטית או על הבטוחים המשלימים? שירבו ויפרחו אבל לא במעורבב עם מוסדות ציבור.

אל תברך כל כך על ניצני שחיתות בתחום הזה כי שום דבר טוב לא יוצא לך מכך. אפילו לא כלכלית. לפעמים כשאנחנו צעירים ומצליחים לקבל דרך הבטוח המשלים איזה קיצור דרך לאף אוזן גרון לניתוחון פשוט [שפעם מזמן היו עושים בבית חולים בתור סביר] אז אנו מרגישים על הסוס.

כשמזדקנים הדברים כבר לא פשוטים כל כך אז אל תתלהב יותר מדי מהכח המדומה שיש לנו כלקוחות עם בטוח נוסף במה שאתה מכנה 'רפואה פרטית'. אבל זו כמובן זכותם של לקוחות לטעות

מעסיק צבורי צריך לדרוש קצת יותר מעצמו. אתמצת את הענין העיקרי: תגמול רב על עבודה במסגרת שעות אחה"צ בלי עמידה במכסות ברורות בבוקר מתמרץ אנשים לבצע פחות מטלות בבוקר מתוך ידיעה שיתגלגלו לפתחם בשעות הרווחיות יותר.

אתה משלם דרך המיסים שלך כבר על עבודת הבוקר. אני לא מבין למה אתה שש כל כך לשלם על עבודת אחה"צ בטרם סופקה לך הסחורה שכבר שילמת עליה.

הביקורת היתה על אלו בכנסת, לא ראיתי שכתבת שגם אתה תומך בביטול הביטוחים הפרטיים.
למה "לא במעורבב עם מוסדות ציבור"? אוניברסיטאות, מכללות ותיכונים לא משכירים את הכיתות לשעות הערב? משכירים. ועושים אחלה כסף מזה. כמובן שאם התמחור מטומטם ואותו מוסד מרוויח מהשכרת הכיתה לקורס השלמת בגרויות, מישהו ממחלקת הכספים או ההנהלה צריך ללכת הביתה (ולא לעמוד בראש הביטוח הלאומי), וזה נכון גם לבית החולים.
השחיתות היא מה שמאפשר למערכת לא לקרוס לחלוטין. שחיתות, כמו העלמת מס או השוק השחור, היא הפיתרון של השוק למערכת ממשלתית דפוקה מהיסוד. נאהב את זה או לא, זה המצב הטבעי שנוצר מכך.
אז זה לא רק קיצור הדרך, זה גם הזכות שלי לבחור רופא ותיק שלא יתגלח לי על הזקן, סתם כי בא לי להרגיש בטוח כשמישהו חותך אותי בסכין. זה לקבל זכות להתייעץ עם מומחה כשמצבי לא טוב.

אגב, אין כלל חובה שדווקא רופא מבית החולים הספציפי יבצע את השר"פ בערב. אני לא רואה מניעה שמומחה מתל השומר יילך לשר"פ בהדסה כי שם משלמים יותר, כך שאין דווקא צורך להקפיד על התורנויות שלו בבוקר.

אני משלם על משמרת הבוקר, אם ארצה לקבל טיפול טוב יותר אשלם עוד (או יותר נכון- אשתמש בתשלום שאני כבר משלם לחברת הביטוח) ואגיע לטיפול בערב ללא לחץ עם מומחה שבחרתי. מה רע בזה?

טיפה סוטה מהדיון אבל חשוב לי להבין.
אתה בעד שתהיה איזו שהיא רפואה ציבורית. משהו דוגמת ביטוח בריאות ממלכתי?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אתה מערבב, אין קשר ישיר בין ביטוח לבין רפואה. יכול להיות שהביטוח יהיה ממלכתי אבל הרפואה פרטית, נכון? שקופת החולים שלך (אמנם מלכ"ר אבל לצורך העניין היא גוף ממלכתי) תאשר לך טיפול בבית חולים פרטי לחלוטין או ביקור אצל רופא בקליניקה הפרטית שלו.

מה אני חושב שצריך להיות? שבסופו של תהליך (שיהיה ארוך ומורכב, אפילו 20 שנה ומעלה) אפשר להפוך גם את הביטוח לפרטי וגם את הרפואה לפרטית. באתר קו ישר יש הסבר מפורט על הקשיים של הרפואה בישראל, על מיתוסים שונים והפיתרון המוצע שלהם. לטעמי הם נאיביים מדי בחלק מהדברים, אבל יש שם הצגה מעולה של הבעיות. אפשר לקחת מהם לא מעט.
http://www.kav.org.il/100994/881


אגב, הסיבה שאני תומך במערכת כזאת היא קודם כל מוסרית, ורק אחר כך מקצועית. כלומר- אני מאמין שהרפואה יכולה להשתפר במקרה כזה, אבל יותר מזה- חשוב יותר לטעמי שאתה ואני נפסיק לממן פרזיטים, כמו שאנחנו עושים עכשיו עם מס הבריאות שלנו (והביטוח הלאומי, ומס ההכנסה, ואגרת רשות השידור) וכמו שמוצע שנעשה עם הכסף שאנחנו שמים כיום בביטוח פרטי.

מעורבב זה מעורבב ומשכירים זה משכירים. אם תגלול את האשכול תמצא שכתבתי שביה"ח צריך להשכיר חדרי ניתוח ריקים אחה"צ [אבל בהסכם שכירות ממשי - תמחור נכון, לא השתמשת אחרי שהשכרת זבש"ך וכן הלאה ולא כחלק משיטת אנ"ש] וגם שהשכרה זו צריכה לעמוד לרשות כל מנתח מכל מקום אחר

מעורבב זה ישראבלוף. מעורבב זה כמו 'כור' שמלווה כסף לבניית חדר האוכל המפואר של קיבוץ נאות חוחים בשנות השבעים. מעורבב זה 'חברת העבודים' ששוכרת חדר בבנין של מועצת פועלי כפר מנדא.

אתה משלם על משמרת הבוקר שמספקת לך טיפול פחות טוב ממה שהיא יכולה לעשות מאחר ואתה שש לשלם לה כסף נוסף אחה"צ. אתה לא מקבל דבר טוב יותר אלא דבר יקר יותר.

בודאי שזכותך לקבל רופא כלבבך תמורת תשלום נוסף אבל את זה אתה כבר עושה דרך ביטוח פרטי/משלים באסותא. מה שאתה עושה בשר"פ זה למנוע מעצמך לקבל רופא טוב בבוקר.

אתה מערבב התנגדות לשר"פ עם התנגדות לרפואה פרטית. זה לא אותו דבר.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac אז זה לא רק קיצור הדרך, זה גם הזכות שלי לבחור רופא ותיק שלא יתגלח לי על הזקן, סתם כי בא לי להרגיש בטוח כשמישהו חותך אותי בסכין. זה לקבל זכות להתייעץ עם מומחה כשמצבי לא טוב.

זכותנו כמובן לבחור רופא כרצוננו אבל הבה ואאתגר אותך באטיוד קפיטליסטי לכבוד הקפה של הבוקר:

אם יש לילד שלך נאמר נוזלים באוזניו בדרגה גבולית אשר לפי הספרות המרכזית אינה מצדיקה בשלב זה ניתוח 'כפתורים' אלא מאפשרת המתנה עם שעור החלמה לא מבוטל - מה הסכוי שתדחף לנתוח כאשר האיש שמחליט על הניתוח צריך להציג את שיקוליו בישיבת צוות מחלקתית ומה הסכוי שתדחף לנתוח כאשר האיש המחליט על הניתוח יתוגמל ב2000 ש"ח [לאחר הוצאות] בעבור עבודה של 20 דקות ואיש חוץ ממנו לא ישתתף בשיקולים?

ברור שרוב העושים במלאכה הם ישרים וכוונתם טובה וכפופים רק לשקולים מקצועיים ובכל - מה הסכוי ש ב' יתרחש מול א' בהתאם להשקפת עולמנו הקפיטליסטית?

רציתי לומר: מובן שזכות הבחירה צריכה לעמוד לו לאדם ושהפרטה היא הדבר הנכון אבל לא תמיד מה שאתה חושב שהוא הטוב ביותר עבורך אכן כך הוא.

כי הרי הם לא רוצים לחטוף תביעה + ההוא החדש צריך לצבור נסיון לא?

http://www.themarker.com/markets/1.561823

ומבחינה מקצועית - 'לא לנתח כשאפשר לא לנתח' נחשב לסוג [ראוי] של איכות מקצועית.

זה לא שמדובר במצבים קריטיים והולכים על 'הצד הבטוח'. לכל תרופה נוספת כמו לכל פרוצדורה ניתוחית יש תופעות לוואי אפשריות שגם בגינן אתה עלול להתבע או להיות מובך מקצועית.

אין דין 'בדיקה מיותרת' שמכסה אותך ויכולה לספק חומר למחקר או להצדק ליעוץ המיוחד כדין 'טיפול מיותר' שחושף אותך לתביעות

כאשר אתה מתלבט באשר לניתוח שאינו דחוף - התייעץ גם עם מומחה באותו תחום אשר ידוע לו מראש כי אינו אמור לנתח אותך בעצמו. אפשר דרך מומחה בעל שם טוב שרשום כרופא בקופ"ח שאינו בהסדר שלך או סתם ע"י פניה לבטוח פרטי כאשר אתה מצהיר מראש כי אינך מתכוון להתנתח במקום בו עובד היועץ.

כאשר אתה מקבל מיועץ פרטי המלצה לבדיקות - אל תתבייש לשאול 'למה'. עליך להבין מדברי היועץ מה התרומה המעשית של כל בדיקה מומלצת להגעה לאבחנה שלך והאם יש משמעויות טיפוליות להגעה לאבחנה אליה הוא מכוון. לנתב 90% מהאנרגיות של מטופל כדי להשיג טופס 17 לבדיקה שתרומתה להליך האבחון הינו 1:30,000 , שניתן להגיע אליה בדרכים פשוטות יותר ושבלאו הכי אין לה משמעות טיפולית - זה לא תמיד הדבר הנבון לאיש החולה.

כאשר מומלץ לך טיפול כלשהו [ניתוחי או תרופתי] - שאל תמיד מה החלופות הטיפוליות ומה משמעותו של אי טיפול. אתה משלם בשביל התשובות הללו ואינך צריך להסס לשאול אותן.

בקש את סיכום הביקור בכתב. אמור שסיכום מסודר דרוש לך כדי לקבל החזר מהביטוח. סיכום כתוב משמעותו עמידה מאחרי הדברים. אם משהו נאמר ולא נכתב - שאל למה.

זה בסדר גמור להיות מטופל פרטי אבל כדאי להיות מטופל חכם.

נ.ב

אשלי, הבמה - שלך!

תודה על הבמה.
הערב חנכתי את שלב הלימוד למבחן הגמר בפנימית.
מה אתה אומר ללכת על הסיכומים בעברית או היישר מההריסון?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

חשבתי שזה ברור שהממליץ לא יהיה גם המנתח, לא ברור לי מי לא חושב על זה בבואו למומחה.

בפועל הממליץ כמעט תמיד הוא המנתח.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

זאת לא הבעיה שלי, אלא של מי שלא חושב על זה.

קצת יותר מורכב.
כשאדם פונה לכירורג מומחה בשאלה, השאלה היא לרוב לא מה יש לו.
אלא מה אפשר לעשות עם זה. אם התשובה היא טיפול תרופתי אז השאלה לא הייתה צריכה להישאל לכירורג אלא לפנימאי/אונקולוג.
מה שיש לכירורג להציע זה סכין. ולזה שנותן את היעוץ יש בדרך כלל גם הכי הרבה ניסיון בשימוש באותו הסכין.

לדוגמה.
סרטן גרורתי של המעי הגס נוטה לשלוח גידולים לכבד. שלא כמו מרבית הסרטנים הגרורתיים, בסרטן גרורתי של המעי הגס עם גרורות לכבד האופציה הניתוחית היא עדיין רלוונטית.
מדובר בניתוח מורכב, לעיתים מורכב מאוד ולא תמיד ברורה התועלת שלו.
שכן יעילות הניתוח נעה בין ריפוי כמעט מלא של הסרטן. לבין מוות מסביב לניתוח או חזרה מהירה של הגידול ואי השגה של איזו שהיא תמורה לחולה מהניתוח המורכב.
כאשר לחולה אובחן סרטן כזה, סביר להניח שהוא ילך לכירורג עם התמחות בניתוחי כבד.

אם הרופא ממליץ על ניתוח הוא בעצם מצהיר שהוא עצמו מסוגל לנתח את זה ולהשיג תוצאות טובות. כאשר התוצאות הטובות הן במקרה והוא יתמודד עם הגידול.
הוא לא מדבר על זה שכירורג אחר יכול לנתח את זה.
הטכניקה הניתוחית עליה הוא מסוגל להמליץ היא כזאת שהוא מכיר ולא כזאת שמומחה אחר מכיר.
וממילא הוא יבצע את הניתוח.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

איך זה שונה מכל פגישה עם בעל מקצוע שחושב שהעולם כולו מסמרים רק כי הוא פטיש?

העדר היכולת להיות רציונאלי.
הרוב המוחלט של האנשים לא מסוגלים, ובצדק להיות רציונאליים במצב כזה. לכן הם הרבה יותר פגיעים מאדם שהאוטו של התקלקל או שיש לו נזילה בבית.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

העדר היכולת להיות רציונלי קיים בהרבה מאוד מצבים
הרפואה לא שונה בכך. האדם מהרבה בחינות לא רציונלי
http://en.wikipedia.org/wiki/Irrationality
הרי כל התורה של תעמולה פוליטית (פוליטיקאי טוב לדוגמה יודע לפנות אל הרגש ולא אל ההגיון)
פרסומות וכו... מבוסס על זה
אם אתה תבאו בטענה שבאותו מצב נתון האדם נמצא במצב שלא מאפשר קבלת החלטה טובה (בגלל חוסר ידע, לחץ וכו...) והרופא הוא שצריך להיות אחראי זה לא שונה מהרבה מצבים אחרים
נוסיף לכך שגם הרופא הוא בן אדם (הוא לא איזה סופר אדם חף מאינטרסים) וכך גם הממונים עליו.

ההבדל שבמערכת פרטית יש יותר זמינות וגם איכות הטיפול יותר. טובה רמאים ונצלנים יש גם במערכת ציבורית (ולמערכת ציבורית אין יתרון על פני מערכת פרטית רק צריך להסתכל על דוח מבקר המדינה....) וגם במערכת פרטית למה? כי כולם בני אדם ומה לעשות יש בני אדם שהם חארות.

אתה יכול להסביר למה זה ככה בקשר למחלקה פנימית? מבחינת כל הפרמטרים שציינת.

כשחולה נכנס לניתוח זה די ברור אם הניתוח הצליח או לא.
אפשר לקבל סטטיסטיקה על המנתח.
בנוסף, כמעט תמיד ניתוח הוא אירוע משמעותי ולכן החולה ומשפחתו יכולים ומבצעים בירור מעמיק לפני בחירת המנתח ולפני בחירת בית החולים.

החולים במחלקה הפנימית באים ויוצאים, רובם מבקרים קבועים. חולים עם אס"ק לב/כליות, מחלות של מערכת הנשימה, ממאירויות וכמובן אוכלוסיה מבוגרת הסובלת מזיהומים חוזרים.
התנובה של הטיפול היא לא פעם לא מוחלטת. נדיר שיש ריפוי מלא.
וקשה לדעת האם הרפואה הייתה לא טובה או שהחולה הוא חסר מזל.
כמובן שאפשר לעשות רפואה יותר טובה.
לחשוד שהזיהומים החוזרים במערכת הנשימה מעידים בעצם על איזה מוטציה לא מוכרת שמביאה ל CF שלא אובחן עד היום.
שהשיעול הכרוני בעצם מעיד על סרטן של הראה.
שמחלת הריאה והפגיעה הכלייתית הם בעצם סינדרום אחד.
אבל זה לא צועק. שלא כמו אחרי ניתוח שההשקה מתפרקת כאן זה לגמרי לא ברור, כי meac צודק רוב המקרים הם פשוטים.
ההערכה הלא מלומדת שלי אומרת ששני שליש מהחולים הם כאלו שלא מצריכים הרבה מחשבה. בשליש שנשאר יש חולים צעירים שאפשר לחולל אצלם שינוי אבל שוב לא מדובר במשהו מורכב. (זיהוי של מחלת לב כלילית בגבר צעיר) ו 1-10% הם אלו שעושים את הרפואה מעניינת.
כאשר בבית חולים פחות טוב זה יהיה 1% כי את ה 9% האחרים לא יזהו ובבית חולים טוב יזהו קצת יותר.

האם בשביל 1% שווה להוציא כל כך הרבה כסף?
האם זה נכון?
זאת כבר שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

ברפואה הציבורית יש את המרווח שבין מה ש'בית החולים צריך לספק' למה ש'בית החולים רוצה לספק' כשמה שצריך לקבוע הוא מה ש'בית החולים יכול לספק'.

עם כל הכבוד למחלקות פנימיות סופרדופר מתוחכמות עם ארבעה תת מומחים בעלי תתי תתויות בכל חו"ל אפשרי ואלף מאמרים- מה שמחלקה פנימית צריכה להעניק לציבור בעיר שלה זה מענה יעיל למחלות המצריכות השגחה, טיפול תוך ורידי או תרופתי מורכב, מענה יעיל לברורים שלא ניתן לעשות בקהילה ומענה אנושי לאנשים שאין אפשרות לטפל בהם טוב בבית.

בשביל זה צריך ארבעה פנימאיים מומחים עם נשמה שמכירים לעומק רק את 150 המחלות הראשונות באבחנה המבדלת שתופסות 99.5% מהקיים בשטח ולא טרודים חצי מזמנם בלחפש תוך הוצאות עתק את 0.5% המחלות הנותרות או את הכנס 'אודות המחלה שאף פעם לא תראו' שמתקיים בקצה השני של העולם במלון אקזוטי עם מחירים טובים בדיוק בעונה בה המחלקה והמיון קורסים. העיכוב בהגעה לאבחנה של 0.5% מהמחלות הנותרות והטיפול 'מתוך הספר' ולא 'על סמך מה שזכור לי מהחצי שנה בהרוורד' יזיקו לציבור הרבה פחות מאשר כל העיכובים בטיפול במחלות השכיחות ולהתיחסות אליהן כאל רוטינה מבויישת.

אני סבור שהפער קטן בהרבה אך נזרום איתך ונאמר שבמחלקות פנימיות 'טובות' יזוהו ויטופלו כל עשרת האחוזים של המחלות הפחות שכיחות ולא רק 1% כמו במחלקות ה'לא טובות' - זה תמיד יבוא על חשבון 90 האחוזים של המחלות השכיחות יותר. החולה אכן ישוחרר לקהילה עם דיון פילוסופי אודות מצב ביזארי שאולי קיים ואולי לא והמלצות לעשרות בדיקות וסמנים [שקופ"ח תצטרך לממן על חשבון משהו אחר] אבל אי ספיקת הלב שלו ולכיב באגודל יוותרו לא אחת מקופחים.

מחלקה פנימית טובה היא מחלקה שבראשה עומד 'בן אדם' מתחתיו עובדים 'בני אדם' וסביבם מסייעים אחים ואחיות שהם 'בני אדם בריבוע'. כולם אגב לא פחות חכמים או פחות מלומדים בראיה כללית מ'בעלי הכתרים' היחודיים. הם רק רואים את הרפואה הפנימית כמו שהיא: מכלול המרכיב אדם ולא פינה זעירה במערכת מסויימת שמרכיבה קריירה.

מחלקה כירורגית טובה בראיה ציבורית היא מחלקה שלא תפתח תור של שלוש שנים לתיקון הרניות ושיהיו בשטחה מספיק רופאים ב15:30 כדי לבצע ביקור ערב ולייצב חולים אחרי ניתוח

תחומים יחודיים צריכים להיות מטופחים לפי צורך ולא רק לפי גחמות או יכולת אישית של רופא כריזמטי להשיג תורמים ראשוניים ולהשאיר את המדינה עם 'מתנה שאוכלת' בעשורים שאח"כ.

אם לקראת תום התמחותך תשכנע בעזרת כריזמה או קשרים את המנהל הכל יכול של בית חולים ציבורי כלשהו כי ביכולתך להקים יחידה למיקרוכירורגיה של הטבור - יש סכוי טוב שתשלח לטורונטו או ניו יורק ללמוד את הנושא מבלי שמישהו יבדוק את הצורך האמיתי ביחידה הזאת. אם בגולה תמצא יהודי זקן שמחפש לתרום למשהו מטעמי מס או מטעמי ציונות ותביא איתך שק של דולרים - סכוי טוב שיוקצה למבנה החדש והמפואר של יחידתך המיותרת מקום על חשבון מגרש החניה הצפוף וכי יאולתרו למענך תקנים של מנהל יחידה, רכזת מחקר, מזכירה ואחות שימשכו ממקומות אחרים. את התקנים הללו המדינה תממן ואיש לא ישאל 'למה?'. אתה תוכל לשבת בבנין המפואר, לבקש מקולגות שיפנו אליך מטופלים שעד כה הסתדרו בלעדי מיקרוכירורגיה טבורית, לדרוש טופסי 17 מהקופות, לטוס לאינספור כנסים ולכתוב מאמרים בזמן הפנוי מאוד שיוותר לך. אתה כמובן לא איש שכזה אבל יש אחרים שכן יעשו זאת ובנוסף לכל לכשיהיו פרופסורים חשובים לפתע יתברר שהם כלל לא יכולים לראות את קומץ החולים שכן זקוקים להם במרפאה שבביה"ח כי 'אין תורות' וש'חייבים שר"פ'.

מחקר צריך להעשות מתוך סעיפי תקציב מחקריים מוגדרים ולא מתוך היכולת לכפות על המבטחים כל בדיקה שרוצים ולהריץ את החולה בין הקופה לבית החולים. מחקר מקדם את החוקר באופן אישי ומאפשר לו תיגמול בעתיד או במקביל בעבודתו הפרטית. צריך להגדיר במדויק מה נפח העבודה מתוך אחוז המשרה שניתן להקצות למחקר, כתיבה, כנסים, הצגות, מינגלינג ושאר ירקות.

מצויינות כמו גם אליפות אסיה בבדמינגטון זה דבר מכובד מאוד אבל בכסף ציבורי צריך לממן רק מצוינות שעוזרת לציבור.

בניה ללא תכנון ומשחק ספקולנטי בכספים הם דבר שצריך לתבוע בגינו אחריות אישית מהדירקטורים. אם בית חולים רוצה את הכסף של הממשלה - הוא צריך להפוך עצמו לממשלתי. מובן שלא ניתן לנהוג 'פירוק' עם בי"ח כמו עם כל חברה ושאין לעצור את פעילות ביה"ח ואת משכורות העובדים שעובדים ולכן על הממשלה להתערב בהסכם כפוי ואף בחקיקה.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

הכל נכון, ואפשר להגיד את זה גם על בתי"ח ממשלתיים טובים מאד שממומנים על ידי כל אחד מאיתנו, שכן בסוף כל שנה חובותיהם מסולקים ע"י המדינה והם מקבלים תקציב לשנה הבאה).
בהדסה עושים רפואה מצויינת. אחת הסיבות היא גם הסכם הסינוף הייחודי (זהו ביה"ח היחיד במדינה שמסונף לאוניברסיטה והוא בי"ח אוניברסיטאי) שעולה לביה"ח כסף מצד אחד (משרות אקדמיות, שבתונים, כנסים וכיו"ב) ומצד שני מעמיד אותו בחזית המחקר, מביא אליו את טובי הרופאים ובאמת מקנה גם שם ויוקרה עולמיים, כך שהוא יכול להרוויח גם מתיירות מרפא (והוא אכן מרוויח מכך).
ידיד משפחה שלנו גר רחוק מהדסה, אי שם בצפון הארץ. האדם סובל ממחלה נוירונלית דגנרטיבית, שאובחנה כמחלת מקצוע ולכן גם הופיעה בגיל צעיר מאד. האיש מטופל בהדסה. שם נמצאים שני המנתחים היחידים בארץ המבצעים פרוצדורה מסויימת שיכולה לעכב התדרדרות ולייצב ואף לשפר מעט את המצב. אם לא יעבדו בהדסה, כנראה יעבדו בחו"ל. איפה עדיף? כמה צריך לשלם לרופא כזה, אליו מגיעים מטופלים מרחבי הארץ והעולם?

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tallyco . איפה עדיף?

תל השומר?, רמב"ם?

לדברים נחוצים ימצא מקום. הבעיה היא שבעלויות כפולות ומכופלות מתקיימות תחרויות על דברים שלא תמיד צריך ולא תמיד צריך באותה הכמות או אותה המידה.

לאו דווקא לגבי המקרה שתארת או לגבי הדסה אבל אם מישהו בחר בתחום נקודתי מאוד ויוקרתי מאוד ויש עודף היצע בבתי החולים בתת תת תחום הזה - מוטב שיצא לחו"ל ולא שישאר כאן ביחידה נטולת תפוסה אשר משאביה באים על חשבון משאבי יחידות נדרשות.

למען הסר ספק - אין עוררין בעיני שהממשלה צריכה לפרוש חסות על הדסה וחובותיה ולשלם בראש וראשונה את שכר העובדים שלא שולם. אבל המדינה צריכה במקביל להשתלט על בית החולים ולייעל אותו. בכל מקום יש 'טאלנטים' ולא כל מקום מגיע לפי פחת שכזה.

גמזו צודק באומרו: "לא ייתכן מצב שבו המדינה תזרים כספים לבתי חולים שאין לה כל שליטה על המתרחש בהם" http://www.mako.co.il/news-israel/h...&pId=2082585621

מסכימה לחלוטין, צריך להלאים את ביה"ח או לייצר מערכת בקרה הדוקה. לא ברור לי איך משרד הבריאות והאוצר הצליחו לא לראות מה קורה בביה"ח הגדול בבירת המדינה, ואני מניחה שזה היה שילוב של חוסר רצון מצד ביה"ח לפתוח את השער לביקורת, ומצד שני, לממשלה היה מאד נוח...

כרגע - עדיין לא שולמה משכורת ינואר במלואה. למעשה היא גם לא תשולם. בימים הקרובים תיכנס מקדמה על חשבון חצי משכורת פברואר, בפברואר נקבל מקדמה על חשבון חצי משכורת מרץ, ובמרץ מקדמה על חשבון חצי משכורת אפריל (כל אלה יינתנו בניכוי של 5% ומעלה (יחסי לגובה השכר) עד 22%, ממשכורת של 10000 ש"ח). את חצי משכורת ינואר פשוט שדדו מאיתנו. בנוסף, עפ"י כלכליסט מלפני שבוע, הדסה לא העבירה את חלק המעסיק לקרנות הפנסיה, לא עידכנה ימי חופש וימי מחלה ובחירה, לא שילמה הבראה על 2013, ועברה על עוד אי-אילו חוקים הנוגעים ליחסי עובד-מעביד. מה שמותר להם, מסתבר שאסור לעובדים הפשוטים, כי כרגע מדברים על צווי מניעה לעיצומים. מוזר, צווים שמכריחים את המעסיק לעמוד בהתחייבויותיו לעובדים אין...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אה, ולרמב"ם או תל השומר הם לא ילכו, סביר להניח. יעברו לעבוד בחו"ל וחולים בארץ יפסידו...

אין ספק ששכר הרופאים הבכירים (ושכר פונקציונרים כאלה ואחרים בכלל) היה גבוה. לא מזה נופל בי"ח. כשמפסידים כסף על כל מטופל ברפואה הציבורית שמגיע, אז בי"ח נופל. כשתרומות מפסיקות להגיע, כשלוקחים פרוייקט כמו מגדל האישפוז ומכניסים בו כספים שאין - אז בי"ח נופל.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tallyco אה, ולרמב"ם או תל השומר הם לא ילכו, סביר להניח. יעברו לעבוד בחו"ל וחולים בארץ יפסידו... .

לא אלמן ישראל. לכל מוח פנימאי ולכל יד כירורגית יש תחליף. לא מדובר באלים או בבני אלים אלא בבני אדם מאוד מוכשרים. זה חשוב ומכובד אבל לא צריך לטפוח להם על החזה יותר ממה שהם עושים מצויין לבד.

כפי שאומר פתגם דבורים עתיק: בתי הקברות מלאים במטופלים של אנשים שאין להם תחליף.

מי מהעוזבים שימצא תקן ברמב"ם ותה"ש ילך לשם ויאמר תודה. מעט מאוד מתוך אנשי צוות בבי"ח מחזיקים חוזה פתוח בכיס במקומות אחרים בעולם בכל מחיר. מי שכל כך יחודי ודרוש - בהחלט יתקבל בזרועות פתוחות ברמב"ם ובתה"ש.

מי שדורש סכומים לא הגיוניים ביחס לצורך של הציבור במומחיות שלו - זכותו המלאה לדרוש ולקבל [או שלא] את הסכומים הללו מעבר לים.

ושוב: עמדתי היא שהמדינה חייבת להלאים את המוסד ולשלם שכר מלא לכל מי שלא היה חלק מהקומבינה. אחיות, עובדי מעבדה, רופאים 'שגרתיים', טכנאי רנטגן שאינם יו"ר ועד וכו' - חייבים להמשיך ולקבל את שכרם.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

רק תיקון אחד, רוב המון בתי חולים בארץ מסונפים לאיזו שהיא אוניברסיטה והם נחשבים אונברסיטאיים.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הסבר אחד אני מניחה שאין. זה מתחיל במיידוף ובמיעוט תרומות לארגון נשות הדסה, המשיך בשכר בכירים שערורייתי (ומור-יוסף הוא רק אחד שמזכירים כרגע, הוא ממש לא לבד). ממשיך בתנאים גרועים לביה"ח בהסכמים היסטוריים מול קופות החולים שחתמה ההנהלה (קופות החולים לא משלמות את מלוא עלות בדיקה כלשהי, והדסה ממנה את השאר, על מנת למשוך חולים). תנאי השר"פ עבור חלק מההליכים היו לטובת הרופא ולרעת בית החולים (ולמשל, השר"פ שנעשה אצלנו במחלקה, בפתולוגיה, הדסה מרוויחה עליו 40%). ובסוף בסוף - גם תנאים מועדפים וכוננויות מיותרות לאנשי מנהל ומשק ותארי מנהלים כאלה ואחרים שניפחו את המשכורות, אבל מזה ביה"ח לא באמת היה נכנס לצרות האלה, כי אפילו אז אלה ממש לא המשכורות הגבוהות באמת במוסד (מלבד באמת באמת מעטים, ברמת העשרות הספורות).

ואגב, להחזיק אותי אמנם עולה כסף, אבל לפטר אותי ולסגור את יחידת המיקרוסקופ עם כמות הביופסיות שיש כאן תעלה יותר (עלות הוצאת בדיקה החוצה - כ-4000 ש"ח לביופסיה) גם בדיקות אחרות שמבוצעות כאן כמו פתולוגיה מולקולרית, בדיקות במחלקה לגנטיקה מטבולית, יחידת הכבד וכו' - יקר מאד להוציא החוצה...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

מדובר בעסק פרטי שרוצה שהמדינה תחלץ אותו אבל רוצה להמשיך להיות עסק פרטי ולהתנהל בשערורייתיות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הדוח שהוסתר נחשף. ד"ר פול לוי, מישהו עם טיפה ניסיון בתחום, כתב עוד לפני שנתיים שמשהו לא דופק שם. אין ממשל תאגידי, דירקטורים שלא עושים כלום, מחלקת כספים שלא יודעת להתנהל.

http://www.calcalist.co.il/local/ar...3624064,00.html

נראה כמו כישלון ניהולי חמור, לא מבין איך מנכ"ל בית החולים בר יוסף לא מתבייש לטעון שהאשם לא בו, במיוחד לאור הטעם הרע שההסכם שלו משאיר. מעניין מי חשב שזה רעיון חכם לשים אותו בביטוח הלאומי.

*מור יוסף

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

מענין, היכן היו כל העובדים המסורים הללו, כאשר חלק מ"חבריהם" "שדד" את הקופה ?
מענין, כיצד הדיירקטוריון הנכבד וההנהלה אפשרו ולאתם הרופאים רודפי הבצע, להתעשר מבלי להעשיר את המוסד, שאלמלא שרותיו נבצר היה מהם לעשות את הונם.

אני שתמכתי ועדין תומך בשר"פ, חשבתי לתומי שהוא מתנהל, לאחר שעות העבודה. שהדבר מביא לניצולת טובה יותר של הציוד הרפואי, להוספת מיטות אישפוז ולמלוי תקני האחיות ועובדי המשק.. בשר"פ כזה אני תומך ולא בחזירי שצמח ופרח. חבל שמי שמשלם היום את המחיר הם העובדים המסורים והחולים.
חבל לי עוד יותר שהמקרה המביש הזה יהווה "חומר דלק" קל וזמין לאלו המתנגדים לקיומו של השר"פ.

גילוי נאות: עד היום טרם השתמשתי בשרותי שר"פ, לא שכרתי שרותי רופא מומחה-למעט מה שניתן במסגרת המושלם של קופ"ח. אני מאד נהנה מהטיפול מעולה של רופאי בתי החולים במסגרת ה"רגילה"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4489834,00.html
עוד סימן נוסף של התרבות הקלוקלת העובדים החליטו להתבצר בבית חולים
המקום לא שייך להם אבל הם החליטו להתבצר מכוון שבשיטה שהסוציאליסטים מה שהולך זה אלימות - והעובדים מבינים זאות היטב גם לא ממש איכפת להם מפסיקת בית המשפט, כי הבית חולים לא יכול להפסיק לעבוד והם רוצים שהמדינה תשלם לא איכפת להם לא מבית החולים, לא מהחולים ולא ממשלם המיסים וכך עפה לה ה"סולידריות" וה"חברתיות".

בשיטה הזאת העובדים בטוחים שהחברה שייכת להם. אמנם לא עובדי מדינה אבל מתנהגים בדיוק כמוהם.

http://news.walla.co.il/?w=/18/2722285&m=1

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed